"אני פשוט לומד חזותי", אמרו לא מעט אנשים כשניסו להסביר למה לא הצליחו לעקוב אחרי מהלך הרצאה, למה הפודקאסט על השקעות חכמות פשוט לא נקלט להם, או למה ילמדו למבחן מהמצגת במקום להקשיב בשיעור. הרעיון שלכל אחד מאיתנו יש "סגנון למידה" משלו, חזותי, שמיעתי או תנועתי, הפך לחלק מהדרך שבה אנחנו מבינים את עצמנו, ונשמע כמו היכרות עצמית בריאה. אלא שגם כאן המובן מאליו מטעה. לאנשים אכן יש העדפות, ויש מי שיתרכז יותר בסרטון מאשר בטקסט. אבל הטענה לפיה נלמד בהכרח טוב יותר אם החומר יוגש לנו בסגנון המועדף עלינו היא מיתוס עיקש.
● האם לדגי זהב באמת יש זיכרון קצר?
● לא כמו שלמדנו: אין לנו מפת טעמים בלשון
● חוקרת המוח שקיבלה מענק גדול כדי לפתח מדד חדש וקריטי לחיים של כולנו
נראה כי הרעיון צבר תאוצה בשנות ה־70 וה־80, עם המגמה בעולם המערבי להתאים את החינוך לצרכיו האישיים של כל תלמיד. רק ב־2008 החליטו ארבעה פסיכולוגים בכירים בתחום הלמידה, בהם האל פשלר ורוברט ביורק, לבדוק את התאוריה לעומק. הם הראו שמעט מאוד מחקרים קודמים בנושא עמדו בסטנדרט המדעי של סיווג אנשים לפי סגנון למידה, שיבוץ אקראי לשיטות הוראה שונות, ואז בחינה של כולם באותו מבחן. במחקרים שכן התנהלו כך, לא נמצאו ראיות שאנשים מצליחים יותר אם למדו לפי הסגנון המועדף עליהם. הם גם ציינו כי מצאו לא פחות מ־71 מודלים של סגנונות למידה, נתון שמעיד על בעיה בהגדרת התופעה.
מחקרים מאוחרים יותר בדקו ישירות את מה שאנו חושבים על עצמנו. בניסוי שנערך באוניברסיטת סנטרל מישיגן, סטודנטיות דירגו אם הן מעדיפות ללמוד מטקסט או מאיורים, ואז שיננו שתי רשימות: זוגות מילים וזוגות תמונות. להעדפתן המוצהרת לא היה קשר למידת הזכירה. כולן זכרו טוב יותר את התמונות, בהתאם למוכר בפסיכולוגיה שמראות נחרטים בזיכרון טוב יותר מטקסט, אצל כולנו. מנגד, מיד אחרי הלמידה, המשתתפות טענו שלמדו היטב כשהחומר תאם את הסגנון "שלהן". קרי, הלמידה בסגנון המועדף רק הרגישה יעילה יותר.
מדוע אנחנו נאחזים במיתוס? ראשית, הוא מחמיא. הוא מבטיח שלכל אחד יש מפתח אישי להצלחה, ושכישלון נובע מהתאמה לקויה שביצעו עבורנו ולא מהקושי שלנו. שנית, הוא מתלבש היטב על התחושה לפיה למידה בדרך שנוחה לנו מרגישה מעיקה פחות ונעימה יותר, ואת ההבדל הזה קל לבלבל עם הבנה טובה יותר. לבסוף, הרעיון זוכה לגיבוי רחב מהמורים. בסקר שנערך ב־2012 בבריטניה, 93% מהמורים הסכימו שתלמידים לומדים טוב יותר בסגנון המועדף עליהם.
אז מה כן עובד? מתברר שמה שקובע את הצלחת הלימוד הוא בעיקר התאמת המדיום לחומר, לא לסגנון האהוב על הלומד. גיאוגרפיה לומדים טוב יותר עם מפה, מוזיקה עם שמיעה ותנועות ריקוד בעזרת הגוף, וזה נכון לכולם. כמו כן, השילוב של הסבר מילולי לצד תמונה או תרשים מועיל לרוב האנשים, בלי קשר להעדפות הפרטיות שלהם.
בשורה התחתונה, ההבדלים בינינו אמיתיים, אך לא מתחלקים למגירות מסודרות של סגנונות לימוד. "אני לומד חזותי" הוא תיאור של מה שנעים לנו, לא מה שיותר יעיל עבורנו.




















