על השולחן של רשות התחרות ורשות החשמל מונחת בימים אלה אחת העסקאות המשמעותיות שידע משק האנרגיה הישראלי. קרן התשתיות ג'נריישן מבקשת להשלים את רכישת שיכון ובינוי אנרגיה תמורת סכום של כמעט 4.5 מיליארד שקל. העסקה הזו, שהציתה מאבק עסקי גם מול המתחרה הישירה קרן קיסטון, מעוררת חששות מריכוזיות בשוק, אבל האיש שעומד מאחוריה לא ממצמץ.
● המנכ"ל שמאחורי קופסת התשלומים הצהובה לא מתרגש מנפילת המניה: "אני כאן לנצח"
● איך מקבלים תשואה דולרית של 5.5% בשנה? "יש לא מעט חלופות"
"אני מתחייב שתהיה עסקה", אומר ארז בלשה (51), מייסד ומנכ"ל קרן ג'נריישן קפיטל, לפודקאסט כוחות השוק של גלובס. בלשה משוכנע שהמגעים מול הרגולטורים יסתיימו בהסכמות: "אנחנו בדיונים, ואני בטוח שנמצא את ההסדר הנכון שיעשה טוב גם לנו וגם לתחרות״.
עבור ג'נריישן קפיטל מדובר בעסקה שתקפיץ את מעמדה בשוק האנרגיה המקומי. הרכישה הזו תאפשר לה לקחת את כמויות החשמל הגדולות ששיכון ובינוי אנרגיה מייצרת, ולמכור אותן ישירות ללקוחות הפרטיים שלה. מהלך זה לדברי בלשה יקפיץ את השווי של שתי החברות יחד "הרבה מעבר למה שהן שוות בנפרד".
יש לכם תוכנית מגירה למקרה שבו הדברים יסתבכו?
"תמיד יש תוכנית מגירה. אנחנו יודעים היום בדיוק מה רוצים מאיתנו, ונערכים בפרטי פרטים לפתרון הזה. כשהוא יהיה פומבי כולם יידעו".
העסקה למכירת שיכון ובינוי אנרגיה עדיין זקוקה לאישור הרגולטורים, רשות התחרות ורשות החשמל. הללו מודאגות מהריכוזיות בתחום ייצור החשמל, ובלמו לאחרונה הרחבה של תחנת הכוח דוראד בשל מניות המיעוט שמחזיקה בתחנה אדלטק של אורי אדלסבורג, יצרנית החשמל הפרטית הגדולה בישראל. בעבודה של רשות התחרות שפורסמה לפני מספר חודשים, הם הראו כיצד יצרן שמחזיק ביכולת להטות כמות גדולה מדי של תחנות עלול לבצע מניפולציות לשוק כדי להגדיל את רווחיו. לכן, הרגולטורים צפויים לדרוש מג'נריישן "להיפטר" מחלק מנכסי הייצור שברשותם כתנאי למימוש העסקה.
העסקה הזו ממחישה עד כמה ג'נריישן כרוכה עמוקות בכלכלה הישראלית. כקרן השקעות שמבטיחה שילוב בין נכסים סולידיים לתשואות גבוהות, היא חולשת כיום על התשתיות הבסיסיות ביותר במדינה, חשמל, מים, תחבורה ופסולת, ונמצאת בלב הקושי של ישראל להתמודד עם הגידול הדמוגרפי יוצא הדופן שלה ביחס למדינות המערב, שמחייב בניית תשתיות מודרניות בקצב אדיר.
מיועץ עסקי לניהול קרן של מיליארדים
הביטחון של בלשה בהשלמת העסקה אינו מקרי. הוא חי ונושם את שוק התשתיות כבר עשרים שנה, ולאורך הדרך זיהה לא מעט מגמות והזדמנויות. הוא צמח כיועץ עסקי בחברת TASC, כיהן כסמנכ"ל הכספים של הרכבת הקלה בירושלים בימי ההקמה הסוערים שלה, ובהמשך שימש כמשנה למנכ"ל וסמנכ"ל הכספים של חברת המים GES מקבוצת עזריאלי. שם גם נרקמה הזוגיות העסקית הצמודה שלו עם יוסי זינגר, שניהל אז את החברה האם, גרנית הכרמל.
