בסוף השבוע שעבר נודע כי צחי ארצי, ראש מערך הבנייה והנדל"ן בחטיבה העסקית של בנק לאומי, צפוי להתמנות למנכ"ל חברת האשראי החוץ-בנקאי נאוי גרופ. ארצי, שכיהן ב-25 השנים האחרונות במגוון תפקידים בבנק, הוא חלק משורה של מנהלים שצמחו בשדרה הניהולית של הבנקים הגדולים בישראל, שאותם עזבו בשנים האחרונות לטובת תפקידים בכירים במגזר העסקי.
בדרך לתפקיד החדש, הם דילגו מעל למגבלת השכר שלה היו כפופים במערכת הבנקאית, ולעיתים אף עקפו את התגמול לו זוכים מי שעד לא מכבר היו מנהליהם. כך למשל, ארצי יקבל בתפקידו החדש בנאוי שכר בעלות שנתית של 4.6 מיליון שקל בשנה (כולל מענק חתימה של 600 אלף שקל), גבוה מזה של חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי שאותו יעזוב, שעלות שכרו עמדה אשתקד על 4.4 מיליון שקל.
● הפיצוי הענק, גורל ההנפקה והמנכ"לית שמרוויחה: גלי ההדף מביטול עסקת כאל
● הפיקדון שלא הכרתם: אפשר לקבל יותר ריבית אפילו בלי לעבור בנק
שדרוג דומה רשם בתחילת השנה איתמר פורמן, שעזב את תפקידו כמנהל החטיבה העסקית בבנק הפועלים לטובת ניהול חברת כרטיסי האשראי ישראכרט, לאחר שזו נרכשה בידי קבוצת דלק. מהלך זה לווה גם בשיפור בשכרו, שצפוי לעמוד בשנה הקרובה על 5.6 מיליון שקל (לא כולל מענק חתימה). זאת, לעומת שכר בעלות של 4.3 מיליון שקל שקיבל מנכ"ל הפועלים, ידין ענתבי, אשתקד.
אל פורמן הצטרף גם אייל בן חיים, לשעבר ראש החטיבה הבנקאית בלאומי, שמונה בתחילת השנה לראש חטיבת העסקים ולמשנה למנכ"ל בישראכרט. מעבר דומה ביצעה לאחרונה גם זוהרית יוגב, מי ששימשה כסגנית ראש חטיבת המשכנתאות בבנק לאומי, ותיכנס לתפקיד המשנה למנכ"לית וראש חטיבת הלקוחות העסקיים בחברה המתחרה כאל.
לנוכח הרשימה ההולכת ומתארכת של בכירי המערכת הבנקאית שעשו בשנים האחרונות את המעבר אל מחוץ לבנק למשרות בכירות במשק, עולה השאלה כיצד הפכו אותם מוסדות שבעבר אנשים סירבו לעזוב, לחממת גידול טאלנטים עבור חברות פיננסים, נדל"ן והשקעות, וגם עד כמה הדבר פוגע במערכת הבנקאית?
"ההזדמנויות בעולם הפיננסי גדלו"
"הדור השתנה", אומר מנכ"ל לשעבר של אחד הבנקים הגדולים. "כשאני הגעתי לבנק, לפני אי אלו עשורים, רוב האנשים חשבו שהם ייצאו ממנו לפנסיה ולא עלה על דעתם לחפש משהו אחר. אבל היום העובדים כבר לא רואים את עצמם קשורים למקום העבודה באותה צורה כפי שהיה בעבר, ויש הרבה יותר מקום לפיתוח אישי. רואים את זה גם בהייטק, וזה לא שונה משוק העבודה הכללי".
עם זאת, הוא מזהה גורם ייחודי שמשפיע על עובדי הבנקים: "ב-20 שנה האחרונות כמות ההזדמנויות בעולם הפיננסי גדלה בצורה דרמטית. זה אומר שגם למנהלים בדרג הביניים יש הזדמנויות בחוץ, ולמי שמחפש הרבה יותר קל מאשר פעם למצוא עבודה, וקרוב לוודאי שגם ביותר כסף מאשר בבנק. הדברים האלו משפיעים על תפיסת העולם של המנהלים מהדרג הבינוני ומעלה, שבפניהם יש הזדמנויות בשפע", לדבריו.
בהקשר זה מציין אדם שכיהן בעבר בתפקיד בכיר במערכת הבנקאית, כי מדובר בכוח אדם שמחזיק בידע וביכולות שנדרשים במגזר העסקי. "אלה אנשים שצוברים ידע אדיר בהבנת ה-DNA של העסקים מולם הם עובדים בבנק. העבודה בבנק היא סופר מעניינת ומפתחת, כי אתה כל הזמן צריך להתמודד עם בעיות ומשברים של לקוחות. כך שאם הגעת למעמד של מנהל ביניים, הרי שיש לך כבר ניסיון עסקי משמעותי ואתה מביא המון ידע שתוכל ליישם בחוץ".
