הניצחון הסוחף של המפלגה הדמוקרטית בבחירות האמצע בארה"ב עשוי לסמן מהפך אפשרי גם בבחירות לנשיאות בעוד כשנתיים. בעוד בישראל רבים חוששים מן ההשלכות של הפסקת הסיוע האמריקאי לישראל בגובה כ-4 מיליארד דולר בשנה - עד כדי צעדים חמורים יותר שיינקטו כלפי ישראל כעת - אפשר למצוא גם תגובות מסוג שונה.
● הכלכלה הכריעה: שני הצעדים של טראמפ שעלו לו בבחירות האמצע
● ישראל במוקד הבחירות בארה"ב. אבל האם היא באמת הכריעה אותן?
הכלכלנית פרופ' ענת אדמתי, מהאקדמאיות הישראליות הבכירות בארה"ב כיום, היא גם אקטיביסטית שנלחמת מזה שני עשורים בשחיתות שלטונית בארה"ב. אדמתי הייתה ביקורתית כלפי ממשל טראמפ, שלא פעם פעל להרתעת המנגנונים שנועדו להגן על האינטרס הציבורי. כעת, היא מקווה לשינוי לטובה בתחום. "אנשים הראו שאכפת להם משחיתות, ולכן בעיני אלה תוצאות משמחות", אמרה אדמתי השבוע בשיחה מביתה בסטנפורד, כשבוע אחרי שנפגשנו לראיון נרחב באוניברסיטת תל-אביב. "אנשים הראו שדמוקרטיה יכולה לפעמים לעבוד ושכסף לא יכול לקנות בחירות. ממשל טראמפ הרס הרבה מהרגולציות שיכולות לעזור לציבור, ואני מקווה שמצב זה ישתנה עכשיו, עם חוקים טובים יותר ואכיפה טובה יותר".
לפני כ-13 שנה, עם פרסום ספרה "בגדי הבנקאים החדשים" - ביקורת על מערכת הבנקאות הבינלאומית, בתגובה למשבר 2008 - זינקה אדמתי למעמד של סופר-סטארית. היא נכללה בשתי רשימות יוקרתיות: 100 האנשים המשפיעים ביותר של מגזין "טיים", ו-Leading Global Thinkers של מגזין "פוריין פוליסי". במסגרת ביקורה בארץ שוחחנו עמה על תובנותיה משני עשורים של מאבק בכוח תאגידי ובפייק ניוז. נקודת המפנה בקריירה שלה הייתה משבר 2008, שלאחריו כבר לא ראתה את המציאות באותה הדרך ופצחה בפעילות אקטיביסטית, לא רק אקדמית.
"עד 2008 הייתי פרופסורית משעממת למימון. ואז פרץ המשבר הכלכלי העולמי והבנתי שהנחתי הנחות לא נכונות", סיפרה. "הנחתי שיש חוקים ראויים ושתאגידים מקיימים אותם. ואז הבנתי: לא זה נכון ולא זה נכון. החיים המקצועיים שלי השתנו מקצה לקצה. יצאתי מבועה. מאשת אקדמיה שמדברת רק עם אנשי מימון, התחלתי לדבר עם פוליטיקאים ועיתונאים ולהופיע בוועדות בקונגרס. אפשר לומר שכיום, בנוסף לאקדמיה, אני לוביסטית למען הציבור".
אין חוק שייגן
אדמתי התבטאה לא מעט גם נגד הכוח שצברו חברות הביג-טק, כמו מטא. החברה "מככבת" כעת בסרטו החדש של ארון סורקין, "החשבון החברתי" (The Social Reckoning), שחוזר לפרשת פרנסס הוגן והדלפת המסמכים לוול סטריט ג'ורנל. במסגרתה, בשנת 2021 חשפה האוגן, מהנדסת נתונים ומנהלת מוצר לשעבר בצוות היושרה האזרחית של פייסבוק (כיום מטא), עשרות אלפי מסמכים פנימיים שלפיהם פייסבוק העדיפה באופן עקבי ומודע צמיחה, מעורבות משתמשים ורווחים על פני בטיחות הציבור.
5 שנים חלפו, ובמטא עסקים כרגיל. המניה והרווחים זינקו. מה זה מלמד?
"בהתחלה, הגישה הייתה כאילו מטא פטורה מאחריות, כי לכאורה היא לא אחראית על התוכן שמתפרסם בה. היא רק 'לוח מודעות'. בעצם, הנזק לדמוקרטיה נותר בלי כתובת. אף אחד לא הלך למטא ואמר לה: 'את פוגעת בדמוקרטיה', כי לכאורה אף חוק לא הופר. זאת בעצם השאלה: אילו חוקים מגינים על הדמוקרטיה? יש חוקים נגד שחיתות בארה"ב, אבל הם חלשים".
