1 ג'וני דפ יחזור בנובמבר לסרט הוליוודי גדול לראשונה מזה 8 שנים, ומכל הדמויות בעולם זה יקרה בתפקיד אבנעזר סקרוג' - הפרוטגוניסט בספרו של צ'ארלס דיקנס "מזמור חג המולד". דפ, אולי הפרצוף המפורסם ביותר של תרבות הביטול, חוזר למסך הגדול כאחת הדמויות הבולטות בתולדות הספרות שקיבלו הזדמנות שנייה. בקצרה: סקרוג' הוא קמצן אנוכי ומריר, ואז שלוש רוחות מבקרות אותו ומציגות בפניו את מי שהיה, את מה שעשה ולאן יגיע אם ימשיך בדרכו.
● מלאונרד כהן ועד ילדי הגן: על סוד הקסם של תהילים
● עולם בלי פידבק: איך עובדים על טקסט שיקראו רק בעוד מאה שנה
את הטריילר לסרט "Ebenezer: A Christmas Carol" של הבמאי טיי ווסט, סיימו אולפני פרמאונט בקריצה שקשה להאמין שלא נכתבה גם עבור דפ: "טוב לחזור".
האיתות המעניין באמת לשובו של דפ הגיע מהקהל. בהקרנת מבחן באוגוסט העניקו הצופים לסרט ציון 80 מתוך 100, לעומת ממוצע של 72 בהקרנות כאלה. חשוב מכך, דפ עצמו קיבל 86 לעומת 67 בממוצע לדמות ראשית, ואצל נשים מעל גיל 35 הציון שלו נסק ל־90. הקרנת מבחן אחת אינה משאל עם, אבל המספרים מעידים שצופים נתנו לדפ, לפחות כחיווי ראשוני, פס לחזור למרכז הבמה.
2 הנפילה של דפ הגיעה עם הפרידה מזוגתו אמבר הרד, כשזו הגיעה לבית המשפט חבולה והגישה נגדו בקשה לצו הרחקה. המשפט כיכב בכותרות. דפ הגיש תביעת דיבה נגד העיתון הבריטי סאן, שכינה אותו "בעל מכה". בנובמבר 2020 הוא הפסיד בתביעה, ואז הגיע הרגע המדויק שבו הוצא דפ מהמעגל. וורנר ביקשה שיעזוב את סדרת הסרטים "חיות הפלא". הוא עזב.
שנתיים מאוחר יותר הגיע המשפט מול הרד, שבו פסק חבר מושבעים בעיקר לטובת דפ, אבל גם לטובתה באחת מתביעותיה. מאז הופיע דפ בסרטים עצמאיים ואירופיים וגם ביים סרט, אבל זז לשוליים.
עכשיו פרמאונט החליטה שהוא שוב יכול לשאת על גבו הפקה גדולה. לא כונסה ועדה ושום בעל סמכות לא הכריז ש"ג'וני דפ אינו מבוטל עוד". בתרבות הביטול הדרך החוצה ברורה, אך הדרך חזרה מעורפלת למדי.
3 לעומתו, הסיפור של ג'ון גליאנו מעלה אפשרות שאולי אין דרך אחת חזרה. מעצב העל ניצב בפסגת עולם האופנה, כמנהל האמנותי של דיור, וב-2011 פוטר לאחר שהשמיע התבטאויות אנטישמיות וגזעניות. הוא גם הורשע במשפט בצרפת בעלבונות פומביים על רקע גזעני. אין פה כמעט ויכוח על העובדות. גם גליאנו לא מכחיש אותן.
מאז גליאנו התנצל, עבר טיפול, נפגש עם מנהיגים יהודיים וניסה במשך שנים לכפר על מעשיו. ב-2014 הוא מונה למנהל האמנותי של בית האופנה מייסון מרג'יאלה וחזר להיות אחד המעצבים המוערכים בעולם. כך שעל השאלה האם מותר לו לחזור לעבוד, עולם האופנה כבר ענה מזמן.
