היא שירתה כעובדת מבצעית בשירות הביטחון והייתה האישה הראשונה, ועד לא מזמן היחידה, שהוסמכה כמפעילת סוכנים ביחידה החשאית של אמ"ן. כיום היא גרה בהולנד ומעבירה את סדנאות "הקוד האנושי" (Human Communication Code), המבוססות על ניסיונה. היא משתפת בתובנות החשובות מהעולם המבצעי ומשליכה אותן על חדרי ישיבות, מנהיגות וחינוך.
את השיחה שלנו היא פותחת בחוויה דרמטית, כזו שבסופה הבינה איך היא רותמת את אחד הדברים שהכי הפריעו לה בעצמה ליתרון הגדול של אשת מודיעין.
● הוא עבד 16 שעות ביום. תמונה אחת שינתה לו את החיים
● ההצעה מיצחק תשובה, החברה שהוציאה מהפסד: בילי רובין - אשת הנדל"ן הכי לא שגרתית שיש
● הוא היה נווט קרב, קיבל את צל"ש הרמטכ"ל, ייסד את פנגו - ואז הקים חברה בגיל 60
"בקורס ההכשרה שעשיתי ביחידת המבצעים יצאנו לעבודה האמיתית הראשונה", היא מספרת. "אהבתי מעקב, הייתי סבבה בזה, חתולת רחוב אמיתית, אבל חתולת רחוב עם OCD (הפרעה טורדנית כפייתית - ל"פ) רצינית וחריפה שמלווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי.
"כשהייתי קטנה זה היה לא לדרוך על הפסים, וכשהתבגרתי זה היה בכל מה שקשור במרחב הציבורי - פחים, מקלחות, מעקות, מוניות, אוטובוסים - לא נוגעת, לא מתקרבת, שוטפת ידיים 30 פעם ביום.
"אבל אמרתי לעצמי: בעבודה אני נוגעת בכול ועושה הכול, אני במצב מלחמה ושמה את ההפרעה בצד. ובכל זאת, היה לי קו אדום: אני לא נוגעת בפחים ירוקים ברחוב".
"בקורס כולם ידעו. יצאנו לעבודה, ואחד החברים הכי טובים שלי מהקורס דחף איזה פח כשהוא רצה לעקוב אחרי מישהו. עשיתי לו מרחוק עם הידיים 'רק לא פח, רק לא פח'. עבדנו בצמד, ואז הוא התקרב אליי וחשב שזה יהיה נורא מצחיק ללטף לי את השיער.
"באותו הרגע חטפתי התקף חרדה. בתוך מבצע ראשון, במקום להתעסק במה שקורה מולי, המוח שלי היה עסוק רק במתי אני אגיע למלתחות כדי לשטוף את השיער. אמרתי לו 'אל תדבר איתי ואל תתקרב אליי'. הגענו למשרד, שטפתי את עצמי. אמרתי לו '48 שעות אתה לא מתקרב אליי ולא מדברים'".
איך מי שאין לו OCD יכול לזהות את זה אצל אחרים וכמה רגיש צריך להיות?
"השיח על ה־OCD זה משהו שאני כל הזמן מנהלת, גם בבית. בן הזוג שלי מתחרפן מזה, הוא שואל למה אי אפשר לטפל. ניסיתי כמה פעמים, אבל אני מרגישה שזה חלק בלתי נפרד מהאישיות שלי, שעם כמה שהוא מקשה, הוא גם גרם לי לעשות את הדברים שעשיתי. הקשבתי פעם לפודקאסט של פסיכולוג שאמר שזה קשור מאוד. אני מריחה הכול, שומעת הכול, רואה הכול, מרגישה הכול. אני כל הזמן באלרט.
"בעולם המבצעי אי אפשר בלי זה. כשאתה כל הזמן רואה הכול ושם לב להכול, ברור שתהיה בחוסר שקט. הבעיה עם OCD היא שהכול אפשר להסביר. פח ירוק באמצע אלנבי זה טינופת. להיכנס עם נעליים הביתה זה טינופת. דרכת על קקי של כלבים ורוק ברחוב ואז נכנסת לבית - זה טינופת. המוח שלי אומר: אתם לא הגיוניים".
אמרת משהו מעניין, שזה מה שעזר לך להיות עובדת מבצעית טובה יותר.
"בקורס הראשון שלי באבטחה סמויה בשירות, אחרי תרגיל זיהוי פנים שקיבלתי בו ציון 10, המדריך אמר לי: יש לך יכולת חריגה לזיהוי ושימת לב לפרטים. פתאום הרגשתי שהתכונות שכל הזמן הפריעו לי הפכו להיות היתרונות והדברים שמבליטים אותי.
