ישראל השלימה בסוף השבוע הופעה היסטורית בסלון האווירי של מרקש שבמרוקו. לצד מדינות כדוגמת טורקיה ופקיסטן, וענקיות הדיפנס לוקהיד מרטין ואיירבוס, משרד הביטחון פתח ביתן לאומי, החברות הגדולות הציגו מפגני כוח משלהן, אבל הנדבך המשמעותי הוא התהליכים מתחת לפני השטח. לאחר שכבר רכשה לפי פרסומים זרים, בין השאר, לוויינים מל"טים, תותחים והגנה אווירית מישראל, מרוקו מעוניינת במערכת הגנה אווירית נוספת מישראל ואף בטילים בליסטיים.
● המקרה הטורקי: מה ישראל באמת יודעת על עיתונאים זרים הפועלים בשטחה?
● נפלה העסקה לרכישת 12 מסוקי אפאצ'י מארה"ב
שש שנים חלפו מאז כינון הסכמי אברהם וניכר כי על אף הדה־לגיטימציה נגד ישראל ברחבי העולם, מערכת היחסים עם רבאט נמצאת בשיא. מנתוני מכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI) עולה כי בשנים 2020־2025, ישראל ניצבה במקום השני בטבלת מקורות היבוא הביטחוני של מרוקו עם 24% מתוך כלל העסקאות. אמנם מתחת לארה"ב עם 60%, אבל משמעותית מעל ספקית מסורתית של מרוקו - צרפת (10%).
הפוטנציאל במרוקו גדול מעצם היותה בעלת תקציב הביטחון השני בגודלו באפריקה, כ־13 מיליארד דולר ב־2025 שהיוו צמיחה של כ־8.3% ביחס לשנה קודמת. על אף זאת, זה הרחק מהאיום הגדול, אלג'יריה, שתקציב הביטחון שלה צמח ב־11% לכ־25.4 מיליארד דולר. במונחי השקעה מתוך התוצר, אלג'יריה עומדת על כ־8.9%, ואילו מרוקו על כ־7.1%, כשבין שתי השכנות יש מחלוקות רבות, בהן הסיוע האלג'יראי לחזית פוליסריו הבדלנית בסהרה המערבית, אך גם מאבקי הגמוניה אזוריים ועצם מערכת היחסים הישראלית-מרוקאית הקרובה, שבאלג'יר לא אוהבים בשל קרבתם לארגוני הטרור הפלסטיניים ואיראן. זה הביא את המרוקאים, לפי SIPRI, להגדיל את סך היבוא הביטחוני שלהם ב־12% לעומת חמש השנים הקודמות ולהגיע למצב שסך היבוא גבוה מזה של אלג'יריה.
התועלת לצה"ל
הקשר בין התעשיות הביטחוניות מביא גם לתועלות צבאיות מובהקות לצה"ל. כפי שנחשף בגלובס ב־2024, הנחתת החדשה של צה"ל, אח"י קוממיות, שהגיעה לישראל ביוני של אותה השנה מארה"ב, עשתה זאת לאחר עגינת ביניים במרוקו לצורך תספוקת. מעבר לכך, גם הנחתת הראשונה מבין השתיים שרכשה ישראל מארה"ב והגיעה בספטמבר 2023, אח"י נחשון, עגנה בדרך במרוקו.
את מערכת היחסים הייחודית מוביל בשלוש השנים האחרונות אל"מ שרון איטח, הנספח הצבאי הישראלי הראשון במרוקו. הוא נצפה בסלון האווירי של מרקש לצד משלחת רשמית של חיל האוויר שהשתתפה, לראשונה אי פעם, באירוע שכזה במרוקו. בראש המשלחת עמד ראש מחלקת האימונים בחיל האוויר, אלוף־משנה ע'. האחרון נפגש עם מפקד חיל האוויר המרוקאי ובין הגורמים שהשתתפו בתערוכה, שאליה הגיעו בכירים מעשרות מדינות היו גם כאלו ממדינות שישראל לא מנהלת עימן יחסים דיפלומטיים רשמיים.
מהחברות שהציגו בביתן הלאומי של ישראל, ניתן ללמוד מהם התחומים בדיפנס הישראלי, שמעניינים את רבאט. אלו כוללות את חברת החימושים המשוטטים UVision; חברת הרחפנים אקסטנד; שילת שעוסקת בפיתוח וייצור ראשי ביות מבוססי לייזר ומערכות הנחיה לחימוש מדויק; אסיו שמפתחת מערכות ניווט, שליטה, בקרה ותצפית לכוחות קרקעיים ואוויריים; ואורביט שמייצרת מערכות לתקשורת לוויינית, עקיבה, טלמטריה ושמע עבור פלטפורמות בחלל, באוויר, ביבשה ובים.
מפעל למל"טים מתאבדים
ההתעניינות המרוקאית בתחום החלל לא מפתיעה. ב־2024, התעשייה האווירית הצליחה להגיע להסכם אסטרטגי במיוחד למכירת לווייני אופק 13 בסך כמיליארד דולר על חשבון חברות צרפתיות כמו איירבאס ות'אלס, כך לפי פרסומים זרים. היא קנתה מהתע"א חימושים משוטטים מדגם הארופ ב־2021, מערכת ההגנה האווירית ברק MX ב־2022, וטילי בלו ספיר ב־2023. עתה, עומד על הפרק משא ומתן לרכישת טילים בליסטיים מסדרת לורה.