ואז, ביולי האחרון, הכריז מוזיאון המטרופוליטן על רטרוספקטיבה גדולה שתסקור את הקריירה שלו. מנהיגים ותורמים יהודיים הקימו קול מחאה, והיא בוטלה. מתברר שלא די בשאלה "האם גליאנו חזר?". חזר לאן? לעבוד? להצליח? להיות מוערך? לקבל במה שמכניסה אותו לקאנון? כל אלה אינם אותו הדבר. גליאנו קיבל בחזרה את הקריירה שלו לפני יותר מעשור, אבל המט עמד לזכותו בהוקרה. על השאלה האם גם אותה עליו לקבל בחזרה, מתברר, הרבה יותר קשה להסכים.
4 מדברים על ביטול כמצב בינארי. אדם הוא "מבוטל" או לא. אבל המקרים הללו ממחישים כמה אנחנו דוחסים לתוך המילה הזאת. זיכוי אינו סליחה, סליחה אינה שיקום, שיקום אינו חזרה לעבודה ואפילו חזרה לעבודה אינה מחייבת השבה של המעמד, הכבוד וההוקרה הקודמים.
אפשר לחשוב שאדם עשה דבר חמור ועדיין מותר לו להתפרנס; אפשר להכיר בכך שהשתנה בלי לחשוב שהעבר נמחק; ואפשר אפילו להאמין שמגיע לו עתיד בלי שיקבל בחזרה כל מה שהיה לו קודם. אבל לא ברור איך נראה שינוי וכמה זמן צריך לעבור כדי שנכיר בו, מי מוסמך להכיר בו, ומה הוא אמור לאפשר.
5 במסורת היהודית, חלוף הזמן, צום או אמירת "סליחה" לא מוחקים פגיעה. תשובה דורשת הכרה, חרטה, ניסיון לתקן ובעיקר שינוי. הרמב"ם מציע מבחן התנהגותי ל"תשובה גמורה": כשאדם יכול לחזור על אותו מעשה, והוא בוחר שלא, מפני שהשתנה.
במובן זה תשובה מניחה שאנחנו אחראיים לעבר, אך מסרבת לתת לו לקבוע לנצח מי נהיה בעתיד. יש צד נוסף למשוואה: הרמב"ם מציע שאחרי שאדם עשה תשובה וביקש מחילה, הסירוב העיקש למחול אינו מעלה מוסרית. קשה שלא לראות כאן לפחות הצעה מעניינת לדיון על תרבות הביטול.
גליאנו עצמו ניסח רעיון דומה השבוע. בהודעתו לאחר ביטול התערוכה במט הוא אמר שכפרה משמעותית היא "אחריות מתמשכת" שנבחנת בלמידה לאורך זמן. אולי זו בדיוק ההבחנה שחסרה לדיון בביטול: תשובה אינה זיכוי, היא האפשרות לומר על אדם שני דברים בעת ובעונה אחת. שהוא אחראי למה שעשה, אך אינו חייב להיות לנצח רק האדם הזה.
6 הרוחות שמבקרות את סקרוג' דומות באופן משונה לאינטרנט - ארכיון שלא נותן לעבר להיעלם. הצופים לא זיכו את דפ מכלום, לא סלחו לו בשם איש ולא קבעו שהוא השתנה. הם לא מוסמכים לכך, אלא רק להחליט אם הם רוצים לראות אותו שוב על המסך, ולפחות בהקרנת המבחן, התשובה הייתה כן.
אולי כך נראית דרך חזרה מביטול. אדם אחד שמוכן לצפות בך שוב, מעסיק אחד שיעבוד איתך, כשמי שנפגע ממך רשאי להתבצר בשלו. יום כיפור מפריד בין האחריות של מי שפגע לעשות תשובה, לבין המחילה שאינה שלו להעניק. סקרוג', אולי כמו דפ, לא מקבל בסוף הסיפור עבר חדש. הוא מקבל אפשרות לעתיד. זה כל מה ש"דרך חזרה" יכולה וצריכה להבטיח.
