יוקר המחיה
פתיחה מואצת ליבוא: בעד
יוקר המחיה בישראל נובע בראש ובראשונה מחוסר תחרות, והיבוא הוא הכלי המהיר והזול ביותר להגביר אותה. איך עושים את זה: מאמצים באופן אוטומטי תקינה אירופית ואמריקאית ומבטלים תקנים ישראליים כפולים; מורידים מכסים על מזון ועל מוצרי צריכה שאין להם תחליף מקומי משמעותי; ממירים מכסות ומכסי מגן בחקלאות במנגנון מדורג וצפוי לאורך שנים; ומקצרים את הליכי הנמל והמכס עם "חלון אחד" ותחרות בין נמלים. אין כאן עלות תקציבית, ויש כאן הורדת מחירים ישירה לצרכן.
● לחצו כאן למתחם העמדות המלא של המפלגות בפרויקט
פיקוח מחירים: נגד
פיקוח מחירים מעוות את התמריצים, פוגע בהיצע ומקבע מחירים גבוהים. אנו תומכים בהסרה הדרגתית של הפיקוח הקיים על חלק ממוצרי הצריכה, במקביל לפתיחת השוק לתחרות וליבוא. פיקוח יישאר רק היכן שיש מונופול טבעי ותשתית שאי אפשר לשכפל, כמו מים, חשמל, תעריפי תשתית וסל מוצרים בסיסי.
כפיית פירוק מונופולים: בעד*
בעד, כמוצא אחרון. הכלי המרכזי הוא הסרת חסמי כניסה, לא פירוק. אבל כשיש ריכוזיות מוכחת שפוגעת בצרכן ואין תחרות באופק, אנו תומכים בסמכות רשות התחרות לדרוש צעדים מבניים (מכירת פעילות, הפרדה בין ייצור, שיווק וקמעונאות), בכפוף להליך הוגן ולאישור ביהמ"ש. איך עושים את זה: מחזקים את רשות התחרות בסמכויות וברגולציה על ריכוזיות, מחייבים שקיפות בבעלויות צולבות בין יצרנים, מפיצים ורשתות.
תקציב
העלאת מסים: נגד
הנטל המס בישראל כבר גבוה ביחס לרמת ההכנסה ולשירותים שמקבלים בחזרה, והעלאת מסים פוגעת במי שיוצר, עובד ומשקיע בישראל. הדרך לסגירת הפער היא צמיחה וקיצוץ בהוצאות לא יעילות, לא הוספת עול על המשכורת. במסים הישירים אנו בעד בחינה של מס אחיד לכל. מס חברות אין צורך לשנות, אך יש לבחון שימוש בו להבאת חברות לאזורי עדיפות לאומית. אנו בעד ביטול פטורים והטבות שלא ממוקדות במי שבאמת זקוק להן - וקודם כל למי שמשרת. הגדלת גירעון אינה חלופה, אלא דחייה של הבעיה לדור הבא.
קיצוץ בתקציב הביטחון: נגד
במציאות הביטחונית של ישראל אין מקום לקיצוץ שטחי בתקציב הביטחון. המטרה היא יחס ביטחון-תוצר יציב בטווח הבינוני של כ־5% מהתוצר, והדגש יהיה על יעילות: רכש תחרותי, ניהול כוח אדם אחראי יותר והפניית משאבים לפיתוח יכולת טכנולוגית ולהתאמת ההוצאה לאיום באמת. חיסכון ייבנה מיעילות, לא מהחלשת המערכת.
הגדלת יחס חוב-תוצר: נגד
היחס האופטימלי הוא מתחת ל־60% מהתוצר, כדי לשמור מרווח תנועה למשברים ביטחוניים ולשמור דירוג אשראי וריבית נמוכה. איך מגדילים הוצאה אזרחית בלי חוב? סדר עדיפויות מחדש בתקציב (קיצוץ כספי קואליציה והעברות סקטוריליות), הפיכת הממשלה לרגולטור ולא בהכרח ספק - בדומה לקופות החולים.
שווקים
הגנה על יצואנים מפני התחזקות השקל: נגד
שער החליפין צריך להיקבע בשוק ולא להיות כלי מדיניות לסיוע סקטוריאלי. התחזקות השקל פוגעת ביצואנים, אבל מוזילה את היבוא. במקום הגנה מלאכותית אנו בעד הקלה בעלויות ההגנה ובחינת נושא הגידור של קרנות הפנסיה. הייטק מוכר בדולר ומועסק בשקל, והתשובה לכך היא יעילות ופריון. אנו גם לא בעד הגנה על יבואנים בתרחיש ההפוך. העיקרון ברור: בנק ישראל פועל ליציבות מחירים ולא להגנה על קבוצה מסוימת.