לפני כעשור השניים החליטו להמר על כל הקופה. "היינו עדים לעולם של ריביות אפס ולנזילות עצומה של כספי הפנסיה והחיסכון בישראל", משחזר בלשה. "מהצד השני, הבנו שהמדינה עומדת בפני צמיחה דמוגרפית מהירה ומחסור אדיר בתשתיות - בכבישים, בחשמל, במים ובפסולת. אמרנו שיש פה מהלך מתבקש, לקחת את כספי החוסכים, לנתב אותם לתשתיות לאומיות בניהול איכותי, ולהחזיר למשקיעים תזרים יציב ומוגן לאורך שנים".
המהלך הזה התברר כאחד המוצלחים בשוק ההון המקומי. כיום ג'נריישן מנהלת נכסים בהיקף של כ-5.8 מיליארד שקל ונסחרת בשווי של יותר מ-5.5 מיליארד שקל, אחרי שמנייתה זינקה בכ-350% בשלוש השנים האחרונות. בין בעלי המניות הבולטים נמנות חמש חברות הביטוח הגדולות, לצד בתי השקעות כמו מור וקרן הגידור נוקד.
מה הביא אותך לעולם הזה של תשתיות?
"הגעתי לזה מהבית. אבא שלי הוא דוקטור בהנדסת תנועה, אז חיינו את עולם הכבישים והתחבורה בבית. ראיתי בכל העולם הזה של בניית תשתיות לאזרחים - תשתיות בר-קיימא כמו שאומרים, אם זה מים, תחבורה, אנרגיה - חלק מבניית הארץ, כמה שזה נשמע קצת קלישאה, וככה בעצם היה הרצון לפעול בתחום הזה".
כיום, כשהוא מנהל מתקני התפלה שמספקים מים למיליוני תושבים, תחנות כוח, חברות האוטובוסים מטרופולין ובון-תור ומתקני מחזור אשפה, הוא גם מוצא עצמו בלב המשברים שפוגשים את כל מי שחי במדינה. בהמשך, הוא יסביר למה תרחיש העלטה עדיין מאיים על ישראל, מדוע המדינה חסרת אונים מול משבר האצות בים ששיתק לאחרונה את מתקני ההתפלה, מזהיר שהפקקים בכבישים "עומדים להיות הרבה יותר גרועים" ומשיב לטענה כי המדינה הפריטה תשתיות לאומיות בנזיד עדשים.
"תרחיש העלטה לא מאחורינו"
ג'נריישן דומיננטית במיוחד בשוק המקומי. לקרן בעלות במספר תחנות כוח פעילות וכאלה הנמצאות בשלבי הקמה. לצד זאת, היא מחזיקה בשותפות יחד עם בזק בחברת בזקג'ן באמצעות החברה הבת פאוורג'ן, שהפכה לספקית החשמל הפרטית הגדולה בישראל. למרות שבשנים האחרונות נראה שתחום האנרגיה כולו בישראל עולה מדרגה, עם שורה של כותרות והכרזות על קידום והקמה של עוד ועוד תחנות כוח, בלשה רואה את הדברים מתוך השטח ולא ממהר להרגיע.
בזמנו היו חששות כבדים שלא יהיה מספיק חשמל לענות על הצרכים. אנחנו נמצאים במקום אחר?
"אני לא חושב שאנחנו במקום אחר. רק בקיץ האחרון היו רגעים לחוצים מאוד למי שצריך לספק את החשמל לאזרחים. בשנים האחרונות אומנם קידמו תחנות כוח, אבל אף אחת מהן עדיין לא התחילה להיבנות בפועל. עכשיו אנחנו נכנסים לשלבי הקמה מורכבים מאוד: גם בגלל המלחמה, וגם בגלל פקק עולמי באספקת ציוד. יש בעולם ביקוש אדיר לטורבינות גז, ושלוש החברות הגדולות שמספקות אותן מתקשות לעמוד בביקושים. רק אם יקומו התחנות שנמצאות כעת בתכנון, ב-2031-2032 נוכל להיות במקום בטוח".
אחת מאותן תחנות עתידיות היא "ריינדיר" בדרום השרון, סמוך לכביש 6, שג'נריישן שותפה בפיתוחה. "זאת תחנה גדולה, לאומית ומשמעותית במרכז הארץ", אומר בלשה, ומעדכן כי החברה כבר חתמה על הסכם מול סימנס לאספקת הטורבינות: "יש לוח זמנים ברור, וכעת הנתיב הקריטי שלנו הוא קבלת היתרי הבנייה".
"ממש מחכה להפרטה של חברת החשמל"
איך אתה מתמודד עם הטענה שהמדינה הפריטה לידיכם משאב ציבורי בזול מדי?
