החשודים בבקשה זו הינם שלמה אייזנברג, בנימין יסלזון והרי ספיר.
שלמה אייזנברג (להלן - אייזנברג) הינו יו"ר הדירקטוריון בחברת "ערד השקעות ופיתוח תעשייה בע"מ" (להלן - ערד). אייזנברג, ביחד עם אברהם גזונטהייט ועם יורשי רודולף שפיצר ז"ל (שלושתם פועלים בשיתוף פעולה ונקראים קבוצת "אג"ש"), החזיק טרם הארועים נשוא החקירה ב-%53.7 בזכויות ההון וההצבעה בערד. בנוסף החזיק אייזנברג, באמצעות חברה בשליטתו בשם "אשרת יועצים פיננסים בע"מ" (להלן - "אשרת"), ב-%7.5 נוספים ממניות ערד.
בנימין יסלזון הפך לבעל מניות בערד, ביחד עם אחיו מיכאל, שהחזיק כמות קטנה של מניות בערד עוד קודם, וזאת - במסגרת הארועים נושאי החקירה.
הרי ספיר (להלן - ספיר) מנהל תיקי ניירות ערך עבור לקוחות ומשמש כדירקטור בערד וחבר ועדת הביקורת בערד. בין השאר, מנהל ספיר, על פי יפוי כח כללי, את תיקי ניירות הערך של האחים מיכאל ובנימין יסלזון ושל ה"ה גזונטהייט ושפיצר (מקבוצת אג"ש). בנוסף, מחזיק ספיר עבור לקוחות אחרים עוד %4 ממניות ערד (להלן - הלקוחות האחרים), ולכן - על פי חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 - רואים את ספיר לכאורה כמחזיק במניות ערד ביחד עם לקוחותיו האחרים.
קבוצת אג"ש, אשר החזיקה טרם הארועים נושאי החקירה בכ-%30 ממניות ישרס חברה להשקעות בע"מ (חברה הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב), רצתה למכור מניות אלה לערד (להלן - עסקת ישרס). לשם כך, הזמינו הדירקטוריונים של ישרס וערד הערכת שווי של ישרס מחברת "דן טהורי יעוץ כלכלי בע"מ". על פי חוות הדעת שנתקבלה, שווייה של ישרס עמד על כ-170 מיליון דולר (זאת למרות ששווייה הבורסאי באותה עת היה כ-110 מיליון דולר). המחיר שנקבע לביצוע מכירת מניות ישרס מאג"ש לערד, כמתואר לעיל, היה 60 מיליון דולר, מחיר המבטא שוני נגזר של ישרס בסך 200 מיליון דולר, כלומר הגבוה מהמחיר שנקבע בהערכת השווי של דן טהורי. בשלב ראשון נקבע, כי תמורת המכירה לא תועבר לאג"ש במזומן אלא תשמש בהנפקת זכויות, שבכוונת ערד לבצע, "על פי תשקיף שיפורסם בקרוב". בשלב מאוחר יותר שונה הסכם ההתקשרות בין אג"ש לערד ונקבע, כי יכול שהתמורה תשולם במזומן "להלן - השינוי לעיסקה).
לאור העובדה, כי אנשי אג"ש הינם בעלי עניין ונושאי משרה בערד (היינו מדובר בעיסקה שלנושא. משרה יש עניין בה) והיות שדובר ב"עסקה חריגה", כהגדרתה בסעיף 96 כד לפקודת החברות, נדרש אישור האסיפה הכללית של ערד לעיסקה, ומאוחר יותר - גם לשינוי העיסקה. אישור זה צריך להתקבל, על פי סעיף 96 לו לפקודת החברות, על ידי רוב בעלי המניות בחברה, כאשר ברוב זה נכללים לפחות שליש מקולות בעלי המניות שאינם בעלי עניין אישי בעסקה (להלן - "בעלי המניות הלא נגועים"). במצב הדברים טרם האירועים נשוא חקירה זו, היו סיכויים מועטים כי רוב כזה יימצא, עובדה שהיתה ידועה לאייזנברג, שפנה בימים שקדמו לאסיפה הכללית לחלק ממחזיקי המניות ה"לא נגועים" בערד, ובכלל זה לגופים מוסדיים, כמו קרנות וקופות גמל, שהחזיקו במניות ערד. רובם אמרו לו כי הם מתנגדים לעיסקת ישרס, משום שהיא לא היתה כדאית לערד, לאור המחיר שנקבע למניות ישרס.
