כשמישהו בסביבתנו שוכח איפה הניח את המפתחות, או מה רצה לקנות בסופר שתי דקות אחרי שיצא מהאוטו, אנחנו נוטים לומר: "יש לו זיכרון של דג זהב". ההנחה שמאחורי הביטוי ששאלנו מעולם החי גורסת כי לדג הזהב זיכרון של שלוש שניות, ולכן בכל סיבוב באקווריום הקטן שלו הוא מגלה מחדש כל חלק כאילו ראה אותו לראשונה. המשפט נשמע תמים והתרבות הפופולרית חיזקה את הדימוי של דגים שכחנים עם 'דורי' האהובה מסרט האנימציה "מוצאים את נמו" (שלא הייתה דג זהב, אבל הפכה לסמל של זיכרון דגי קצר במיוחד).
● בודקים את המיתוס | לא כמו שלמדנו: אין לנו מפת טעמים בלשון
● בודקים את המיתוס | מגדל דוד לא באמת קשור לדוד המלך
אך גם כאן המובן מאליו אינו נכון, כשהזיכרון של דגי זהב טוב בהרבה ממה שסיפרו לנו, וניסויים הראו שדגי זהב זוכרים את מה שלמדו במשך ימים, שבועות ואף חודשים. אם נחשוב לעומק זה כבר יספיק כדי להטיל ספק במיתוס. אם היו דגים בעלי זיכרון של שלוש שניות בלבד, הם לא היו זוכרים היכן מצאו אוכל, מאיפה הגיע טורף או איך חוזרים למקום מסתור. קשה לראות איך מין כזה היה שורד את האבולוציה בטבע.
אחד הניסויים המפורסמים בתחום נערך לא על ידי מדענים יידועי שם, אלא דווקא בידי תלמיד תיכון סקרן במיוחד. ב־2008 החליט רורי סטוקס, תלמיד אוסטרלי בן 15, לבדוק את הקלישאה במסגרת פרויקט מדעי בבית הספר. בכל האכלה הוא הכניס לאקווריום דגי הזהב קוביית לגו אדומה ופיזר סביבה את האוכל. תוך שלושה שבועות, הזמן שלקח לדגים להגיע לקובייה ירד מיותר מדקה לפחות מחמש שניות, ואחרי זמן מה הם כבר המתינו ליד הקובייה עוד לפני שהאוכל נגע במים, בהתניה "פבלובית" קלאסית. אז הפסיק סטוקס להשתמש בקובייה לשישה ימים, וכשהחזיר אותה, הדגים מתחילת הניסוי הגיעו אליה תוך 4.4 שניות בחיפוש אחר מזון, מהר יותר מבסוף האימון. "הם זכרו מצוין", סיכם.
אבל גם מחקרים אקדמיים יותר הגיעו למסקנות דומות. ב־2003 אימנו חוקרים באוניברסיטת פלימות דגים לדחוף מנוף כדי לקבל אוכל. כשהמנוף פעל רק שעה אחת ביממה, הדגים למדו להשתמש בו בשעה הנכונה ולהתעלם ממנו בשאר היום. כלומר, הם לא רק זכרו מה לעשות, אלא גם מתי. וכאן אצלנו באוניברסיטת בן־גוריון, הראו חוקרים ב־2022 שאפשר ללמד דגי זהב "לנהוג" במכונית רובוטית קטנה (אקווריום על גלגלים) בחדר כדי להגיע לנקודות ציון תמורת אוכל, מחקר שהוכיח שיש להם לא רק זיכרון אלא גם יכולת ניווט ותפיסה מרחבית מתמשכת.
אז מאיפה הגיעו שלוש השניות? השערה אחת היא שהמיתוס נוח לנו מצפונית, מכיוון שבמשך דורות הוחזקו דגי זהב בצנצנות זכוכית עגולות וקטנות, בתנאים לא אידיאליים. הפתח הצר מגביל את חילופי החמצן במים, הזכוכית הקמורה מעוותת את הראייה, ואין לדג שום מקום להסתתר. קל לנו יותר להסתכל על דג ששוחה במעגלים בצנצנת אם שכנענו את עצמנו שהוא לא שם לב לכך, אבל כיום יש מקומות באירופה שאוסרים על החזקת דגי זהב בתנאים שכאלו, משיקולי צער בעלי חיים. בשורה התחתונה, לדג הזהב יש זיכרון ארוך בהרבה משלוש שניות, והוא אפילו מסוגל לזכור לשבועות וחודשים. אז בפעם הבאה שמישהו יאמר שיש לכם "זיכרון של דג זהב", אולי אפילו תקבלו את זה כמחמאה.