"אני אתן לך דוגמה: כשניגשנו לאותו מכרז באלון תבור ושילמנו 1.872 מיליארד שקל, הייתה עלינו ביקורת שהגשנו הצעה יקרה מדי, וחברת החשמל חגגה שהיא קיבלה פי שלושה מהערך שלה בספרים. מה שעשינו מאז זה פשוט להגדיל את הזמינות, וזה מה שהמגזר הפרטי יודע לעשות. איך עושים את זה? על ידי עבודה מקצועית, תחזוקה נכונה והפעלה נכונה".
המחיר של החשמל ושל המים משקף באמת משק שיכול להתפתח, או שמכווצים אותו מלאכותית כדי לא לעצבן את האזרחים?
"זה נכון מאוד. מחיר החשמל, וספציפית רכיב הייצור, היה צריך לעלות בשנים האחרונות, והוא יצטרך לעלות גם בהמשך. הוא לא משקף באמת את עלויות הייצור בישראל, כולל אלו של חברת החשמל. נעשים עליו כל מיני תרגילים ומניפולציות, וחלק מהעניין זה הסטה מרכיב הייצור לרכיב המערכתי".
לטובת מי ההסטה הזו?
"לטובת חברת החשמל. הרכיב המערכתי הולך למעשה לגיבוי ולהולכה לחברת החשמל, ושם מסתתרת האנומליה הגדולה. צריך להגיד: אני מאוד מעריך את חברת החשמל, אבל חברות מהסוג הזה, אם הן לא עוברות רפורמה פעם בכמה שנים, כמות השומנים שנמצאת שם היא עצומה. איך אני אומר? אני ממש מחכה להפרטה של חברת החשמל".
בגלובס נחשף השבוע כי ברשות החשמל מקדמים תנאי סף חדשים ומחמירים להקמת חוות שרתים, הכוללים דרישת ערבות של כ־2 מיליון שקל לכל מגוואט וקבלת רישיון מיוחד ממטה ה־AI, במטרה להסדיר את ההחלטה לא לאפשר חיבור של חוות שרתים חדשות לרשת החשמל.
לדברי בלשה, "באמת הוגשו יותר מדי בקשות, שלא כולן רלוונטיות, וברור שצריך לקחת את ה-16 ג'יגה ולסנן מתוכם את הפרויקטים הטובים. לכאורה זו החלטה מקצועית וסבירה, אבל הפתאומיות והיציאה בהצהרות פומביות בעייתיות מול המנטליות של שחקנים בינלאומיים שצריכים ודאות רגולטורית, והאמון שלהם נפגע.
"יש אינטרס לאומי שיוקמו פה חוות שרתים. זה מביא פריון, מסים וענקיות טק. כדי שזה יקרה צריך לפתח את רשת ההולכה, שהיא צוואר בקבוק משמעותי, ולאפשר להקים חוות שרתים 'צמודות דופן' לתחנות כוח, מה שיקל על הרשת. אני מאמין שבסופו של דבר ישראל תהיה האב של חוות שרתים".
מתקני ההתפלה: האצות חסמו חצי מהיכולת
נושא דרמטי נוסף מהעת האחרונה הוא האצות מהנילוס שחסמו חצי מיכולת ההתפלה בישראל, ואף אילצו להפסיק את המים לחקלאות ליום אחד. מאז, מתקני ההתפלה החלו לחזור לפעילות מלאה והבעיה נפתרה. ג'נריישן, שמחזיקה בשני מתקני התפלה בישראל, הושפעה מכך ישירות. "הגיע מהנילוס זרם אצות עצום לים התיכון וגרם לעכירות מים מאוד משמעותית החל משפך הנילוס וצפונה". מתקני ההתפלה בישראל מרוכזים דווקא במקטע הדרומי יותר של חוף הים.
"קשה לדעת ממה זה נבע, ואנחנו גם לא יודעים אם זה יימשך שבועות או יותר והאם זה יחזור על עצמו. הוא מציין ש"בדרום אי אפשר להפעיל את המתקנים, ואנחנו בפלמחים כן עשינו מאמץ-על להפעיל את המתקן. זה עושה לנו נזק לא נורמלי לממברנות, ונצטרך להחליף כנראה הרבה מאוד מהן. זה כמובן יעלה כסף, ואין ספק שגם המדינה תשתתף", מה שיעלה, על פי הערכות, כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה.
