סר רונלד כהן, ממייסדי קרן ההשקעות אייפקס ומחלוצי תעשיית ההון-סיכון באירופה, מודאג לגבי עתידה הכלכלי של ישראל. מי שהיה שותף להקמת אחת מקרנות ההשקעות הפרטיות הגדולות בעולם, והפך לאחד ממובילי תחום השקעות האימפקט (שבהן מלבד תשואה, יש חתירה להשפעה חברתית או סביבתית חיובית), סבור כי הקיצוניות הפוליטית בישראל כבר גובה מחיר כלכלי. לדבריו, משקיעים מוסדיים בינלאומיים נזהרים כיום מהשקעות בישראל, והחרמות שהחלו בתחומי תרבות וצרכנות עלולים להתפשט גם למערכת הפיננסית.
● "אני רוצה שכל קנייה של הישראלים תתחיל אצלנו. משלוחי אוכל? זו רק ההתחלה": מנכ"ל וולט בראיון ראשון
● פרו-ישראלי כפי שאיש לא היה לפניו: חשש בישראל אחרי עזיבת מנכ"ל אנבידיה
"הממד הפוליטי נהפך בעייתי", אומר כהן בראיון בלעדי לגלובס. "הקיצוניות גרמה למשקיעים מוסדיים להיזהר מלהשקיע בארץ. יש עליהם לחץ אנטי־ישראלי". לדבריו, "מתחיל עכשיו חרם כלכלי. הוא מתחיל בהתנחלויות, אבל קשה מאוד לעשות הבחנה בין מוצרים ישראליים שמגיעים מההתנחלויות לבין מוצרים שמגיעים מישראל. אם החרם הזה יגיע לבנקים, זה יהיה מסוכן מאוד עבורנו". הוא מביע תקווה לשינוי ומעיד כי הוא "מקווה שנראה ממשלה מתונה".
"מקווה שאנחנו חוזרים למתווה של יציבות"
כהן, 81, יהודי שנולד בקהיר ועבר בילדותו לבריטניה, בנה במשך יותר מחמישה עשורים קריירה יוצאת דופן בעולם הפיננסים. למד באוקספורד ובהרווארד, היה ממייסדי אייפקס, אחת מקרנות הפרייבט אקוויטי הבולטות בעולם שביצעה בישראל עסקאות גדולות, ובהן רכישת השליטה בתנובה ובבזק. בהמשך הפנה את עיקר פעילותו לקידום השקעות אימפקט.
כיום הוא מכהן כנשיא ארגון GSG Impact, הפועל לקידום השקעות אימפקט בעולם, וכיו"ר Portland Trust, ארגון הפועל לקידום פיתוח כלכלי במזרח התיכון. הוא גם ממשיך להשקיע בחברות טכנולוגיה ישראליות. "אני נוטה להשקיע יותר בישראל ובישראלים, ואני רוצה שזה יימשך", הוא אומר. "לכן אני מקווה שאנחנו חוזרים למתווה של יציבות ומתינות. אני לא רוצה שיזמי הסטארט־אפים יעזבו את ישראל וייסעו לניו יורק, לסן פרנסיסקו או ללונדון כדי להקים שם את החברות שלהם. כבר רואים דוגמאות לכך".
ישראל עדיין אטרקטיבית להשקעות?
"הכלכלה הפגינה חוסן למרות המצב, אבל המצב הכלכלי לא משגשג. השקל חזק, בין היתר בגלל הריבית הגבוהה, אבל האבטלה בהייטק מתחילה לגדול. יש גם אבטלה שלא בהכרח רואים בנתונים, משום שאנשי מילואים מקבלים כסף מהמדינה בזמן השירות".
כהן מצביע גם על המחיר התקציבי של המלחמה: "העלות הכוללת שלה מגיעה ל־150 עד 200 מיליארד דולר, והחוב הציבורי של ישראל עלה מכ־60% מהתוצר לכמעט 70%. המצב הכלכלי החמיר". לדבריו, "זה התחיל ב־2022, לפני הבחירות. היינו בשיא הכלכלי ובשיא התדמית שלנו בעולם, הסטארט־אפ ניישן".
