* 1978: עוזיה גליל פוגש בבוסטון את ד"ר מוריס ויינברג, פיזיקאי אמריקני שהקים כבר בשנת 1977 את פיברוניקס, חברה אמריקנית הפועלת בתחום הסיבים האופטיים. השניים החליטו להקים בארץ חברה משותפת לפיתוח מוצרי קישוריות לרשתות תקשורת מקומיות המבוססות על סיבים אופטיים. לחבורה מצטרף כבר בתחילת הדרך פרדריק אדלר, ממשקיעי הון הסיכון המהוללים והוותיקים שפעלו בארץ, ושבין השאר היה מעורב בהקמת סאיטקס.
* תחילת שנות ה-80: החברה מבוססת על ידע שהעביר ויינברג לארץ ועל עבודה של צוותי פיתוח שהוקמו באלביט. עיקר הביקוש למוצרים הוא בתחום הצבאי, מצידה של רפא"ל. אלביט העבירה לפיברוניקס צוות פיתוח בראשותו של מוטי גורה, שפיתח מרבבים לתקשורת נתונים על בסיס סיבים אופטיים. מוצרים אלו עוררו עניין רב ברחבי העולם ופיברוניקס סומנה כסיפור הצלחה אפשרי.
* 1983: פיברוניקס מגייסת בוול-סטריט 6.7 מיליון דולר ע"י הנפקה של %26 ממניותיה לפי שווי חברה של כ-26 מיליון דולר. הכנסות החברה במחצית הראשונה של השנה מגיעות ל-1.84 מיליון דולר בלבד, אולם הן צמחו פי 4 ביחס לתקופה המקבילה ב-82'.
* 1985: פיברוניקס סוגרת 5 קווי מוצרים ומחליטה להקדיש את עיקר מאמציה לתחום ה-FDDI. מוטי גורה פורש מהחברה ומוחלף ע"י יוסף מעין.
* 1989: פיברוניקס מסיימת את השנה עם 469 עובדים ומכירות של 48 מיליון דולר.
* 1990: המכירות גדלות ל-62.5 מיליון דולר. מנכ"ל החברה, ג'ון הייל, מצהיר: "מוצרינו מובילים בשוק, ואנו מאמינים כי העתיד נותר מבטיח עבור פיברוניקס".
* 1992: ירידה בהכנסות ל-54.3 מיליון דולר והפסד של 25.2 מיליון דולר שנובע בחלקו מרה-ארגון מקיף בחברה.
* 1993: פיברוניקס מבצעת רה-ארגון נוסף, שכולל החלפה של הצוות הניהולי.
* 1994: פיברוניקס מכריזה על רכזת הגיגההאב, שהיתה אמורה לאפשר לה לחזור לצמיחה. המוצר לא זוכה להצלחה מספקת, והחברה לא מצליחה לחזור לרווחיות. אלרון, שהשקיעה בפיברוניקס כ-12 מיליון דולר בשנים 92'-94', מוכרת אותה לחברה הבת אלביט, בתמורה לכ-%2 מאלביט.
* 1996: אלביט נכשלת בניסיון ההבראה של פיברוניקס ומוכרת אותה לחברת MRV האמריקנית, שהוקמה על-ידי מספר ישראלים ובהם ניר לוטן, לשעבר עובד פיברוניקס, תמורת 23 מיליון דולר, שרובם יועדו לכיסוי התחייבויות קיימות של פיברוניקס. « «הכל התחיל בבוסטון «