אך בלשה מודאג יותר מהטווח הארוך: "בעיניי, אנחנו צריכים להתפיל כל מה שאפשר, ולא לגעת ברזרבות מי התהום שלנו", שמהן נשאבים כעת כמויות אדירות של מים, הרבה מעבר לשגרה, כדי לפצות על מתקני ההתפלה המושבתים. "המקורות הטבעיים צריכים להיות החיסכון, וההתפלה צריכה להיות העובר ושב".
הוא מספר ש"כשעבדתי בעזריאלי והרחבנו את מתקן ההתפלה בפלמחים, דחקו בנו להגדיל משמעותית את יכולת ההתפלה, והציבו לוחות זמנים כמעט בלתי אפשריים, שעמדנו בהם. אבל כשסיימנו, קיבלנו הודעה מהמדינה שהיא בעצם לא צריכה לשנה הקרובה את המים האלה, כי הייתה שנה גשומה, ומחיר מים לא מספיק טוב - יש מתקנים שנותנים בזול יותר".
לדבריו, "אני יצאתי משם עם תחושה שאף אחד לא מסתכל על מאזן מים רב-שנתי, מסתכלים על השנה הקרובה, אף אחד לא מסתכל עשר שנים קדימה. אנחנו לא ערוכים אפילו לשנתיים של בצורת".
והיום צריך לספק מים להרבה יותר אנשים.
"יש כאן גם את גידול האוכלוסייה, וגם שהגשמים יורדים אחרת. הם יורדים במסות יותר גדולות, וזה פחות מחלחל ופחות אפשר לאגור. גם מדברים על אספקת מים לירדן כחלק. יש ממש הסכם וחושבים שחלק ממתקן ההתפלה בעמק חפר ילך לאספקת המים של הירדנים. אני מציע שלפני שמספקים מים בירדן, נוודא שאצלנו יש ביטחון מים גם למקרי קיצון".
בוא נדבר על התחבורה, שבה ג'נריישן מחזיקה במטרופולין ובבון-טור. כולנו נוסעים בכבישים ומרגישים כל שנה שנהיה יותר צפוף וקשה.
"אני יכול להבטיח לכם שזה יהיה יותר גרוע", אומר בלשה בפסימיות. "וזה למרות שלפחות היום כבר עושים את הפעולות הנכונות: המטרו הוא קריטי, בטח בגוש דן, אבל זה תהליך מאוד מאוד ארוך. הרכבת הקלה הראשונה בישראל הופעלה בירושלים, בסך הכול לפני 15 שנה. זה לא הרבה בעולם התשתיות, ואנחנו נחשבים Late Bloomers. היום יש עוד קווים בירושלים, ועכשיו גם בגוש דן, ובקרוב גם יהיו עוד, אבל במשך שנים נתנו סדרי עדיפויות לכבישים, ואני חושב שמערכת הכבישים בישראל היא טובה בסך הכול, אבל היא לא יכולה להתמודד עם הגידול הזה באוכלוסייה".
עיניו, "זה לא יכול לקרות אם האזרח לא יקבל שני דברים: אחד, שיהיה לו נעים לנסוע. ושתיים, שהוא יגיע מהר. נכון לרגע זה, החלק השני בוודאי לא מתקיים, והראשון תלוי איפה. זה דורש להשקיע בזה. במיוחד בנתיבי תחבורה ציבורית, אבל השקעה אגרסיבית".
"אז למה אני אומר שיהיה יותר גרוע? ראשית, כי יש עוד נתון חדש, וזה שעובדים בכל מקום. אז כשעובדים בכל מקום, בוודאי בטווח הקצר, זה מגדיל את הפקקים, בטח בגוש דן. אבל ככל שתהיה החלטה שתחבורה ציבורית זה היעד המועדף בשנים הקרובות, אז תוך עשור יכול להיות פה יותר טוב".
ג'נריישן גם עוסקים בתחום הפסולת, ש"תמיד היה בתחתית סדר העדיפויות מהסיבה שפחות מרגישים אותו. את הפקק אתה מרגיש, ואם לא יהיה לך חשמל זה דרמה. הערימות של ההטמנה נערמו, וזה לא הטריד את הפוליטיקאים יותר מדי והם לא קידמו את הנושא.
"אבל אני חושב שהייתה הבנה כבר לפני כמה שנים שאם לא יהיה פתרון רוחבי לעניין הזה המדינה הזאת תטבע בזבל וזיהום. ואגב, בסוף כמובן זה גם מיתרגם למחיר גבוה יותר. מאז הוקמו ומוקמים כמה מתקני מיון. אבל צריך עוד 20-30 מתקנים".
