הכותב הוא די ג'יי, מפיק מוזיקלי בינלאומי (Vooz Brothers) ובעלים של חברת מוזיקה לאירועים בארץ ובחו"ל
בעידן שבו כמעט כל פסטיבל מוזיקה גדול בישראל מחפש מותג שיישא את שמו, חסות שתממן במה או גוף ציבורי שייקח על עצמו חלק מהסיכון, אינדינגב, שחוזר השנה במתכונתו הרגילה אחרי שנים לא פשוטות ובחבל ארץ שספג את המכה הקשה ביותר, עושה כמעט הכול הפוך.
● אחרי שכמעט נעלם: האלגוריתם החזיר לקדמת הבמה את האלבום כמוצר שלם ועמוק יותר
● מוזיקה שמבינה מאיפה אנחנו באים: ברי סחרוף הוא מאסטר במשחק של עצמו
כ־15 אלף איש, חמש במות, עשרות אומנים, הפקה מורכבת - וכמעט בלי חסויות מסחריות. אנשים קונים כרטיס לדבר שהם מאמינים בו, לחגיגה של קהילה שהולכת אחרי רעיון, לעתים עוד לפני שהם יודעים מי יופיע. הפעם הרשימה תכלול, בין היתר, את אהוד בנאי במופע מיוחד בבמת הסאונד סיסטם, מאור כהן, עומרי סמדר, פלד, צוקוש, אסולין, אפרת בן צור, דניאלה ספקטור ועוד. המודל הקלאסי של כוכבים ומופעי חימום מתחלף כאן בסקרנות ובגילוי מוזיקה חדשה.
רק שותפויות אורגניות לאירוע
זה סיפור של קבוצת סטודנטים ממכללת ספיר עם רעיון וחזון, שהפך ממפגש של כ־1,000 שוחרי מוזיקה עצמאית ב־2007 במצפה גבולות שבעוטף עזה, למוסד תרבותי של ממש. באותו פסטיבל ראשון הופיעו נעם רותם, עמיר לב ויהלי סובול. השנה נסגר מעגל, ולראשונה להקתו של סובול, מוניקה סקס, תופיע בפסטיבל.
אינדינגב משאיר לעצמו חופש לפרשנות בגזרת בחירות האומנים, ואפילו למעט מרד שמצופה מפסטיבל כזה - מנסה לא לצעוד במיינסטרים, אבל מרגיש בנוח להזמין השנה את ריטה. "המחשבה היא להזמין אומן גדול שמהווה השראה והשפיע על דור צעיר של אומנים. עם ריטה זה יחסית מובהק", אומר אסף בן דוד, המנהל האומנותי וממייסדי אינדינגב. זה אולי נכון, אבל גם גישת ה"אנחנו עושים מה שבא לנו" בטח לא מזיקה לשיווק, בדיוק כמו בפסטיבל גלסטונברי, חביב ההיפסטרים, שאירח דווקא אייקון עבר כמו טום ג'ונס, או קואצ'לה שהזמין את ג'סטין ביבר בשנה שעברה.
"אין אצלנו תכשיטים למכירה כמו בפסטיבלים אחרים", אומר בן דוד. "הרוב המוחלט של ההכנסות הוא מכרטיסים. מעבר לזה יש דוכני אוכל, שתייה וקצת חסויות קטנות". לדבריו, שיתוף הפעולה עם טמפו, ספקית המשקאות, והחיבור לגלגל"צ, הם דוגמאות לשותפויות שצריכות להיות אורגניות ולא זרות לאירוע. "אנחנו לא דוחפים עכשיו ענקים כאלה ואחרים, זה לא אנחנו".
אלא שהעצמאות הזו אינה בהכרח הבחירה הקלה. האתגר המרכזי, לדברי בן דוד, הוא עלויות הרישוי. "בכל מה שנוגע לאירועים במדינת ישראל, זו קטסטרופה אחת גדולה. הרגולציה פה מטורפת". לדבריו, הדרישות לצורך העמדת האירוע ואישורו גבוהות מאוד, והמיקום - לא במרכז המדינה - יוצר קושי גדול עוד יותר.
מועצת אשכול והרשויות תומכות בקיום הפסטיבל, הוא מציין, אבל יש מגבלות ובעיות אובייקטיביות. הבחירה להתנהל בלי חסות של מותג גדול, מותירה אותו תלוי בקהל, ברשויות, בספקים ובמצב הביטחוני. בשנים טובות, הסיכון הוא חלק מהמודל העסקי; בשנים שבהן המדינה עצמה אינה מאפשרת לקיים את האירוע, הסיפור כבר מורכב יותר.
