פרופ' אוריאל רייכמן, כשהקמת את המרכז הבינתחומי בהרצליה לפני 32 שנה - לימים אוניברסיטת רייכמן - דמיינת את כל מה שיש בו היום: בתי ספר למשפטים, מדעי המחשב, פסיכולוגיה, כלכלה ואפילו רפואה?
"האמת היא שיצאתי לדרך בלי שום דבר. לא היה לי כסף, לא הייתה לי סמכות להעניק תעודות אקדמיות ובקושי הייתה לי הבטחה לגבי הקרקע כאן. היה לי הסכם עם עיריית הרצליה שנקבל את השטח הזה חינם, פלוס שטחים נוספים, והעירייה תיתן קרקע חליפית למינהל (מקרקעי ישראל - ה"ו) תמורת הקרקע שהוא ייתן לנו. אחרי שנתיים באו מהמינהל ושאלו את ראש העיר: מה עם הקרקע החליפית? והוא אמר: אין לי. זו סאגה בפני עצמה, שלקח שנים לסיים. אחרי שנתיים הם רצו לפנות אותי, הייתי כאן בעימות כולל, בלי כסף, בלי שום דבר.
"בהתחלה היו אנשים שחשבו שמשהו קרה לי והציעו שאקח חופש. היה אחד שאפילו אמר לי: אורי, לך לייעוץ פסיכולוגי".
● הצוללת | היא המדינה הזקנה בעולם, וזו לא הצרה היחידה שלה
● הצוללת | המומחה שמודה: היום בני 60 פלוס מבזבזים את הירושה - ולא מתנצלים
מה דמיינת כשהיו במקום בעיקר חולות וצריפים?
"דמיינתי אוניברסיטה בינלאומית שתהיה גם אוניברסיטה לעם היהודי ולתפוצותיו, לא רק מדעי הרוח והחברה, אלא גם מדעי המחשב, פסיכולוגיה ומדעי המוח. בית ספר לרפואה? זה לא היה בתכנון המקורי, אבל הרעיון היה לצאת לדרך ולקבוע עובדה. הרבה מהדברים שעשיתי בחיים נראו בהתחלה כמו חלומות מוזרים, אבל כשיש לך אמונה וחזון, אתה מדביק בהם אנשים אחרים.
"כתבתי בזמנו מגילת הקמה, שבה הכרזנו, בלי שום אישור רשמי, על המרכז הבינתחומי בהרצליה. לו מישהו היה עומד מהצד, זה בטח היה נראה לו גרוטסקי לגמרי: עצרת עם 12 אנשים, כשאני עומד על הדוכן וקורא בפאתוס את הכרזת ההקמה שניסחתי. נכנסתי למחנה צבאי נטוש, הזמנתי אליו חברים ואמרתי להם שאני צריך כסף וצריך לזוז".
היית דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב לפני שהגעת לרייכמן, ומה שדחף אותך להקים את המכללה אז הוא התחושה שהאוניברסיטאות היו סגורות בפני חלקים גדולים של האוכלוסייה. האם הצלחת להרחיב את הנגישות להשכלה גבוהה בישראל, בהתחשב בכך ששכר לימוד אצלכם הוא 100-50 אלף שקל בשנה?
"לפני שאענה, אחזור לאחור: הייתי דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב בשיא הפופולריות שלה. תשעה סטודנטים נאבקו על כל מקום שם. עם אמנון רובינשטיין, חבר קרוב ושר החינוך דאז, זיהינו בעיה חברתית חמורה: בפני מרבית האוכלוסייה דלתות האקדמיה היו סגורות".
אבל לאוכלוסיות האלה אין את המשאבים לשלם סכומים כה גבוהים. אז בעצם פתחתם את הדלתות לאנשים עשירים.
"זה לא מדויק. קודם כול, הסכומים שגבינו בהתחלה לא היו גבוהים כל כך. שכר הלימוד היה כפול בהשוואה לאוניברסיטה".
כיום הוא פי ארבעה ויותר בהשוואה לאוניברסיטה.
"מה שאנחנו דורשים הוא בערך מה שההורים משלמים לגן ילדים פרטי. זה לא מטורף לגמרי. אבל מהרגע הראשון הייתה לנו רגישות חברתית, ודאגנו שתינתן עזרה של 25% ובמקרים קיצוניים גם של 50% משכר הלימוד".