בנקאי בכיר נוסף מאבחן כי "לפני עשרים שנה המגזר החוץ-בנקאי היה קטן וזעום. בשנים האחרונות התחום התפתח מאוד, ויש רצון לפתח את החברות החוץ-בנקאיות במינויים ראויים, ולא רק שם". בהקשר זה, הוא מציין גם את חלקם ההולך וגדל של הגופים המוסדיים במתן אשראי.
ואכן, בשנה האחרונה עשו שני מנהלים בכירים במערכת הבנקאית מעבר לסקטור החוץ-בנקאי. בתחילת 2026, הקים בני חדאד, לשעבר מנהל תחום המימון המורכב בבנק הפועלים, חברת אשראי חוץ בנקאי (RDC) הפועלת באנגליה. בכיר נוסף שעזב את הפועלים לטובת תחום האשראי החוץ בנקאי הוא תום בן דוד, ששימש עד לאחרונה כמנהל הארצי של פעילות המשכנתאות בבנק, ומונה החודש למנכ"ל חברת אמפא משכנתאות.
"חוק שכר הבכירים עשה את שלו"
לצד אלו, במערכת הבנקאית מציינים גורם משמעותי נוסף לעזיבות - חוק שכר הבכירים, המגביל את התגמול הניתן לבכירים בבנקים. על פי החוק שחוקק לפני עשור (2016), שכרם של מנהלי התאגידים הפיננסיים (בנקים וחברות ביטוח) מוגבל לעד פי 35 מאשר העובד עם השכר הנמוך ביותר בחברה. מצב זה הביא לכך שמנהלי הבנקים, ששמותיהם כיכבו בראש טבלאות מקבלי השכר בחברות הציבוריות, נדחקו בשנים האחרונות אל שולי הרשימה, על אף שהגופים תחת ניהולם הם מהגדולים והרווחיים במשק.
אחת התוצאות לכך היא שאם בעבר מנכ"לי הבנקים כיהנו בתפקיד שנים ארוכות, כיום הם נשארים בדרך כלל לתקופות קצרות יותר, כשברוב המקרים קורצות להם משרות בכירות מחוץ לבנק. כך לדוגמה, לפני הגבלת השכר כיהנו בבנקים מנכ"לים "מיתולוגיים" כגון גליה מאור, שהובילה את בנק לאומי במשך כמעט שני עשורים, בין השנים 1995 עד 2012.
לעומת זאת, בשנים האחרונות נראה שקדנציה של מנכ"ל בנק בארץ שנמשכת מעל לחמש שנים, הפכה למחזה נדיר. שורה של דמויות שאיישו את ראש הפירמידה עזבו לטובת תפקיד בסקטור הפרטי, בדרך כלל לקרנות השקעה או גופים ריאליים. בין אלה גם רקפת רוסק עמינח, היורשת של מאור בבנק לאומי, שהפכה לשותפה מנהלת בקרן ההשקעות Team8.
מעבר דומה ביצעה לילך אשר טופילסקי, שכיהנה בין השנים 2014־2019 כמנכ"לית בנק דיסקונט, כאשר הצטרפה לקרן ההשקעות פימי של ישי דוידי. מחליפה בניהול דיסקונט, אורי לוין, פרש מהתפקיד אחרי תקופה של פחות מארבע שנים (2019-2023), לטובת ניהול חברת הנדל"ן תדהר. הנפקתה של תדהר לפני מספר חודשים, חשפה עד כמה המהלך השתלם ללוין לפחות מבחינה כלכלית - עלות שכרו אשתקד כמנכ"ל תדהר עמדה על 18 מיליון שקל, לעומת שכר של 3 מיליון שקל שקיבל בשנתו האחרונה בבנק.
עם זאת, יש מי שבחרו להישאר בתפקיד המנכ"ל לקדנציה ממושכת. חנן פרידמן, שמכהן כבר 7 שנים בראשות בנק לאומי, הצהיר לאחרונה בראיון בגלובס כי הוא "רחוק ממיצוי". לדברי גורם בכיר לשעבר במערכת הבנקאית, "זה תלוי באופי. יש אנשים שצריכים שינויים תכופים, ולכן לרוב אחרי כמה שנים הם אלו שעוזבים לסקטור הפרטי. אבל יש גם סוג אחר של מנהלים שאוהב תהליכים ארוכים, וכאלה יכולים להישאר בבנק במשך שנים".
"חוק שכר הבכירים עשה את שלו", טוען בנקאי בכיר ששוחח עם גלובס. "הפרמידה של הבכירים בבנקים נעשתה צרה, וכשאין הרבה רוטציות בהנהלות עצמן - אנשים מסתכלים לאן הם יכולים להתקדם. נוצרת שכבת ביניים בבנק, שחוק שכר הבכירים 'הורג' אותה ומאלץ אותה להסתפק בשכר נמוך מזה של ההנהלה, שגם הוא מוגבל".
