כתבה זו תורגמה על ידי גלובס מתוך The Telegraph, עיתון יומי מהוותיקים והבולטים בבריטניה, המסקר חדשות, פוליטיקה, כלכלה, תרבות וספורט
בכל בוקר, כשהוא מתיישב ומשקיף על השפע שמציעה תיבת המייל שלו, כריס קרולו רואה בדרך כלל רק הזדמנויות. אלא שקודם כול הוא צריך לפלס את דרכו בין כל אלה שטוענים שהם רוח הרפאים של ג'פרי אפשטיין. "זה כזה: היי, זה אפשטיין מהעולם הבא. אני מחפש אי חדש לקנות", מדגים קרולו בעייפות. "אנחנו עדיין מקבלים הרבה מהבולשיט הזה. החברה שלנו מושכת הרבה משוגעים".
קרולו טוען כי לרוב מדובר סתם בילדים שמציקים, ולא נגרם כל נזק. אך מוסיף: "אנחנו חברה קטנה, אז עם השנים זה הפך לבעיה. אנחנו צריכים למצוא דרכים לסנן את האנשים הלא באמת רציניים. יש רק מספר מוגבל של שעות ביום, נכון?".
קרולו, קנדי בן 53, הוא המייסד והמנכ"ל של Private Islands Inc. מה שהחברה שלו עושה פשוט למדי.
● משבדיה עד טייוואן: המעברים שעלולים להשבית את הכלכלה העולמית
● שינוי היסטורי: האיחוד האירופי מציע לקנדה להצטרף כ"חברה מיוחדת"
דמיינו שאתם עשירים מופלגים, אבל כאלה מהסוג שצפה ב"להתחיל מחדש" (סרט אמריקאי משנת 2000) וחש צביטה של קנאה בטום הנקס, כשהוא רואה בסרט פחות דרמת הישרדות ויותר פורנו נדל"ן; אנשים מהסוג שרוצה בית שני, אבל לא עוד שכנים, כך שמונטה קרלו לא באה בחשבון וגם לא ההמפטונס בניו יורק; מהסוג שעבד קשה מאוד במשך זמן רב מאוד, ולכן מרגישים שמגיעים להם לתקוע דגל בחלקת אדמה ולקרוא לה בית, לפחות לכמה חודשים בשנה.
ובכן, אם אתם כאלה, Private Islands Inc היא בדיוק החברה בשבילכם. קרולו וצוותו, המונה חמישה אנשים, מפעילים את אחד מאתרי הנכסים הגדולים בעולם למי שמעוניינים לקנות, למכור או לשכור איים פרטיים משגשגים.
באתר שלו מוצעים כיום כ־800 איים שאפשר לשוטט ביניהם ולפנטז: מגני עדן בקריביים ועד איים סלעיים באזור הקלטי, מאיים יווניים קטנים ופראיים ועד איי אלמוגים מלאכותיים באוקיינוס ההודי.
נכון למועד כתיבת שורות אלה האי הזול ביותר שמוצע באתר הוא "מפלט קטן ולא מיושב, מוקף בצמחייה טרופית סבוכה" בארכיפלג בוקאס דל טורו שבפנמה, ובו "שטח קרקע מוצק ושמיש של כ־21 על תשעה מטרים". אם לא לשימוש אחר, זה לכל הפחות מקום מצוין להיפטר בו מגופה. וכל התענוג הזה מוצע במחיר מציאה של 49,900 דולר.
בקצה השני של הסקאלה נמצא The Adaptive Atoll, היקר ביותר באתר: "אי פרטי ללא שטח יבשתי בלב לגונה בתולית של כ־627 דונם, שמימיה עמוקים" באיים המלדיביים. הוא כולל מקבץ של מבנים דמויי־מבצר בסגנון ברוטליסטי, המחוברים זה לזה ומצוידים בטכנולוגיה מתקדמת. לפי המודעה, מדובר בהשקעה "לא רק לעשור הקרוב. זה נכס שנועד לעבור מדור לדור, והוא יכול להיות שלכם תמורת 450 מיליון דולר".
אלה כמובן שני הקצוות. "בסופו של דבר, אם אתם רוצים להיות בעלים של אי ולחיות עליו בלי אף אחד - זה אפשרי. ואתם לא חייבים להיות עשירים בטירוף. אבל אתם כן צריכים להיות קצת משוגעים", אומר קרולו בחיוך."צריך שיהיו לכם ביצים, וצריך גם להידבק בחיידק האיים.
