משרד האוצר פרסם את דוח השכר עבור עובדי מערכת הבריאות. הדוח מעיד על שכר ממוצע גבוה יחסית בתחום הבריאות לעומת הממוצע במשק, כאשר רק כ-30% מ-134 אלף העובדים המקצועיים במערכת הבריאות מרוויחים פחות מ-15 אלף שקל. עם זאת, הדוח מעיד גם על פערים משמעותיים בשכר בתוך המקצועות השונים, בין היתר פערים מגדריים משמעותיים.
● שלושה מקרי מוות הובילו לעצירת שני ניסויים מבטיחים
● השאירה אחריה מחקר שנותן תקווה לעתיד: פרידה מפרופ' עדה יונת
הרופאים המומחים מובילים את טבלת השכר כצפוי. רופאים בבתי החולים מרוויחים שכר ממוצע של 40 אלף שקל וחציוני של 39.1 אלף (לרבים מהם יש גם חלקי משרה נוספים). רופאים בקהילה מרוויחים כ-47 אלף שקל לחודש בממוצע, והשכר החציוני הוא 52 אלף.
השכר הממוצע של רופאים בעשירון העליון בבתי החולים עומד על כ-104,700 שקל בחודש, לעומת כ-17,300 שקל בעשירון התחתון - פער של פי 6. הפערים מוסברים במשרות ניהול, תחום מקצועי, מיקום גיאוגרפי (רופאים בפריפריה מרוויחים יותר, אבל גם עושים כוננויות רבות יותר), ותק וכן הפערים המגדריים.
גם בין תחומי ההתמחות קיימים פערים משמעותיים: השכר הממוצע של רופאים גינקולוגים עומד על 78,603 שקל, לעומת 42,663 שקל בקרב רופאים פסיכיאטרים. באגף השכר מבהירים כי שכרם של הפסיכיאטריים עלה משמעותית בהסכם הרופאים האחרון מספטמבר 2024 אך נתונים אלו ישתקפו בדו"ח לשנים 2025-2026.
הדירוג המתגמל ביותר בקרב הרופאים בבתי החולים הוא כצפוי המנהל, אשר מרוויח 83 אלף שקל בחודש בממוצע למשרה, בעוד סגן המנהל מרוויח 64.4 אלף שקל. מנהלי מחלקות מרוויחים 53 אלף שקל בחודש בממוצע. מומחים בכירים ירוויחו 42 אלף בעוד מומחים צעירים - 34 אלף.
הפער הגדול הוא בין המומחים למתמחים, שמרוויחים 23 אלף שקל בממוצע למשרתם עתירת התורנויות. סטאז'ר מרוויח 10.7 אלף שקל לחודש, ואין זה מפתיע כי סטודנטים לרפואה שמחו לאחרונה על קיצור תקופת הסטאז'.
מבחינת מקצועות, בצמרת המשתכרים בבתי החולים נמצאים דווקא הגריאטרים, עם שכר ממוצע של 47 אלף שקל. אחריהם רופאי האאג וכירורגיה של ראש וצוואר, גניקולוגיה ופסיכיאטריה - כולם מעל 40 אלף בממוצע, ואילו אורתופדיה, עור ומין, עיניים וילדים - בין 30 ל-40 אלף לחודש עבור משרה מלאה. יש לציין כי חלק גדול מן הרופאים המועסקים במקצועות המשתלמים פחות לכאורה, בעצם מועסקים בבתי החולים באופן חלקי והם משתכרים בעיקר מן הפרקטיקה הפרטית שלהם. בקהילה, השכר הנמוך ביותר הוא דווקא לפסיכיאטרים ולגריאטרים. בדוח מדגישים כי הנתונים הם עד שנת 2024, כלומר לפני השינוי המשמעותי בשכר הפסיכיאטרים והפסיכולוגים.
בפריפריה, שכר הרופאים גבוה יותר, וזאת בגין הטבות ייחודיות לרופאי הפריפריה אך גם בשל ריבוי כוננויות. רופא באזור 1 בפריפריה ירוויח כ-56 אלף שקל בממוצע, לעומת 42 אלף במרכז.
רופאים מומחים אשר משלבים משרה בבית החולים עם עבודה נוספת דרך תאגידי הבריאות או קצ"תים (תוכניות קיצור תורים), יכולים להעלות את שכרם הממוצע מ-40 לכמעט 60 אלף שקל. לרוב מדובר גם בשעות נוספות מעבר למשרה או כמעט משרה בבית החולים, אך לא שעות רבות, שכן התשלום לרופא מומחה מוערך עבור השעות הנוספות הללו הוא גבוה במיוחד.
נציין כי גם מהנדסים, רנטגנאים, אחים ואחיות, רוקחים ועובדי מעבדה יכולים להגדיל את שכרם על ידי עבודה דרך תאגידי הבריאות או תוכניות קיצור התורים, אך בעוד עבור רנטגנאים ומהנדסים זו יכולה להיות תוספת משמעותית בשכר, עבור יתר המקצועות מדובר בתוספת של כמה אלפי שקלים לחודש בלבד.