"צריך אסטרטגיה וכסף להילחם באנטישמיות"
כמי שמחלק את חייו בין ישראל, בריטניה וארה"ב, כהן מכיר מקרוב גם את השינוי בגישה כלפי ישראל וכלפי הקהילות היהודיות בעולם. בעבר היה אחד התורמים הבולטים למפלגת הלייבור הבריטית, בעיקר בתקופת "הלייבור החדש" של טוני בלייר וגורדון בראון, שני ראשי ממשלה שהוא נחשב מקורב אליהם. לפי דיווחים בתקשורת הבריטית כהן תרם למפלגה לאורך השנים כ־2.55 מיליון ליש"ט. בשנת 2000 אף מונה לעמוד בראש כוח משימה ממשלתי לקידום השקעות חברתיות. בשנים שלאחר מכן התרחק ממעורבות מפלגתית, וכיום הוא מדגיש כי הוא מעוניין לקדם מדיניות חברתית וכלכלית ללא תלות בזהות המפלגה שבשלטון. "עבדתי גם עם השמרנים וגם עם הלייבור. אני מתעניין במדיניות ולא בפוליטיקה", הוא אומר. "אני מוכן לייעץ לכל מי שיכול לשפר את חייהם של אנשים, בבריטניה, בישראל או בכל מקום אחר בעולם".
כמי שמזוהה עם ישראל ועם הקהילה היהודית, אתה נתקל בתגובות עוינות או בביקורת?
"כמובן. אני גאה מאוד בכך שאני יהודי וגם כמעט ישראלי. אני מאוד פתוח לגבי זה".
אחת הבעיות המרכזיות בעיניו היא הפער בין האופן שבו ישראל נתפסת בעולם לבין המציאות הפוליטית והחברתית שבתוכה. "מחוץ לישראל לא מבינים מספיק שמה שקורה פה - כמו שאנחנו רואים בארה"ב, בגרמניה, בצרפת ובהרבה מדינות - הוא מאבק בין מתונים לקיצוניים. זה לא רק סיפור של אידיאולוגיה. יכולות להיות אידיאולוגיות שונות, ויש דרכים הרבה יותר מתונות ליישם אותן. אבל כשלוקחים תפיסה קיצונית וכלים קיצוניים, זה מסוכן מאוד".
כהן משתדל להסביר את המורכבות הזאת לקהלים מחוץ לישראל. "ישראל היא לא מדינה של קיצוניים. זו מדינה שבה חצי מיליון אנשים יצאו לרחובות בשם הדמוקרטיה, ויש בה הרבה אנשים שמתנגדים למדיניות קיצונית ולמה שקורה בגדה המערבית".
כיצד אתה מסביר את העלייה באנטישמיות?
"העלייה באנטישמיות היא אמיתית. הממשלה בישראל הזניחה את המאבק על דעת הקהל בעולם לטובת המלחמה הצבאית. לא עשינו דבר כדי להתנגד למאמצים מאוד מתוחכמים נגדנו, ויש דרך להתמודד". בעיניו, ישראל צריכה לגבש אסטרטגיה מסודרת ולהקצות משאבים משמעותיים למאבק על תדמיתה בעולם: "דרך הרשתות החברתיות, דרך השגרירויות שלנו בכל העולם. צריך אסטרטגיה וכסף".
כהן סבור כי לישראל יש גם אחריות כלפי הקהילות היהודיות בתפוצות, שנושאות בהשלכות של ההידרדרות בתדמיתה. "האנטישמיות תמיד הייתה ותמיד תהיה, אבל היא הייתה שקטה", הוא אומר.
"אין לי ספק שיש בועה בבינה המלאכותית"
גם בעולם ההון-סיכון, שכהן שוחה בו, הוא מוצא נקודות תורפה מסוכנות. לדבריו, תעשיית הבינה המלאכותית העולמית מתאפיינת כיום בתמחורים מופרזים, ולשוק צפוי תיקון חד. "אין לי ספק שיש בועה", הוא אומר. "בדרך כלל, כשיש מרוץ כזה, כל חברה חושבת שהיא תהיה זו שתנצח. אבל לפעמים יש מאה חברות שמתחרות, ורק אחת או שתיים יכולות להצליח".