"אנחנו קוראים למי שבחרו בזה 'מטורפי איים', כי זה לא פשוט, רוב האנשים לא אוהבים להסתבך, ויש בדרך כל כך הרבה מכשולים שעלולים לגרום להם לוותר".
האמירה "צריך שיהיו לך ביצים" אינה רק מטבע לשון. מתברר שלא מעט גברים רוצים אי כזה. קהל הלקוחות של קרולו נוטה להיות גברי, וגם אמריקאי, שמרני (אנשי Make America Great Again נלהבים במיוחד מהרעיון, הוא מאשר) - ועשיר מאוד.
מהלקוחות הבולטים: תומכי MAGA
קרולו מוכר איים כבר 27 שנה. לא היה לו כל ניסיון קודם בנדל"ן, עד בשנת 1999 החליט לנסות לרכוש אי עבור חברת התיירות שעבד בה. בקנדה יש איים בשפע (יותר מ־50 אלף, יותר מבכל מדינה אחרת, מלבד שוודיה, נורווגיה ופינלנד), והם מקור חשוב להכנסות מתיירות.
"חשבתי שאנחנו צריכים לקנות אי קטן עבור החברה, כי אנשים אהבו את חוויית האי - תיירים אהבו להגיע למקום שכמעט אף אחד לא היה בו לפניהם, להקים אוהל ולהיות בלב הטבע הפראי. יכולנו לשכור איים ללילה ב־20 דולר, וזה מה שהדליק אצלי את הניצוץ. חשבתי לעצמי: יש משהו כל כך ראשוני, טבעי ויפה במקומות האלה".
בסופו של דבר קרולו מעולם לא קנה אי עבור אותה החברה, אבל הוא כן מצא לא מעט כאלה למכירה. כפרויקט צדדי הוא הקים אתר שירכז את כולם במקום אחד. "יום אחד התקשר אליי בחור בשם ביל וביקש שאפרסם באתר שלי את האי שלו בבליז. אמרתי שאעשה את זה תמורת 200 דולר. הוא אמר: לא מעוניין, אבל אשלם לך עמלה של 5%. מכרתי את האי והוא שלח לי צ'ק של 60 אלף דולר. כשהצ'ק נפרע, חשבתי שזו בדיחה. באותו הרגע החלפתי את השם על הדלת ל־Private Islands וזהו".
למכירה השנייה לקח לו הרבה יותר זמן להגיע, אבל העיסוק באיים הפך למשרה מלאה. עד מהרה קרולו הכיר היטב את השוק המוזר הזה, שהיה קיים מאז ומתמיד, אך חמק מניסיונות לרכז ולהסדיר אותו. זאת למרות מאמציה של Vladi Private Islands, חברה ותיקה מתחרה שהמטה שלה נמצא בגרמניה, ועל אף מאמציהם של בתי מכירות פומביות כמו Savills וסותבי'ס, שמציעים מדי פעם גם איים למכירה.
כמעט שלושה עשורים לאחר מכן, ולא מעט בזכות מאמצי הקידום העיקשים של קרולו, אפשר לטעון ש־Private Islands Inc היא החברה המובילה בשדה הקטן שלה. יש לה 100 אלף מנויים לניוזלטר, ומאחורי חומת תשלום מסתתרות הצעות אקסקלוסיביות במיוחד. "זה מטורף, חלק מהלקוחות האלה עשירים ברמה שקשה לתפוס, אבל ברגע שמציבים אפילו חומת תשלום קטנה, היא באמת מסננת המון אנשים".
כיום, החברה לא רק מפרסמת מאות איים למכירה ברחבי העולם, אלא גם מחזיקה בבעלותה עשרות איים, שהיא משכירה לנופשים. רבים מהם פותחו בידי קרולו עצמו, כך שהוא יכול להזדהות עם מיליארדרים מודאגים כשהם מספרים לו על התוכניות שלהם.
"כל חלום שהיה ללקוחות שלנו כבר הגשמנו", הוא טוען. "לא הסתפקנו בדיבורים, הוכחנו שזה אפשרי. אמרנו: כן, אפשר לקנות את פיסת האדמה הזעירה הזאת באמצע שום מקום ולהפוך אותה למשהו יוצא דופן".
