1 לקולנוע ההוליוודי יש חיבה מיוחדת וארוכת שנים לשדרנים שלא יודעים מתי לסתום את הפה. רובין ויליאמס הסתבך עם מפקדיו ב"בוקר טוב, וייטנאם", כריסטיאן סלייטר נעצר בסופו של "רדיו חזק", ובארי צ'מפלין, שדר הרדיו הפרובוקטיבי שגילם אריק בוגוסיאן ב"שיחות לילה" (אוליבר סטון, 1988), שילם בחייו ממש כמו אלן ברג, שדרן הרדיו היהודי שסיפור רציחתו בידי קיצונים גזעניים העניק השראה לסרט.
גם הווארד ביל, מגיש החדשות שגילם פיטר פינץ' ב"רשת שידור" (סידני לומט, 1976), לא יצא בחיים מהעימות עם מעסיקיו. בל הסרטים הללו, המיקרופון העניק לגיבור חופש לומר דברים שאנשים לא רצו לשמוע, והחופש הזה גבה מחיר. עכשיו מתברר שתחנת רדיו בלוס אנג'לס מצאה פתרון מקורי לבעיה, עם שדרן שמסוגל לדבר בלי לחשוש לפרנסתו, לעתידו או לחייו. קוראים לו קויוטק, הוא מדבר ספרדית ואנגלית, יש לו חוש הומור, פה גדול ודעות מוצקות על מדיניות ההגירה האמריקאית. יש רק עניין אחד קטן. קויוטק הוא לא בן אדם.
● בגיל 73 רונלד רייגן הוכיח איך הופכים חיסרון ליתרון. בזכות בדיחה אחת
● לאייר קלאסיקה מחדש: חילול הקודש או סיבה טובה לחזור אליה?
2 קויוטק נולד בקיץ 2025, בזמן שפשיטות של רשות ההגירה האמריקאית, מעצרים וגירושים של מהגרים עוררו מחאה ופחד בקרב הקהילה הלטינית בלוס אנג'לס. מנהלי תחנת הרדיו José 97.5 רצו שהשדרנים שלהם יביעו תמיכה בקהילה, אבל נתקלו בבעיה: אלה חששו שהתבטאויות בנושא יעלו להם בחוזי פרסום וחסות, ויחשפו אותם להשלכות משפטיות או חברתיות.
מנהל פעילות הרשת דאז סיפר למגזין Wired שההנהלה חשה חסרת אונים, והפתרון שלו היה לפתח שדרן מבוסס בינה מלאכותית, שיכול לדבר על זכויות מהגרים, לבקר גילויי גזענות ולהביע סולידריות בלי לחשוש ממחיר אישי. בתוך 10 ימים נוצר קויוטק, ששמו משלב את המילה Coyote (כינוי למבריחי מהגרים בגבול מקסיקו) עם Tech. הוענק לו הכינוי "מבריח של אמת".
בספטמבר שעבר הוא החל לשדר תוכנית שבועית, ובהמשך צורף לשדרנית ג'רלדין "ג'יג'י" גוזמן בתוכנית יומית. גוזמן לימדה את קויוטק לדבר "עממית" ואפילו גייסה את הוריה כדי לשפר את השפה שלו. הוא עדיין לא מסוגל לשוחח עם מאזינים, אבל היום השניים כבר מתווכחים ומחליפים עקיצות בשידור. לדבריה, אחד הדברים שהיא אוהבת בו הוא שהיא אף פעם לא יודעת בדיוק מה הוא עומד להגיד.
הניסוי הזה מצליח לא רע ולפי נתוני נילסן, מספר המאזינים השבועי לתוכנית בקרב גברים היספנים בני 25-54 זינק בתוך חודשים ספורים ב־75%. בתחנה התרשמו מספיק להרחיב את השידורים לתחנות נוספות, ומה שהתחיל כפתרון מקומי הופך לפורמט רדיופוני מצליח.
3 בקולנוע, הרעיון שאדם יכול להמציא לעצמו אישיות ברדיו כדי לומר דברים שהוא חושש לומר בשמו לא חדש במיוחד. ב"רדיו חזק" כריסטיאן סלייטר הוא מארק האנטר, תלמיד תיכון ביישן שמפעיל מחדר השינה שלו תחנת רדיו פיראטית תחת הכינוי "הארי הקשוח". מאחורי המיקרופון הוא הופך לאדם שונה - מצחיק, בוטה וגם נוגע ללב כשהוא מדבר על בדידות, מיניות, צביעות המבוגרים והמצוקות של בני גילו. חבריו לבית הספר, שאינם יודעים מי מסתתר מאחורי הקול, נשבים בקסמו והופכים אותו לגיבור מקומי.
לרדיו יש כוח מיוחד שמאפשר לפתח יחסים אינטימיים עם אדם שאיננו רואים, ולדמיין מי נמצא בצדו השני של המיקרופון. כלומר שדרן הרדיו תמיד היה קצת דמות בדיונית. קויוטק לקח את האפשרות הזאת צעד קדימה, וכעת האישיות הפיקטיבית היא כל מה שיש. ובכל זאת, אם המאזינים נהנים מחברתו, מאמינים לו ומרגישים שהוא מדבר בשמם, האם זה חשוב?
4 השאלה המעניינת שעולה מהניסוי הזה נוגעת בדרך בה שדרן הופך לקולה של קהילה. הארי ב"רדיו חזק" מדבר בשם הנוער המתוסכל סביבו כי הוא חי איתו. ב"בוקר טוב, וייטנאם" אדריאן קרונאואר משמיע לחיילים האמריקאים מוזיקה שהם אוהבים, מספר בדיחות ומעניק להם משהו מתחושת הבית. קויוטק אמנם מדבר בשפתה של קהילת המאזינים ומנסה לתת תחושה שמישהו לצדם, אבל הוא אינו חלק ממנה. ייתכן שלמי שמקשיב לו, זה בכלל לא חשוב.
ההבדל המהותי הוא היכולת להשתיק את השדרן. כשהמשטרה מאתרת את תחנת השידור הפיראטית של הארי, היא מוצאת נער בשר ודם שאפשר לעצור. גם ב"שיחות לילה" וב"בוקר טוב, וייטנאם", הסכנה של מחיר אישי היא חלק מהדרמה, והיא הופכת את השדרנים לאמיצים.
קויוטק לא חושש לפרנסתו או לחייו. אם ב"רשת שידור" הנהלת התחנה מגלה איך לעשות כסף מהתפרצויות הזעם של שדרן שיצא משליטה, במקרה של קויוטק התחנה כבר לא צריכה להמתין שייצא משליטה כדי להציב לו גבול.
5 במשך עשרות שנים הקולנוע סיפר לנו על אנשים שהיו מוכנים להסתכן כדי להשמיע את קולם, והפך את הנכונות הזאת לגבורה. עכשיו הטכנולוגיה מציעה שבמקום למצוא אנשים אמיצים מספיק, אפשר ליצור שדרן שפשוט לא מסוגל לפחד.
על פניו, רעיון חיובי: אם אפשר להשמיע דברים בלי לסכן את פרנסתו או את שלומו של אדם, מה רע? רק שבמקרה של קויוטק, הדברים שהשדרנים האנושיים חששו לומר אינם בדיוק קריאה להפרות סדר. מדובר בסך הכול בסולידריות עם קהילה, בהסברים על זכויות חוקיות ובקצת עידוד מורלי. אם בשביל כל אלה צריך להמציא שדרן שלא מסוגל לפחד, ייתכן שיש לנו בעיה גדולה יותר מזו שהטכנולוגיה באה לפתור.