הרפורמה בשוק החיסכון: בעד*
בעד, בתנאי שהיא ניטרלית למס. החיסכון צריך להיות מונע ע"י יתרון יחסי ברור, ולא ע"י הבדלי מס אקראיים בין קופות גמל, קרנות השתלמות וביטוחי מנהלים, שמעוותים את ההחלטה ומחזיקים שיעורי דמי ניהול גבוהים. התנאי החשוב ביותר הוא ניטרליות מס מלאה. ההטבות שנועדו לפנסיה ולביטחון סיעודי יישמרו. בנוסף נדרשת הדרגתיות במעבר ומערכת מעבר קלה בין מוצרים, כדי שהחוסך יבחר בין גורמים שונים בשוק תחרותי.
הידוק הפיקוח על חברות הביטוח ובתי ההשקעות: נגד*
נגד רגולציה נוספת, בעד אכיפה ותחרות. הבעיות במנגנון הקיים הן חוסר שקיפות בדמי ניהול ובעמלות וניגודי עניינים בין הסוכנים לחוסך. הפתרון אינו שכבה נוספת של בירוקרטיה אלא חובת גילוי נאות ויכולת השוואת דמי הניהול בין המתחרות, הקלה על כניסה של שחקנים דיגיטליים וזולים, ייעול העברת קרנות ופנסיה בלי עמלות ואכיפה חדה על השחקנים בשוק.
נדל"ן
העלאת מיסוי על משקיעי נדל"ן: נגד
משקיעים הם ספקי הדירות להשכרה, והטלת מס עליהם תייקר את הדיור לשוכרים. אנו בעד הפחתה הדרגתית של מס הרכישה על דירה שנייה ושלישית, ביטול הגדלות מיסוי על ריבוי דירות, והתנגדות לכל מס על החזקת נכס (מס רכוש או מס הון על בעלות). הפתרון ליוקר הדיור הוא ההיצע: האצת תהליכי תכנון ורישוי לתוך משך קצוב בחוק, ושחרור קרקעות משמעותי מהמדינה, בדגש על המרכז.
הגרלת דירות מסובסדות: נגד
ההגרלה היא מתנה לזוכים בלבד ולא מגדילה את ההיצע הכולל. החזון שלנו הוא שוק שבו ההיצע מדביק את הביקוש, והתמיכה הממשלתית מתמקדת במי שזקוק לה לה (זוגות צעירים, משרתי מילואים) בעזרת הלוואה בתנאים מיטביים או הטבת מס ממוקדת.
העלאת ארנונה למגורים: נגד
אנו מתנגדים להעלאה כללית של ארנונת המגורים. הרפורמה שאנו רוצים היא אחרת: לשנות את התמריץ של הרשויות המקומיות, כך שרשות שמאשרת בנייה תקבל מענק לכל יחידת דיור חדשה שאושרה והוכשרה, במקום המצב הנוכחי שבו בנייה חדשה מעמיסה על הרשות שירותים בלי הכנסה מתאימה. בנוסף אנו בעד הפחתה הדרגתית של הארנונה על שטחים עסקיים.
תחבורה
הגבלת נתיבים לתחבורה ציבורית/מרובת נוסעים: בעד*
נתיב ייעודי הגיוני רק כשהנתונים מראים שהוא מעביר יותר אנשים מנתיב רגיל, ובמסלולים בהם העומס קבוע וגבוה. במקביל אנו מעדיפים נתיב מהיר בתשלום, שמממן את עצמו ומשחרר מקום בכביש, במקום החלטה שמונעת את הנהג מהנתיב בלי חלופה. ההכרעה היא בעקבות נתוני עומס בפועל, לא בעקבות אידאולוגיה.
אגרות גודש: בעד*
בעד, בהחייבות להפחתה שווה במסי הרכב. עומס הוא מוצר חיצוני שהנהגים מטילים זה על זה ותיקון שלו באמצעות מחיר הוא הפתרון הכלכלי הנכון. אנו בעד אגרת גודש במטרופולין בשעות העומס, בתנאי שלא תהיה הכנסה נוספת למדינה: ההכנסות מהאגרה יוחזרו לנהגים בהפחתת מס קנייה ואגרות רכב, וחלק יושקעו בתחבורה ציבורית באזור שבו נגבו. האגרה צריכה להיקבע לפי עלות הגודש השולית שמטיל כל נהג על האחרים.
רכבת לאילת ולקריית שמונה: אין הכרעה
נגד במתכונת ממומנת מלאה, בעד במימון וביצוע פרטיים בלבד. פרויקטי רכבת בקנה מידה ארצי צריכים לעמוד במבחן עלות-תועלת שקוף, ואילת היא המקרה הקשה: עלות מערכתית גבוהה, ביקוש נוסעים נמוך בשל המרחק ויעד שיש אליו טיסות זולות. בקריית שמונה השימוש האסטרטגי וחיזוק הפריפריה הם טיעון משמעותי, אך גם שם הדרך הנכונה היא בחינת כדאיות מול אלטרנטיבות (כבישים, קווי אוטובוס מהירים) ושיוך הפרויקט למודל שבו הסקטור הפרטי נושא בחלק מהסיכון. במודל כזה אנו בעד.
