האוניברסיטה העברית הודיעה כי קיבלה תרומה של כ-250-300 מיליון דולר מאיש העסקים ג'ון פולסון, לקידום תחומי ההנדסה, הרפואה והטיפול בטראומה. פולסון, משקיע ומנהל קרנות גידור שנמצא במקום ה-309 ברשימת עשירי העולם של פורבס עם הון המוערך ב-11.2 מיליארד דולר, התעשר בזכות ההימור שלו נגד שוק הלוואות הדיור לפני משבר הסאב-פריים. על פי כתבה מהניו יורק טיימס ב-2009, הוא הרוויח כך 4 מיליארד דולר מעסקה אחת, והפך מיד לאחד המשקיעים העשירים והידועים בוול סטריט.
● משרד הבריאות פרסם תוכנית תכנון כוח-אדם ברפואה שתיושם עד 2035
● בית החולים "הדסה קפריסין" הוקם בלימסול
בשנים האחרונות, הוא מנהל את כספו שלו, ולא עבור משקיעים אחרים, ותורם לגורמים כמו הסנטרל פארק בניו יורק, אוניברסיטאות הארווארד ו-NYU בהן למד, מוזיאון תל אביב וגם האוניברסיטה העברית. אחרי שנים של תרומה לגורמים פוליטיים משני צידי המתרס בארה"ב, משנת 2016 הוא תומך בולט בדונלד טראמפ. ב-2025, טען חבר בית הנבחרים האמריקאי מטעם קנטקי, תומס מאסי, כי פולסון (בין אחרים) מוזכר ב"ספר השחור" של הפדופיל וסוחר הנשים ג'פרי אפשטיין. פולסון הכחיש כל קשר לאפשטיין וטען כי לא חלק איתו אפילו משקה או ארוחה מעולם.
"בהתחשב באיכותה ובתפוקתה, אינני יכול לחשוב על אוניברסיטה ראויה יותר לתמיכה פילנתרופית מאשר האוניברסיטה העברית", אמר היום פולסון לגבי התרומה לעברית, במהלך אירוע הגאלה של חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים.
"ישראל, מדינה המונה עשרה מיליון תושבים בלבד, הדהימה את העולם בהישגיה המדעיים והטכנולוגיים. תרומה זו נועדה להביע תמיכה וסולידריות בינלאומית עם ישראל, כמדינה קטנה הניצבת בעת הזו בפני אתגרים עצומים בהגנה על עצמה. מעולם לא היה זמן מתאים יותר להתגייס ולתמוך במדינה ובמוסדותיה. כמדינה בעלת כלכלה מתקדמת, דמוקרטית ופלורליסטית, על כולנו להתגאות במה שישראל השיגה".
לדבריו, "האוניברסיטה העברית, שנוסדה בשנת 1925 על בסיס חזונו של אלברט איינשטיין, הוקמה מתוך אמונה כי החינוך, ובפרט החינוך המדעי, יהווה את התשתית לחברה מודרנית. מאז הקמתה, רשמה האוניברסיטה למעלה מ־10,750 פטנטים, ותרומותיה פורצות הדרך זכו להכרה באמצעות פרסים ואותות הוקרה בינלאומיים יוקרתיים, ובהם עשרה פרסי נובל (מדובר בסך כל הפרסים לחוקרים שלמדו באוניברסיטה. אחד מהם - רוברט ישראל אומן - גם עשה את מחקריו זוכי הפרס באוניברסיטה עצמה - ג.ו.), שני פרסי טיורינג, מדליית פילדס ופרסים יוקרתיים רבים נוספים. תרומה זו תבטיח שלאוניברסיטה העברית יעמדו המשאבים הדרושים כדי להמשיך ולענות על הביקוש הגבוה להשכלה מתקדמת גם בעתיד הרחוק".