הכינוי של המוסד היה לאורך שנים "בין־טחונים".
"זה דווקא יצר מין יוקרה שאני לא יודע אם הגיעה לנו, כי למדו ולומדים אצלנו סטודנטים מכל שכבות החברה. תמיד נתנו עדיפות מיוחדת ליוצאי יחידות עילית שעשו שירות של לפחות חמש שנים, בחובה ובקבע. בדקנו את הערכות הקצונה שלהם, ראיינו אותם, והתוצאות היו נהדרות. שריינו מראש בערך 10% (מהמקומות - ה"ו) לסטודנטים האלה, והם גם זכו במלגות. נתנו גם עזרה אמיתית לאנשים עם בעיות כלכליות. אימצנו, למשל, את הקהילה האתיופית. בוגרים, עורכי דין ורואי חשבון שלמדו כאן מובילים כיום את הקהילה".
עדיין, אם אסתובב פה בקמפוס, אני בקושי אשמע ערבית וגם בקושי אראה חרדים. כלומר, הגיוון פה מצומצם יותר בהשוואה לאוניברסיטאות הציבוריות.
"נכון. ובאמת חלק גדול מהמלגות אצלנו מיועדות למועמדים ערבים, כי הנושא הזה עדיין קשה להם מבחינה כספית. אבל מה שקרה הוא שאנשים היו כל כך צמאים להשכלה גבוהה, גם כאלה שאין להם כסף, שהם אספו את הכסף".
"וחשוב מאוד גם להבהיר - אנחנו פועלים ללא כוונת רווח. זה מקום שהקמתי מגרושים שאספתי. התפטרתי אחרי שקראו לאוניברסיטה על שמי. אני כיום יו"ר דירקטוריון ובגופים ללא כוונת רווח אתה לא מקבל משכורת אם אתה בדירקטוריון. אני עשיתי את הכול, ומכל הכספים האלה ומכל מפעל החיים שלי אני לא מכניס שום דבר לכיס".
המרצים כאן מרוויחים באופן דומה לאוניברסיטאות?
"בהתחלה הם אולי הרוויחו טיפה יותר, היום זה די השתווה. אנחנו נתנו משכורות גבוהות יותר, והחבר'ה באוניברסיטאות המסובסדות ייללו ואמרו: מה יקרה, הם יגזלו לנו מרצים? אז גם הם קיבלו תוספות".
"עוסקים בנכס הכי יקר של החברה"
כשסטודנט משלם שכר לימוד מלא וגבוה, הוא הופך ללקוח. טענה שנשמעת לגביכם היא שכדי לרצות אותו הנמכתם דרישות והתפשרתם על הרמה האקדמית.
"לא סתם אנחנו אוניברסיטה ולא מכללה: אנחנו מראש דורשים רמה גבוהה, יש לנו מערכת קבלה שאנשים עומדים בתור אליה, ואנחנו דוחים הרבה מאוד אנשים שלא מתאימים. האוניברסיטאות האחרות נמצאות בעולם אחר לגמרי, וגם יהיה להם הרבה יותר קשה מאיתנו להביט קדימה, לקראת המהפכה של הבינה המלאכותית.
"אנחנו מראש ראינו את עצמנו כאוניברסיטת עילית, כאוניברסיטה מחקרית, והדבר הזה גם נבדק בסופו של דבר. אחרי כל התלאות, שבהן הקרטל האוניברסיטאי ניסה לעצור אותנו ולמנוע מאיתנו להעניק תארים. אבל עמדנו בכל הדרישות. אני לא יודע למה הם פיתחו כלפינו רגשי נחיתות ובלמו אותנו. לא ביקשנו ולא קיבלנו עד היום אגורה שחוקה מהקרטל הזה. הם עשו עלינו מלחמת חורמה".
בכל זאת, במבחני הלשכה לעריכת דין למשל הסטודנטים של רייכמן מגיעים בשנים האחרונות למקום הרביעי־חמישי בדירוג, אחרי מרבית האוניברסיטאות.
"החלק הגדול של המועמדים שלנו ניגשים למועד מרץ, ושם אנחנו פעם במקום שני, פעם ברביעי. אבל אנחנו בדבוקה של האוניברסיטאות: יש פעמים שבהן אנחנו טובים יותר מחיפה, מבר אילן וממקומות נוספים. בחשבונאות שנה אחרי שנה אנחנו במקום הראשון בתוצאות, לפני כל האוניברסיטאות האחרות.