הוא מזהה פער בין חברות שמגייסות סכומי עתק לפי הערכות שווי גבוהות במיוחד, לבין חברות מבוססות שכבר מציגות רווחיות וצמיחה בקצב של 20%-30% בשנה, אך מתקשות לגייס הון. "יש עולם של תמחורי יתר, ושם יש בועה. כמו שראינו בשנת 2000, נראה שוב יום אחד שחברות יוצאות להנפקה, המניה שלהן נופלת אחריה, ואז המשקיעים בורחים ומוכרים בכל מחיר - והמניה קורסת".
התמחורים הגבוהים משנים את אופן הפעולה בתחום. "עולם ההון-סיכון השתנה משמעותית", הוא אומר. "יש היום קרנות שמוכנות לכתוב צ'ק של 25 מיליון דולר בסבב סיד. זה לא קרה קודם. אבל זה לא יימשך לנצח". לדבריו, חלק מהמשקיעים פועלים מתוך ציפייה שחברות צעירות יוכלו לשחזר את ההצלחה של OpenAI או אנתרופיק, אף שבפועל רק יחידות סגולה יגיעו להיקפים כאלה.
האפשרויות העומדות בפני יזמים, סבור כהן, לא הצטמצמו. הוא מצביע על יזמים ישראלים שממשיכים להקים חברות ולגייס סכומים צנועים יחסית, ומדגיש כי בישראל עדיין קיים מאגר משמעותי של כישרון טכנולוגי.
באילו תחומים אתה רואה את ההזדמנויות הגדולות של השנים הקרובות?
"אני חושב שההצלחות הכי גדולות יהיו במקומות שבהם הטכנולוגיה פוגשת את האימפקט. חינוך, בריאות, בנייה והשקעות. חברות שיצליחו לפתור בעיות חברתיות או סביבתיות משמעותיות יוכלו לייצר גם ערך כלכלי גדול".
כדוגמה הוא מזכיר את טסלה, שלדבריו הגיעה לשווי של טריליון דולר בין היתר בזכות התרומה הסביבתית שכרוכה במוצריה. מנגד, הוא מצביע על צריכת האנרגיה העצומה של חוות השרתים כעל אחד האתגרים שמציבה מהפכת הבינה המלאכותית. "חלק מהאתגר הוא להמציא מקורות אנרגיה חדשים לחוות שרתים", הוא אומר. "אנרגיה סולארית, גרעינית, ואולי גם הפחתת צריכת החשמל של השבבים. ייתכן שבעתיד יהיו שבבים שלא יתחממו כמו השבבים של היום".
"יש מסלולים אחרים לתרום מלבד צבא"
אחת החברות הישראליות שבהן השקיע כהן היא HAAT, פלטפורמת משלוחים שמנסה להתחרות בוולט שהקים ד"ר חסן עבאסי, יזם מהחברה הערבית, בעל דוקטורט בתחום הבינה המלאכותית מהטכניון.
כשהואהנשאל מה הוביל אותו להשקיע ב־HAAT, הוא מספר כי התרשם מיכולותיו של עבאסי ומאמין שהחברה תצליח למצוא את מקומה בשוק. הוא משווה את התחרות מול וולט לזו שהתנהלה בעבר בין חברות השכרת הרכב אוויס והרץ. אוויס, שהייתה השחקנית הקטנה יותר, אימצה את הסיסמה We Try Harder ("אנחנו משתדלים יותר") כדי לבדל את עצמה מהמתחרה הגדולה.
ההשקעה ב־HAAT משקפת גם את תפיסתו של כהן בדבר חשיבות שילובה של החברה הערבית בכלכלה הישראלית. לדבריו, יש צורך בהרחבת הזדמנויות התעסוקה והיזמות, לצד השקעה בתחבורה ובדיור ומאבק בפשיעה. "אני מקווה שנצליח להביא גם את הערבים וגם את החרדים לשרת בחברה", הוא אומר. "אם הם לא רוצים או לא יכולים לשרת בצבא, אפשר למצוא מסלולים אחרים". עם האפשרויות שהוא מונה: עבודה במערכות מחשוב של בתי חולים, בחברות אנרגיה ובחברות אימפקט, שירות שמאפשר לתרום לחברה ולרכוש ניסיון מקצועי.