ב-2021 נדרש מארק צוקרברג לתת דין וחשבון לקונגרס בעניינים הנוגעים למידע שגוי. הוא נשאל שאלות קשות.
"מכל השימועים האלה בקונגרס לא קרה שום דבר. הכול היה מאוד פרפורמטיבי. כל סנאטור רוצה לעשות שם הצגה גדולה, ובזה זה נגמר. באירופה, שם יש חוקים כמו Digital Services Act, הוטלו קנסות על חברות ביג טק, כולל מטא וספייס אקס של אילון מאסק. מטא נקנסה במיליארדים על היבטים שנוגעים להפרת פרטיות והגבלים עסקיים. אבל הרבה פעמים הקנסות האלה לא מדגדגים לחברות ענק מסוג זה. הן רואות בהם את המחיר של עשיית עסקים".
ניכר שאדמתי זיהתה את הבעיה במטא - אז עוד פייסבוק - הרבה לפני שהחלו לדבר עליה כעל חברה רעילה. עוד ב-2019 אמרה בראיון לגלובס: "לצוקרברג יש יותר כוח משיש לרוב הפוליטיקאים וראשי המדינות". כיום היא מתנסחת בחריפות עוד יותר גדולה: "בתוך התאגיד, צוקרברג הוא דיקטטור. אין לו את רוב המניות מבחינת ההון, אבל יש לו את רוב כוח ההצבעה של כ-60% בקרב בעלי המניות. הוא מחליט שם הכול".
התאגיד ישלם
כיאה ל"לוביסטית למען הציבור", אדמתי עקבה מקרוב אחר שורת פרשות מהשנים האחרונות, שבהן תאגידים הפקירו את האינטרס הציבורי על מזבח הרווחים וריצוי בעלי המניות. בפרשת "דיזלגייט" הודתה פולקסווגן הגרמנית שהתקינה "מכשירי הטעיה" ב-11 מיליון מכוניות דיזל שנמכרו ברחבי העולם בין 2009 ל-2015. המנגנון זיהה בדיקת מעבדה והתאים את עצמו אליה, כך שהמכוניות נראו עומדות בתקני הסביבה - אבל בנסיעה רגילה פלטו עד פי 40 יותר מזהמים.
פרשה חמורה אף יותר התרחשה בבואינג, שניסתה להוזיל עוד ועוד את תהליכי הייצור של מטוסיה, עד כדי בניית מטוסים לקויים. התוצאה: שתי התרסקויות, באינדונזיה ב-2018 ובאתיופיה ב-2019, שגבו את חייהם של 346 בני אדם.
פרשה מדוברת וכואבת במיוחד בארה"ב היא זו של פרדו פארמה, חברת התרופות של משפחת סאקלר, שבשנות ה-90 וה-2000 שיווקה באגרסיביות תרופה שהפכה ללהיט בשם אוקסיקונטין. אף שהתרופה הייתה ממכרת באופן קיצוני, היא שווקה כתרופה בטוחה, ופרדו שילמה לרופאים כדי שיציגו אותה ככזו.
בשלושת המקרים נפתחו הליכים משפטיים והחברות שילמו מיליארדים בקנסות, פיצויים והסדרים. בפולקסווגן, באופן חריג, הורשעו גם מנהלים לשעבר; שניים מהם נשלחו למאסר. בדרך כלל, מקרים מסוג זה מסתיימים בקנסות בלבד - וזו בדיוק הבעיה בעיני אדמתי.
"לאנשים בכירים בתאגידים כאלה כסף לא משמעותי, בין היתר כי התאגיד ישלם את הכסף, או הביטוח, או מישהו אחר", אומרת אדמתי. "מה שאנשים כן לוקחים ברצינות זה משפט פלילי, שיש בו אפשרות לבית סוהר, ושיגזור עליהם עבר פלילי".
למה בעצם לא שולחים את המנכ"לים לכלא?
"כדי שיהיה פשע, צריך שתהיה כוונה או רשלנות פושעת של אדם, ועשייה של אותו בן אדם. בתאגיד, הכוונה נמצאת במקום אחד - למשל, אצל המנכ"ל - והעשייה במקום אחר, למשל אצל הפקידים בבנק".
מה הפתרון?
"להוריד את רף הפליליות למי שיש לו כוח. למי שיש כוח צריך שתהיה גם אחריות. כלומר, לאפשר להפליל בעלי שליטה בתאגיד שנכשלו באופן עקבי, ומעבר לכל ספק, במניעת פשע שביצע התאגיד - גם אם לא הם עצמם ביצעו את המעשה".
