כשיונתן אלון נכנס לתפקיד מנכ"ל פנגו לפני ארבע שנים הוא קיבל את המושכות לחברה עם מיליוני משתמשים ומעמד דומיננטי בשוק. כזו ששמה הפך לשם נרדף לתשלום על חניה בעיני הישראלי הממוצע - וזאת גם בעיה. בשוק שבו מספר כלי הרכב מוגבל ומספר מקומות החניה מוגבל, אין אפשרות לצמיחה אינסופית.
● יו"ר רשות החדשנות: "ההייטק הישראלי צומח, אבל בעיקר בחו"ל. אני מוטרד"
● המודל המתמטי שמראה: כולם משאירים טיפ - והתמריץ לשירות טוב נחלש
● כך מסייעת בינה מלאכותית למטופלים לפענח תעלומות רפואיות
ואכן עוד טרם תקופתו, כבר משלהי העשור הקודם, ניסתה פנגו לחפש מנועי צמיחה חדשים. ייתכן שזו גם הסיבה שהציעו לאלון את התפקיד, כמי שהפך את BUYME מחברה שעמדה על סף סגירה, עם מחזור של מיליון וחצי דולר הכנסות, לכזו עם מחזור של יותר מ-100 מיליון דולר.
"נכנסתי לכאן אחרי שווידאנו, אני והדירקטוריון, שהם באמת רוצים להשתולל ולבנות דברים מהסוג שאני חושב שצריך לעשות", הוא מספר בריאיון לגלובס. "והיה ברור שאנחנו הולכים להתנסות, ולהיכשל ולבנות".
ובאמת, ככל שהשיחה מתקדמת, מתחדדת הבנה שאלון רואה את פנגו, כהרבה יותר מחברת חניה. החזון שלו רוצה להפוך אותה לאפליקציית־על דרכה ניתן יהיה לשלם בתחבורה ציבורית, לרכוש שטיפת רכב, שירותי דרך, קורקינטים, טעינה חשמלית - ואפילו לראות איפה יש עגלות קפה ברחבי הארץ. אלו כבר קיימים באפליקציה והחברה גם מתרחבת לשירותים בחו"ל שכוללים בין היתר, השכרת רכב, רכישות Esim ועוד.
"בסוף, הלקוח בקצה שומע רק חניה, חניה, חניה, ויש כאן אתגר מקצועי. אבל אני מת על הסודוקו הזה", אומר אלון. "אני חושב שהיה חסר לנו משהו בסיפור מול הלקוח, ולכן יצאנו לפני חודש במהלך שמנסה להסביר לו את התפקיד שלנו בעולם. העולם הזה שאנחנו חיים בתוכו צועק לך כל הזמן פתרונות של בתוך הבית - אנחנו מנסים לעזור לאנשים לצאת מהבית".
אתה מנסה למכור ללקוח שאתה הרבה מעבר לחניה, אבל בפועל - כמה מההכנסות ומהעיסוק שלכם כאן הולך על חניה?
"בוודאי שהחניה היא עדיין ליבת העיסוק שלנו. אבל בשנים האחרונות, ובפרט בשנה האחרונה, אנחנו מוסיפים לפנגו כל הזמן עוד ועוד כרטיסיות, עם שירותים בארץ ובעולם. רוב העסקאות שלנו עדיין בעולמות החניה, אבל יש הרבה בשורות: למשל, בשלוש השנים האחרונות אנחנו משלשים את המספרים שלנו כל שנה בתחבורה הציבורית וזה השירות הכי צומח שלנו".
אתם לא קצת מתפזרים?
"התשובה הכנה היא שאני חושב שחברה חפצת חיים בעידן של היום, חייבת לרצות ולהתנסות בעוד ועוד הצעות ערך ללקוחות שלה. להתנסות מהר, להבין מהר, ללמוד מהר. אני חושב שזה גם ה-DNA שאני מביא איתי מהרבה מקומות קודמים. בוודאי שזה נשמע לפעמים אולי קצת רעיונות שלא בהכרח מתחברים, אבל אצלנו בראש זה מאוד מתחבר".
