שילוב החברה החרדית בעולם התעסוקה הוא אחד האתגרים הכלכליים המרכזיים של ישראל, בפרט על רקע התחזיות הדמוגרפיות והגידול הצפוי במשקלה של החברה החרדית באוכלוסייה.
● ראיון | החוקר שחוזה: כך ייראה שבוע העבודה בעידן ה-AI
● דעה בחירה להישאר בתוך העסק של המשפחה מתחילה באפשרות לצאת
בשנים האחרונות, השקיעו ממשלות ישראל יותר מחצי מיליארד שקל בתוכניות שילוב, אולם התוצאות מציגות תמונה מקוטבת. בעוד שבקרב הנשים החרדיות נרשם זינוק מתמשך בהשתתפות בשוק העבודה, אצל הגברים ההתקדמות מתונה בהרבה. יתרה מכך, במדדים מרכזיים של היקף ואיכות התעסוקה נרשמה גם נסיגה. הדברים עולים ממחקר חדש של מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן.
המחקר, שהתמקד בגילי העבודה העיקריים (25-64), מצביע על הצמיחה המהירה בחברה החרדית: שיעור החרדים בקבוצת גיל זו צמח מ־8% בשנת 2014 ל־11% כעבור עשור. כמו כן, כאמור, הנתונים משקפים פער מגדרי עמוק בתוך החברה החרדית בכל הנוגע להשתלבות במשק. בעוד ששיעור התעסוקה בקרב נשים חרדיות זינק מ-69% ל־82% והשתווה כמעט לזה של נשים יהודיות שאינן חרדיות, אצל הגברים נרשמה מגמה שונה. שיעור תעסוקת הגברים החרדים, שעלה במתינות מ־48% בשנת 2014 ל־56% בשנת 2023, נסוג שוב ל־54% בשנת 2024.
כמו כן, בעשור האחרון עבדו גברים חרדים 37 שעות שבועיות בממוצע, לעומת 45 שעות בקרב גברים יהודים שאינם חרדים. ההבדל הזה מתורגם ישירות לתלוש השכר: בעוד שגבר יהודי לא־חרדי מרוויח יותר מ־21 אלף שקל בחודש בממוצע, שכרו הממוצע של גבר חרדי עמד בשנת 2023 על 10.6 אלף שקל בלבד - פער של כ־50%.
ההרעה במצבם של הגברים החרדים העובדים ניכרת גם בבחינת השכר השעתי. השכר השעתי הממוצע של גבר חרדי עומד על 64% מזה של גבר יהודי שאינו חרדי - נסיגה לעומת 68% עשור קודם לכן. לשם השוואה, אצל הנשים החרדיות הפער השעתי נמוך בהרבה ועומד על 89%.
תמונת המצב הזו מעלה שאלה מרכזית לגבי אפקטיביות ההשקעה הממשלתית הרחבה בעשור האחרון. כדי לקבל תמונת מצב מדויקת יותר, התמקדו חוקרי מכון אהרן בקבוצת הגיל 30 עד 34 - הגברים שאמורים היו להיות הנהנים העיקריים מהמשאבים שהוקצו לטיפול בבעיה. הממצאים שהם חושפים מציגים תמונה מורכבת של שינויים איטיים בלבד, צמיחה ממוקדת בתחומים ספציפיים, ופערי שכר שנותרו בעינם.
המבחן של בני ה־30 עד 34
לצד תוכניות התעסוקה, הוקצו בין השנים 2011 ל־2022 כ־1.7 מיליארד שקל לתוכניות רב־שנתיות להנגשת השכלה גבוהה לחרדים, לצד מסלולי הכשרה טכנולוגית ולימודי הנדסאות. כאמור, כדי לבחון את השפעת ההשקעה האדירה הזו בשטח, התמקדו החוקרים בקבוצת הגיל 30-34. מדובר בגברים שנמצאים בראשית דרכם המקצועית, ושאמורים היו להיות הנהנים העיקריים מהתקציבים לאחר שחצו את גיל פטור דחיית השירות.
אלא שעל אף שמספר הגברים החרדים בקבוצת גיל זו כמעט הוכפל בעשור שנבחן, במרבית המדדים לא חל שיפור משמעותי: שיעור התעסוקה עלה מעט בלבד, שעות העבודה נותרו ללא שינוי מהותי, ופערי השכר אף התרחבו. נקודת האור היחידה שנרשמה בקבוצה היא זינוק בשיעור המועסקים בהייטק - מ־3% ל־11% - אך גם היא לא הובילה לצמצום פערי השכר הכוללים.
השקעה הגדולה, והתוצאות שמאחרות
איציק קרומבי, יזם הייטק, פעיל חברתי חרדי וחבר בוועדת ההיגוי של המל"ג להנגשת ההשכלה הגבוהה לחברה החרדית, ערך את המחקר בשותפות עם מכון אהרן. "לא צריך את המחקר שלנו כדי להבין שבקצב הזה, תוך 15-20 שנה אנחנו מגיעים לתל"ג של בנגלדש", הוא מזהיר. "זה האירוע הכלכלי־חברתי מספר אחת בישראל. המדינה אמנם עושה הרבה ומשקיעה משאבים אדירים בשילוב חרדים - יש קמפוסים ומכללות בכל הארץ, תוכניות של המל"ג ומשרד העבודה, מכינות קדם־אקדמיות וקרנות מלגות - אבל התוצאות מדאיגות".
