הבחירות לכנסת מציבות למפלגות חדשות, ובעיקר הקטנות, אתגר כלכלי לא פשוט. בעוד שהמפלגות הוותיקות זוכות למימון מפלגות נדיב, החדשות נדרשות לגייס ערבויות במיליוני שקלים לניהול קמפיין ראוי ואפקטיבי.
מאחר שהחוק מגביל מאוד את גובה התרומות, אותן ערבויות הן הדרך המרכזית לקבל הלוואות ומקדמות מהמדינה. אלא שמדובר בהימור מסוכן: אם הרשימה תיכשל בקלפי, הערבויות יחולטו כדי לכסות את הבור התקציבי.
● הרווח של המפלגות הגדולות וכוח הסכם העודפים: כך מחולקים המנדטים בבחירות
● "עומדת להיות הפתעה": הסוקר שמשוכנע שהוא פענח את הבוחר הישראלי
כאן נכנס לתמונה המבחן הנסתר של מועמדים כמו ירון זליכה, יועז הנדל ועופר וינטר. לא רק אחוז החסימה (3.25% מסך הקולות), אלא חציית רף ה־1% המזכה ביחידת מימון אחת בשווי כ־1.83 מיליון שקל. עבור מי שגייסו מיליונים, שבריר האחוז הזה הוא ההבדל שבין רשת ביטחון שמכסה את ההוצאות לבין מציאות שבה נדרש לממש ערבויות כדי להחזיר את החובות. במילים פשוטות, מפלגה שתקבל פחות מכ־50 אלף קולות עלולה להישאר עם נטל פיננסי משמעותי.
"הרציונל הוא גם שמפלגות רציניות, שיש להן סיכוי לעבור את אחוז החסימה אבל לא בטוחות בזה, כמו המילואימניקים ווינטר, לא יחששו להתמודד רק בגלל המחסום הכספי. המדינה בעצם אומרת: תתמודדו, ואם תקבלו קצת פחות מאחוז החסימה - עדיין תקבלו מימון מסוים", מסביר ד"ר אסף שפירא, ראש התוכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה. אלא שכאמור מי שיתקשה לעמוד גם ברף של 1% לא יזכה למימון כלל. זליכה למשל עמד בפני מצב זה בבחירות 2021, אז מפלגתו קיבלה כ־0.8% מהקולות בלבד ונותרה ללא מימון.
ערבויות במיליוני שקלים
הנתונים שמאחורי הקמפיינים ממחישים היטב את היקף החשיפה הכלכלית. לפי הדיווחים למשרד מבקר המדינה, יועז הנדל ופרופ' ירון זליכה, שסיכמו על ריצה משותפת, העמידו גב פיננסי משמעותי: הנדל גייס 3.5 מיליון שקל בערבויות ועוד כ־256 אלף שקל בתרומות, בעוד שזליכה גייס 3.2 מיליון שקל בערבויות וכ־398 אלף שקלים בתרומות. שניהם נמנעו בשלב זה מנטילת הלוואות ישירות.
לעומתם, יו"ר מפלגת "עמך", עופר וינטר, נטל סיכון פיננסי גדול יותר. הוא גייס 8.4 מיליון שקל בערבויות, נטל הלוואות של כ־7 מיליון שקל, והסתפק ב־42 אלף שקל בלבד בתרומות.
ההבדל בין המודלים קריטי ליום שאחרי ספירת הקולות. עבור מפלגה חדשה שמקבלת מקדמה - אם אינה נבחרת ואינה זכאית למימון, הערבויות שהועמדו לטובתה יחולטו; תרחיש המזכיר את קריסתה הפיננסית של מפלגת "יחד" בראשות אלי ישי ב־2015. "בדרך כלל זה לא קורה, כי ערבויות ניתנות למפלגות שמצפים מהן לעבור את אחוז החסימה ולהחזיר את המקדמות מכספי המימון הציבורי", מסביר ד"ר שפירא, ומוסיף כי "מי שמעמיד ערבות למפלגה שסיכוייה גבוליים לוקח סיכון מודע וממשי".
ואולם, כאשר מדובר במפלגה מהכנסת היוצאת שמקבלת מקדמות ללא ערבויות, ואינה עוברת את אחוז החסימה או פורשת - אין ממי לחלט דבר. במצב כזה, שבו המפלגה נדרשת להשיב את הכספים אך קופתה ריקה (למשל לאחר שהמקדמות כבר בוזבזו בקמפיין), הכנסת נותרת חשופה והחוב עלול להפוך ל"חוב אבוד". פרישת יו"ר כחול לבן והודעתו כי מפלגתו לא תתמודד לכנסת, בצל מקדמות בהיקף מיליוני שקלים שכבר קיבלה, מציבה כעת סימן שאלה סביב החזר הכספים הללו בהיעדר ערבויות.
בכירי המשק שמאחורי איזנקוט
רשימה חדשה נוספת שהצטרפה במרוץ הנוכחי היא "ישר" בראשותו של גדי איזנקוט, אם כי הסכנה של אי־מעבר אחוז החסימה לא מרחפת מעליה. ייתכן גם כי הסקרים המחמיאים, שצופים כ־20 מנדטים, מקלים על גיוס הערבויות.
בשבוע האחרון לבדו גייס איזנקוט מעל 5 מיליון שקל, שהביאו את סך הערבויות של "ישר" ליותר מ־33.2 מיליון שקל, לצד כ־2.3 מיליון שקל בתרומות. מאחורי הסכומים הללו עומדת שורה של דמויות בכירות במשק הישראלי ובקהילת ההון־סיכון, בהם מריוס נכט, קלמן שחם, אורית אלסטר, אדם פישר, רועי בן ימי ואיש העסקים ישראל רויזמן. אלו הצטרפו לערבויות שכבר העמידו בעבר אלפרד אקירוב ושמואל חרל"פ ז"ל.
תמונה דומה של עוצמה פיננסית מציגה מפלגתו של נפתלי בנט, שגייסה כ־30 מיליון שקל בערבויות מבכירי המגזר העסקי וההייטק. בזכות הריצה המשותפת עם "יש עתיד", הרשימה המאוחדת נהנית כבר כעת ממקדמות מימון נדיבות מקופת המדינה, הנשענות על 24 המנדטים של יש עתיד בכנסת היוצאת. בשורה התחתונה, עבור שחקנים בסדר הגודל של בנט ואיזנקוט, הערבויות אינן בגדר הימור קיומי על עתידם הכלכלי כפי שקורה אצל זליכה או וינטר, אלא כלי שנועד לייצר כוח אש ראשוני שמשווה את מעמדם למפלגות הוותיקות והממומנות. בשיטה זו גם טמון אבסורד - בעוד שהרשימות הקטנות והחדשות עלולות לספוג חילוט של הערבויות, מפלגות ותיקות שמתרסקות מותירות אחריהן לא פעם "חובות אבודים" של מיליוני שקלים, כאלה שהכנסת מתקשה לגבות מהן ואינה ממהרת לפנות בגינם להוצאה לפועל.