"הייתי בטוח שכל תל אביב מחכה לנסיך"
הדרך של אלון (42) לצמרת חברת ההייטק, ובכלל לעולם הגדול, לא הייתה שגרתית. הוא גדל במצפה רמון ובילדותו עבר למבשרת ציון לאחר שהוריו התגרשו. אמו, לדבריו, הייתה הדבר הכי קרוב למודל יזמות שהוא ראה בבית. "היא הקימה את חי רמון במצפה רמון - שזה בעצם גן חיות לחיות המדבר. הילדות שלי הייתה לרדוף אחרי נחשים ועקרבים ולנסות להביא אותם. בהמשך, היא עברה לנהל את מערת הנטיפים, ואבא שלי עבד במחוז אילת ברשות שמורות הטבע, ככה שהיו הרבה תזוזות".
אחרי הצבא, וסיבוב עגלות בחו"ל, אלון התחיל ללמוד מינהל עסקים וניהול מלונאות ותיירות בבן גוריון. שם, למעשה, הגיעה היזמות הראשונה שלו. "עוד לפני הייתי יורד הרבה לאילת, ומצטרף בין היתר למסיבות של המרכז הבינתחומי לפני פסח - הופעות, בריכה, כיף. כשהתחלתי בבן גוריון, הגיע פסח, והייתי בטוח שיורדים לאילת. זה לא קרה, אז ירדתי עם הבינתחומי. אבל כשחזרתי אמרתי שחייבים לעשות את זה גם כאן. בהתחלה צחקו עליי, אבל אני הרמתי את 'אילת-בן גוריון' (ליין מסיבות סטודנטים - א"פ). זאת האופרציה הכי גדולה ומעניינת שיצא לי להוביל.
"באותו זמן הייתה יוזמה דומה במכללה למינהל שנקראת פאנג'ויה. בהמשך, איחדנו כוחות למותג שנקרא פאנג'ויה בן גוריון. זה קנה מידה של עשרות מיליונים".
אלא שאז, אלון הבין שאם הוא ממשיך במסלול הזה עד מהרה יהפוך לאיש לילה. "הבנתי שאם אני לא עוזב עכשיו, כל עולם ההייטק שמעניין אותי - לא יקרה. אז עזבתי לתל אביב. הייתי ממש בטוח שכל תל אביב מחכה לנסיך שהגיע - בניתי, עשיתי דברים (בעולם הלילה והמסיבות - א"פ), אבל גיליתי שזה לא מספיק ולא מרשים אף אחד. הרגשתי שאני משלם במזומן על זה שלא ידעתי מה המשמעות לאיזה מגמה אני מרחיב בתיכון ולאיזה יחידה אני הולך בצבא. לא ידעתי שכל דלת מובילה למקום אחר. מהבית אני יודע אולי להגיד לך איך נראה נחש ארסי, או לא. אבל זה בנה אצלי המון רצון להצליח בכוח".
דרך קשרים וחברים הגיע ל-BUYME והצטרף כעובד השלישי בחברה. "נכנסתי ל-BUYME בתפקיד מנהל פרויקטים, אני זוכר שהתאהבתי נורא במה שהיא אמורה לייצר. אהבתי את הרעיון של לטפל בשוק כל כך גדול ומסורתי, אבל בפועל החברה לא התרוממה והייתה הפסדית. רגע לפני שסגרו אותה, שאלו אותי אם אני רוצה להיות מנכ"ל. הרגשתי שיש לי את ההבנה מה צריך לעשות שם.
"לקחנו חברה שחיפשה את עצמה והפכנו אותה לכזו שנמכרה בכמעט מיליארד שקל לפני חודשיים. בתחילת הדרך, לקוח הדגל שלנו היה סלקום ושבוע אחרי שנכנסתי הם הודיעו שהם עוזבים. אז יצאתי למסע כדי להבין מה אפשר לעשות. בכל ארגון, היסטורית, הייתה כספת קטנה עם שוברים לימי הולדת וחגים. הבנתי שיש כאן הזדמנות - בנינו מערכת שאתה מעלה בה את קובץ העובדים והיא אוטומטית שולחת ברכות ומתנות ליום הולדת".
באופי שלו כמנהל אלון לא מפספס אף פרט. הוא רוצה לדעת מה כתבו עליו, מה הלקוחות בדיוק צריכים ולא להתבסס רק על מדגמים גדולים. הוא רוצה פרטי פרטים. "הייתי דוגם ברכות שאנשים היו כותבים ב-BUYME. סיקרן אותי למה אנשים משתמשים בזה. לא עניין אותי שהגרף עולה, עניין אותי למה הוא עולה.
