הדבר הראשון שרואה היום מי שמגיע לבית החולים שיבא ביום חול בשעות הבוקר, הוא מכוניות. הן בכל מקום. חונות על איי התנועה, על מדרכות המסמנות באדום לבן, לפעמים נראה שהן כמעט עולות זו על זו. כל מגרשי החניה, קרובים ורחוקים לבנייני האשפוז והמרפאות, מלאים בשעות האלה. בניגוד לבתי חולים אחרים, זה אפילו לא עניין של מחיר החניה. פשוט אין.
● שוק המגה־יוקרה: איזה מגדל מוביל במספר העסקאות
● סקר הקבלנים 2026: ירושלים ותל אביב מובילות, רמת גן בתחתית הרשימה
"שיבא הוא בית חולים מוביל עולמי, בית חולים השביעי בגודלו בעולם, שנעשית בו עבודה קלינית ומחקרית יוצאת דופן", אומרת נירית רוזנשטיין, האדריכלית הראשית של בית החולים. "אבל הוא נבנה לפני 80-90 שנה, והנראות שלו עוד לא משקפת את המעמד העולמי שלו. כאדריכלית בית החולים, זו האחריות שלי לסגור את הפער הזה".
רוזנשטיין גויסה על ידי בית החולים ב-2025, כדי להוביל את הפן האדריכלי של חזון "עיר הבריאות" של מנכ"ל בית החולים פרופ' יצחק קרייס. זהו מגה־פרויקט, בעלות מוערכת של מאות מיליוני שקלים, שצפוי לשנות מן היסוד את האזור. שיבא שואפת להוריד את הגדרות, להפוך את הקמפוס שלה לפארק ירוק ולמתחם מסחרי המשרת את כל השכונה ומהווה את מרכז התחבורה הציבורית של האזור. 'עיר הבריאות' תכלול גם מתחם חברות רפואיות, וגם קשר ישיר עם אוניברסיטת בר אילן, ומגורים נרחבים לרופאים ומשפחותיהם.
הפרויקט מתאפשר בזכות כמה אירועים שהיו כרוכים זה בזה: ב־2014 שונתה מגבלת הגובה סביב נתב"ג, ובאזור שיבא אושרה בנייה לגובה של 130 מטר במקום 86. רוזנשטיין מציינת כי "בזכות ההיתר לבנות לגובה, שיבא יכלה למכור למדינה כ־200 דונם, ולקבל את התקציב לבנות בית חולים יותר גבוה ומרוכז.
"זה מבנה עדיף גם מבחינת ניצול הקרקע אבל גם מבחינת ההתמצאות של המטופלים, יעילות השינוע שלהם". בשיבא עוברים כיום בכל יום 30-40 אלף אנשים, מהם 12 אלף עובדים קבועים, לצד אלפי עובדים במיקור חוץ ובחברות שירותים נלווים.
"התושבים יעברו בביה"ח בדרך הביתה"
אך רוזנשטיין מדגישה שזה לא אומר ששיבא מוותרת על הקשר עם האדמה. להיפך. היום, הקרקע מכוסה ברובה במכוניות ומנוקדת בבניינים ישנים, שלא בטוח שהאסתטיקה הייתה השיקול הראשון בבנייתם. בשיבא החדש, השאיפה היא שאדריכלות הנוף תהיה חלק מתהליך ההחלמה. "אנחנו קוראים לזה גן ריפוי", היא אומרת. בצד המערבי של הקמפוס כבר החלה בנייה של פארק עם בריכה אקולוגית.
הגן הזה אמור להיות פתוח לכלל הציבור. והוא משתלב עם החזון של הסרת הגדרות והפיכת שיבא למוקד תחבורה ציבורית. "הקו הסגול של הרכבת הקלה יפעל מ־2028 וסביבו תתקיים פעילות מסחר. בצד המערבי הפארק יתחבר למסוף אוטובוסים שממנו אפשר יהיה לעלות לבית החולים במעלית. בהמשך, תהיה תחנת מטרו מתחת לבית החולים, ואז באמת שיבא יהפוך להיות חלק מחזון הסעת ההמונים של נת"ע. תושבי השכונות מסביב ירדו מן הרכבת בתוך מתחם בית החולים, ויעברו דרכו בין השכונות", אומרת רוזנשטיין. בכל זאת יהיה גם חניון של 3,000 מכוניות, אך הוא יוטמע מתחת לפני הקרקע, כך שכמעט ולא יראו מכוניות על פני השטח.
לדבריה, "תחנת הדלק שעומדת היום בכניסה לקמפוס, תזוז הצידה לאזור לוגיסטי מופרד משאר הקמפוס, שבו יעמדו גם מרל"וגים אוטומטיים, וכמעט ולא יגיעו אליו אנשים. המטרה היא שהקמפוס יתפקד כפארק עירוני נעים, שתומך בהליכתיות וקישוריות.
