ערן אפרת הוא יזם ובעל חברות בתחום האנרגיה הירוקה וחובב טבע. במדור "תרבות חיות" הוא כותב על התנהגותם של בעלי החיים
במשך מאות שנים הסתכל האדם על בעלי החיים דרך חלון צר מאוד. ראינו אותם אוכלים, בורחים, צדים, מזדווגים ומגדלים צאצאים, אבל נטינו לפרש את כל זה באמצעות מילה אחת: אינסטינקט. האריה צד כי הוא טורף, הדולפין משחק כי הוא "חכם" והחתול מזהה חתול אחר לפי הריח כי יש לו חוש ריח מפותח.
אלא שבשנים האחרונות משהו בתמונה הזאת מתחיל להיסדק. לא בגלל גילוי אחד דרמטי, אלא בגלל הצטברות של מחקרים ותצפיות, שמציגים עולם חי הרבה יותר מורכב בזכות כלי אחד שמשנה לחלוטין את יכולת הפענוח שלנו ומאפשר לנו לראות פתאום עולם שבו בעלי חיים לומדים זה מזה - ממש כמונו.
● האבולוציה עברה למצב טורבו: מה עושה העיר לבעלי החיים שבה
● מתקרב היום שבו נוכל לשאול את הכלב שלנו על מה הוא חולם בלילות
אחד הסיפורים המרתקים האחרונים מגיע מדולפינים באוסטרליה. חוקרים תיעדו דולפינים המשתמשים בקונכיות כדי ללכוד דגים: הדולפין מכניס את הדג לתוך הקונכייה, מרים אותה מעל פני המים ומנער אותה כך שהדג מחליק ישירות אל פיו. זה כשלעצמו מרשים. אבל התצפית המעניינת באמת הייתה של אם וגור שביצעו את ההתנהגות יחד. הגור לומד את הטכניקה מאמו וכאן אנחנו כבר לא מדברים רק על אינסטינקט. אנחנו מדברים על העברת ידע, על תרבות שעוברת מדור לדור.
זה הבדל עצום כי תרבות, במובן הרחב ביותר שלה, אינה חייבת להיות ספרים, מוזיקה או שפה. היא יכולה להיות גם ידע שנולד אצל פרט אחד, נלמד על ידי אחרים ומועבר הלאה.
ואז הגיע החתול
אצל לוויתני האורקה, כל ולד חדש שמצטרף ללהקה עובר מסע מפרך של 4 שנים, שבהן ילמד הכול - לצוד, לתקשר, להתגונן והזכרים אפילו יקבלו עזרה בבחירת נקבה על ידי האם או הסבתא.
התמנונים, למשל, ממשיכים לשבור את הדימוי שלנו לגבי מה נדרש כדי להיות אינטליגנטי. מחקרים חדשים מראים שהם מסוגלים להתאים את התנהגותם בהתאם לבעל החיים שנמצא מולם. במקרים מסוימים, הם אפילו נצפו תוקפים דגים שמנסים להתחרות איתם על מזון. זו אינה תגובה אוטומטית לכל דג. היא משתנה בהתאם לסיטואציה.
מול דגים טריטוריאליים, התמנון נלחם עד טיפת הדם האחרונה כי הוא מזהה אפשרות שייקחו לו את המקום, מה שלא קורה מול דגים לא טריטוריאליים. המשמעות היא שלתמנון יש "מדריך" שלם עם זני דגים והוא מזהה אותם ופועל לפי המדריך - מידע שעובר מדור לדור.
מחקר חדש מצא שלכל חתול יש למעשה "טביעת אצבע" כימית בשתן שלו, הרכב ייחודי של מולקולות, שרק חתולים מסוגלים לפרש אותו. המשמעות היא שלכל חתול יש כרטיס ביקור ייחודי רק לו שמספק פרופיל מלא על אודותיו: מי הוא, מה מצבו הגופני, למה הוא כאן? האם האדם יצליח יום אחד גם לקרוא את כרטיס הביקור החתולי?
עד היום, חוקר שרצה להבין התנהגות של בעלי חיים היה מוגבל במידה רבה ליכולת שלו עצמו להתבונן. מצלמה יכלה לצלם אלפי שעות של דולפינים, קופים או ציפורים, אבל בסופו של דבר אדם היה צריך לשבת מול הסרטונים ולנסות לזהות דפוסים. ככל שההתנהגות עדינה יותר, תנועת ראש, שינוי תנוחה, מרחק בין שני פרטים, תגובה של חיה אחת לאחרת, כך גדל הסיכוי שהעין האנושית פשוט תפספס אותה.
שינוי המשוואה
מודלים של ראייה ממוחשבת יכולים לנתח כמויות עצומות של וידאו, של תוצאות מעבדה, לעקוב אחרי בעלי חיים שונים, לזהות תנועות חוזרות ולהשוות בין אינספור אינטראקציות. במקום שהחוקר ישאל רק "מה אני רואה?", הוא יכול להתחיל לשאול את המחשב: "איזה דפוס אתה רואה?" וזה הבדל דרמטי.
ייתכן שבשנים הקרובות נגלה שהתנהגויות שחשבנו שהן נדירות אינן נדירות כלל. פשוט לא ידענו לחפש אותן. ייתכן שנגלה שבעלי חיים מתקשרים בדרכים שלא ידענו לזהות, שיש להם מסורות מקומיות, היררכיות חברתיות ואסטרטגיות שאנחנו מפרשים כיום בטעות כתגובה אוטומטית כאינסטינקט.
לפנינו שנים מאד מעניינות. גילויים מפתיעים יצוצו כמו פטריות אחרי הגשם בזכות החוקר החרוץ, ה-AI, שיוכל לחקור מחדש אינספור מחקרים ותצפיות שנאספו לאורך השנים ואולי העין האנושית פספסה בהם הרבה מאד מידע מרתק.
בתחושת הבטן שלי, אלו יהיו שנים שבהן נגלה כמה לא ידענו על עולם החי וכמה יש לנו עוד ללמוד. ה־AI בהכרח יהפוך אותנו לחוקרים טובים יותר ויאפשר לנו להבין את בעלי החיים טוב יותר: מחיות הבית שלנו ועד לבעלי החיים בטבע.
