בפוסט מפורט שפרסמה ברשת החברתית X בפני צופיה, הסבירה חסון את החלטתה לסיים את תפקידה וטענה: "לא אהיה חלק ממערכת שמבקשת להשתיק קולות שלמים וגדולים בעם ישראל כדי לרצות מחנה מסוים". לדבריה, נשארה בארגון מתוך תחושת שליחות, אך נוכחה לראות כי חופש הביטוי וריבוי הדעות נדחקים הצידה, כשמה שהכריע היה אולטימטום שהוצב בפניה להקריא בשידור התנצלות שהוכתבה. חסון הדגישה כי השידור הציבורי שייך לכלל האזרחים ולא למחנה מסוים, וחתמה בהבטחה להמשיך בדרכה: "הדרך שלי נמשכת ואני בטוחה שניפגש שוב על המסך בקרוב".
● אילה חסון והתאגיד טיפסו על עץ גבוה מדי. מה הם חשבו לעצמם?
הודעת הפרישה מגיעה לשיאו של עימות חריף ומתוקשר שנמשך בימים האחרונים בין חסון להנהלת חטיבת החדשות בתאגיד, בראשות ליאור לנדנברג. המשבר פרץ בעקבות שתי התבטאויות שנויות במחלוקת של חסון: אמירות ברדיו גלי ישראל שנגעו לנשים בחברה הבדואית, וטענה שהעלתה בשידור חי בדבר כשלים לכאורה בכל הקלפיות במגזר הערבי. בהנהלת החדשות ראו בדברים אלה חציית קו אדום, אמירות מכלילות והטלת דופי בלתי מבוססת בטוהר הבחירות.
צופות וצופים יקרים שלי, אתחיל מהסוף, החלטתי לסיים את דרכי המקצועית בתאגיד השידור הציבורי. לא אהיה חלק ממערכת שמבקשת להשתיק קולות שלמים וגדולים בעם ישראל כדי לרצות מחנה מסוים. עד היום נשארתי בתאגיד מתוך אמונה עמוקה בחשיבות השמעתו של קול אחר. ראיתי בכך שליחות עיתונאית וציבורית, במיוחד במקום שחובתו לתת ביטוי לכל חלקי החברה הישראלית. לצערי, לאורך הזמן התחזקה בי ההכרה שבמקום להגן על חופש הביטוי ועל ריבוי הדעות, יש בתאגיד מי שמבקשים לרצות מחנה מסוים, גם במחיר של ניסיונות לדחוק ולהשתיק קולות אחרים. רצף האירועים האחרונים, ובראשם האולטימטום שהוצב בפניי להקריא בשידור התנצלות שהוכתבה לי, המחיש עד כמה נפגעה העצמאות העיתונאית בתאגיד. האירועים הללו, הם תסמין של בעיה עמוקה וגדולה בהרבה. חשוב לי לומר באופן הברור ביותר: לא אני הסיפור. הסיפור הוא הרצון להשתיק קול של ציבור שלם בישראל. ציבור שמשלם מכספו על השידור הציבורי, וזכאי שקולו יישמע גם כאשר הוא אינו נוח למי שעומדים בראש המערכת. השידור הציבורי אינו רכושו של מחנה כלשהו. הוא שייך לכל אזרחי ישראל, ואין לאיש זכות להפוך אותו לכלי לריצוי מחנה אחד על חשבון האחר. נשארתי כל עוד האמנתי שאוכל למלא את שליחותי העיתונאית בעצמאות וללא מורא. אני נפרדת מהתאגיד, אך לא מהשליחות העיתונאית שלי, לא מהצופים ולא מהמחויבות שלי לשאול את השאלות הקשות ולהשמיע את הקולות שאחרים מעדיפים שלא לשמוע ובעיקר שאחרים לא ישמיעו. אני מבקשת להודות מעומק הלב על עשרות אלפי הודעות התמיכה, האהבה והחיזוק שקיבלתי בימים האחרונים. כל הודעה ריגשה אותי וחיזקה בי את ההבנה והאמונה שהמאבק הזה גדול ממני, ושהקולות שמבקשים להישמע אינם מוכנים לוותר על מקומם בשיח הציבורי ובחברה הישראלית. הם לא מוכנים להיות יותר מודרים ומושתקים. אני מבטיחה שאמשיך להילחם על זכותו של ציבור שלם להשמיע את קולו. לא מתוך מאבק אישי, אלא מתוך אמונה עמוקה שאין דמוקרטיה אמיתית במקום שבו חופש הביטוי מצונזר, שיש מי שחושב שהוא יכול לקבוע מה להגיד ולהשמיע ובעיקר אין דמוקרטיה אמיתית כשמבקשים להשתיק חלקים גדולים מאזרחי ישראל. לא אני הסיפור. הציבור הוא הסיפור. ואת קולו לא יצליחו להשתיק. קולו יישמע. גם יישמע. כידוע, לאורך השנים וגם כעת קיבלתי הצעות רבות. טרם החלטתי היכן יהיה ביתי המקצועי הבא, אבל דבר אחד אני יודעת בוודאות: הדרך שלי נמשכת ואני בטוחה שניפגש שוב על המסך בקרוב. שלכם תמיד, איילה חסון
- Ayala Hasson. (@AyalaHasson) November 10, 2026
אף שוועדת האתיקה הפנימית קיבלה את התנצלותה הראשונית, לנדנברג דרש מחסון להתנצל פומבית גם בשידור חי על מסך כאן 11. הדרישה הובילה לפיצוץ: חסון טענה כי הנהלת החדשות הציבה לה אולטימטום להקריא נוסח מוכתב ומסולף כתנאי לעלייתה לשידור, ואף חשפה התכתבויות ווטסאפ שבהן נכתב לה כי אם לא תקריא "התנצלות זאת", ייערכו במערכת לחלופה שידורית. בנוסף, בריאיון לרדיו תקפה חסון בחריפות את ראשי התאגיד, טענה למוסר כפול ולאכיפה בררנית כלפיה לעומת עיתונאים אחרים שהביעו התבטאויות שנויות במחלוקת.
מנגד, בתאגיד דחו בתוקף את טענותיה, גינו את התבטאויותיה, והעניקו גיבוי מלא ללנדנברג מול הסתה שלטענתם הופנו כלפיו. בהודעת התאגיד נטען כי איש לא הכתיב לה נוסח באופן חד-צדדי, אלא הוחלפו טיוטות בניסיון להגיע להסכמה, עד שחסון בחרה מיוזמתה שלא לעלות לשידור. כעת, לאחר חילופי ההאשמות הקשים, הגיע העימות לסיומו עם פרישתה הסופית.
מהתאגיד לא נמסרה תגובה.
