ערב ראש השנה פורסם תיקון לתקנות סדר הדין האזרחי (קובץ התקנות 5855, עמ' 1262). זהו תיקון מס' 2 (האחרון לשנת תשנ"ז). החידוש החשוב בתיקון זה הוא המרת "הבקשה בדרך המרצה" ב"בקשה בכתב". שינוי זה איננו רק חזותי, הבא לידי ביטוי בכותרת של הבקשה, או בנוסח הבקשה, אלא שינוי מהותי במסגרת הזכויות הדיוניות וסדרי הדין במשפט האזרחי.
השוני המהותי הוא בכך שבקשה בדרך המרצה במשמעותה המסורתית היתה הודעה על כוונה להשמיע בקשה בעל פה. בקשות בדרך המרצה הן הבקשות השכיחות ביותר בבית המשפט בבואו לדון בענין אזרחי, ומעתה הבקשות השכיחות ביותר תהיינה הבקשות בכתב. לפנים, כאשר הוגשה בקשה בדרך המרצה, היתה הבקשה אמנם ערוכה בכתב, אבל כל שהיה בה היה כעין הודעה למשיב, או למשיבים, על מועד קיומו של דיון שבמהלכו עתידה היתה להישמע על פה הבקשה על פרטיה. בקשה בדרך המרצה היתה במובן זה היפוכה של בקשה בכתב, והובחנה עד כה ממקרים שבהם הוגשה בקשה בכתב כגון: בקשה להטלת עיקול זמני, בקשה לתחליף המצאה, בקשת רשות לערער ועוד.
בבקשה בדרך המרצה התייצב המבקש בפני בית המשפט וטען את בקשתו, ואילו בבקשה בכתב לא כן יהיה, אלא אם בית המשפט הורה על הזמנתו של בעל הדין או בעלי הדין. לכן, המעבר מבקשה בדרך המרצה לבקשה בכתב הוא צעד נוסף בתפיסת עולם פרוצדורלית, שבה נעשים ניסיונות לחסוך ככל האפשר בזמן שיפוטי. תפיסת עולם זו מתבטאת בסיכומים בכתב, מוסד מושרש מזה כבר בפרקטיקה, המשכו בהגשת תצהירים על עדות ראשית בכתב והנה עתה גם המרתה של הבקשה בדרך המרצה בבקשה בכתב.
בדיקת פרטי ההוראות בנושא הבקשות בכתב מצביעה על שינויים חשובים בדרך הטיעון והניסוח של הבקשה. לפני שנתייחס לפרטים הנוגעים בתוכנה של "הבקשה בכתב", נזכיר כי בסדרה של חיקוקים יש הוראה כי העניינים יוגשו כבקשות בדרך המרצה, ואלה עוד לא תוקנו. כך למשל, בתקנות סדרי הדין בבוררות ישנן כמה וכמה סוגי בקשות המוגשות כבקשות בדרך המרצה. לפי שהמדובר בתקנות, הרי ששר המשפטים יתקנן בהקדם האפשרי.
הוא הדין לגבי תקנות הבחירות לכנסת (סדרי ערעורים). שם נאמר כי סדרי הדין החלים על בקשות בדרך המרצה בבית המשפט המחוזי, יחולו בשינויים המחוייבים לפי הנסיבות על דיון בערעור לפי אותן התקנות. בהקשר להוראה כזאת מתעורר קושי מסויים, מפני שסדרי הדין שחלו על בקשה בדרך המרצה, אינם סדרי הדין העתידים לחול על בקשות בכתב. הוראה דומה וכפי שיובהר בהמשך הדברים - הדיון בדרך המרצה שונה מהדיון בבקשה בכתב. הדיון בבקשה בדרך המרצה הוא בעל פה. הדיון בבקשה בכתב הוא לא בהכרח בעל פה. אם ערעור יוגש כבקשה בכתב - האם דינו שלא להישמע בעל פה?