"ראינו שבחודש יוני יש פיק מאוד גדול - משהו קורה שם. ואני שואל את החבר'ה,
40-30 איש, אם הם יודעים למה זה ככה. וזה נורא מצחיק - סמנכ"ל המכירות בטוח שזה תוצאה של הקמפיין, והיח"צ אומרים לך שזה אפקט מצטבר. אבל אף אחד לא נמצא בפרטים. וכשקראתי מדגמית את הברכות גיליתי שהכל זה 'הורי גן תות', 'ילדי גן לאה' - סוף שנה בגנים. משם התחלנו לעשות קמפיינים על זה, וזה הפך לחג שלנו".
זה בריא לדעתך שמנהל נמצא בכל הפרטים הקטנים?
"בוודאי שלא. אבל זה עניין של באלאנס, ואיך אני עושה את זה בצורה שאני לא כל היום מתעסק בזה. אני מנסה לשמור על האיזון. אני לא אכנס ישיבת סטטוס על מה שקראתי ברשת, אבל כשאני חושב למשל על פנגו 2030, טוב שאני גם אהיה מצויד במה שקורה בשטח".
כמו שקרה לו בחיי הלילה, גם ב-BUYME הגיע שלב ההתפכחות. "הייתי מאוד גאה במה שעשיתי שם, אבל רציתי לנצח גם את העולם. את BUYME אי אפשר היה לקחת לחו"ל, בגלל מבנה הבעלות שלה, והתחיל לעצבן אותי שהחבר'ה מסביבי כבר משחקים בסטארט-אפים גלובליים. התחלתי בזמנו ללוות כמה סטאראט-אפים שחשבתי שיש לי ערך מוסף בהם, ואז הגיעה הצעה מסטארט-אפ המשלוחים AVO - האמנתי במה שהם עושים אז הצטרפתי בתור CBO (סמנכ"ל עסקי) וזזתי למעשה מכיסא המנכ"ל".
איך זה לזוז מעמדת המוביל?
"זאת הייתה דילמה, האם תמורת החוויה שלי להצטרף לסטארט-אפ צומח גלובלי אהיה מוכן לזוז מהכיסא של נאמבר 1. כשעברתי ל-AVO זה היה מבחינתי אתגר, איך אני אדע גם להיות מספר ארבע וחמש טוב, ולא רק מספר אחד. אני מנסה כל פעם לאתגר את עצמי לפצח משהו חדש. כשבאתי לפנגו, אז האתגר היה אם אני אדע לשדרג משהו מאוד מוצלח שמישהו בנה לפניי, ולא רק לבנות מאפס".
"התחבורה עוברת מהפכה. צריך פנגו 3.0"
אלון הצטרף לחברה שפיתחה מודל של משלוחים מרוכזים לבנייני מגורים ומשרדים בינואר 2021. אבל ב-2022, בתוך משבר ההייטק הגדול שבא לאחר הקורונה, AVO סגרה את פעילותה ואלון חזר לחפש את מקומו, עד שהגיע הטלפון שהציע לו להיות מנכ"ל פנגו. "הרגשתי שיש כאן שאיפות ואפשרויות להתרחב להרבה מקומות. זה לא רק מוצר שמעביר כספים ממקום למקום. זה איך אנשים מתניידים, איך זזים. תוסיף לזה גם את האקו-סיסטם התחבורתי בישראל, שעובר מהפכה - הקו האדום של הרכבת הקלה במרכז יצר תזוזות אצל קהל יחסית גדול, תחבר אליו עוד קווים שיצטרפו בהמשך, ומס גודש, ומהפכת הרכב החשמלי, ובהמשך המטרו. וזה עוד בלי שדיברנו על הבינה המלאכותית בכלל.
"המשימה בעצם היא לקחת את המוצר הזה מפנגו 1.0 - שזה עולם החניות, שגם בו עוד יש הרבה מה להתפתח, כמו סיוע במציאת חניה, דרך פנגו 2.0 - שזה כבר בעולמות המובילטי: תשלום על כבישי אגרה, תחבורה ציבורית, תכנון מסלולים, טעינה חשמלית, שירותי דרך, שטיפת רכב, תחבורה ציבורית, ועד פנגו 3.0 - שזה אנחנו בעצמנו עדיין לא יודעים בדיוק מה זה.
"בסוף, יש לנו מיליוני לקוחות ואנשים משתמשים בנו בתדירות יומית, הם סומכים עלינו. אנחנו מנסים לחשוב על ההתפתחות האבולציונית של פנגו ואנחנו משתעשעים בכל מיני כיוונים. 4 מיליון משתמשים לא נשארים בגלל חניה. הם נשארים כי כל פעם שהם פותחים את פנגו, יש שם עוד משהו שחוסך להם כאב ראש. אנחנו לא מתחילים כשהנהג נכנס לרכב. אנחנו מתחילים כשהוא שואל את עצמו איך לצאת מהבית".
