יוקר המחיה
פתיחה מואצת ליבוא: נגד
תומכים במשק יצרני, מקומי וחדשני לצד צדק חלוקתי. פתיחה לייבוא יכולה להיעשות רק בהדרגה ובאחריות, כחלק ממהלך כולל לאחר מימוש תוכנית השלום והקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. במצב הנוכחי, הייבוא מרוכז בידי כמה חברות מונופוליסטיות ולכן מייקר מוצרים ופוגע ביצרנים המקומיים ובעובדים.
● לחצו כאן למתחם העמדות המלא של המפלגות בפרויקט
פיקוח מחירים: בעד
תומכים בפיקוח מחירים ובהנגשת מוצרים בריאים וסביבתיים לכל משקי הבית. יש להרחיב את הפיקוח לכל מוצרי היסוד (לא רק לחם וחלב), ולשוב ולפקח על שכר הדירה, שעלה דרמטית על רקע מצוקת הדיור והיעדר דיור ציבורי.
כפיית פירוק מונופולים: בעד
יש לפרק מונופולים וקרטלים באמצעות אכיפה של דיני ההגבלים העסקיים בידי רשות התחרות, ובחקיקה ייעודית ככל שיידרש. במקביל, על המדינה לסייע לעסקים קטנים ובינוניים.
תקציב
העלאת מסים: אין הכרעה
מתנגדים להעלאת מסים על הציבור העובד, הלומד והשכבות המוחלשות, ולכל מיסוי שאינו פרוגרסיבי. תומכים בהעלאת מסים על בעלי הון ועל הכנסות גבוהות מנכסים, הון ודירות להשקעה.
החלופה היא העלאת מסים לתאגידים מונופוליסטיים וזרים, בייחוד בהייטק, למשל מס של 15% כמקובל במדינות רבות באירופה. יש לבטל הטבות מס לתאגידים פיננסיים ולחברות גדולות ולהעלות את המס על רווחים פיננסיים, כולל רווחי בורסה, ל־30%. לצד זאת, יש לפטור ממס הכנסה שכירים ועצמאים המשתכרים עד השכר הממוצע ולהוריד את המע״מ ל־10%. להפחתת הגירעון יש להפסיק את הכיבוש ומלחמת הנצח.
קיצוץ בתקציב הביטחון: בעד
תומכים בקיצוץ תקציב המלחמה והכיבוש, שאינו מספק ביטחון אמיתי ומהווה משקולת על הפיתוח הכלכלי ועל רמת השירותים החברתיים. הוצאות הביטחון זינקו לכ־8.8% מהתוצר, שיעור המציב את ישראל במקום השני בעולם. יש להפחיתן ל-2% מהתוצר, כמקובל ברוב מדינות העולם.
הגדלת יחס חוב־תוצר: בעד
יחס החוב־תוצר צפוי לעמוד בסוף השנה על 68.6%, לעומת כ-60.5% ב־2022. במדינות מערביות רבות היחס חוצה 100% ואף 200%. מימון המלחמה והכיבוש יקר, והאזרחים יישאו בו; כדי להוריד את החוב יש לסיימם.
שווקים
הגנה על יצואנים מפני התחזקות השקל: נגד
החלשת השקל באופן מלאכותי מסייעת ליצואנים אך מייקרת חומרי גלם, רכבים, מוצרי צריכה ומזון, ופוגעת בעובדים ובמאבק ביוקר המחיה. פחות מ־1% מהיצואנים מחזיקים בקרוב ל־70% מיצוא הסחורות התעשייתי; לכן הגנה על יצואנים תומכת בקומץ בעלי הון. הריכוזיות בקרב היבואנים גדולה אף יותר מזו שבקרב היצואנים, והיא גורם מרכזי ליוקר המחיה. כשהשקל מתחזק, המחירים לצרכן אינם יורדים.