בעידן טראמפ, היא אומרת, המצב החמיר: "כרגע, בעולם של טראמפ, אין אכיפה. לגבי ההליך הפלילי שהתנהל כנגד בואינג למשל - הם שמטו אותו. עברייני צווארון לבן חוננו. בארה"ב, במקום שהחוק ישלוט באנשים עם יותר מדי כוח קרה ההפך: משתמשים בחוק כדי לקבל כוח".
"לדיימון יש יותר כוח"
המסלול של אדמתי בדרך לפועלה הנוכחי עבר במשבר הפיננסי העולמי של 2008, שאופיין בקריסת דומינו של גופים פיננסיים. סמלו הידוע מכל הוא הקריסה של בנק ההשקעות ליהמן ברדרס ב-15 בספטמבר 2008. לתפיסתה, הבעיה המרכזית של המערכת הפיננסית הגלובלית, אז וגם היום, היא שהבנקים ממונפים מדי. זה גם היה, בניתוחה, אחד הגורמים המרכזיים שהובילו למשבר.
בלב ההצעה שלה לשינוי השיטה עמד הרעיון שבעלי המניות של הבנקים - כמו הגופים המוסדיים - צריכים לקחת על עצמם יותר מהסיכונים, באמצעות יותר הון עצמי, במקום לגלגל את הסיכונים הלאה, אל הציבור.
"מה שעניין אותי", אמרה, "זה איך ייתכן שהחוקים הרשו לקחת כל כך הרבה סיכון, שבסופו של דבר נפל על הציבור - ולא על הבנקאים שלקחו אותו, לא על הבנקים ואפילו לא על בעלי המניות שלהם".
כבר לפני כמה שנים הודית שהמאמצים שלך להביא לשינוי במערכת הבנקאית נחלו כישלון. מדוע?
"מכיוון שלג'יימי דיימון, מנכ"ל ג'יי.פי מורגן צ'ייס, יש יותר כוח ממני. כתבנו את הספר כדי שלאנשים יהיו יותר כלים להבין מה קורה סביבם".
שנתיים אחרי קריסת ליהמן ברדרס, ב-2010, נכנס לתוקף חוק דוד-פרנק, שנועד להדק את הרגולציה על הבנקים. ב-2018, תחת ממשל טראמפ, החוק שונה והרגולציה נחלשה.
"מעט מאוד השתנה לטובה ברמת הרגולציה על הבנקים. זה כאילו שהורידו את המהירות מ-150 קמ"ש ל-130 קמ"ש - לא משמעותי בכלל".
אז משבר נוסח 2008 עלול לקרות שוב?
"כן, ותוצאותיו עלולות להיות בסדר גודל של השפל הגדול מ-1929. לא ברור מה יהיה הטריגר. יש מקורות חדשים של סיכון, למשל בקריפטו שנכנס למערכת. זו בנקאות צללים. יש לדוגמה פרויקט בנקאי מבוסס נכסים דיגיטליים וקריפטו של משפחת טראמפ, World Liberty Trust Company, שקיבל בקיץ רישיון לפעול. תקיפות סייבר רק הולכות ומשתכללות. זהו נשק דיגיטלי שקט. מה שהזהרתי מפניו בזמנו נכון גם היום - המערכת עדיין ממונפת מדי".
נראה שבישראל המערכת הבנקאית בנויה אחרת: היא יציבה ומפוקחת יותר, והבנקים ממונפים פחות. אפשר לדאוג פחות?
"אני לא עוקבת אחר הבנקים בישראל. בארה"ב ובאירופה הפיקוח יחסית חלש והסטנדרטים לבטיחות לא מספיקים. יש שם גם בעיה של יחסים סימביוטיים בין פוליטיקאים לבנקאים בתוך כל מדינה. ניכר שהבנקים בישראל מאוד רווחיים, וכשזה המצב הם פחות שבריריים".
הגעת לישראל במיוחד כדי להצביע בבחירות. מה את מאחלת למדינה?
"שתחזור השפיות, שנחזור להיראות סבירים יותר בעיני העולם, שלא נהיה במצב שירצו להטיל עלינו סנקציות, מוקצים בעולם. על מי הטילו סנקציות בעבר? על מדינות כמו רוסיה, איראן ודרום אפריקה. מאוד מסוכן לישראל להיות ספרטה וגם בידוד בינלאומי זו סכנה גדולה. אני רוצה להיות גאה במדינה שלי".