"תיתן לי לקרוא ספר, אני לא אזכור בשורה הרביעית מה קראתי, אבל אם אני אראה אותך פעם אחת, אין סיכוי שאשכח את הפרצוף שלך. אם נסעתי באיזה מקום, אין סיכוי שלא אדע להגיע לשם עוד פעם. אז יש לי זיכרון מסוג אחר. שום דבר לא חומק לי מהעיניים ואני זוכרת הכול".
הפכת למפעילת הסוכנים הראשונה באמ"ן. איך זה קרה?
"כשהייתי בת 28 חבר מארגון אחר התקשר ואמר לי שהיחידה של אמ"ן פתחה לראשונה את הקורס לנשים. שלחתי קורות חיים, עברתי את השלבים, הגעתי למרכז הערכה של 48 שעות אינטנסיביות והתקבלתי. להערכה הסופית הגענו שתיים, ואחת לא עברה".
איזה תרגילים עושים שם?
"תרגילים שכולם מכירים גם מסרטים, שבוחנים את היכולת להתחבר לאנשים מהר ברחוב ולשאוב מידע בזמן קצר. תיכנס לחנות, לך לזה, תביא ממנו את המידע.
"אתן דוגמה על בעלי, עומר. הוא גם בתחום, בחור רציני, ניהל 100 איש, הוציא מבצעים. יום אחד הוא עשה קעקוע ואמרתי לו: איפה המקעקע נולד? בן כמה הוא? הוא נשוי? הוא לא ידע. אמרתי לו: היית איתו שעה וחצי ואתה לא יודע עליו דברים בסיסיים? אצלי באוטומט, כשאצא משיחה עם מישהו, אדע עליו המון דברים. זו לא מניפולציה, אלא שיח שאני יודעת לנהל".
איך את עושה את זה בלי שאלות?
"אני שואלת, אבל לא מראיינת, לא מפציצה. באינטראקציה טובה ומועילה חייבים לתת משהו בחזרה. בעולם ההפעלה הסוכן לעולם לא ידע פרטים אמיתיים עליי, אבל הסיפור הבדוי חייב להישען על עוגנים מהמציאות כדי שיהיה אותנטי ואמין".
היית גאה בעצמך שאת האישה הראשונה שהוסמכה לתפקיד?
"כן, אבל תמיד הייתי מוקפת בגברים. בצבא הייתי הנהגת המבצעית הראשונה בצה"ל. ראש היחידה שהתחלף ברגע האחרון דאג להזכיר לי בכל הזדמנות שהוא לא תמך בהבאת אישה לתפקיד".
לגעת במניעים עמוקים
מה מותר לספר על העולם הזה? איך מפעילים סוכן?
"יש סוכנים שפוגשים פיזית בארץ או בחו"ל, ויש קשר טלפוני או בהתכתבויות. ארגון מודיעין צריך פיסות מידע ממישהו שחי באותו מקום גיאוגרפי שאין גישה אליו".
ואותו סוכן יודע שמדובר במודיעין?
"לפעמים כן ולפעמים זו הפעלה בשיטוי. נכנסים לרשת, נכנסים לחשבונות, ואומרים: הופה, זה זוג שמתעסק בככה, נראה לא זהיר מספיק, לא יהיה אכפת להם מאיפה הכסף שאני אתן להם. וכמובן כסף הוא מניע חיצוני שלא מחזיק לבד. צריך לגעת במניעים כמו אגו, חסכים. בסוף גם לא מדובר במיליונים.
"אתן דוגמה של סוכן שמאוד אהבתי. בחור נחמד, מבריק. הוא היה בתפקיד שישב פיזית במקום שעניין אותנו מאוד. ניסינו לגעת בו וזה עבד. הוא בא לפגישה, ואמרתי לעצמי: למה הוא כאן, לעזאזל? למה הוא משתף איתי פעולה? לא חסר לו כסף, הוא הגיע לתפקיד מאוד מאוד מעניין ומכובד.
"מפגישה לפגישה התגלה שאבא שלו אף פעם לא היה מספיק מרוצה ממנו, הייתה לו גם בטן מלאה על המנהלים שלו והממונים עליו, תחושה שהוא לא מוערך. הדבר הזה - הרצון להיות הטוב מכולם, הרצון להיות מיוחד - גרם לו לרצות להיות סוכן. הוא הפך להיות חלק מסוד. הוא יודע שזו פיסת מידע למדינת אויב, והמוטיבציה שלו מספיק חזקה כדי שהוא יהיה מוכן לעשות את זה.
"אבל לפעמים זו לא הפעלה ארוכה, אלא נגיעות קטנות. אגב, כמו שהאיראנים עשו עם ישראלים, אני באמת מאמינה שחלק מהם בכלל לא ידעו שמי שמדבר איתם זה איראן. סיפרו להם סיפור, אמרו להם שזו חברה שעושה מיפוי, וביקשו מהם: אתה יכול להעלות לי רחפן ולשלוח לי את זה?".