"אנחנו מובילים גם בתחום ההצלחה היזמית. ב־2022 דורגנו במקום השביעי בעולם, בהתחשב בגודל המוסד (בדירוג היזמות של Pitchbook - ה"ו), במדד שבודק את מספר המיזמים שיצאו מהגוף האקדמי. יש לנו 23 יוניקורנים ובלי סוף סטארט־אפים".
בקרוב יחל המחזור השלישי בבית הספר החדש לרפואה, שמאפשר לראשונה ללמוד את המסלול הזה באופן פרטי בישראל ולא בחו"ל. מדובר במסלול ארבע־שנתי שבו שכר הלימוד מתקרב ל־100 אלף שקל לשנה. עד כמה קשה למשוך סטודנטים בשכר לימוד כזה?
"לא קשה, מועמדים עומדים בתור. הם רוצים לבוא אלינו, מכיוון שבחו"ל הם משלמים שכר לימוד דומה, מבלי להחשיב הוצאות נלוות. מלבד הסוגיה הזאת את נוגעת באחת השערוריות שמעלות לי את הטורים כל פעם מחדש".
תסביר.
"על כל סטודנט שלומד באוניברסיטאות האחרות מדינת ישראל מעבירה 85 אלף שקל בשנה, לצד עזרה כלכלית רוחבית שחובקת גם את בתי הספר לרפואה - ורק אנחנו לא מקבלים. אמרנו: הגיע הזמן שתראו אותנו כמו האחרים. אבל במל"ג תופסים עמדה שלפיה אנחנו חוץ־תקציביים ולכן לא נקבל גרוש.
"המדינה מממנת כמעט את כל הסטודנטים בישראל חוץ מאיתנו, וצדק חברתי היה מחייב שגם אנחנו נמומן. רפואה זה עניין חיוני־לאומי (רוב הרופאים בישראל כיום הוכשרו מחוץ למדינה - ה"ו), ואם הם לא רוצים לשלם לנו, אז שייתנו לכל אחד מהסטודנטים, דרכנו, 85 אלף שקל".
הטענה של הוות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב) היא שהצהרתם מראש שתסתדרו ללא התקצוב שניתן לשאר המוסדות, אז מה פתאום עכשיו אתם מבקשים לשנות את התנאים?
"המדינה מממנת באופן ישיר סטודנטים ישראלים שלומדים רפואה בחו"ל בסכומים ניכרים. לא ביקשנו העברת כספים לאוניברסיטה, אלא מתן מלגות או מענקים, ישירות לסטודנטים שלנו, כדי שיעשה עמם צדק ויוכלו לעמוד בתשלום עלויות ההכשרה שלהם, בדרך לפתרון בעיה לאומית".
נעבור לדבר על האקדמיה ככלל. נוכח מהפכת ה־AI נשאלת היום ביתר שאת השאלה הבאה: האם האקדמיה מתה? כדי להיות מתכנת מעולה כבר לא צריך תואר אקדמי. הידע כשלעצמו נגיש מאי פעם.
"תפיסת היסוד שלי הייתה שהאוניברסיטה היא לא רק מכון מחקר שגם מלמד בצד. אוניברסיטה עוסקת בנכס הכי יקר של החברה שהוא ההון האנושי שלה. אנחנו מאמינים שמתפקידנו לחנך את הסטודנטים כיזמים ולשפר כל תחום שבו הם יימצאו, אם זה נדל"ן או כל תחום אחר".
"המקצועות ישתנו אבל לא ייעלמו"
יהיו כאלה שיגידו: נלמד ברייכמן כי פה נבנה את הקשרים הכי טובים שלנו לעתיד.
"מה שהם בדרך כלל מוצאים כאן זה בני ובנות זוג".
"מעבר לחינוך וליזמות שהזכרתי קודם, אנחנו רואים שליחות בבניית מנהיגות העתיד של החברה הישראלית, ולכן אנחנו אומרים לסטודנטים: אם יש איום על עצם קיום המדינה - תשרתו בצבא, ביחידות המיוחדות, או לכו לכל מקום שיכול לעזור".