"אנחנו מוסיפים שני מנחתי מסוקים, שיכולים לשרת בעתיד גם רחפנים. בעתיד, כנראה לא נבין איך בעבר, כדי להעביר חבילה, בן אנוש היה צריך לקחת אותה ידנית".
פרוייקט הדיור על האדמה ששיבא החליפה עם המדינה, בשילוב פינוי הבקו"ם, יכלול 15 אלף דירות במעגל הקרוב לשיבא ו־35 אלף יחידות במרחב המטרופוליני שמסביבה. הוא יכלול את פרויקט שיכון הרופאים של אשטרום ובו 600 יחידות דיור לסגל הרפואי, בתוך מה שהיום הוא הקמפוס.
מדוע חשוב שיהיו אנשים בתוך בית החולים שאינם קשורים לפעילותו? אפשר לטעון שזה יוצר עומס על העובדים ועל המאושפזים, ומנגד שאנשים לא אוהבים להיות בסביבה של בית חולים. עבור מי שאושפז בעבר במקום או טיפל במאושפז, זה אפילו יכול להיות טריגר.
"התפיסה היום לגבי קהילה ובריאות היא בדיוק הפוכה. אנחנו שוברים את התפיסה שהרפואה קורית במקום סגור שאף אחד לא רוצה להגיע אליו. אנחנו רוצים לתת למי שמגיע לבית החולים את התחושה של ההמשכיות מול העולם החיצוני. אף שהמחלה עצמה לא משתנה, השאיפה היא שתהיה כך תחושה של חיבור לחיים, של מיקוד בהחלמה ולא רק בטיפול.
"מנגד, אנחנו רוצים להשתמש בקרקע של הקמפוס כדי לתרום כמה שיותר גם לשכונה, במסחר ובמרחבים ירוקים, במקום תחושה לא נעימה של מעבר ליד חומות או גדרות. מבחינה כלכלית, הפעילות הזו תורמת לבית החולים. עדיין תהיה הפרדה, כך שהציבור לא יעבור דרך המרפאות, ולא תיווצר צפיפות מיותרת".
האם קיבלתם השראה מבית חולים שכבר פועל כך והראה שחיי המטופלים והסביבה משתפרים?
"בית החולים שאריטה בברלין הוא דוגמה למתחם יפהפה שהוא חלק אינטגרלי ממרכז העיר. בית החולים NUHMC בסינגפור הוא השראה לתחנת מטרו שהיא חלק אינטגרלי מהבניין.
"הבנו מהמקרה שלהם ומאחרים, שהמטרו יהיה מחולל תנועה משמעותי, רק אם יהיה אפס חיכוך, אפס מאמץ.
"בבניין הילדים המתוכנן, אנחנו משלבים משרד אדריכלים בינלאומי בשם HKS, מהמובילים בעולם בתכנון מבנים רפואיים מצפון אמריקה ועד כוויית, והם מביאים איתם אוסף של מחקרים אקדמיים שנערכו כדי לבחון מהי האדריכלות התורמת בצורה הטובה ביותר לבריאות ילדים.
"אגב, זה לא היה כל כך מובן מאליו שהם יעבדו איתנו, כי ישראל היא לא המקום הכי פופולרי בעולם לעבוד מולו בימים אלה, אבל הם אהבו את החיבור לעיר הבריאות ואת האפשרות לעשות משהו שונה".
"מסלולים לרחפנים בתוך שטח ביה"ח"
דיברנו עד כה על העיצוב של הקמפוס, אך אדריכלות מקדמת בריאות קשורה גם לעיצוב של המרפאות ושל מתחמי האשפוז עצמם.
"הקמנו מחלקה שנקראת 'רפואת העתיד', במטרה כבר לבנות את התשתיות לטכנולוגיות העתידיות כמו רובוטיקה בתוך חדרי האשפוז והניתוח, או מסלולים לרחפנים.
"שיבא חבר בפורום רפואת העתיד שבו ישנם נציגים מ־30 מדינות שמציגים כל אחד את המענה שלו לאתגרי העתיד ויחד אנחנו דנים בפתרונות אפשריים להמשך.
"במקביל, אנחנו מנהלים שיח ער גם עם השטח, עם הצוותים הרפואיים, ומחברים את היום יום לחזון מלמעלה. רבים מהרופאים של שיבא היו בתוכניות 'פלואושיפ' בכל העולם, והם מביאים משם את הרעיונות הטובים ביותר בעיניהם.
"יש לנו בצוות מעצבת שהיום היא ארגונומית רפואית, והייתה בעבר אחות מיילדת. אין מתאימה ממנה לחבר את ההבנה שלה לגבי בריאות הצוותים יחד עם הפרקטיקה של היומיום שלהם".
מה למדתם מהשיחות הללו?