עיסקת ישרס אושרה ביום 10.8.97 בדירקטוריון של חברת ערד, בו חברים, כאמור, הן אייזנברג, הן ספיר והן גזונטהייט ומאשה שפיצר, מקבוצת אג"ש, והאסיפה הכללית נקבעה ליום 19.8.97.
לאחר שנודע לאייזנברג, כי רוב בעלי המניות "הבלתי נגועים" יתנגדו לעיסקה, הוא פנה - על פי מימצאי החקירה עד כה - להרי ספיר וביקש את סיועו באיתור אנשים, שניתן יהיה להציגם כמי שאינם בעלי עניין אישי בעיסקה, על מנת שניתן יהיה "למכור" להם את הכמות הנדרשת של מניות ערד, כדי שיוכלו להוות את אותו "שליש לא נגוע", הנדרש לאישור עיסקת ישרס באסיפה הכללית של ערד. על פי הראיות שנאספו, פנה הרי ספיר לבנימין יסלזון (אחיו, מיכאל, הינו תושב חוץ) ונקבעה פגישה בין בנימין יסלזון לבין אייזנברג. בפגישה זו, הציע אייזנברג ליסלזון להפוך ל"שותף אסטרטגי" בערד והוסכם שהאחים יסלזון יקנו את מניות אשרת בערד. כן הוסכם כחלק מתנאי העיסקה, שיסלזון יצביע (בכוח המניות שירכשו האחים בערד) בעד ביצוע עיסקת ישרס. במענה לשאלתו של יסלזון מה יקרה אם יסבול הפסד כספי כתוצאה ממכירת המניות, נאמר לו, כי יינתן לו פיצוי על המכירה, במידה שאכן יפסיד.
ביום 17.8.97 מכר אייזנברג לאחים יסלזון, בעיסקה מחוץ לבורסה, את אותם %7.5 ממניות ערד שהיו בידי "אשרת", שהיא, כאמור, חברה בשליטתו. מממיצאי החקירה עולה לכאורה, כי רכישתם של האחים יסלזון בוצעה בשיתוף פעולה ביניהם, כך שיש לראותם כ"רוכשים יחד" לפי ההגדרה בחוק ניירות ערך. עיסקת המכירה לאחים יסלזון בוצעה לפי שער הבורסה. בו ביום נמסר דיווח מיידי, לפיו חדלה "אשרת" להיות בעלת עניין בערד, בעקבות עיסקת המכירה לאחים יסלזון. מהחקירה עולה, כי על אף היות האחים "רוכשים ביחד", כך שיש לראות כל אחד מהם כמחזיק במלוא הכמות של %7.5 ולכן כבעל עניין בערד, לא ניתן דיווח על היותם לכאלה, וזהותם כרוכשים בעיסקת המכירה של "אשרת" לא נחשפה. כתוצאה מכך, זהותם לא היתה ידועה גם באסיפה הכללית.
ההצבעה באסיפה הכללית של ערד נערכה ביום 19.8.97 ואליה נשלחו, מטעמם של האחים יסלזון, ומטעם לקוחותיו האחרים של ספיר מספר אנשים בעלי יפוי כוח לצורך ההצבעה. אנשים אלה לא ידעו בשם מי הם מצביעים וחלקם נדרשו על ידי אייזנברג שלא להזדהות, וזאת על מנת שיצביעו בתור "בלתי נגועים" בעד אישור עיסקת מכירת מניות ישרס מאג"ש לערד. חלק ממיופי הכוח תודרכו ימים מספר קודם לכן על ידי הרי ספיר, כי עליהם להתייצב במקום האסיפה, לפנות לשלמה אייזנברג והוא יאמר להם כיצד להצביע. מיופי הכוח אכן עשו כפי שנתבקשו ובפגישתם עם אייזנברג, אשר גם בה לא נאמר להם בשם מי הם מצביעים ובמה מדובר, אמר להם אייזנברג כי כאשר יקרא בשמותיהם, עליהם לומר שהם בעד. אחד ממיופי הכח, עובד חברת ערד, הונחה על ידי שלמה אייזנברג להצביע בעד העסקה, מבלי שידע כי הוא מצביע עבור היסלזונים.
ואכן, באסיפה הכללית, בין השאר בזכות הצבעתם של מיופי הכח, נתקבלה החלטה לאשר את עיסקת ישרס ובאותו יום, דיווחה ערד בדיווח מיידי לבורסה, כי באסיפה הכללית היו מיוצגים ב-%82 מכלל בעלי המניות בחברה וכי עיסקת רכישת מניות ישרס על ידי ערד אושרה כנדרש. יודגש, שללא ספירת קולותיהם של האחים יסלזון כקולות "לא נגועים", לא היה מתקבל הרוב הדרוש לאישור העיסקה.