ברגע אחד נמחקו כל ההכנסות
2023 הייתה אמורה להיות השנה הגדולה בתולדות הפסטיבל, ב-7.10 הכול כבר עמד מוכן לאחר השקעה אדירה של זמן, אנרגיה וכסף, לקראת הפתיחה ב-12 באוקטובר. חלק מחברי הצוות, כולל בן דוד, היו בשטח. עם תחילת המתקפה, הם נשארו בו בהוראת הצבא. "היה פה שטח צבאי סגור שאי אפשר היה להיכנס אליו. אירחנו פה שטח כינוס עם כל תשתיות הפסטיבל, שעזרו מאוד לצבא".
"אנחנו מקימים פה ממש עיר קטנה, שיותר ממכפילה את כמות האנשים במועצה אזורית אשכול. להקים עיר, כולל כל תשתיות, ביוב וכו', עולה כמה מיליונים טובים. אירועים בסדר גודל כזה יכולים לנוע בין 5-6 מיליון ל־10 מיליון שקל", אומר בן דוד.
הפיצוי מהמדינה על ביטול הפסטיבל ב-2023 עדיין לא הגיע. "אנחנו לא מבקשים נדבה, אלא מה שדי מגיע לנו", הוא אומר. "ספגנו נזק בגלל מפגע אובייקטיבי וסיטואציה שלא הייתה בשליטתנו, שקרתה חמישה ימים לפני האירוע אחרי שנה שלמה של עבודה. כמעט כל הכסף כבר יצא וברגע אחד נמחקו כל ההכנסות".
לשאלה האם המדינה צריכה להשתתף בנזק, אומר בן דוד שמדובר בפיצוי על אירוע שלא בשליטתו. מבחינתו התרבות היא לא קישוט שמוסיפים אחרי שהכלכלה מתאוששת, אלא כלי שיכול לעזור להחזיר את האזור לחיים. זה אולי המבחן האמיתי של המודל: מי נושא בסיכון כשאירוע חיצוני מוחק בשבוע אחד שנה של עבודה.
רוכשי הכרטיסים לא דרשו את הכסף בחזרה
"מי שהציל את אינדינגב הייתה הקהילה. כמעט כל רוכשי הכרטיסים החליטו להשאיר את כספם ולא למשוך אותו, ללא תמורה. זה בוודאות הציל את אינדיגיגס", הוא מתייחס לחברת ההפקות שמקיימת את אינדינגב, והתפתחה להפקות נוספות כמו המופע המשותף של טונה ורביד פלוטניק ומיזמים עם שוקי וויס והצוות שלו (שגם מתפקד כחלק אורגני מהפקת הפסטיבל השנה).
הוויכוח על הפיצוי עדיין לא הסתיים. בן דוד מסביר כי אף שהפסטיבל בתחומי מועצת אשכול, הוא נמצא מעבר לקו של שבעה קילומטרים שקבעה מנהלת תקומה לזכאות לפיצויים ולסיוע. בנוסף המבנה הארגוני שלו, שאינו מועצה או גוף נתמך, מסבך את התהליך.
בעיני בן דוד, "נדרשת הבנה של הכוח של תרבות ואומנות כמנוע צמיחה - לא כ'שיקום', אלא כחלק מהפריחה המחודשת של האזור". הוא מדגיש כי "הפסיפס של האומנים, כשלכל במה הסיפור שלה, אמור לייצר תמונה של מה שקורה עכשיו. השנה יש גם מופע מחווה לאביב מארק ז"ל, חבר של אנשי הפסטיבל ומוזיקאי שהיה חלק מהצוות ונפטר השנה, בהשתתפות רם אוריון, יובל מנדלסון, אור אדרי ואחרים ומקורבים. לצד זה חוזרות במת הסאונד סיסטם, עם דאב ורגאיי, והבמה האלקטרונית, הקלאב של הפסטיבל״.
ומה יהיה ב-2027? "אנחנו בדיאלוג ובמחשבה איך להמשיך מפה", משתף בן דוד. "כמו שאנחנו מנסים להתחדש גם ברמת התוכן, ועם כל המציאות בשש השנים האחרונות, זה יהיה לא אחראי אם לא היינו עושים את זה. כרגע חשוב לנו להתעסק בכאן ובעכשיו, ושכולם יחזרו הביתה בשלום".
הפסטיבל יתקיים ב-15-17 באוקטובר, מצפה גבולות
● נותרו כרטיסים: 570 שקל לשלושת הימים, כרטיס ילדים ב-190 שקל
● מחיר כרטיס יומי: 240 שקל (חמישי),
● דו-יומי: 480 שקל (שישי שבת)
● אפשרות לינה וקמפינג: 300 שקל ל-3 ימים לבוגר, 190 שקל לילד, השכרת מזרון ב-100 שקל
● תושבי מועצת אשכול זכאים להנחה של 100 שקל לכרטיס
רכישה ופרטים: indnegev.co.il