לדבריו, מטרת המחקר הייתה לבחון את האפקטיביות של אותן תוכניות. "את המבוגרים כבר פספסנו, אבל רצינו לראות אם יש שינוי אצל החבר'ה הצעירים. המסקנה קשה ומבאסת - אנחנו רואים דריכה במקום, ובחלק מהפרמטרים אפילו חזרה לאחור".
ד"ר הלה אקסלרד, מנהלת המרכז למדיניות כלכלית של החברה החרדית במכון אהרן למדיניות כלכלית ברייכמן וממחברות המחקר, מוסיפה: "ראינו עלייה קלה בלבד בשיעור התעסוקה, אך פערי השכר דווקא גדלו. המסקנה היא שהגברים החרדים משתלבים בעיקר בתעסוקה שאינה איכותית, כזו שאינה מובילה לצמצום הפערים אלא להפך. במהלך העשור שנבחן נוספו לקבוצת הגיל הזו כ־20 אלף איש, ובכל זאת התוכניות לא הזיזו את המחט. לזה יש מחיר כלכלי כבד, לצד מחיר חברתי של התרחבות פערים, עוני והכבדת הנטל על מערכת הרווחה".
קרומבי עצמו לקח חלק לאורך השנים בהפעלת התוכניות הללו בשטח. "בסוף, כל אדם שמשתלב בעבודה, לומד ומפרנס - הוא ערך בפני עצמו", הוא אומר, "אבל ברמת המאקרו והמדינה, נדרש שינוי עמוק הרבה יותר".
להערכתו, השינוי הדרמטי שכן התרחש בקרב הנשים החרדיות נובע ממערכת חינוך שונה, מהכשרות מקצועיות בתוך הסמינרים, ובעיקר מגיבוי הנהגתי: "קיים לחץ של ההנהגה החרדית שנשים יעבדו כדי לשמר את חברת הלומדים, ולאפשר לגברים להמשיך ללמוד בישיבות. כתוצאה מכך נוצרה לגיטימציה קהילתית רחבה. נשים כבר לא עובדות רק כמורות בשכר בסיסי, אלא מופנות להיות רואות חשבון ומהנדסות, והמערכת כולה מובנית כדי לתמוך בכך".
"כל שנת דחייה מגדילה את ממדי הבעיה"
מחקרי המאקרו ממחישים את המחיר הכבד של המגמה הנוכחית על המשק. באגף התקציבים במשרד האוצר העריכו ב־2023 כי אובדן התוצר הנובע מאי־תעסוקת גברים חרדים עלול להגיע בעשורים הקרובים לכ־6.7 טריליון שקלים. ב־2019 העריך נגיד בנק ישראל כי שילוב הגברים החרדים בתעסוקה והקניית השכלה מתאימה יגדילו את התוצר לנפש ב־2065 בכ־13 אלף שקלים (במחירי 2015). במקביל, מחקר קודם של מכון אהרן העלה כי שילוב כזה, לצד סגירת פערי ההשכלה, יביא לסגירת כ־80% מפער ההכנסה מעבודה בין משקי בית חרדיים ליהודיים שאינם חרדים.
"אין למדינה תוכנית עבודה לשילוב חרדים בתעסוקה", מזהיר קרומבי. "משרד החינוך פועל לבד, משרד העבודה והכלכלה ורשות החדשנות עושים כל אחד את הפעולות שלו, אבל אין אסטרטגיה".
"צעירים בני 15 או 20 שונים מאנשים בני 25 עד 40 שכבר נמצאים בשוק העבודה", מציינת ד"ר אקסלרד. "מעבר להסתכלות לפי קבוצות אוכלוסיה, צריך לבחון מחדש את מבנה התמריצים ולוודא שכל משרדי הממשלה מדברים באותה שפה וחותרים ליעד ברור. הייתי שמחה לראות תוכנית אסטרטגית שמתווה יעדים ברורים לחינוך, לתעסוקה ולצמצום פערי השכר, כדי שאפשר יהיה לכוונן לפיה את המדיניות הממשלתית, במקום להסתפק בפלסטרים".
לדברי החוקרים, תוכנית אפקטיבית חייבת להתחיל בגיל צעיר - שכן ילד שאינו לומד מתמטיקה ואנגלית יתקשה להשלים את הפער בגיל 30, וצעיר שאינו רוכש ניסיון בשנותיו הראשונות בשוק העבודה יתקשה לסגור את הפער בהמשך. תוכנית עומק כזו חייבת ליצור חיבור הדוק בין מערכת החינוך, רכישת כישורי יסוד, השכלה אקדמית והכשרה מקצועית, שירות משמעותי ומערך התמריצים של הקהילה והמשפחה.
"זהו אינטרס ישראלי משותף", מסכמים החוקרים. "שילוב של גברים חרדים יאפשר להם ולמשפחותיהם להתפרנס בכבוד, יאיץ את הצמיחה והכנסות המדינה ויחזק את השותפות בין חלקי החברה. השינוי חייב להתחיל עכשיו, שכן כל שנת דחייה מגדילה את ממדי הבעיה ומצמצמת את האפשרות לפתור אותה".