פולסון הוסיף כי "התרומה תתמוך ביעדים אסטרטגיים מרכזיים של האוניברסיטה העברית, תוך התמקדות בתחומים בעלי חשיבות לאומית: הקמת פקולטה חדשה להנדסה, הרחבת הפעילות בתחומי הרפואה והביו-רפואה, וקידום מחקר וטיפול בטראומה ובפוסט-טראומה".
התרומה ההיסטורית מצטרפת לתמיכתה הקודמת של קרן משפחת פולסון בתשתיות ההנדסה ומדעי המחשב של האוניברסיטה העברית, ובהן בניין פולסון בר-אל למדעי המחשב ולהנדסה, ובניין ג'ון פולסון להנדסת חשמל בקמפוס אדמונד י. ספרא. כהוקרה על תרומה משמעותית זו, הקמפוס ההיסטורי של האוניברסיטה ייקרא "הקמפוס על-שם אלינה וג'ון פולסון, הר הצופים, ירושלים".
חבריו מהעבר תיארו דמות מורכבת
פולסון, בן 71 נולד בקווינס בניו יורק לאב שנולד באקוודור, לאם מקומית ואב חצי צרפתי וחצי נורווגי. האב, אלפרדו התייתם בגיל 15, עבר לארה"ב בגיל 16, הצטרף לצבא האמריקאי ונלחם במלחמת העולם השנhיה. אחר כך' שימש כסמנכ"ל כספים בחברת יחסי ציבור מובילה. הקשר היהודי של פולסון הוא דרך אמו, פסיכולוגית ילדים ובת למהגרים לניו יורק מליטא ורומניה. פולסון גדל בבית יהודי ואחותו הבכורה של ג'ון פולסון אף עלתה לישראל.
הוא היה ילד מחונן, אמביציוזי, שהקים עסקים זעירים כבר בגילאי הילדות. בספר The Greatest Trade Ever שסיכם את ההימור שלו נגד שוק המשכנתאות, סיפר פולסון לסופר גרגורי צוקרמן כי כשסיים תיכון בשנת 1973, הכלכלה הייתה במשבר והוא איבד עניין בלעשות כסף. במקום זאת, למד כתיבה יצירתית, פילוסופיה וקולנוע, אבל בסך הכל חיפש את עצמו. הוא נטש את לימודיו לטובת טיול בדרום אמריקה, שם חבר לדוד עשיר באקוודור והפך ליד ימינו העסקי.
שם, גילה מחדש את העניין שלו בכסף ועסקים, וייתכן והיינו שומעים עליו היום כמיליארדר אקוואדוריאני, אך המשפחה מצד זה ניסתה להגביל אותו בחייו האישיים ולחתן אותו לפי צורכי המשפחה. פולסון נטש את התפקיד וניסה להסתדר עסקית זמן מה בעצמו. הוא החל לבנות רשת של סחר בין אקוודור ובין משפחתו בניו יורק, תוך שיתוף פעולה עם אביו, ומכר כך חולצות ורצפות פרקט, אבל הוא הבין שאלה עסקים קטנים, ושכדי לשחק במגרש של הגדולים, עליו לצבור תעודות וקשרים מארה"ב, וחזר ללימודים ב-NYU ואחר כך בהרווארד.
חברים מאותה תקופה תיארו אותו בספרו של צוקרמן כסטודנט הבולט בשכבה. הוא היה מזמין אותם לשחק טניס במגרש הביתי שלו בקווינס, אבל לא לדירת הוריו, ולמכרים חדשים לא סיפר שהוא מקווינס. החברים שלו קראו לו JP, קיצור של שמו וגם אזכור לבנקאי JP Morgan, והם טוענים כי פולסון שמח על המחמאה הזו, שקישרה אותו לאריסטוקרטיה הפיננסית של ניו יורק.