הרפורמה בשוק החיסכון: אין הכרעה
נדרשת רפורמה אחרת. יש לשנות את התפיסה שלפיה חיסכון משקי הבית, ובעיקר הפנסיה, הוא סחורה בידי השוק. יש לבטל את הפרטת הקופות: כיום כמה חברות ביטוח ובתי השקעות מנהלים את כספי הפנסיה למטרות רווח, תחת פיקוח רופף.
הידוק הפיקוח על חברות הביטוח ובתי ההשקעות: בעד
חברות הפנסיה והביטוח מנהלות הון ציבורי של כ־3 טריליון שקל, אך הפיקוח הרופף מעניק לתאגידים יד חופשית במקום להגן על ביטחונו וזכויותיו של החוסך הקטן.
יש לבטל את הפרטת החיסכון ולהקים מנגנון ציבורי בדומה לביטוח הלאומי, בניהול ציבורי יעיל ובבחירה דמוקרטית של נציגי הציבור, בשיתוף ארגוני העובדים. מטרת החיסכון היא רווחה לכולם, לא רווחים למעטים.
נדל"ן
העלאת מיסוי על משקיעי נדל"ן: בעד
דיור הוא זכות יסוד ולא מוצר בשוק. מיסוי גבוה על רוכשי דירה שנייה ומעלה, באמצעות מס שבח או מס רכישה, מפחית את כדאיות ההשקעה, מצמצם ביקוש מלאכותי ומפנה דירות לזוגות צעירים ולרוכשי דירה ראשונה, וכך עשוי למתן או להוריד מחירים.
הגרלת דירות מסובסדות: נגד
יש להקים חברה ממלכתית לבינוי ושיכון במקום הגרלות, המטפלות בביקוש באופן מלאכותי ואינן פותרות את המחסור המבני בדירות ואת היעדר הדיור הציבורי. התוכניות גם חסומות לרוב בפני אזרחים ויישובים ערביים.
העלאת ארנונה למגורים: נגד
הארנונה למגורים היא הוצאה כבדה למשקי הבית העובדים. מתנגדים להעלאתה ותומכים בהעלאת הארנונה העסקית למתחמי הענק.
תחבורה
הגבלת נתיבים לתחבורה ציבורית או מרובת נוסעים: בעד
יש להגדיל את מספר הנתיבים הציבוריים כדי ליצור יתרון מובהק לתחבורה הציבורית על פני שימוש ברכב הפרטי, לחסוך משאבים וזמן ולשמור על הסביבה.
אגרות גודש: נגד
מתנגדים למתווה אגרת הגודש של משרד האוצר משום שהוא פוגע באופן בלתי פרופורציונלי בבעלי הכנסות נמוכות וביוממים העובדים ולומדים במרכז, ללא חלופה תחבורתית הולמת. הרכבת הקלה בגוש דן אינה שלמה, המטרו רחוק ממימוש והאוטובוסים סובלים מאיחורים וממחסור בקווים ישירים. ללא חלופה אמינה ומהירה, הנהגים ייאלצו לשלם במקום לעבור לתחבורה ציבורית.
רכבת לאילת ולקריית שמונה: בעד
כל פתרון צריך להיבחן באמות מידה תחבורתיות וסביבתיות, אך עקרונית הרשימה המשותפת תומכת בתחבורה ציבורית לכל היישובים שבשטח הריבוני של ישראל ובחיבור הפריפריה למרכזים האורבניים. קווי הרכבת לא ידלגו על היישובים הערביים בנגב ובגליל; יש לקדם תוכנית ממשלתית לחיבורם לרכבות, לרכבת הקלה ולמטרו.
הסטת נסיעות נוסעים ומשאיות מהכבישים למסילות חוסכת למשק כסף: מפחיתה שחיקת כבישים ותחזוקה, מורידה תלות ביבוא נפט ודלקים, ומצמצמת זיהום ועלויות בריאות. היא גם מסייעת לישראל לעמוד באמנות בין־לאומיות ולהימנע מקנסות או ממכסים ירוקים על יצוא.