נזכיר גם את תקנות התעבורה (סדרי הדין בערעורים על החלטות הרשות) שנקבע בהן שהוראות כל דין החלות על דיון לפי בקשה בדרך המרצה, יחולו על דיון בערעור. בתקנות שיקים ללא כיסוי, סדרי דין, נקבע כי הערעור יוגש כבקשה בדרך המרצה. אף עפ"י תקנות ניירות הערך, סדרי דין לעניין תובענה ייצוגית, המבקש אישור על תביעתו כתובענה ייצוגית, חייב לצרף לתביעתו בקשה בדרך המרצה. ויש כמובן תקנות נוספות כגון: תקנות מס רכוש, חוקים נוספים כגון חוק מרשם האוכלוסין, תקנות המועצות המקומיות, וכן ברבות אחרות המאמצות את תהליך הבקשה בדרך המרצה. לחוקים שהזכרנו המאמצים בקשת המרצה נוסיף את פקובתקנות אלה או בכל דין אחר". תקנה זו משום מה לא בוטלה בתיקון החדש. כמדומה השמטה, שהרי כוונת מחוקק המשנה היתה במפורש כי כל בקשה שלא נקבעה לגביה הוראה מפורשת בתקנות או בכל דין אחר תוגש כבקשה בכתב. יש להניח כי התקנה תתוקן.
במקרים רבים קובעות התקנות כיצד יוגש ההליך, כגון: המרצת פתיחה, הודעת צד שלישי, אבעיה, טען ביניים, בקשה למתן צו ירושה ועוד. באין הוראה כיצד יוגש ההליך, יוגש מעתה כבקשה בכתב למרות שתקנה 240 עוד לא שונתה. יש לציין כי בקשה בדרך המרצה היא דרך דיון שיורית, במובן זה שעל פיה יוגשו רק אותם הליכים שלא נקבעה לגביהם הוראה מפורשת אחרת.
צריך לזכור שיש עוד הליך שיורי בסדרי הדין האזרחי, והוא הגשת כתב תביעה. הדרך השיורית של הגשת כתב תביעה קבועה בתקנה 8 לתקנות סדר הדין, והיא מתייחסת לפתיחת ההליך. משנפתח ההליך, הדרך השיורית היתה עד כה בקשה בדרך המרצה ומעתה תהיה בקשה בכתב. בקשה בכתב היא איפוא הדרך השיורית לכל הליך שהוא, למעט הליך שהוא פתיחת התובענה גופה.
מה תכלול הבקשה בכתב?
עד כה, בקשה בדרך המרצה היתה כאמור רק בבחינת הודעה על כוונה להשמיע טענות או ראיות בעל פה, ולבקשה בדרך המרצה צורף תצהיר. מעתה, בקשה בכתב תפרט את כל טיעוניו של המבקש. לא זאת אף זאת, במובחן מכתבי בי-דין אחרים, היא תכלול אסמכתאות וכמובן תצהיר המאמת את העובדות המשמשות בסיס לטיעון. נזכור שהמדובר בתצהיר מפורט ולא בתצהיר מקוצר כפי שנהוג להגיש בבג"צ או בבית משפט לענייני משפחה. התצהיר צריך להיות ערוך בגוף ראשון, מחולק לסעיפים ומכיל עובדות שהמצהיר יכול להוכיחן מתוך ידיעתו האישית. בבקשות בכתב, שהן בקשות ביניים, רשאי המצהיר להצהיר גם לפי מיטב אמונתו, ובלבד שיציין את הנימוקים לכך.
על המבקש לצרף לבקשה את התצהיר בעת הגשתה. צירופו של התצהיר לאחר הגשת הבקשה טעון רשות של בית המשפט. הוגשה בקשה בכתב, יומצא עותק ממנה למשיבים. כל אחד מהם רשאי להשיב. תוגב מטעמם תגובה מפורטת, כולל אסמכתאות ויש לצרף לה תצהיר. התשובה לא תהיה איפוא תצהיר בלבד, אלא כאמור, גם פירוט הטענות המשפטיות והאסמכתאות.
עד כה, בקשה בדרך המרצה חייבה שמיעה בעל פה בפני בית המשפט, ואף על פי כן היו מקרים שבתי המשפט, למרות שהגיעו לידיהם בקשות בדרך המרצה, החליטו בהן מבלי שהוזמנו בעלי הדין להשמיע טענות בעל פה, והדבר היה נפוץ במיוחד בקשר לבקשות לעיכוב הליכים ועוד. והנה, מעתה רשאי בית משפט להחליט על יסוד הבקשה מים מיוחדים. זכותו של בית משפט ליתן החלטה בבקשה בכתב עפ"י צד אחד, ובהעדר המשיבים, שמורה גם עתה מכוח תקנה 244 לתקנות סדר הדין האזרחי, שלא נעשה בה שום שינוי.