חלק משמעותי נוסף בנוכחות התע"א במרוקו, ממלאת החברה הבת בלובירד. זו חנכה בנובמבר אשתקד מפעל לייצור מל"טים מתאבדים מדגם SpyX במרוקו. הקשר עמה החל ב־2022 עם רכש מל"טים מדגמים וונדר B ות'אנדר B, שאליהם התווסף רכש של SpyX, שנושא ראש נפץ במשקל 2.5 ק"ג, מגיע למהירות של עד 250 קמ"ש ויכול לבצע משימות אוטונומיות במשך עד 90 דקות. הקמת המפעל מתחברת לשאיפת רבאט להגביר את העצמאות הביטחונית שלה, כשחלק מהמיזם - מהנדסים מרוקאים מוכשרים להרכבה ולתחזוקה.
שחקנית משמעותית לא פחות במרוקו היא אלביט, שהציגה בתערוכה מגוון גדול מאוד של יכולות, בהן מל"ט הרמס 900, מערכות אוטונומיות של החברה הבת "פיוז", החימוש המשוטט סקיי סטרייקר, מערכת ההגנה העצמית האווירית מיני מיוזיק וספקטרו 12 - מטע"ד מולטי־ספקטרלי למשימות ISR (מודיעין, תצפית וסיור) והרכשת מטרות.
הרמס 900 היה מהמוצרים הביטחוניים הישראליים הראשונים שרבאט רכשה לאחר הסכמי אברהם כבר ב־2021. מאז, התווספו טילי השיוט מסדרת דלילה, מערכת הלוחמה האלקטרונית ומודיעין האותות אלינט ופלטפורמות רובוטיות יבשתיות ב־2022 ואף תותחי אטמוס אשתקד. השנה, מרוקו קנתה את הצריח הבלתי מאויש UT30MK2, שנחשב לחלק קריטי בהתעצמות צבא היבשה שלה.
מי שחזר ממרקש הוא אודי ורד, משנה לנשיא, סמנכ"ל אסטרטגיה ופרויקטים מיוחדים באלביט, שבמסגרת המיזמים הייחודיים שנדרש להוביל - הופקד בידיו ניהול העבודה מול מרוקו. בהיבט העסקי, אלביט מזהה במרוקו כיעד חשוב, בזכות היחסים האסטרטגיים עבור מדינת ישראל. "חשיבותה של מרוקו נובעת בראש ובראשונה מזווית גיאופוליטית, מעצם קרבתה לאירופה וחיבורה למדינות המזרח התיכון", מציין ורד. "זו הפעם הראשונה שבה חברות ישראליות הוזמנו להשתתף בתערוכה. קיבלנו תמיכה מהשלטונות, החל משר ההגנה שביקר בעצמו בביתן של אלביט, וממשיך בזה שהיו נציגים מאיחוד האמירויות, מסעודיה, וממדינות נוספות שביקרו".
ורד מביע אופטימיות רבה מהחיבוק המרוקאי. ברבאט מעריכים את הטכנולוגיה הישראלית, היו שבעי רצון מהנוכחות המרשימה שהגיעה, ועל כן המשנה לנשיא אלביט צופה פריחה נוספת בשנים הקרובות. "המרוקאים מחפשים את מה שכולם מחפשים, מערכות הגנה מפני כטב"מים, הגנת ל"א, וכל התחומים. הם מדברים איתנו על שלוש שנים קדימה. די בוודאות שהתנופה הזו תימשך, כי הם רוצים להעמיק".
שכבה עליונה של הגנ"א
מי שעשויה להתגלות כגורם מהותי בהסתמכות העתידית של מרוקו על התעשיות הביטחוניות הישראליות היא רפאל. מערך ההגנה האווירית הרב־שכבתי של מרוקו כולל את ברק MX של התעשייה האווירית ואת ספיידר של רפאל. בד בבד, נכללות בה פטריוט האמריקאית, MICA הצרפתית, ושתי טכנולוגיות סיניות - FD-2000B וסקיי דראגון 50. לצידן, ב־2021 נרכשה מקבוצת אבנון הישראלית מערכת "סקיילוק", לשיבוש, נטרול והתמודדות עם רחפנים וכטב"מים.
כעת, המרוקאים רוצים לשלב בשכבה העליונה של מערך ההגנה האווירית הרב־שכבתית שלהם את קלע דוד, פרי שיתוף פעולה של רפאל עם ריית'און האמריקאית. בניגוד לברק MX וספיידר, זוהי מערכת שתופסת חלק ממערך ההגנה האווירית הרב־שכבתית של ישראל ובשל המעורבות האמריקאית, נדרש אישור של וושינגטון למכירתה לרבאט, צורך שלא קיים גם במקרה של מכירה אפשרית של טילי לורה. אולם, בהתחשב בהיות ארה"ב הספקית הביטחונית הגדולה ביותר של מרוקו, כולל אספקה קרובה של מטוסי F-16 חדשים, זו לא צפויה להיות בעיה.
מערכת היחסים בין רבאט לרפאל החלה ברכש טילי נ"ט "ספייק", כולל דגמים LR2 ו־NLOS, ב־2021. כעבור כשנתיים הצטרפה עסקת סי ברייקר: טילים, שנועדו לתקיפות בטווחים של כ־300 ק"מ נגד מטרות יבשתיות וימיות.