הוא החל קריירה בחברת הייעוץ BCG, משם עבר לעבוד בתחום ההשקעות, בחברה בשם Odyssey ואחר כך לבנק ההשקעות בר סטרנס. הקולגות שלו שם מספרים על דמות מורכבת. מחד, הם אומרים שהוא "הבין את הבדיחה", כלומר לא לקח את העולם הפיננסי ברצינות רבה מידי. כאשר הקולגות שלו ניסו להרשים לקוחות ודייטים בדיבורים על עסקאות שעשו וההון האישי שלהם, פולסון העדיף להקשיב לשותפיו או שותפותיו לשיחה. הוא התערה בחיי הלילה של ניו יורק, והרבה לבלות עם המיליארדרים של העיר.
מצד שני, הם מספרים כי היחסים הבין־אישיים שלו היו מורכבים. הוא יכל לעזוב שיחה באמצע המשפט אם היא לא עניינה אותו. למרות שהוא התקדם במהירות בסולם הדרגות בבנק, הוא הרגיש, כך אמרו הקולגות שלו, כי הוא לא מצליח לשחק את המשחק הפוליטי התאגידי באופן בו הבונוסים שלו באמת שיקפו את התרומה האישית שלו לעסקי החברה.
הוא פרש מבר סטרנס, תחילה כדי להצטרף לבנק קטן יותר, ואז כדי להקים קרן השקעות משלו. לא היה לו קל לגייס את ההון, למרות הקשרים הרבים שלו בעולם הפיננסי, והוא נעלב לא מעט מחברים או קולגות שלא האמינו בו. היו רגעים שבהם הוא תהה אם הוא בעסק הנכון, אך אביו עודד אותו להמשיך. בסופו של דבר, השקיע 2 מיליון דולר משלו, גייס מספר קטן של לקוחות, והחל לחפש עסקאות אטרקטיביות שאף אחד אחר לא רצה - כולל מקרה בו עמד בגשם כדי להשתתף במכרז על בית מכינוס נכסים. בהדרגה, הביצועים של הקרן החלו להשתפר והלקוחות החלו להגיע.
ההתמחות שלו בעסקים מתחת לרדאר ובהימור על מה שאחרים אינם רואים, שמו אותו בעמדה ייחודית להמר נגד שוק הדיור. בראיון לבלומברג ב-2021, אמר כי: "אף אחד אחר לא הימר נגד השוק הזה, כי חשבו שהוא בטוח ממש כמו האג"ח הממשלתי. כולם ידעו שהשוק הזה מעולם לא נפל, אבל אנחנו ידענו שאיכות החיתום מעולם לא הייתה כל כך נמוכה, ושלעבר אין קשר להווה או לעתיד".
לכן, נוצרה הזדמנות אטרקטיבית בסדר גודל לעומת הסיכון שבה. בשיחה עם אתר בלומברג, אישר המראיין כי העסקה של פולסון על שוק הדיור נותרה העסקה הכי משתלמת בוול סטריט עד מועד עריכת הראיון ב-2021. בנוגע לשאלה האם עושר מיידי כזה בא גם עם מחירים אישיים וחברתיים, לא נראה פולסון מוטרד: "זה עזר לי לפגוש הרבה אנשים מעניינים", אמר.
ב-2010, שוב רשם הכנסות של מיליארדי דולרים בהימור על זהב, אך ב-2011 הייתה לו שנה גרועה כאשר השקיע בבנקים אמריקאיים שנפגעו, וכמה מן המשקיעים שלו נטשו אותו. "היינו יהירים", הודה בהמשך. אך בסך הכל, הגדיל פולסון את הונו וב-2020 החליט לסגור את קרן הגידור שלו ולהשקיע רק את הונו האישי.