קרולו הוא איש מכירות ולא סתם אחד, אלא סלבריטי בתחומו. בקנדה הוא השתתף בתוכנית הטלוויזיה "ציידי האיים", מעין גרסה של "מסמנים את סאנסט", ששודרה במשך שש שנים עד 2019. בקרוב הוא יככב בסדרה חדשה Private Islands Inc, שבה יסייע לעוד מיליונרים ומיליארדרים להגשים את חלומם. בשיחת זום ממשרדו בטורונטו הוא מדבר במשפטים ארוכים ומלוטשים היטב, ושב ומסדר את שערו מול המצלמה.
"צריך לא מעט אומץ כדי ללכת על זה"
מאז ומתמיד, כל עוד היו בעולם אנשים עשירים ובעלי כוח, קסם להם הרעיון להחזיק בנכס שאינו חולק גבול יבשתי עם איש. במאה הראשונה לספירה נשבה הקיסר הרומי טיבריוס בקסמו של האי קאפרי, עד שבסופו של דבר ניהל ממנו את האימפריה. כ־1,500 שנה מאוחר יותר מונה סר פרנסיס דרייק למושל דרייק איילנד, אי בשטח של כ־24 דונם מול חופי פלימות', ולפי כל העדויות נהנה מאוד מהבידוד המפואר.
בתרבות הפופולרית, לעומת זאת, הרעיון של חיים על אי עשוי להצטייר כמושך הרבה פחות. בתוכנית Desert Island Discs האורחים ננטשים על אי ונשאלים כיצד יצליחו להסתדר. "בעל זבוב" לא בדיוק עושה חשק לחיות על אי, וגם "אבודים" לא עשתה זאת. אפילו "רובינזון קרוזו", ספר הילדות האהוב על קרולו, שהצית אצלו את העניין באיים שנמשך כל חייו, גורם לכל העסק להישמע כמו יותר צרות מתענוג.
אבל הגיבורים האלה לא בחרו להגיע לאיים שבהם מצאו את עצמם, וגם לא עמד לרשותם הון עתק כדי לבנות וילה או להחזיק יאכטה. לעומת זאת, בתחילת המאה ה־20 היו לא מעט אמריקאים שיכלו להרשות לעצמם בדיוק את זה.
"כסמל האולטימטיבי לעושר האי הפרטי עוד עשוי לתפוס את מקומה של בעלות על אוניית קיטור", נכתב במאמר מאת דווייט מקדונלד בגיליון הראשון של מגזין Fortune ב־1930. לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כשאמריקאים רבים כבר הספיקו לראות קצת יותר מהעולם, העניין באיים פרטיים זינק.
אלא שבין הביקוש לבין הרכישה בפועל יש מרחק גדול. "מעטים מאוד באמת עושים את זה", אומר קרולו. "אנשים עושים על זה ראפ, שרים על זה, מדברים על זה. אבל בסופו של דבר גם מי שיש לו כיסים עמוקים צריך לא מעט אומץ כדי באמת ללכת על זה".
חלק גדול מעבודתו של קרולו הוא לברור את 3,400 הפניות שהחברה מקבלת בכל יום. חלקן מגיעות ממתחזים, אחרות מסקרנים שרק רוצים לחטט, ויש גם כמה שמגיעות מאנשים שיש להם די כסף, אבל לא לגמרי רציניים, אם כי לדבריו "לפעמים גם התמהונים הופכים לקונים". רק לעתים רחוקות מאוד מגיעות פניות מלקוחות פוטנציאליים של ממש.
אחת הדרכים הפשוטות לזהות מי באמת נמנה עם הקבוצה הזאת היא לראות אם הוא ממהר לפנות זמן כדי להגיע. "עסקה לא תצא לפועל לפני שהקונה רואה את האי בעצמו, ולהראות אי ללקוח זה אחד הדברים המורכבים ביותר שאנחנו עושים. אבל ברגע שמישהו אומר 'כריס, כבר הזמנתי כרטיסי טיסה, אני יכול להגיע בין התאריך הזה לתאריך הזה', אתה כבר בחצי הדרך לעסקה".
הסיבה לכך פשוטה באופן מפתיע: מי שטורח להגיע כנראה מרגיש בנוח עם שיט בסירה, עניין די הכרחי כשמדובר באי. "אם הם לא נוהגים לשוט, מעולם לא היו בסירה או אף פעם לא ביקרו באזור, כנראה הם גם לא יקנו".
