בין כל האירועים הביטחוניים והדרמות הפוליטיות, הגיחה לחיינו לאחרונה סיבה נוספת לדאגה: האמבה בכנרת - שאף גבתה את חייו של ברוך נריה ז"ל בן ה-9. הסערה שהתחוללה בכנרת יצרה גלי שמועות שהתפשטו לכל עבר: החל מהקשר לשאיבת המים, עבור בתפקודו של משרד הבריאות - וכלה בהשפעות על המתרחצים. אז בין העובדות לספקולציות, מה באמת מסתתר במימי הכנרת? ננסה לעשות סדר.
● 78 שנה של סודות נחשפים: בתוך לשכת ראש הממשלה ברגעים שאחרי הבחירות
● ביטולים במיליונים, השקעות במיליארדים: מה עובר על הכנרת?
מהי אמבה?
לפני הכול, מהי אותה אמבה? לדברי פרופ' נדב דוידוביץ', יו"ר המרכז לחקר חדשנות בריאות ואימפקט חברתי באוניברסיטת בר־אילן וראש תוכנית מדיניות בריאות במרכז טאוב, נגלריה פאולרי היא יצור חד־תאי המשגשג במים מתוקים וחמים ומתקיים במים עומדים או זורמים באיטיות, כמו אגמים, מעיינות, נחלים רדודים ובריכות שאינן מתוחזקות.
האמבה ניזונה מחיידקים המצויים בקרקעית הבוצית או במים עכורים. זיהומים במוח הנגרמים ממנה נחשבים לנדירים מאוד, ומתרחשים בדרך כלל כתוצאה מחדירת מים מזוהמים באמבה דרך האף. מדובר בזיהום קטלני, עם מעל ל-97% שיעור תמותה, שאין עבורו טיפול יעיל.
מה ההשפעות הבריאותיות?
במקרים נדירים האמבה עלולה לגרום ל־PAM (או בשמה המלא Primary Amebic Meningoencephalitis) - דלקת קטלנית של המוח וקרומיו. לדברי ד"ר דרור בר־ניר, מיקרוביולוג באוניברסיטה הפתוחה, המחלה מתחילה לאחר כמה ימי דגירה בכאבי ראש, חום והקאות. בהמשך עלולים להופיע החמרה בכאבים, פגיעה בחוש הריח, קישיון צוואר, הזיות ואובדן קשר עם הסביבה. הדלקת והצטברות הנוזלים יוצרות לחץ תוך־גולגולתי ודוחקות חלקים מהמוח.
עד כמה האמבה נפוצה?
בעולם דווחו פחות מ־500 מקרי מחלה כתוצאה מהאמבה. בישראל אובחנו מאז 2022 ארבעה מקרים: עלי חמודה ז"ל, בן 36, שנחשף ככל הנראה בשלולית חורף בבקעת בית נטופה; צחי אלון ז"ל, בן 26, ורואי זיגדון, בן 10, שנחשפו ככל הנראה בפארק המים חוף גיא בקיץ 2024; וברוך נריה ז"ל, בן 9 מפרדס חנה, ששחה בחוף כורסי בכנרת.
ד"ר שירה ניניו, חוקרת במכון לחקר הכינרת ומדעי המים בחקר ימים ואגמים לישראל, מדגישה כי אלה רק המקרים המתועדים, וייתכן שבעבר היו מקרים שלא אובחנו. "זאת אפשרות תיאורטית שאני בטוחה שקיימת. היום מסוגלים לאבחן את זה במהירות, מה שלא היה בעבר".
למה האמבה הגיעה?
לפי דוידוביץ', התחממות כדור הארץ ועליית טמפרטורות המים יוצרות סביבה אידיאלית לקיום והתרבות של האמבה, גם באזורים שבעבר פחות היו מועדים לפורענות. זהו גורם מרכזי שמוכר גם במדינות דרומיות בארה"ב וברחבי העולם. מאפייני הקיץ הישראלי הממושך מרחיבים את חלון הזמנים שבו המים מגיעים לטמפרטורה המאפשרת את התפשטות האמבה. כשהטמפרטורה יורדת הסיכון פוחת.
