הרבנות הראשית החליטה להגביל את סכום הכתובה בטקסי נישואים ל-360 אלף שקל ולקבוע סכום מינימלי של 36 שקלים. להחלטה חשיבות רבה, מאחר שבתי הדין הרבניים עשויים לחייב את הבעל בתשלום הכתובה, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההחלטה התקבלה בישיבת מועצת הרבנות ומבוססת על עבודת ועדת הדיינים, שעם חבריה נמנים הרבנים הראשיים לישראל דוד יוסף וקלמן מאיר בר, המכהן גם כנשיא בית הדין הרבני הגדול, ואחרים.
● אישה תקבל חצי מדירת המגורים - למרות שנרשמה רק על שם בעלה
● בן הזוג הסתיר רכוש שבבעלותו בהסכם הממון. מה קבע ביהמ"ש?
הרב יוסף יזם את הקמת הוועדה לקביעת הרף על רקע דיונים ותיקים בבתי הדין הרבניים סביב תופעת הכתובות בסכומים מופרזים, שלגברים אין יכולת ריאלית לעמוד בהם. לדברי הרב קלמן מאיר בר: "נוצר מצב שבו חתנים מתחייבים בכתובה סכומים דמיוניים, שברור מלכתחילה שאין להם שום כוונה או יכולת לעמוד בהם, ובכך פוגעים בעצם המשמעות ההלכתית של המסמך. יחד עם זאת, לא ניתן להשאיר את הדבר פרוץ לחלוטין ללא כל מינימום מוגדר, שכן הכתובה נועדה להעניק לאישה ביטחון כלכלי אמיתי. הקביעה של רף תחתון ורף עליון נועדה להחזיר את הכתובה למקומה הראוי - מסמך הלכתי בעל משמעות, ולא הצהרת כוונות ריקה מתוכן".
צעד שיטיב עם הנשים
עו"ד ליאת שקלרז רואה בהגבלה צעד שעשוי להיטיב עם הנשים ולא לפגוע בהן. "במשך שנים נתקלנו בכתובות שנרשמו בהן סכומים של מיליון שקל ואף יותר, לעיתים ברגע של התלהבות מתחת לחופה, בלי שנערכה כל בדיקה אם לחתן יש בכלל יכולת כלכלית לעמוד בהתחייבות. מבחינת האישה, התחייבות ריאלית שנלקחת ברצינות עשויה להיות בעלת משמעות גדולה יותר מהצהרה גרנדיוזית שאין מאחוריה יכולת פירעון".
שקלרז מוסיפה כי ההחלטה מחזירה את הכתובה לתכליתה המקורית, "להבטיח שהאישה לא תצא מן הנישואין ללא ביטחון כלכלי, כשהיא נותרת רק עם הנכסים השייכים לה. מאז כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון והחלת מנגנון איזון המשאבים, המפגש בין הדין ההלכתי לדין האזרחי הפך את שאלת הכתובה למורכבת הרבה יותר. הכתובה חוזרת להיות התחייבות כספית שצריך לחשוב עליה לפני שחותמים עליה. אולי בפעם הראשונה, במקום לשאול את החתן מתחת לחופה ‘כמה אתה שם?’, בני הזוג יצטרכו להבין שזו לא מחווה רומנטית - זה מסמך משפטי שעשוי להגיע יום אחד לבית הדין".
"תופעה שבה סכום נרשם לצורכי שופוני"
גם עו"ד ארתור שני, מייסד ובעלי משרד ארתור שני ושות’, מברך על השינוי. "ההחלטה עושה סדר בתופעה שליוותה ועוד תלווה אינספור תיקי גירושין, שבהם סכום הכתובה שנרשם לצורכי ‘כבוד’ ו’שופוני’ מתחת לחופה הפך למוקד התדיינות רבת-שנים בגירושים".
לדבריו, "המשמעות האמיתית רחבה יותר: ההחלטה מוכיחה שכשמערכת בתי הדין הרבניים רוצה - היא יודעת להתאים את ההלכה מלפני 2,000 שנה למציאות החברתית-כלכלית של זמננו. השאלה היא מדוע זה נעצר בכתובה ולא מגיע למזונות הילדים?"
שני אומר כי בתי הדין הרבניים לא רואים את עצמם כבולים לפסיקת העליון הנוגעת למזונות ילדים וממשיכים להטיל את עיקר החיוב על האב, גם כשהאם אמידה, גם במשמורת משותפת וגם בילדים מעל גיל 6. "אם ועדת דיינים ידעה לקבוע רף לכתובה, היא יכולה וצריכה לגבש גם מתווה ליישום עקרונות 919/15 בבתי הדין. התאמה למציאות אינה יכולה להיות סלקטיבית".