אחרי עשרות שנים בתעשיית ההשקעות, כהן מקדיש כיום את עיקר פעילותו לקידום השקעות אימפקט, המשלבות בין תשואה כלכלית להשפעה חברתית וסביבתית.
איך שיקולים של השפעה חברתית וסביבתית בהשקעות מתורגמים לרווח כלכלי?
"אני חושב שהתשואות יהיו גבוהות יותר אם מביאים את האימפקט בחשבון", הוא אומר ומצביע על חברות שפולטות פחמן דו־חמצני, ועל הסיכון הכלכלי שהן חשופות אליו ככל שמדינות מרחיבות את המיסוי על פליטות. "אם משווים שתי חברות עם אותה רווחיות, אבל אצל אחת העלות הכספית של הפליטות שקולה ל־30% מהרווח ואצל השנייה רק ל־5%, עדיף להשקיע בחברה שיש לה סיכון נמוך יותר למיסוי גבוה בעתיד".
לדבריו, מדידת ההשפעות הסביבתיות במונחים כספיים עשויה לשנות את האופן שבו משקיעים מעריכים חברות. הוא מציין כי כבר כיום ניתן למצוא בבלומברג נתונים על פליטות פחמן במונחים כספיים, ומקווה שבעתיד ניתן יהיה למדוד כך גם צריכת מים, פסולת ושחיקת קרקעות. "אנחנו מגיעים למצב שבו נוכל למדוד את כל ההשפעות המשמעותיות של חברה", הוא אומר.
כהן מבחין בין חברות שמטרתן העיקרית היא רווח, אך הן פועלות לצמצום השפעותיהן השליליות, לבין חברות שהמודל העסקי שלהן מבוסס על פתרון בעיה חברתית או סביבתית. כדוגמה לסוג השני הוא מזכיר חברות טכנולוגיה שפועלות להפחתת פליטות מתחבורה, למניעת תאונות דרכים ולשיפור ניצול חדרי הניתוח בבתי חולים. לדבריו, בישראל הוא מעורב בהשקעות בכ־30 חברות בעלות ממד של אימפקט.
תחום ההשקעות האחראיות ידע בשנים האחרונות משבר אמון, בין היתר סביב השקעות ESG, המבוססות על שיקולים סביבתיים, חברתיים וממשל תאגידי. כהן סבור שהבעיה הייתה הפער בין הצהרות החברות לבין היכולת למדוד את תוצאותיהן. "המשקיעים איבדו אמון כשהם ראו שה־ESG מבוסס על כוונות, אבל הדברים לא נמדדים", הוא אומר. "היום יש תשובה לזה. אפשר למדוד את ההשפעה בכסף, עם מדידה מדויקת של התוצאות החברתיות או הסביבתיות".
"הייתי משקיע שוב באימפקט, זה העתיד"
כהן אומנם פרש מניהולה של אייפקס ב־2005, אך הוא ממשיך להשקיע בקרנות שלה ולשמור על קשר עם מנהליה. העסקה האחרונה שביצעה הקרן תחת הנהגתו הייתה רכישת השליטה בבזק באותה שנה, במסגרת קבוצת משקיעים שכללה גם את חיים סבן ומורי ארקין. בהמשך ביצעה אייפקס עסקאות גדולות נוספות בישראל, בהן רכישת תנובה, תחת הנהגתה של זהבית כהן. "אייפקס מבינה מאוד את התחום פה", הוא אומר.
"החברה מבינה את הסיכונים ואת הסיכויים להצלחה, ומוכנים שם לכתוב צ'קים בסכומים גדולים כדי להשקיע בחברות טובות". לגבי התביעה שהגיש בכיר לשעבר באייפקס ישראל נגד זהבית כהן והקרן, ובה טענות להתעמרות ולהשפלות, הבהיר כי אינו מצוי בקשר ישיר ושוטף עמה ולכן אינו יכול להתייחס לפרשה.
אם היית מתחיל היום את הקריירה שלך, היית בוחר שוב בהון-סיכון?
"הייתי נכנס שוב להון-סיכון, אפילו יותר מאשר בעבר. אנחנו נמצאים במהפכה גדולה של טכנולוגיה, עם יכולת להביא שיפור משמעותי לחיים של אנשים וגם לסביבה. הייתי מקים קרן הון-סיכון להשקעות אימפקט, כי זה העתיד".