שכר העובדים שאינם רופאים
כאמור, הרופאים המומחים ובמיוחד המנהלים הם העובדים המתוגמלים ביותר במערכת הבריאות. מהנדסים, עפ שכר ממוצע של 27 אלף שקל, מרוויחים יותר מרופאים מתמחים (23 אלף), ואלה אינם מרוויחים יותר מאחיות - גם הן מרוויחים כ-23 אלף שקל בממוצע. עובדי מעבדה, רנטגנאים, טכנאים ורוקחים ירוויחו כ-20 אלף שקל לחודש.
עובדי (בעיקר עובדות) מקצועות הבריאות כמו קליניאות תקשורת או פיזיותרפיה, מגיעים למשכורת ממוצעת של כ-16 אלף שקל ועובדים (92% עובדות) סוציאליים - כ-15 אלף, וכך מרוויחים גם הפסיכולוגים בבתי החולים.
בקהילה, הנדסאים, רוקחים ורנגנאים מרוויחים כמה אלפי שקלים בממוצע יותר מאשר במערכת הבריאות, ואילו עבור מקצועות אחרים דווקא בקהילה מרוויחים פחות. אחיות - 18 אלף שקל בממוצע ועובדי מעבדה - 17 אלף. עבור הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים השינוי אינו משמעותי.
פערים מגדריים משמעותיים - גם באותו המקצוע
65% מהמועסקים בבבתי החולים הן מועסקות. פער השכר הממוצע בין נשים לגברים בבתי החולים הוא 25%. מדובר בפער הנובע גם משיעור הנשים והגברים המועסקים במקצועות המשתלמים יותר או פחות, ואכן ניתן לראות את ההבדלים המגדריים. נשים מהוות את הרוב המוחלט של עובדות סוציאליות, עובדות מעבדה, פסיכולוגיות, רוקחות ועובדות מקצועות הבריאות (כמו פיזיותרפיה וקלינאות תקשורת). אלה גם המקצועות במערכת הבריאות עם השכר הנמוך יחסית. עם זאת הן מהוות רק 25% מהמהנדסים ו-38% מהרפואים המומחים.
אולם, גם במקצועות זהים ישנם פערים. מבחינה מגדרית - רופאים מומחים משתכרים 15% יותר על אותה המשרה מרופאות מומחיות. רופאים מתמחים משתכרים 11% יותר על אותם אחוזי משרה.
במקצועות כמו רנטגנאים, מהנדסים ועובדי מעבדה, הפערים המגדריים עבור אותם אחוזי משרה הם בין 25%-30%, ואילו עבור מקצועות כמו רוקחים או אחים ואחיות - סביב 10%. במקצועות בהם שיעור הנשים גבוה מאוד, הפער המגדרי יורד, כמו הפסיכולוגיה, שם הפער המגדרי הוא רק 6%, או עבודה סוציאלית, תחום בו 92% מהעובדים הן עובדות, לפחות בבתי החולים, ואם כבר ניתן למצוא שם גבר, הוא ישתכר דווקא כ-4% פחות.
בקהילה, 70% מהמועסקים הן מועסקות, והן מהוות 48% מהרופאים המומחים בקהילה. פערי השכר בתוך המקצועות הם דומים, למעט החמרה מסויימת במצבן של הנשים במקצועות הפסיכולוגיה והעבודה הסוצילאית.
הדוח ממפה את השינויים בשכר של העובדים במערכת הבריאות, ואף מצביע ספציפית על השינוי בשכר של עובדים מתמידים במערכת. מי שעבד בה ב-2014 ועדיין נמצא שם עד היום, נהנה מעליית שכר של 42% (מרשים, עד שחושבים מה קרה ליוקר המחיה באותה תקופה). שכר מקצועות הבריאות ומקצועות המנהל והמשק עלה בכמעט 60%, אך הם התחילו משכר נמוך יחסית. שכר הרופאים והאחים והאחיות, עלה בכ-35% ו-39% בהתאמה.
רופאים לקראת פרישה
הדוח מזהיר ממספר הרופאים הרב העומד לפני פרישה, כאשר במקצועות מסויימים מדובר באיום של ממש על המקצוע. ברפואה פליאטיבית (טיפול בחולים בסוף חייהם) מדובר בכ-48% מהרופאים. בפרמקולוגיה קלינית (קביעת תמהיל התרופות הנכון למטופל לתוצאה טובה ביותר ומניעת התנגשויות) - כ-47%, בכירורגיית ילדים - 36%, ברפואה גריאטרית ורפואת כאב - 34%. בממוצע, כ-24% מהרופאים המומחים בכל המקצועות נמצאים לקראת פרישה. הדוח מזהיר כי לאור כמות הזמן הגבוהה שנדרשת כדי להכשיר רופאים מומחים, יש לקחת בחשבון בתכנון כוח האדם קדימה לא רק את המצב הנוכחי אלא גם את המצב העתידי. בשנים האחרונות אכן חלים שינויים בנכונות של משרד הבריאות לתכנן כוח אדם לפי הדרישה לרופאים במקצועות השונים, כאשר בעבר כוחות השוק הם בעיקר אלה שניתבו זאת.