ובתוך זה, איפה נכנסים השירותים בחו"ל?
"איפשהו בין פנגו 2.0 לפנגו 3.0. כחלק מזה שאני קורא תגובות וביקורות, זיהינו שהרבה פעמים אנשים שואלים בקבוצות חו"ל 'מה הפנגו המקומי, איך מפעילים פנגו?'. אני חושב ששם נולדה לי הבנה - החבר'ה האלו היו ממש שמחים להפעיל פנגו בחו"ל. משם, פיתחנו את Pango Travel והבנו שאפשר לשרת עוד ועוד ישראלים בחו"ל - הם יכולים להזמין אצלנו רכבים, ביטוח נסיעות, ESIM, את כל זה כבר יש היום.
"אני כבר עובד באמון מאוד גבוה, עם הרבה מאוד ישראלים, אז למה שלא אפתור להם את הצרות גם בחו"ל? נגיד ב-ESIM - הישראלים התרגלו לאיזה כשל שוק כשאנחנו סומכים על חברות הסלולר שלנו ומשלמים 260-250 שקל לכמה ימים בחו"ל, בלי שהם בכלל יודעים מה הם צריכים. זה יותר מעלות שנתית על השירות בארץ. מצד שני, יש את ה-ESIM של חברות כמו AIRALO שזה הרבה יותר זול אבל חלק מהאנשים מסתבכים עם זה.
"פנגו בעצם מציעה חבילת גלישה ללא הגבלה, לפי מספר ימים שאתה צריך ולא לפי ג'יגה. המחיר נע בין 49 שקל ל-119, ונתח השוק הולך וגדל".
"מחניה פרופר אין לנו הכנסה. המודל - מנויים"
פנגו, שהוקמה ב-2007, נמצאת בשליטה של קבוצת מילגם, שמוחזקת על ידי משפחת וייל, לצד השקעה מהותית ומשמעותית של קרן תש"י. ב-2020 קרן תש"י, חברת הביטוח הראל וצבי ברק, רכשה 44% מחברת פנגו בעסקה ששיקפה לה שווי של 550 מיליון שקל. כיום גורמים בשוק מעריכים כי שווי החברה עומד על כ-1.5 מיליארד ואף יותר.
פנגו היא חברה פרטית, שלא מפרטת לגבי הכנסותיה, אך לדברי אלון "מחניה פרופר אין כמעט הכנסה, והמודל העסקי של פנגו בנוי ברובו על הכנסה ממכירת מנויים חודשיים, כמו ספוטיפיי או נטפליקס.
"בסופו של דבר, כל מה שאנחנו עושים בחניות, וגם בתחבורה ציבורית - זה רק להעביר את הכסף בתנאים שמישהו אחר מכתיב לנו. בשונה ממה שאפשר לחשוב, מחירי החניות נקבעים על ידי בעלי החניונים, הרשויות או משרד התחבורה ואנחנו רק מקלים על דרך המעבר".
אז כשאני משלם דרכך לעירייה, אתה לא מרוויח כלום?
"הלוואי שהייתי מרוויח. יש לנו את המנויים כאמור, וגם מסלולים שמוסיפים לך תזכורות, או למשל פיצ'ר של 'זזתי' - שמסיים לך את החניה כשאתה נוסע. מספיק פעם אחת שתישכח, וזה חוסך את העלות השנתית של המנוי. בפנגו סמארט יש לנו גם אפשרות צבירה של פנגו קאש, שמחזיר לך קאשבק נדיב על כל פעולה. נסעת בתחבורה ציבורית? קיבלת שקל. עשית טעינה חשמלית? קיבלת. בנוסף, יש גם דוח אחד בשנה שאנחנו משלמים אם הפעלת פנגו בעיר לא נכונה".
בחודש שעבר השיקו בחברה את Pango Family - מסלול תחבורה של כל בני הבית שכולל צבירת קאש משותפת, ריכוז תשלומים, שירותי דרך, ופתרון להורים שמציע קבלת הודעה אוטומטית הנשלחת לנייד ברגע שהילד עולה לאוטובוס.
יש טענה שבגלל אפליקציות כמוכם, העיריות הפכו ליותר ויותר מתוחכמות, ומספר הדוחות עלה. בסוף, גם לך יש אינטרס שאנשים ישכחו להפעיל חניה ויעשו מנוי.
