אם התמונה המסתמנת הערב אכן תתייצב סביב 17 מנדטים לשתי הרשימות הערביות, יהיה מפתה לתאר אותה כמהפך חד שהתחולל ביום אחד. אלא שהזרעים להישג זה נטמנו כבר בבחירות הקודמות. דווקא מערכת הבחירות של 2022 - בה התפצלה הפוליטיקה הערבית לשלוש רשימות, בל"ד נותרה מחוץ לכנסת וכמחצית מבעלי זכות הבחירה הערבים נשארו בבית - סימנה שינוי עמוק יותר: חזרת התחרות הפוליטית, התגבשותם של מחנות מובחנים והבנה שאי־אפשר עוד להסתפק בסיסמת האחדות.
בניתוחיו לאחר הבחירות לכנסת ה־25, הצביע ד"ר אריק רודניצקי, חוקר בתוכנית החברה הערבית בישראל במכון הישראלי לדמוקרטיה, על נתון שנראה אז כמעט פרדוקסלי. בסקירות שפרסם במכון ובמרכז משה דיין, מציין רודניצקי ששיעור ההצבעה ביישובים הערביים והדרוזיים עלה מ־44.6% ב־2021 ל־53.2% ב־2022, אף שהרשימה המשותפת התפרקה והבוחרים ניצבו מול שלוש רשימות: רע"ם, חד"ש־תע"ל ובל"ד. זו הייתה הפעם היחידה בעשור 2013-2022 שבה נרשמה עלייה ממשית בהשתתפות הערבים בלי אחדות מפלגתית. לפי רודניצקי, הפיצול לא רק שלא דיכא את ההצבעה; במידה מסוימת הוא החזיר לבוחרים בחירה אמיתית בין חלופות שונות.
המספרים חידדו את התמונה. המפלגות הערביות קיבלו 85.8% מקולות המצביעים הערבים. רע"ם וחד"ש־תע"ל זכו בחמישה מנדטים כל אחת, אך רע"ם הייתה הרשימה הגדולה ביותר ברחוב הערבי: 35.2% מן הקולות ביישובים הערביים והדרוזיים, לעומת 28.8% לחד"ש־תע"ל ו־21.7% לבל"ד. בל"ד קיבלה 2.9% מכלל הקולות הכשרים - הישג השיא שלה - אך לא עברה את אחוז החסימה. כך נוצרה בו בזמן תחושה של התעוררות פוליטית ושל בזבוז כוח ייצוגי.
שלוש רשימות, שלוש מפות תמיכה
גם המפה הגאוגרפית לימדה שהציבור הערבי אינו גוש אחיד. רע"ם ביססה את כוחה בנגב, שם התמיכה בה הייתה שקולה לכמנדט וחצי. חד"ש־תע"ל שמרה על דומיננטיות בצפון ועל יתרון גם בקרב מצביעים ביישובים יהודיים, ואילו בל"ד בלטה בערים המעורבות במרכז, במיוחד בלוד, והייתה תחרותית במשולש. ההבדלים האלה אינם רק טכניים: הם משקפים סדרי עדיפויות שונים - מן הדגש האזרחי־מעשי של רע"ם, דרך הקו הערבי־יהודי של חד"ש והמסגרת של תע"ל, ועד הדגש הלאומי של בל"ד.
מכאן נולד הלקח הכפול של 2022. מצד אחד, ריבוי חלופות עשוי להניע מצביעים וליצור תחושת ייצוג מדויקת יותר. מצד שני, כאשר אחת הרשימות נופלת מתחת לאחוז החסימה, מאות אלפי קולות אינם מתורגמים לכוח פרלמנטרי. המפלגות הערביות נדרשו אפוא למצוא נוסחה שלא תמחק את ההבדלים ביניהן, אך גם לא תפקיר מחדש קולות רבים מחוץ לכנסת.
האיחוד החדש: שלוש יחד, רע"ם לחוד
הנוסחה שהתגבשה הפעם הייתה איחוד של חד"ש, תע"ל ובל"ד ברשימה אחת, בעוד רע"ם בחרה לרוץ בנפרד. זהו חיבור פרגמטי בין זרמים שנותרו חלוקים בסוגיות יסוד. כפי שאמר רודניצקי למשרוקית לקראת מערכת הבחירות הנוכחית, "המצב שבו יש רשימה משותפת לשלוש מפלגות - חד"ש, תע"ל ובל"ד - הוא לא כזה גרוע". האיחוד מצמצם את סכנת אחוז החסימה, ואילו הריצה הנפרדת של רע"ם משמרת כתובת פוליטית מובחנת.
ההישג המסתמן, אם יאושר בתוצאות האמת, נשען לכן על חלוקת עבודה פוליטית. הרשימה המאוחדת מציעה הגנה מפני אובדן קולות; רע"ם מבקשת למצות את המחנה שראה בכניסתה לקואליציה ב־2021 הוכחה לכך שמנדטים ערביים יכולים להפוך להשפעה ישירה. רודניצקי מתמצת את הדילמה: "הציבור הערבי מיטלטל בין שני קטבים שלעולם לא ייפגשו: אחדות ערבית והשפעה על הממשלה".
ממנדטים לתקציבים
כאן נמצא גם החיבור הכלכלי, והוא אינו מלאכותי. רע"ם בנתה את המותג שלה על ההבטחה לתרגם כוח פוליטי לתקציבים וליישום. באוקטובר 2021, אישרה ממשלת בנט את תוכנית החומש 550 לפיתוח החברה הערבית, בהיקף של כ־32 מיליארד שקל, מהם כמעט 9.5 מיליארד לחינוך, כ־3 מיליארד לבנייה ולתכנון, כ־2 מיליארד לתחבורה וכ־2.5 מיליארד למניעת פשיעה ולאכיפה.
לקראת אישור התקציב, פנה יו"ר רע"ם מנסור עבאס לרשימה המשותפת ואמר: "אם הרשימה המשותפת רוצה לקדם דברים, יש לה כתובת בקואליציה - והיא רע"ם. אנחנו מושיטים להם יד". מבחינת רע"ם, זה היה לב ההצעה הפוליטית: להפוך מנדטים לתוכניות ממשלתיות בתחומי התעסוקה, התשתיות, החינוך והביטחון האישי.
עם זאת, 17 מנדטים אינם עובדה מוגמרת כל עוד הקלפיות לא נסגרו והקולות לא נספרו. ערב הבחירות, הסקרים האחרונים הצביעו על כ־14 מנדטים לשתי הרשימות יחד - תשעה לרשימה המשותפת וחמישה לרע"ם. אם התוצאה הסופית תהיה גבוהה יותר, ההסבר לא יימצא רק בקמפיין של השבועות האחרונים, אלא בשיעור ההצבעה, במשמעת הארגונית וביכולת של שתי הרשימות להביא לקלפי קהלים שונים.
במובן הזה, בחירות 2022 היו מעבדה. הן הראו שפיצול אינו מוביל בהכרח לאדישות, אך גם המחישו את המחיר הכבד של התמודדות לא מתואמת. ארבע שנים אחר כך, המפלגות הערביות מגיעות עם מבנה שמנסה ליהנות משני העולמות: בידול רעיוני מצד אחד, ורשת ביטחון אלקטורלית מצד אחר. אם אכן יירשם הישג היסטורי, הוא לא יהיה תוצאה של אחדות מושלמת - אלא של ארגון מחדש של המחלוקת.