סדר הדין בבקשה בכתב, אם הבקשה נשמעת בעל פה, הוא בכך שניתנת למבקש הזכות להתחיל, ובכפוף לכך סדר הדין הוא כמקובל בדיון בכל תובענה. אין לשמוע עדים שתצהיריהם לא צורפו לפי תקנה 241 לבקשה בכתב, אלא מטעמים מיוחדים. כמובן, בנושא הטעמים המיוחדים הללו חל התיקון שהוזכר, ומתקין התקנות הורה איפוא כי אחרי המילה "מטעמים" תבוא המילה "מיוחדים", אלא שהמילה הזאת כבר נמצאת בגוף התקנה. כך שהתוספת הזו היתה מיותרת ונעשתה כמדומה בהיסח הדעת.
על פי תקנה 247, אם נקבע בחיקוק מועד להגשת בקשה בדרך המרצה לבית המשפט, ראו את הגשת הבקשה כמועד הקובע לעניין זה. כך היה משום שעצם הבקשה בדרך המרצה היתה בקשה להשמיע טענות בעל פה, והמועד שהיה צריך לחייב היה איפוא המועד של שמיעת הבקשה בפועל, אלמלא הוראת התקנה 247 אשר התייחסה למועד הגשת הבקשה בדרך המרצה כמועד קובע. עתה, הואיל ואין המדובר יותר בבקשות החייבות להישמע בעל פה, המועד הקובע הוא מועד הגשת הבקשה בכתב ותקנה 247 הפכה לתקנה מיותרת. על כן בוטלה.
היו עוד כה כמה מקרים בתקנות סדר הדין האזרחי שבהם הוגשו בקשות בכתב כגון בקשה להטלת עיקול. מעתה, כל הבקשות מוגשות כבקשות בכתב, והבקשות שהיו עד כה בקשות בכתב אינן חריגות. בקשות אלה היו לא רק בהקשר לעיקול, אלא גם בהקשר לבקשת רשות ערעור או בקשה על תחליף המצאה. לבקשות בכתב הללו לא היה נוסח קבוע, אולם מעתה הנוסח הקבוע של בקשה בכתב יחול גם לגבי בקשות אלה.
הנוסח הוא טופס 25 החדש הנספח לתקנות ונאמר בו: "הואיל והמבקש הגיש נגד המשיב בבית המשפט בקשה למתן סעדים כמפורט בבקשה בכתב המצורפת בזה, צריך המשיב להגיב תוך 20 ימים מיום שהוצאה לו ההודעה. אם לא הגיב, תהיה למבקש הזכות לבקש מבית המשפט לקבל החלטה שלא בפני המשיב".
ההודעה הזאת נלווית ונוספת לבקשה בכתב. זוהי כעין הזמנה, וגם בכך אנו רואים שיש הבדל לעומת הבקשה בדרך המרצה, שהרי קודם, בקשה בדרך המרצה כללה גם את ההזמנה גם את תוכן ההודעה. לפי שההודעה על בקשה בכתב היא נוספת, הרי בכל בקשה כזאת יהיו איפוא לפחות שלושה מסמכים: הודעה על בקשה בכתב, הבקשה בכתב והתצהיר הנלווה לה. אם הטענות הן משפטיות בלבד לא יהיה צורך בצירוף תצהיר.
צויין מועד של 20 ימים לתגובה, ובנוסח טופס 25 גם נאמר כי אם החליט בית המשפט להאריך את התקופה יש לציין את התקופה שנקבעה. לא נאמר שבית המשפט רשאי לקצר את התקופה, ואנו מניחים כי במקרים רבים יהיה צורך לקצוב תקופה קצרה יותר למשיב, ואין לנו סיבה להניח שלבית משפט או לרשם אין סמכות טבועה להורות על תקופה קצרה מ-20 ימים למרות שמתקין התקנה לא התייחס לכך.
לסיכום יצויין, כי בתיקון מס' 2 יש הוראות נוספות ואף הן, כמו ההוראה שסקרנו לעיל, הן על פי המלצותיה של הוועדה לתיקון סדרי הדין, שבראשה עומד הנשיא בדימוס של בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר אליהו וינוגרד. « «"בקשה בכתב" במקום "בקשה בדרך המרצה" «החידוש החשוב בתיקון מס' 2 לתקנות סדר הדין האזרחי שפורסם לאחרונה הוא המרת "הבקשה בדרך המרצה" ב"בקשה בכתב". שינוי זה איננו רק חזותי, אלא שינוי מהותי, המהווה צעד נוסף בתפיסת עולם פרוצדורלית, שבה נעשים ניסיונות לחסוך ככל האפשר בזמן שיפוטי