"בדיוק הפוך. בסוף עירייה חושבת איך היא יכולה להכניס עוד כסף, ומנהלת מדיניות חכמה ופקחים והכל. פנגו מזכירה לך להפעיל חניה ואם היא זיהתה שלא הפעלת - היא תזכיר לך. זה נכון שיהיו תזכורות יותר חזקות למי ששילם על מסלול - אבל בדיוק כמו שאתה משלם בספוטיפיי על הטבות".
כן, אבל בסופו של דבר כולם לקוחות די שבויים שלכם, כמעט אין לכם מתחרים.
"חניה היא מוצר ללא עלות נוספת - גם לקוח במסלול וגם לקוח לא במסלול משלמים את אותו מחיר. אף אחד לא חייב לעשות את זה - אם בן אדם רוצה לזכור בעצמו ויודע לתמיד לכבות את החניה, זה מוצר נגיש באיכות מציינות. אין דרך יותר פשוטה בעולם להפעלת חניה.
"יש אפליקציות שבחרו שהמודל העסקי יהיה פרסומות ומציעות לך לשלם כסף כדי שזה יעלם. אני בהגדרה אתן לך חוויה נעימה, ואתה תחליט אם הערך מוסף שווה את הסכום שביקשתי ממך בחודש. אנחנו כל הזמן משפרים ונותנים עוד ערכים, אבל מנגד לא זונחים את חווית השירות שפתוחה לכולם".
מנגד, אם יש דבר אחד שפנגו מקבלת בחינם זה מידע. למעשה, באפליקציה יודעים איפה נמצאים בעלי הרכבים כמעט בכל רגע. בעולם בו מידע שווה כסף, ולא מעט, עולה החשש שיהיה מי שינצל את זה.
"פנגו מתייחסת לעצמה כסוג של כמעט תשתית. וכתשתית אנחנו שומרים על הבית שלנו מאוד מאוד מאוד מאובטח. בסוף, אנחנו גם יכולים לנצל את זה גם למידע מעניין - למשל, במלחמה שאלו אותנו כלי תקשורת לאיפה ברחו רוב התל אביבים. אבל מעבר לזה, אני אומר כמעט בצער - לא פיצחנו עדיין תובנות עסקיות כדי לעשות משהו עם המידע הזה".
"מתעניינים גם בתחומי הפינטק והקולינריה"
בשלב הזה של השיחה אני שואל את אלון לגבי המתחרים שלו. בדרך כלל חושבים על Cello. לפי רשות התחרות, שתי החברות הן השחקניות הפעילות היחידות בתחום תשלום על חניה בכחול-לבן, כשהיקף הפעילות של פנגו גבוה משמעותית ועלה בפער ניכר על מחצית מהיקף הפעילות בתחום. אלון לא מוכן להיכנס לפרטים אבל מציין כי "גם בחניה יש לנו מתחרה חזק", ומזכיר שיש לו הרבה מתחרים בתחומים אחרים.
"כשאתה זז לתחום החניונים למשל, אנחנו מתחרים מול הארנקים הדיגטיליים והקלות שהם מביאים. פתאום זה מתחרה מסוג אחר לגמרי. אני אמנם מייצר איזה רגע קסם שהשער נפתח לך בלי שאתה צריך לצאת, אבל אנחנו חושבים כל הזמן על עוד פיצ'רים וערכים חדשים בעולמות האלה.
"אם נדבר על תחבורה ציבורית - מה אנחנו לעומת השוק? אנחנו אמנם שחקן שצומח, אבל רוב השוק נמצא ברב-קו. גם בטעינה חשמלית. יש לנו המון מתחרים בהרבה מאוד תחומים. ברוב הקטגוריות שאנחנו משחקים בהם, פרט לכחול לבן, אנחנו מתחרים בענקיות".
במקביל, פנגו מנסה לצמוח עוד ועוד. כך למשל, לפני כשנתיים היא חתמה על עסקה לקניית גט, תמורת 175 מיליון דולר, אך בסופו של דבר נסוגה בעקבות עיכובים מצד רשות התחרות. "היה זמן המתנה מגוחך להחריד, שבסופו החלטנו לסגת מהחברה. התעניינו גם בחברות נוספות, כמו למשל תן ביס, אבל פנגו מסתכלת כל הזמן על רכישות ולדעתי ב-2027 יהיו לנו בשורות גדולות בתחום הזה".
מה אתה מחפש בעצם?