ביום 19.8.97 פנתה רשות ניירות ערך לערד ודרשה הסברים ופרטים לגבי העיסקה שבמסגרתה נמכרו מניות ערד על ידי "אשרת". ביום 20.8.97 השיבה ערד, כי "למיטב ידיעת החברה, לא נערכו הסכמים בכתב או בעל פה בין הצדדים לעסקה", כי "למיטב ידיעת החברה, לא נקבעו הסדרים למכירה/רכישה חוזרת של המניות בעתיד", וכי "למיטב ידיעת החברה, לא נערכו הסכמי הצבעה בין הצדדים, הן בכלל והן בקשר לאסיפה מסויימת כלשהי" (כי "החברה לא קיבלה הודעה לפיה איזה מהרוכשים הפך להיות בעל עניין בחברת ערד כאמור)".
על פי הראיות שנאספו עד כה, תשובת החברה נמסרה על פי הנחייתו של אייזנברג והוא ידע שהאימרות הנכללות בה הינן שקריות ונמסרו במטרה להטעות את הרשות ואת המשקיעים. כזכור, הן אייזנברג - יו"ר דירקטוריון ערד, והן הרי ספיר - דירקטור בערד, נכחו בפגישה עם יסלזון, בה סוכמו פרטי ההסכם, לרבות ההסכמה לגבי הצבעה בעד עיסקת ישרס באסיפה הכללית וההבטחה לפיצוי במקרה של הפסד בעת מכירה של מניות ערד.
ב-21.8.97, יומיים לאחר האסיפה הכללית וארבעה ימים בלבד אחרי מכירת כל אחזקותיה בערד לאחים יסלזון, החלה "אשרת" לרכוש שוב את מניות ערד.
השינוי לעיסקה (בדבר תוספת אפשרות ביצוע עיסקת ישרס במזומן), אשר תואר לעיל, אושר בדירקטוריון ביום 28.8.97. ביום 7.9.97 זומנה אסיפה כללית, שגם בה, כאמור, נדרש רוב שבו נכללים לפחות שליש מקולות בעלי המניות שאינם בעלי עניין אישי בעיסקה, וגם כאן התרחש תהליך הצבעה דומה לזה שהיה באסיפה הקודמת והשינוי לעיסקה אושר, כאשר במניין קולות ה"לא נגועים" נמנו קולותיהם של האחים יסלזון. גם כאן הופיעו לאסיפה מיופי כח להצבעה, שלא ידעו בשם מי הם מצביעים וגם כאן הם תודרכו על ידי אייזנברג להצביע בעד העסקה. גם במקרה זה, נמצא שללא ספירת קולותיהם של האחים יסלזון כקולות "לא נגועים", לא היה נוצר הרוב הדרוש לאישור שינוי העיסקה.
ביום 29.8.97 פירסמה ערד תשקיף לציבור, במסגרתו הציעה ערד מניות לבעלי מניותיה הקיימים, בדרך של הנפקת זכויות. בין השאר תוארה עיסקת ישרס, מבלי שניתן גילוי להסכם ההצבעה בין יסלזון לאייזנברג שבלעדיו לא היה מתקבל אישור לעיסקה, ולהסדר הבטחת הפיצוי במקרה שהאחים יסלזון יפסידו במכירת מניות ערד. עיסקת ישרס היתה תנאי הכרחי להנפקת הזכויות שתיכננה ערד, ואשר יצאה לפועל, כמצויין לעיל. יתר על כן - יותר ממחצית תמורת ההנפקה נועדה לשם תשלום התמורה לאג"ש בגין רכישת מניות ישרס על ידי ערד. עסקת ישרס ואישורה על ידי האסיפה הכללית, אישור אשר על פי ממצאי החקירה עד כה נתקבל במירמה, כמפורט לעיל, קיבלו ביטוי מרכזי בתשקיף ערד.
מן הראיות שנאספו בחקירה עולה גם, כי החשודים פעלו לתאם ביניהם את הגרסאות שימסרו בחקירה. חלק מהחשודים פנו לאחרים וניסו להשפיע עליהם למסור גירסה שקרית, כאשר יזומנו לחקירה, וזאת בכוונה לשבש את החקירה. « «החשד: שלמה אייזנברג הציע ליסלזון "שותפות אסטרטגית" תמורת תמיכתו באסיפה הכללית «להלן הנוסח המלא של הנספח לבקשת השחרור בערבות של שלמה אייזנברג, בנימין יסלזון והרי ספיר