תומך בדונלד טראמפ
אחת הנקודות השנויות במחלוקת בקריירה של פולסון הייתה פעילותו עם בנק ההשקעות גולדמן סאקס. קרן הגידור שלו הייתה מעורבת בבחירת ניירות ערך מגובי משכנתאות שעליו התבסס מוצר פיננסי ששיווקה גולדמן סאקס. במקביל, הוא החזיק בפוזיציה שהפיקה רווח מירידה ערך הניירות הללו. לפי טענות רשות ניירות הערך האמריקאית (SEC), גולדמן סאקס לא גילתה למשקיעים כראוי את מעורבותה של קרן פולסון בבחירת הנכסים ואת האינטרס שלה בכישלונם. גולדמן סאקס נאלצה להתפשר בפרשה זו עם ה-SEC במאות מיליוני דולרים, אולם פולסון עצמו לא הואשם, כי הוא טען כי שתמיד היה שקוף לגבי דעתו הכללית בנוגע למשכנתאות.
לאורך השנים, תרם פולסון למועמדים משני צידי המפה הפוליטית. ב-2016, התייצב מאחורי דונלד טראמפ, והיה יועץ בכיר לקמפיין שלו. הוא תרם לו שוב ב-2020 ו-2024. על פי שמועות, טראמפ שקל למנות אותו לשר האוצר, אבל פולסון טען כי ביקש לא להתחרות על המשרה בשם "התחייבויות פיננסיות מורכבות".
פולסון היה נשוי משנת 2000 לג'ני זכריה, מהגרת מרומניה שערקה לארה"ב יחד עם אחיה הספורטאי, והשתקעה בקווינס. האגדה מספרת כי זכריה הייתה שליחה שהביאה אוכל למשרדו של פולסון. הוא הציע לה עבודה כעוזרת האישית שלו ואחרי כמה זמן השניים התחתנו. השניים התגוררו במנהטן והיה להם בית נוסף בקולורדו.
ב-2021, פולסון הגיש תביעת גירושין, וג'ני טענה כי היא למדה על הגירושין מן התקשורת. היא טענה כי ההצעה הראשונה של פולסון להסדר כספי "השפילה אותה", וב-2022 היא תבעה ממנו מיליארד דולר בנזקים.
היום הוא בזוגיות עם הדיאטנית הקלינית אלינה דה אלמיידה, ואחרי סיום הליטיגציה מול זכריה ב-2026, הם כעת מתכננים חתונה ב-2027. בינתיים נולדו לבני הזוג בת ונכון ליוני 2026, הם ציפו לבת נוספת.
כפילנתרופ, פולסון תרם 15 מיליון דולר ל-Center for Responsible Lending, מרכז לחינוך פיננסי שנועד לחנך את הציבור להימנע מנטילת הלוואות מן הסוג שההימור נגדן הביא לפולסון את הונו. הוא תרם 20 מיליון דולר לבית הספר של מנהל עסקים בניו יורק, 2.5 מיליון אירו לבית הספר לכלכלה בלונדון, 5 מיליון דולר לבית חולים בניו יורק ו-15 מיליון דולר לבית חולים לילדים באקוודור.
ב-2012, תרם 100 מיליון דולר לעמותה המנהלת את הסנטרל פארק בניו יורק. ב-2015, תרם 400 מיליון דולר לבית הספר להנדסה ומדעים יישומיים של אוניברסיטת הרווארד, שהייתה בשעתו התרומה הכי גדולה בהיסטוריה של האוניברסיטה הזו, ובית הספר נקרא על שמו. הוא תרם 8.5 מיליון דולר לרשת בתי ספר מסוג Charter School, בתי ספר בניו יורק הפועלים גם בשכונות מאתגרות בעיר, אינם גובים שכר לימוד, אך אינם כפופים לכל כללי מערכת החינוך הציבורית, וידועים ביעדים אקדמיים שאפתניים וברורים.
ב-2017, כתבו פולסון ואשתו דאז מכתב לבית הספר במנהטן וטענו כי ימנעו ממנו תמיכה כספית אם ימשיך לעסוק ב-"אינדוקטרינציה נגד לבנים", וכי הם מצפים כי בית הספר יפעל כמריטוקרטיה "עבור ילדים מכל הגזעים".
כאמור, בישראל הוא תרם למוזיאון תל אביב ולאוניברסיטה העברית, תרומה שהוא ממשיך כעת.