קרולו מתאר כיצד מתנהלת עסקה טיפוסית: ראשית, שוק האיים שונה משוק הנדל"ן הרגיל כי הקונים יכולים להימצא בכל מקום ולרצות לקנות בכל מקום. בדרך כלל יש להם גם את האמצעים להגיע למרחקים גדולים, ובמהירות. נוסף על כך, הם "כמעט תמיד קונים במזומן", מכיוון שבדרך כלל לא לוקחים משכנתה על איים.
"נניח שמישהו בדיוק מכר את החברה שלו ונשאר עם כמה מיליוני דולרים, שאותם הוא רוצה להוציא על אי בבליז. הוא נלהב, הוא ראה את תוכנית הטלוויזיה שלי, אז הוא פונה אלינו ורוצה ללכת לראות כמה איים".
ממשרדו בטורונטו יכול קרולו להגיע בתוך שעות ספורות לשלושה או ארבעה ריכוזים גדולים של איים, אבל תיאום לוחות הזמנים עם לקוחות אמידים במיוחד נמשך בדרך כלל חודשים . מבחינתו גם משתלם להמתין לעונת השיא: "אתה לא באמת רוצה להראות להם את האי בחודשים הגשומים".
"אנשים לא קונים איים כדי למכור"
ברגע שהם דורכים על החול הוא פשוט מוכר להם חלום. ובשלב הזה, בדרך כלל, המחיר כבר אינו העניין המרכזי. המטרה היא בעיקר לעזור ללקוח לדמיין איך ייראו חייו כבעליה של נקודה קטנה משלו על המפה. יוקרה היא חלק מהעניין, אבל גם אגו. כפי שנכתב בחוברת המכירות של החברה: "ההיגיון של גיליון האקסל מפנה את מקומו להיגיון של הנשמה".
רכישת אי היא מחויבות, לא משנה כמה כסף יש לך. להחזיק בית באגם קומו זה פשוט: טסים למילאנו ונוסעים כ־48 ק"מ. אבל כדי להגיע לאי צריך בדרך כלל לפחות טיסה אחת, אחריה טיסה במסוק או נסיעה למרינה, משם שיט בסירה, ואז כנראה מעבר לסירה קטנה יותר כדי להגיע סוף סוף ליעד. וכל זה בהנחה שהבית בכלל במצב שמאפשר להתגורר בו. באיים עבודות תחזוקה ושיפוץ לא מתקדמות במהירות.
"גם אם ההכנסה שלך היא בסביבות 300 מיליון דולר, רכישת אי היא תמיד עניין גדול הרבה יותר, כי זמן הוא כסף. אתה צריך לומר לעצמך: אני באמת רוצה את זה, אני רואה את עצמי מביא לכאן את החברים ואת המשפחה שלי, אני רואה את עצמי לוקח על עצמי את הפרויקט הזה. אי הוא כמעט כמו עוד בן משפחה. לא קונים אי כדי לעשות עליו סיבוב. אנשים בדרך כלל לא קונים איים במטרה למכור אותם במהירות ברווח. וכשהם מנסים - זה לא מצליח".
למרבה המזל, רוב האיים הפרטיים הם מה שסוכני נדל"ן רגילים מכנים "מוכנים לכניסה", כלומר אין צורך כמעט לבצע בהם עבודות. אי זעיר שמעולם לא היה מיושב אולי נשמע רומנטי, אבל הוא עלול להתגלות כשדה מוקשים. "כשמדובר באי בתולי לחלוטין, שמעולם לא פותח, אתם לא בהכרח יודעים מה בכלל מותר לכם לעשות בו, נכון? לכן איים כאלה נדירים", מסביר קרולו.
הביורוקרטיה - אם מדובר בהתנהלות מול הרשויות המקומיות, תקנות בנייה, שיקולים סביבתיים או כל עניין אחר - עלולה לגלות שיש סיבה טובה שהאי נותר לא מפותח. קרולו כבר ראה בעלי איים שהשקיעו עשרות מיליוני דולרים בתשתיות, רק כדי שהבעלים שבאו אחריהם יוציאו עוד עשרות מיליונים כדי לפרק את מה שנבנה, משום שנעשה שימוש בסוג הבטון הלא נכון.
כדוגמה הוא מביא את איי הפנינה בפנמה, שבעיניו הם "כנראה אחד האזורים היפים האחרונים שעוד נותרו בתוליים. עדיין יש שם הרבה איים לא מפותחים, זה קרוב לארה"ב, ובעיר פנמה יש בית חולים המסונף לג'ונס הופקינס - וזה שיקול משמעותי עבור אנשים שקונים איים".
