רוברט רייך שהיה שר העבודה בממשלתו הראשונה של ביל קלינטון, היה ידוע כמי שמקבל את החלטותיו לפי שיקולים פוליטיים. אפילו האופוזיציה הרפובליקנית כיבדה אותו למרות הביקורת שנמתחה עליו לעיתים קרובות. יורשתו בתפקיד, אלכסיס הרמן, לא תזכה, כנראה, לאותו היחס הנדיב.
ראשית, איגודי הפועלים אינם מרוצה מכך ששר העבודה לא הגיע משורות האיגודים המקצועיים. הם היו מעדיפים את ציר הקונגרס אסטבאן אדוארד טורס מקליפורניה, עסקן לשעבר של איגוד פועלי המכוניות יונייטד אוטו וורקרס, או את נציג השחורים ממיזורי, אלן ויט.
הרמן מצטיינת, בלי ספק, בכושר ארגוני מעולה. החל משנת 1993 היא מילאה את התפקיד הבעייתי של מנהלת יחסי הציבור בבית הלבן. הרמן שמרה על קשרים הדוקים עם רון בראון, שהבטיח בשנת 1992 את בחירת ביל קלינטון כמועמד המפלגה הדמוקרטית בוועידה בניו יורק. אחרי מותו של בראון בהתרסקות מטוס בבוסניה באביב השנה, הרמן אירגנה את טכסי האבל ביעילות רבה ובטקט כזה, שקלינטון התרשם עמוקות מכישוריה של היחצ"נית שלו.
שיתוף הפעולה ההדוק עם הדמוקרטים וניהול הוועידה של המפלגה ב-91'-92' לא יקל על אישור מועמדותה לתפקיד החדש על-ידי הרוב הרפובליקני בסנאט. דוברים ראשיים במחנה הרפובליקני טוענים שהיא לא מתמצאת די הצורך בבעיות בשוק העבודה. את נסיונה בתחום זה היא רכשה לפני עשרים שנה, בימי מימשל קארטר, כאשר ניהלה את המדור לענייני נשים במשרד העבודה.
אבל, פוליטיקאים דמוקרטיים טוענים ההיפך. הכומר השחור ג'סי ג'קסון, שלחם למען מינויה של אלכסיס הרמן, היה מרוצה מאוד שארגון הגג של האיגודים המקצועיים אחרי ביקורתו הראשונית, שיבח את בחירתה לשרת העבודה. גם הסנאטור הדמוקרטי אדוארד קנדי החליט, אחרי שיחה עם הרמן, להיאבק למען אישורה לתפקיד.
קלינטון הציג את המועמדת לשרת העבודה כ"אשת עסקים מצליחה" - היא הקימה בעבר חברה לשיווק ולניהול - וכ"כוח מוביל במאמצים לשלב מיעוטים בתהליכי המשק". לדברי הנשיא, הרמן "תהיה בארבע השנים הקרובות מופת לאומי בהגשמת השליחות הזאת לטובת המשפחות העובדות". « «התנגדות לשרת העבודה של ארה"ב «