קרן מס רכוש מתרוקנת, והממשלה הבאה תידרש להגדיל את ההפרשות אליה; ההוצאה התזרימית על הפנסיות התקציביות עדיין לא הגיעה לשיא; והמגזר הפרטי מסתער על פרויקטי התשתית של המדינה. אלה עיקרי הדברים בפרסום הדוחות הכספיים של המדינה לשנת 2025, שעליהם אחראית החשבת הכללית במשרד האוצר מיכל עבאדי־בויאנג'ו.
● הקרב על תקציב הביטחון: לפיד מסרב לפתוח את התקציב ללא קיצוץ בכספים הקואליציוניים
● רמזור הביצועים | כמה התקדמנו תחת בצלאל סמוטריץ' במשרד האוצר?
זהו המסמך הכלכלי הפיננסי הרחב והמעמיק ביותר שמפורסם על־ידי הממשלה על מצבה הפיננסי. הדוחות מקיפים כ־89% מהישויות הממשלתיות: משרדי הממשלה, חברות ממשלתיות, תאגידים סטטוטוריים ורשויות המדינה.
קרן מס רכוש מתרוקנת
נקודה מטרידה שצפה מתוך הדוח נוגעת בקרן מס רכוש. הקרן נועדה לפצות על נזקים ישירים ועקיפים כתוצאה מהמלחמה, ותקציבה ממומן מגביית מס רכישה המוטל על עסקאות נדל"ן בישראל, כש־25% מהם מופרשים מהממשלה לקרן.
מפרוץ המלחמה ועד לסוף השנה שעברה שולמו מקרן מס רכוש פיצויים בסך 37 מיליארד שקל, ו־5 מיליארד שקל נוספים הוצאו השנה לאחר מבצע "שאגת הארי". בקופת הקרן נותרו כ־2 מיליארד שקל, כך שהממשלה תצטרך להעלות לפי ההערכות את ההפרשות.
לפי החוק, שיעור ההפרשה עומד על 15%, אולם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לשנות את שיעור ההפרשה. כך למשל, בשנת 2021 הוא עמד על 25%, בשנים 2022 ו־2023 על 0%, ב־2024 על 80%, ב־2025 על 100% - והחל מ־2026 הוא חזר ל־25%.
המגזר הפרטי מסתער על פרויקטי התשתית
המגזר הפרטי הסתער על מכרזי התשתיות שפרסמה המדינה, כשסכום ההשקעות טיפס ב־6.5 מיליארד שקל בשנה אחת והגיע בסוף 2025 לכ־53 מיליארד שקל, מרביתם בתחום התחבורה. פרויקטים בשלבי תכנון, שיצאו אף הם למכרזי שיתוף־פעולה עם המגזר הפרטי, כוללים סכום נוסף של 27 מיליארד שקל.
ואולם בראש הפרויקטים הללו ניצב המטרו בעלות של 181 מיליארד שקל, כשמחצית המימון יגיע מקופת המדינה, ומחציתו באמצעות היטלים ומסים, ואולם לצד פער תזרימי צפוי, כלל לא בטוח שהמסים יניבו את הסכומים המדוברים.
לכך התייחסה החשכ"לית עבאדי־בויאנג'ו כשאמרה: "זהו פרויקט קריטי לצמיחה, אבל מדובר באירוע מורכב שעלול בשל אי־התאמה במועדי ההכנסות וההוצאות להתגלגל ליחס החוב־תוצר ולתקציב המדינה".
הוצאות המלחמה מאמירות
ההוצאה הממשלתית הבולטת בשנים האחרונות היא המלחמה. הוצאות אלה עמדו בסוף השנה שעברה על 231 מיליארד שקל, מרביתן מיוחסות להוצאות מערכת הביטחון, שהגיעו ל־7.8% תוצר בשנה שעברה, המהווים 166 מיליארד שקל.
הוויכוח על תקציב הביטחון עלה לכותרות לאחרונה, לאחר שבמערכת הביטחון ובממשלה קראו לפתוח את תקציב המדינה בתקופת בחירות כדי להוסיף מיליארדים לתקציב מערכת הביטחון.
בשונה מעמדת אגף התקציבים, שלפיה יש להגביל את ההוצאה הצבאית ולקבוע "ניו־נורמל" של הוצאה נמוכה יותר, באגף החשבת הכללית סבורים כי לא ניתן יהיה לצמצם את העלויות בשנה הבאה. זאת לא רק בגלל הוצאות הרכש הצבאי, אלא גם בשל תגמולי שירות המילואים, שהגיעו בשנה שעברה ל־32 מיליארד שקל, והוצאות על שיקום משפחות שכולות ונכי צה"ל, שהגיעו ל־11 מיליארד שקל. לעמדת החשבת הכללית, גם בשנה הבאה התקציב יישאר ברמה דומה.
בנוסף, לראשונה פורסמו בדוח הוצאות השיקום של המדינה, כשכמעט 150 אלף דיונים של ועדות רפואיות התקיימו מאז פרוץ המלחמה. התשלומים לנפגעי פעולות איבה הגיעו לשיא של השנים האחרונות ועמדו על 3.7 מיליארד שקל. הוצאות מינהלת תקומה לשיקום עוטף עזה הסתכמו ב־11.7 מיליארד שקל בהתחייבויות עתידיות וכ־5.4 מיליארד בהוצאה.
מאות מיליארדים על פנסיה תקציבית
הוצאה ממשלתית מרכזית קשורה בשכר, כשחבות המדינה לפנסיה תקציבית עומדת על 718 מיליארד שקל, עלייה של 8 מיליארד מהשנה הקודמת, כש־70% מהחבות היא לגמלאים. בשנת 2038 יגיעו ההוצאות על תשלומים אלה לשיא של כ־41 מיליארד שקל.
במסגרת הדוח צוין כי יחס החוב־תוצר של ישראל עמד בסוף השנה שעברה על 67.9%, באופן ששיקף עלייה של 0.2% בלבד - זאת בעקבות עדכון של התוצר על־ידי הלמ"ס, שהעלה את הצמיחה משמעותית. לעמדת החשבת הכללית, הרכב החוב נותר יחסית נוח, וסך החוב הממשלתי עמד על 1.4 טריליון שקל.