לאחרונה קרולו טס במסוק מעל האזור עם לקוח. "הצבעתי על כמה מהאיים השונים האלה, והם עצומים, עם חופים יפהפיים של חול לבן. אבל הנה העניין: בכל אחד ואחד מהם הייתה בעיה". חלקם היו בבעלות חלקית של הממשלה, ולאחרים "לא היו זכויות בעלות מוסדרות במלואן", כלומר הבעלות עליהם לא הייתה רשומה בבירור, "ואף אחד לא רוצה להקים תשתיות על קרקע כזאת".
הבונקר היוקרתי של צוקרברג בהוואי
הסבך הביורוקרטי אמנם עומד לא פעם בדרך, אבל זה לא מונע מבעלי איים לנסות להקים מיקרו־מדינות משלהם. מבחינה משפטית הם אינם מדינות של ממש, שכן איים פרטיים עדיין כפופים לסמכותה של המדינה שבמימיה הם נמצאים. ובכל זאת, מסילנד מול חופי סאפוק ועד נסיכות איילנדיה בבליז, ניסיונות כאלה נעשו לא מעט פעמים - בדרך כלל מטעמי ראוותנות, תיירות או יחסי ציבור.
באשר לשינוי שמם של האיים קרולו אומר לקונים שהם בהחלט יכולים לעשות זאת, אבל לא בטוח שגם הגיאוגרפים יאמצו זאת. "עשינו את זה עם Rat Cay (אי העכברוש) באיי בהאמה. לא חשבנו שאנשים ירצו להתארח במקום בשם הזה, אז שינינו אותו ל־Terra Nova (ארץ חדשה).
עוד דבר שכדאי לדעת על איים פרטיים הוא שהם בעצם לא כל כך פרטיים, לפחות בהשוואה לנכסים מבודדים אחרים.
כולם יודעים שלמיליארדר ריצ'רד ברנסון יש את נקר, גן העדן הפרטי שלו בשטח של 740 דונם באיי הבתולה הבריטיים. חיפוש של שלוש שניות ברשת יגלה שגם דיוויד קופרפילד, לאונרדו דיקפריו, מל גיבסון, אדי מרפי, פמלה אנדרסון, אריסטו אונאסיס, משפחת דיסני, משפחת רוטשילד, סלין דיון, בר גרילס וכמובן ג'פרי אפשטיין החזיקו בעבר, או עדיין מחזיקים, באיים משלהם.
ובכל פעם שמשהו קורה - בין שמדובר בפרשת סחר בנשים למטרות מין חוצת גבולות ובין שסך הכול במכירת האי - אפשר להיות בטוחים שהתקשורת תדווח על כך. כך קרה לאחרונה, כשמייסד סוהו האוס ניק ג'ונס ואשתו, אשת התקשורת קירסטי יאנג, ויתרו על תוכניתם לבנות בית באי אינצ'קונאכן, שבלוך לומונד, והעמידו אותו למכירה.
קרולו, מצדו, אומר שלא היה מתקרב לליטל סנט ג'יימס, האי באיי הבתולה של ארה"ב שזכה לכינוי הלא רשמי "האי של אפשטיין". שם אירח איש הכספים והפדופיל המנוח שורה של אישים בעלי השפעה. הוא נמכר למיליארדר סטיבן דקוף בשנת 2023, לפני מסמכי אפשטיין, אך למרות עברו האפל קרולו עדיין סבור שאפשר יהיה למכור אותו שוב. "תמיד יש קונה, וכשיש היסטוריה שלילית, תמיד יש גם צד שני. יש אנשים שאוהבים דברים כאלה. אבל אנחנו לא מעוניינים. יש לנו מספיק מהבולשיט הזה של אפשטיין".
לדברי קרולו, בשנים האחרונות החרדה מניעה יותר ויותר את השוק. "תקופת הקורונה הייתה מטורפת לעסקי האיים הפרטיים. היו לנו פשוטו כמשמעו יאכטות ששייטו סביב איי בהאמה בחיפוש אחר איים לקנייה שאפילו לא הוצעו למכירה. הם הפכו למה שאנחנו מכנים בונקר יוקרתי. זה לא מקום שמסתתרים בו, להפך: זה מקום שחיים בו".