"עסקים אמיתיים. זאת אומרת, אני לא מחפש להשקיע בסטארט-אפים בתחילת דרכם או ברעיונות חדשים, אלא בעסקים אמיתיים שנוגעים באחד מהדברים שאנחנו מנסים לעשות בעולם - שזה לעזור לאנשים להתנהל יותר טוב ולצאת מהבית.
"אנחנו מתעניינים בחברות מוכחות עם ביזנס אמיתי בהווה ופוטנציאל גדול לעתיד. זה יכול להיות בתחומי התחבורה, התיירות, הפינטק, התרבות ואפילו הקולינריה. כל מה שיוכל להעשיר, לייעל ולגוון את עולמות התוכן שלנו וייתן ערך מוסף תחת האסטרטגיה החדשה".
"לא שוכח איך עם ישראל נראה במיטבו"
כאחד שמתעסק כמעט בכל סוגי התחבורה, אלון לא מאוד אופטימי לגבי עתיד הפקקים. "אני חושב שמדינת ישראל עושה צעדים נכונים מבחינת תשתיות של תחבורה ציבורית, שכולנו יודעים שייקח להם עוד המון זמן. אך מכיוון שמדינת ישראל לא צפויה להפעיל את התחבורה הציבורית בסופי השבוע, היא בעצם דה פקטו מחייבת את המשפחה הישראלית הממוצעת להישאר צמודה לרכב פרטי.
"אני חושב שאל מול קצב גידול האוכלוסייה במדינת ישראל, ולאור העובדה ששיעור הבעלות על רכב פרטי יישאר להערכתי זהה, אנחנו עדיין נחווה את אותו עומס בכבישים ועדיין נחווה את אותם פקקים, מתוקף זה שהמדינה צפויה לגדול מאוד מבחינת משקי בית והאנשים. ולכן החדשות הפחות טובות מבחינתי זה שכל הפעולות החשובות שנעשות כרגע, וכל הפרויקטים הלאומיים, התשתיתיים הגדולים שנעשים כרגע, רק ישאירו את המצב זהה להיום. לא יהיה יותר רע אל מול קצב גידול האוכלוסייה - וזה אולי החדשות הטובות היחידות".
לקראת סוף השיחה, אני שם לב לצמיד הצהוב שעל היד של אלון - צמיד שרוב האנשים הורידו לאחר שהחטופים שבו הביתה. "אי אפשר להיות מנהיג אמיתי מבלי שאתה חושף גם סט מסוים של ערכים שאתה מאמין בו. סוגיית החטופים הייתה מאבק שאני בחרתי להיות בו באופן אישי ופרטי ברחובות. אני חושב שהופתעתי עד כמה מהר, עם שובם המשמח עצרו את השעון בכיכר, תלשו את השרשראות ואפסנו את החולצות. משהו בי אמר לי שאנחנו חיים במדינת ישראל, והנרטיבים כאן מתעצבים מהר יותר ממה שאתה חושב.
"אני לא רציתי לשכוח איך נראה עם ישראל במיטבו. לתפיסתי, זו הייתה הגרסה הכי טובה שלנו, של ערבות הדדית שדרשה להחזיר אותם מיד, לא משנה מאיפה הם. הצמיד הזה הוא תזכורת שאני מסרב להיפרד ממנה - לישראל שאנחנו צריכים לחזק ולבנות ולדבר אותה".
איפה נראה אותך עוד כמה שנים? הזכרת מקודם כמה מקומות שמיצית אחרי כמה שנים.
"המסע שלי בפנגו נמצא ממש בתחילת דרכו. אני נהנה מכל יום, להתמודד עם אתגרים אמיתייים ולגרום לעוד ועוד ישראליים לעשות בנו שימוש יעיל ומתגמל. ואני רואה כמה כל פעם פנגו נכנסת לתחום מסוים ומצליחה לפתור אותו, כמה ערך זה מביא ללקוחות שלנו. אני מאוד גאה בזה שאני נמצא בחברה שהיא ערכית בהרבה מובנים. למשל, יכולים להגיע אליי מהצוותים ולהגיד שאולי התפקיד שלנו זה להזכיר לאנשים לא לשכוח את הילד שלהם באוטו. ואולי גם כאבא, זה נגע בי ממש והייתי גאה בהם שהם חשבו על זה. זה חלק מהתפקיד שלנו, לחשוב על האנשים בקצה. אז אני לא רואה את עצמי כרגע זז לשום מקום אחר בשנים הקרובות".