תני לנו כלי מתוך "הקוד האנושי" שאת מלמדת.
"קודם כול, אדם צריך להבין איזה טיפוס הוא, איך הוא מנהל אינטראקציה ואיך הוא קולט ומעביר מידע (בכתב, ראייה, שמיעה). שנית, הוא צריך להבין את האדם שמולו. רובנו לא מקשיבים, אלא רק רוצים להישמע".
מה יגרום לבן אדם לבטוח בי?
"איזון. אתה חייב לתת מידע על עצמך כדי שהצד השני ירגיש בנוח לשתף. בהפעלה הסוכן פוגש אותי כבן אדם ולא את מדינת ישראל. אם קמתי הבוקר עקום, אשתף אותו בזה כדי להיות אנושית".
מה עושים כשהתכנון של השיחה משתבש?
"חייבים לקרוא את החדר ולגלות גמישות. אם עשית הכנה מדהימה לפגישה ניהולית, אבל נכנסת לחדר וראית שהצד השני בא 'הפוך' או מוצף מאירוע אישי - תשים את המשימה בצד! תטפל קודם כול באדם".
אני אמשיל את זה לעולם העבודה. כמנהל אתה המפעיל והעובדים שלך הם הסוכנים. כבן אדם משימתי לקח לי המון זמן להבין שלפעמים צריך לעשות שיחה של חצי שעה על מה שעובר על העובד, ובסופה אפילו לא לבקש את המשימה.
"בדיוק, וכלי נוסף שממעיטים בערכו הוא שינוי הסביבה הפיזית. אם קראת לעובד למשרד והוא חסום, תגיד לו: בוא נעשה סיבוב בחוץ, בוא ננשום. שינוי המיקום משנה את ה־State of Mind וגורם לאנשים להיפתח.
"בהפעלה מבצעית טיול רגלי בפארק מעביר את האדם לזון בטוח יותר שבו קל לו לשחרר את הסוד. אנחנו רואים את זה גם בחינוך בבתי ספר בינלאומיים בהולנד - מעבר מישיבה מונוטונית בשורות מול הלוח לישיבה על שטיח או לשיעורי יער משנה לחלוטין את קליטת המידע".
כוחן של מילים
בואי ניגע בנושא של קבלת החלטות.
"קבלת החלטות נובעת קודם כול מהרגש. השכל נכנס רק בדיעבד כדי לנמק. נוסף על כך, אנחנו חייבים להיות רגישים מאוד לסמנטיקה ולמילים.
"כשמנהל או הורה משתמש במילים כמו 'תמיד', 'שוב' או 'עוד פעם' ('שוב איחרת בדדליין', 'אתה תמיד לא יסודי'), הוא מקבע אצל הצד השני תווית שלילית. אם אומרים לילדה מגיל קטן 'שוב נפלת', היא גדלה להיות הילדה שכל הזמן קורה לה משהו.
"זה נכון גם לעובדים - כשמנהל מתייג עובד כ'לא כוכב', הוא חי בתחושה שהוא הלא כוכב ומממש את התווית הזאת.
"טכניקה מצוינת לנטרול אמירות כאלה היא לחזור על המילים של הצד השני: כשאומרים לך 'למה את כל הזמן מתנגדת?', תשאלי 'מה זה כל הזמן?'. כששיקפתי את המילה, הצד השני שומע את עצמו, מבין שהגזים וחוזר בו".
זה מתחבר לי בדיוק לניסוי של רוברט רוזנטל מהרווארד על ציפיות המורים מהתלמידים. אפקט פיגמליון - כשמספרים נרטיב על מישהו, בסוף הוא מממש את הנרטיב הזה.
"נכון מאוד! ביחידה תמיד תייגו אותי כטראבל מייקרית וכקוצנית, כי הייתי דעתנית ולא הלכתי לפי השבלונה. אמרו לי: את צריכה להיות יותר בשבלונה. מפקד הקורס אמר לי: את כמו קקטוס. רק כשהגיע מנהל שהבין שדעתנות היא נכס ואמר שהוא מעדיף עשר עובדות דעתניות על פני 20 יס־מנים, פרחתי. היה גם שיפוט כפול - כשקולגה גבר התנהג בדעתנות קראו לו פראי ומגניב, וכשאני התנהגתי ככה תייגו אותי כחצופה ובעייתית. לכן כל כך חשוב לי לא לקבע תוויות".
בכל חודש נביא כאן גרסה כתובה של פרק אחד מהפודקאסט "פופקורן ". ליאור פרנקל הוא יזם, מלווה ארגונים בהסתגלות לעולם העבודה החדש ומחבר רב-המכר "הספר הקטן למנהל.ת החדש.ה".
