הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון, מנהלת תחום דיני משפחה
אדם שהלך לעולמו הותיר אחריו צוואה, שבמסגרתה ציווה מחצית מעיזבונו לאחד מילדיו ואת המחצית השנייה ליתר הילדים. הצוואה נערכה על-ידי שני עורכי דין, בני זוג. היא נכתבה בכתב-ידו של עורך הדין, ושניהם אישרו, כעדים לצוואה, את חתימתו של המנוח עליה.
● הפריצה והגניבה: כך ניסו לשים יד על עיזבון העיתונאית שהלכה לעולמה
● כתבתם צוואה? שימו לב שהתייחסתם לסעיף הזה
במסגרת ההליך לקיום הצוואה השתכנע בית המשפט כי הצוואה זויפה על-ידי עורכי הדין. באשר לעורך הדין, הוזכר כי הוא הושעה לצמיתות מלשכת עורכי הדין עוד לפני עריכת הצוואה, לאחר שהורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה ושליחת יד בכספי לקוחה, ונקבע כי גם בהליך הנוכחי שיקר, מסר גרסאות משתנות וסותרות ביחס למסמך הצוואה המקורי והסתיר את קיומו.
באשר לעורכת הדין, נקבע כי היא הגישה תצהיר כוזב, כי עדותה לא הייתה מהימנה, וכי גרסאותיהם של עורכי הדין תואמו והשתנו בהתאם להתפתחויות בהליכים.
הצוואה נפסלה כמובן בשל היותה מזויפת, אולם בית המשפט הזדעזע מהתנהלות עורכי הדין, עד כדי כך שהורה, נוסף על כך, להעביר את פסק הדין ליועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט, לצורך בחינת ההשלכות הפליליות והאתיות של מעשיהם. בעקבות זאת התנהל נגד עורכי הדין הליך משמעתי בלשכת עורכי הדין.
עורכי הדין, מצדם, הגישו תביעה נגד הנהלת בתי המשפט ונגד בעלי העניין בהליך הירושה. הם ביקשו מבית המשפט המחוזי להצהיר כי הקביעות האישיות שנכללו נגדם בפסק הדין, המייחסות להם התנהלות פלילית ואתית פסולה, בטלות מעיקרן. לטענתם, נגרם להם עיוות דין, מאחר שהם לא היו צדדים פורמליים להליך, ולא ניתנה להם הזדמנות מלאה להתגונן, לחקור עדים או להציג ראיות.
ללא זכות ערעור
התביעה מעלה סוגיה מוכרת: אנשים שלקחו חלק בהליך משפטי כעדים, ולא כצדדים ישירים המיוצגים על-ידי עורך דין, עשויים למצוא עצמם מוזכרים בפסק הדין באופן הפוגע בשמם הטוב, מבלי שתעמוד להם זכות ערעור.
לכאורה נוצר כאן אבסורד: דווקא צד שהיה מיוצג זוכה להזדמנות לתקן את מצבו, כאשר ערכאה גבוהה יותר בוחנת את פסק הדין - בעוד שעבור עד שלא היה מיוצג, פסק הדין הופך לחלוט.
סוגיה זו זכתה לחשיפה ציבורית לפני מספר שנים בעניינה של רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו, כאשר בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה נכללו קביעות שלפיהן עובדי מעון ראש הממשלה סבלו מתנאי העסקה פוגעניים בשל התנהגותה. הגברת נתניהו פנתה לבג"ץ בניסיון להשיג על ממצאי פסקי הדין, מאחר שלא הייתה צד ישיר להליך אלא עדה בלבד, ולכן לא עמדה לה זכות ערעור.
הן בהליך זה והן בתיק נתניהו נדחו ההליכים על הסף, לנוכח ההלכה המשפטית שלפיה אדם שלא היה צד להליך, אך נפגע מהתבטאות של הערכאה הדיונית, אינו רשאי להשיג עליה באמצעות ערעור או עתירה לבג"ץ. הטעם לכך הוא ההגנה על האינטרס הציבורי שבשמירה על עקרונות סופיות הדיון ועצמאות השפיטה, הגובר על זכותו של הפרט לשם טוב.
מנגד, האינטרס הציבורי מגן גם על העד. ההלכה המשפטית קובעת כי לא ניתן להגיש תביעה נזיקית נגד עד ששיקר או רימה בעדותו, אף אם הדבר הסב נזק לצד להליך, מחשש להטרדת עדים בתביעות סרק ולהרתעתם מפני מתן עדות, פן יסתבכו כתוצאה מהליכים שאינם צד להם, בעוד שהאינטרס הציבורי הוא לעודד מתן עדויות.
עם זאת, ובנוסף על ההליכים הפליליים והמשמעתיים, אין בכך כדי למנוע מצד שנפגע ממעשה זיוף הצוואה לתבוע את המזייפים, לא בשל עדות השקר אלא בשל מעשה המרמה שבו נטלו חלק, ככל שיוכל להוכיח קשר סיבתי בין המעשה לבין נזק שנגרם לו, מעבר להוצאות המשפט.