"אנחנו שולחים אנשים לקרב ומרגישים אחריות כבדה על כך: דאגנו ששום סטודנט ששירת מאות ימי מילואים לא יפסיד שנת לימודים, וריכזנו את כל האמצעים לטיפול בכ-450 פצועים מאז 7 באוקטובר. הקמנו מערך של תמיכה נפשית, חדר פיזיותרפיה לטיפולים בתוך הקמפוס ומענק שנתי של 20 אלף שקל לכל סטודנט פצוע, בלי תמיכה תקציבית של המדינה".
נחזור לעניין - עד כמה האקדמיה עדיין רלוונטית?
"המקצועות ישתנו אבל לא ייעלמו. צריך בתי משפט ועורכי דין, ולא יעזור שום דבר; במדעי החיים, למשל במחקר עם תאי גזע, AI הוא כלי מחקרי מהמעלה הראשונה. הקמנו מכון בתחום של ביולוגיה סינתטית, יש לנו חקר מוח כבר שנים, ואנחנו נכנסים עכשיו בצורה רצינית לנוירו־AI.
"אגב, בגלל שסירבו לתת לנו כסף, אנחנו גם יותר חופשיים להגיד את מה שאנחנו חושבים, ואנחנו חושבים שההפיכה המשטרית הייתה שער ורייה, בגידה ואסון למדינת ישראל".
ויש אצלכם מרצים שחושבים אחרת? מי שלא רואה את הדברים כמוך - יש לו מקום?
"אני לא בודק בציציות. זה כמו מישהו שלומד בישיבה מבלי להאמין באלוהים. יש חופש אקדמי, כל מי שחושב אקדמית יכול להיות כאן, אבל עם זאת יש שליחות למקום הזה. העליתי את נושא ההתנגדות שלנו להפיכה המשטרית בפני הסנאט, הוועדה האקדמית העליונה שלנו, ופה אחד כל המרצים התייצבו ואמרו שהם לא מוכנים להסכים לדבר הזה. ואם יש מישהו שחושב אחרת זו זכותו - אבל זו לא עמדת המוסד.
"דרך אגב, כמו שבבר אילן יש שיעורי חובה בדת בשנה הראשונה, יש לנו שיעור חובה לכל הסטודנטים על ציונות. ואם אתה לא ציוני ורוצה מדינת הלכה, זה בסדר, אבל אתה חייב ללכת ולשמוע את השיעור על הציונות".
לסיום, פעלת במשך שנים לכך שתיכתב חוקה לישראל. זה לא קרה. האם זה עדיין קריטי בעיניך והאם זה יכול לקרות?
"כן, זה יכול לקרות. החובה המיידית היא לייצב את המדינה ולגשת לכינון חוקה, לא פחות. שום דבר שהוא פחות, כמו תרגילים של 'חוקה קטנה', לא ילך. נצטרך להעמיד את החוקה הזאת למשאל עם. אני מאמין שאנחנו נגיע לזה, ואני מאמין שאת החלום שלי אנחנו נראה מתגשם עוד בימי חיי. אעשה כל שביכולתי כדי לעזור בכך".
מהמועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) והוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) נמסר בתגובה: "ות"ת, מתוקף תפקידה וסמכויותיה, מתקצבת את פעילות ההוראה אך ורק במוסדות להשכלה גבוהה הנכללים במערך התקצוב שלה, ובכלל זה לימודי הרפואה במוסדות אלה. אוניברסיטת רייכמן פועלת כמוסד פרטי שאינו מתוקצב, ולפיכך אינה נכללת בתקצוב ות"ת. יובהר עוד כי ות"ת אינה מתקצבת לימודי רפואה של סטודנטים ישראלים הלומדים בחו"ל".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: ״הגדלת מספר הרופאים היא יעד מרכזי, אך לכל תכנית יש מטרה ייחודית. תוכנית ‘אופקים’ (במסגרתה ישראלים שלומדים רפואה בחו״ל זוכים למענקים) נועדה במקור לסייע לישראלים שאלמלא התמיכה היו לומדים בחו"ל או מוותרים על המקצוע בשל קשיי קבלה או מימון, ולעודד את שילובם בפריפריה ובמקצועות במחסור. לעומת זאת, סטודנטים באוניברסיטת רייכמן כבר עומדים בתנאי הסף ויכולים להירשם למוסדות מתוקצבים, אך בוגריהם יוכלו להיעזר בעתיד בתוכניות אחרות של המשרד, כדוגמת ‘כוכבים’ המעניקה תמיכה למתמחים בפריפריה".