לדבריו, "בכל אחד מהבנקים הגדולים יש כמעט 8,000 עובדים, מנכ"ל אחד ומתחתיו כ-20 מנהלים בהנהלה הבכירה. מי שלא בטוח אם יזכה להגיע לשם, בסוף יוצא החוצה. כך זה עם מנהלי מרכזי עסקים, מנהלי מרחבים ובעצם כל מנהלי דרג הביניים בבנקים. זו אותה שכבה שמניעה את עיקר הפעילות העסקית של הבנק, ודווקא הם לא רואים עבור עצמם אופק של קידום. הם מבינים שחוק שכר הבכירים חוסם את הקודקודים (ולכן גם אותם), אז דרכם החוצה ברורה".
"היום קשה לגייס כוח אדם איכותי"
יש מי שמציינים כי הגבלת השכר פגעה בבנקים לא רק בגלל העזיבה של כוח אדם איכותי, שחיפש לעשות לביתו, אלא גם בשל המגבלות על הבנקים ביכולת לגייס כוח אדם איכותי מחוץ לכותלי הבית. "התזה שלי היא שבנק זה עסק מאוד מורכב, ומי שיושב בראשו צריך קודם כל להיות טוב בניהול, ואנשים טובים בניהול יש גם מחוץ למערכת הבנקאית", אמר צבי זיו, ששימש בתחילת שנות ה-2000 כמנכ"ל בנק הפועלים, וכיום עומד בראש חברת האשראי החוץ־בנקאי מכלול מימון.
בראיון שהעניק לגלובס בתחילת השנה, אמר עוד זיו כי "הגבלת השכר גרמה לכך שהמנהלים היום צומחים מתוך הבנק, ויש לזה יתרונות אבל גם חסרונות. למשל, כשהייתי בוחר את העוזרים האישיים שלי, הייתי מביא תמיד מישהו שלמד תואר שני בחו"ל ועבד כמה שנים בחברת ייעוץ מהגדולות בעולם, במטרה להכניס לבנק אנשים עם יכולת חשיבה אחרת. האנשים שצומחים בתוך המערכת עוברים סוציאליזציה לחשיבה מסוימת, ואני חשבתי שצריך להעשיר את ההנהלה הבכירה של הבנק באנשים שחושבים אחרת".
לדבריו של זיו, בדרך זו הגיעו לבנק הפועלים דמויות בולטות כמו לילך אשר טופילסקי (מנכ"לית דיסקונט לשעבר) ורון וקסלר (מנכ"ל ישראכרט לשעבר). "חלק מהעניין בלהביא אנשים מבחוץ זה גם לשלם להם קצת יותר. אין מה לעשות, אתה מושך אותם עם שכר, והיום בתור מנכ"ל בנק הידיים שלך כבולות".
מי שהשמיע לאחרונה דברים דומים הוא מנכ"ל לאומי, פרידמן, שתקף בתחילת החודש בחריפות את חוק שכר הבכירים, אותו כינה "חוק גרוע ומזיק", וכזה שבקרוב "יביא לפגיעה במערכת הפיננסית בישראל". בדברים שנשא בכנס איגוד החברות, טען פרידמן כי "כבר היום קשה לגייס טאלנטים במקצועות השונים בתוך הבנק. בחלק משמעותי מהבנקים הוציאו לחברות בנות את תחום הטכנולוגיה, כי אי אפשר להגביל שם את השכר. זה יגיע לעוד מקומות".
יאיר אבידן, מי שהיה המפקח על הבנקים בעברו ושימש בתפקידים בכירים במערכת, מסתייג במעט מהדברים החריפים של פרידמן. הוא אומר כי "אכן חוק שכר הבכירים מעוות ואין לו מקום, אך אני פחות רואה אותו כפוגע במערכת הבנקאית וביכולת שלה לגדל או להשים מנהלים ומנהלות איכותיים. המערכת גדולה ומאפשרת למנהלים להתפתח בה למגוון תפקידים והתנסויות".
אבידן, שעבר מתפקידים בכירים בבנקאות לעמדת הרגולטור, סבור שהמשק עשוי לצאת נשכר ממעברים מעין אלה. "מגוון התפקידים בבנק מייצר ורסטיליות למנהלים לעבור לתפקידים אחרים במשק", הוא אומר. "אני בהחלט תומך בכך שמנהלים בכירים מהמערכת הבנקאית ישתלבו גם בשירות הציבורי וית רמו מיכולותיהם ומניסיונם. בעיני, בשים לב לאיזונים ומינונים ראויים, המשק, החברה והכלכלה ייצאו נשכרים אם תתאפשר ביתר קלות ניידות מסוימת דו כיוונית, בין הסקטור הפרטי לציבורי".