"אחת מנקודות המפתח של האדריכלות החדשה של המתחמים הרפואיים היא המודולריות. נניח, האם מחלקה תמיד חייבת להיות באותו גודל, או שאפשר להזיז כמה קירות ניידים כדי להתאים כל מחלקה לתפוסה היחסית שלה, בלי להתחיל להזיז מטופלים למחלקה אחרת?
"כך, גם חדר לא חייב להיות מתוכנן כחדר. הוא יכול להיות מתחם חברתי במשך היום ומתחם פרטי בלילה. הכול לפי הצרכים.
"אנחנו מתמקדים בכך דווקא משום שהשנים האחרונות הראו לנו שאי־אפשר לצפות כלום, ואנחנו רוצים שהתשתית תגביל אותנו כמה שפחות. בניין הוא בהגדרתו קשיח, אבל אנחנו מנסים להפוך אותו לגמיש ככל האפשר. בכך אנחנו מתמודדים גם עם הצפיפות העולה בבתי החולים, בלי בהכרח להשקיע משאבים רבים נוספים.
"במחלקת היולדות אנחנו שואפים שלכל יולדת יהיה חדר פרטי משלה, להתאוששות מהלידה כי זו חוויה מאוד אינטימית. אנחנו רואים את מחלקת היולדות לא כמחלקת אשפוז אלא כמתחם לינה יוקרתי להתאוששות מהלידה".
ציינת את בית החולים לילדים ואת מחלקת היולדות. לפעמים נראה שיש מחלקות שבתי החולים תמיד משקיעים בהן יותר, ואחרות שפחות.
"בניין הילדים הוא הראשון שיוצא לעיצוב מחדש, אבל הכוונה שלנו היא שהעיצוב בכל המחלקות ייתן תחושה של בית מלון, ובחדרי הרחצה אווירה של ספא.
"במגדל האשפוז, שנבנה לפני 50 שנה, אנחנו יוצאים לחדש עכשיו את כל חדרי הרחצה, 315 חדרים, ואנחנו מחפשים פתרונות יפים, יעילים, נקיים ועמידים בפני זיהומים, וגם בפני תקלות תחזוקה או ונדליזם".
בבתי חולים אחרים סיפרו לנו על אתגר ייחודי לתחום: תורמים רוצים לראות את השם שלהם מופיע על בניין לייעוד מסוים, ולכן גם במקרים שבהם כדאי לבנות לגובה או לחבר מתחמים, ייעוד התקציב דווקא לבניין מקשה על כך.
"למזלנו, זכינו באיגוד ידידים עם תורמים בעלי חזון, שנותנים לנו מענה לכל מיני צרכים שלנו ולא תמיד מפרסמים את זה. הם שמחים לתרום למחלקה, או למכשיר, או למחקר, ומוכנים להיות מאוד יצירתיים עם הפילנתרופיה שלהם.
"למשל היה לנו תורם שהוא עצמו מתחום הבנייה, והוא אמר - אבנה לכם בניין, והבנייה הזו תהיה בעצם התרומה שלי, וכך נחסוך בתקציב, וזה היה פתרון מעולה".
"אי־אפשר להשבית את הפעילות"
רוזנשטיין הגיעה לתפקיד ללא ניסיון בפרוייקטים רפואיים, אך עם ניסיון רב במגה־פרוייקטים כמו הרחבת משכן הכנסת ומתחם גינדי TLV.
"בפרויקטים הקודמים פיתחתי תפיסת עולם שרלוונטית גם לכאן, למשל פתחנו שם את הרחבה לציבור כמה שיותר והורדנו את כלי הרכב לתת־קרקע, וכך פינינו שטח לבניינים שנראים היום מובנים מאליהם, כמו משכן הלשכות או ערוץ 99.
"את גינדי הפכנו למתחם לב העיר ויצרנו הליכתיות, קישוריות, שאותה אנחנו מביאים לפרויקט הזה. יצרנו חיבורים עם נת"ע שפעם היו נראים עתידניים.
"בשיבא התשתיות הונחו על ידי טלי איינהורן שכיהנה בתפקיד לפני, ואני מתחברת לחזון עיר הבריאות של פרופ' קרייס. הרבה דברים נראים תחילה בלתי־אפשריים, והוא נותן לי את הרוח הגבית להגשים כמה שיותר מהחזון שלי, אם כי תמיד יש אתגרים, כמו העובדה שאי־אפשר להשבית את הפעילות במתחם לצורך בנייה".
עיר הבריאות לא תושק ביום אחד. לדברי רוזנשטיין, "בכל תחום שבו אנחנו מסיימים את הבנייה, אנחנו מורידים את הגדרות.
"בצד המערבי זה כבר מתחיל לקרות. השקנו את השביל המערבי, שהוא ההתחלה של שדרת הבריאות שבה ניתן יהיה ללכת בין השכונות. תחנת הרכבת הקלה שלנו תיפתח ב־2028, והמטרו ב־2037. אנחנו בתהליכים של נטיעה וגינון בכל הקמפוס. עצים וטבע ידועים בהשפעה שלהם על הבריאות".