כדוגמה לאי שהיה מסוגל להתקיים באופן עצמאי לגמרי בתקופת הקורונה הוא מצביע על איילין רי שבאיים ההיברידיים הפנימיים בסקוטלנד. מטבע הדברים הוא מוצע כעת למכירה ב־Private Islands Inc, והמחיר יימסר לפי דרישה. "יש בו אספקת חשמל לגיבוי. כל התשתיות נמצאות מתחת לאדמה, תשתיות בשווי 1.5 מיליון דולר שאתם אפילו לא רואים: מנחת מסוקים, גנים, בעלי חיים לציד וכמה בתים. הבעלים של האי הזה התגורר בו בזמן המגפה, ומבחינתו כאילו היא מעולם לא קרתה".
קרולו אומר שאיים כאלה מכונים איי מורשת, והדוגמה המובהקת ביותר שהוא יכול לתת אפילו אינה אי, אלא המתחם הסודי של מארק צוקרברג בקוואי שבהוואי, שעדיין נמצא בבנייה ומשתרע על פני יותר מ־5,600 דונם. "הוא רוצה אותו כדי שבפעם הבאה שדבר כזה יקרה הוא לא רק יהיה מוגן עם המשפחה שלו בבונקר. הוא רוצה שהחיים שלו יימשכו כאילו שום דבר לא השתנה. ובגלל זה יש שם תקרות בגובה תשעה מטרים, מפלי מים וכל דבר אחר שאתם יכולים לדמיין.
"הם מתאמצים מאוד ליצור סביבה שבה נדמה ששום דבר רע לא קורה. העניין הוא לא היוקרה, אלא המורשת".
קנה 12 איים - כדי שלא יחסמו לו את הנוף
היוקרה עדיין משחקת תפקיד, וכך גם הפרטיות. חבר של קרולו, איל נדל"ן קנדי, החליט שנמאס לו שאיים אחרים חוסמים לו את הנוף, ולכן קנה את 12 האיים המקיפים את שלו. "הוא אמר משהו בסגנון: אני משקיע כל כך הרבה זמן בניסיון למצוא פרטיות, אז כבר עדיף שאעשה את זה", קרולו צוחק ומושך בכתפיו.
הוא ממליץ על גלאדן, מקום אידילי באופן כמעט מגוחך בבליז, כאי היוקרה האולטימטיבי. במקרה החברה שלו היא גם הבעלים של האי ומשכירה אותו בכ־3,000 דולר ללילה. מאחוריו נמצא אי קטנטן נוסף, מעין אחיו הצעיר, ושם, לדבריו, מתגוררים חברי הצוות. "כשאתם רוצים אותם, אתם לוחצים על כפתור. וכשהם עושים את דרכם אליכם, נדלקת נורה, כך שבשאר הזמן אתם יכולים להסתובב עירומים".
עליית מפלס פני הים? קרולו מושך בכתפיו. אפשר להתמודד איתה באמצעות איים מלאכותיים שעולים ויורדים עם הגאות והשפל, כמעט מבלי להרגיש. אבל אם אדמה מלאכותית היא קצת יותר מדי נובורישית לטעמכם, לקרולו יש תשובה גם לזה. "אם אתם מחפשים נכס ייחודי, אפשר לטעון שהזמן הולך ואוזל. צריך לעשות את זה עכשיו".
והוא בהחלט עושה זאת. "למעשה יש בבעלותי לא מעט איים, אני פשוט לא אוהב לדבר עליהם", הוא אומר. הם נמצאים ביבשת אמריקה, באוקיינוס השקט ובקנדה. אחד מהם, אי קטן וצנוע עם מקום עגינה וכמה עצי אורן, במרחק נסיעה קצר מטורונטו, משמש אותו, את בת זוגו ואת ילדם לחופשות סוף שבוע. קרולו מודה שיש לו עבודה יוצאת דופן. אבל בארוחות ערב עם אנשים שאינו מכיר הוא מעדיף שלא לספר במה הוא עוסק. הסיבה: באותו הרגע זה פשוט משתלט על השיחה.
"בעצם, לכל מי שאני מכיר יש אי. אני מדבר בטלפון עם בעלי על איים כל היום. אני לא מנסה להיות סנוב, אבל זה קצת כמו 'לאן אתה נוסע בסוף השבוע? אני נוסע לאי שלך. לא, אתה בא לאי שלי", הוא אומר בחיוך. "אני חי בבועה שלי".
Guy Kelly / Telegraph Media Group Holdings Limited 2026 ©