באופן תיאורטי, גם שאיבת מים מוגברת בשנים שחונות, בשילוב עם תנודות קיצוניות במפלס המים וירידת נפח המים באגמים, תורמות להתחממות מהירה יותר של המים הרדודים ולריכוז גבוה יותר של חומר אורגני וחיידקים, אשר מהווים מזון לאמבה.
אבל צריך להיזהר עם המסקנות. ד"ר ניניו מדגישה כי עדיין קשה לקבוע שהמקרים בישראל הם תוצר של שינויי אקלים או נובעים מהשיפור ביכולת האבחון, וכי נדרש עוד מחקר כדי להעריך בצורה טובה יותר כיצד משפיעה עליית הטמפרטורות בכנרת וירידת מפלס המים על בתי הגידול האפשריים של האמבה.
מי אחראי לבדיקות?
משרד הבריאות הוא הרגולטור המוביל באחריות על בריאות הציבור, ניטור תחלואה ואזהרות רחצה. גורמים נוספים הם המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים ומקורות, לצד לשכות הבריאות ובתי החולים המאבחנים את המקרים.
לפני כחודש, אחרי החשד למקרה האחרון של הידבקות באמבה בכנרת, הודיעה פרופ' סיגל סדצקי מטעם משרד הבריאות כי לא ייערכו בדיקות בכנרת להימצאות האמבה מאחר ו"מדובר במחט בערימת שחת". האמנם? דוידוביץ' מסביר כי אכן אמינות בדיקות המעבדה בשטח מוגבלת: האמבה אינה מתפזרת באופן אחיד ונוטה להסתתר בבוץ וב"שטחים מתים", ולכן דגימה עלולה לצאת שלילית אף שבסמוך קיימות מושבות.
האם יש דרך למנוע?
לדברי פרופ' דוידוביץ', את מקורות המים הטבעיים לא ניתן לחטא, ולכן בלתי-אפשרי למנוע את הימצאות האמבה. לעומת זאת, במתקנים מלאכותיים כמו בריכות שחייה ופארקי מים, בהחלט ניתן וצריך למנוע את הימצאות האמבה. מתקנים אלו מוגדרים מבחינת הרגולציה כמתקנים מוסדרים, וחלות עליהם תקנות בריאות מחמירות שנועדו למנוע התפתחות של גורמים מזיקים.
המענה כולל שמירה על ריכוז תקין של כלור וחומרי חיטוי, סחרור מהיר של המים דרך מסננים וניטור שגרתי של מדדי המים, ולעיתים גם בדיקות מיקרוביולוגיות כתנאי לרישיון עסק.
"העובדה שחלק מהמקרים נקשרו למתקנים מסחריים מוסדרים מעלה שאלות קשות סביב כשלי תחזוקה נקודתיים", מסביר פרופ' דוידוביץ'. "מבחינה רגולטורית - הימצאות אמבה במתקן מים מוסדר נתפסת לרוב ככשל תברואתי שניתן וצריך למנוע, בניגוד לסיכון הטבעי והבלתי נשלט במקווי מים פתוחים".
אז כיצד מתמודדים?
במקורות מים טבעיים המניעה מתמקדת בהתנהגות המתרחצים: מאחר שההדבקה מתרחשת כשמים נגועים חודרים לאף, מומלץ להשתמש באטם לאף ולהימנע מצלילה. בשל נדירות המחלה וקטלניותה חשוב גם לעודד מודעות ואבחון מוקדם. באתרים מלאכותיים התפיסה היא שאין להסתמך על דגימות מים כדי לדעת אם מתקן בטוח, אלא על פיקוח שוטף - שנועד למנוע סיכונים מראש, ופעולה מיידית במידה ומתגלה מקרה תחלואה.
לסיכום, ד"ר ניניו מדגישה כי האמבה "תמיד הייתה פה ותמשיך להיות פה. היא מהווה סכנה בעיקר כשהטמפרטורות גבוהות, כך שכשרוחצים בטמפרטורות יותר נמוכות הסכנה נמוכה יותר".
