11 שנה מתנהל הקרב המשפטי בין פרקליטות המדינה לבין זרח גהל, בעל השליטה בפועל בחברת דובק. היום (א') אישר שופט בית המשפט המחוזי בירושלים דוד חשין עיסקת טיעון בין גהל לבין הפרקליטות, ובכך למעשה הגיעה לקיצה "פרשת גהל", במסגרתה נפתחו נגד גהל שני תיקים, האחד פלילי (על ידי הפרקליטות) והשני אזרחי (על ידי שלטונות מס הכנסה).
עיסקת הטיעון, שדבר המו"מ לעריכתה פורסם לראשונה לפני כחודש וחצי ב"גלובס", קובעת כי גהל יודה ויורשע בעבירה של קבלת דבר בתחבולה (להבדיל מעבירה של קבלת דבר במירמה, בה הואשם בכתב האישום שהוגש נגדו ביוני 96') בגין המעשים המיוחסים לו, וישלם לקופת המדינה קנס של 2 מיליון דולר תמורת סגירת התיק. בנוסף לקנס, הוטל על גהל עונש של שנתיים מאסר על תנאי ל-3 שנים במקרה של ביצוע עבירה דומה.
כמו כן, ל"גלובס" נודע, כי הושג הסכם פשרה בין גהל לבין שלטונות מס הכנסה בנוגע לתיק האזרחי המתנהל נגדו. לפי הפשרה, שטרם הוגשה לאישורו של בית המשפט, ישלם גהל סכום הנאמד ב-6.5 מיליון דולר תמורת סגירת התיק האזרחי נגדו. במסגרת התביעה שהגישו שלטונות המס נגד גהל נטען שהאחרון התחמק מתשלומי מס בסדרי גודל המוערכים בכ-30 מיליון שקל. תשלומי המס האמורים כרוכים ישירות ברווח האישי שהפיק גהל מניפוח מחירי הטבק, בגינו הוגש נגדו כתב האישום.
כזכור, פרטי התיק האזרחי נגד גהל נאסרו לפרסום עד כה, וזאת בעקבות בקשה בה טען עו"ד יעקב ויינרוט בשם גהל, כי הפרסום עלול להשפיע, לרעתו של גהל, על ניהול התיק הפלילי נגדו.
יודגש, כי כל הסכומים עליהם הוסכם בעיסקת הטיעון ובהסכם הפשרה ישולמו על ידי גהל ישירות, ואילו מקופתה של דובק עצמה לא ישולם כל סכום כסף, שכן החברה איננה צד להליכים המשפטיים.
עיסקת הטיעון הנוכחית הינה בבחינת תקדים בישראל, שכן מדובר בפעם הראשונה בה נסגר הליך פלילי בהרשעה מבלי שכף רגלו של הנאשם דרכה בבית המשפט בישראל. גהל, שיוצג בעיסקה על ידי עו"ד יואב בן-דרור ממשרד ש.הורביץ ועו"ד גדעון ויינשטוק, ימשיך לשהות בלונדון, שם הוא מתגורר מאז שנת 88', והוא לא חויב להגיע לארץ על מנת לסגור את עיסקת הטיעון. כזכור, בכתב האישום נגד ארנסט יפת ז"ל, לשעבר מנכ"ל בנק לאומי, דרשה המדינה את נוכחותו של יפת בארץ כדי להמשיך את ההליך המשפטי נגדו.
במקביל לעיסקת הטיעון עם הפרקליטות, אותה ייצג בתיק עו"ד משה לדור, הודיע זרח גהל על התפטרותו מחברותו בדירקטוריון דובק ובמועצת המנהלים של החברה. גהל היה עד כה על תקן של "מנכ"ל בחופשה" בדובק, והיום הסתיימו סופית יחסי עובד-מעביד בינו לבין החברה.
פרישתו של גהל ממעמד של עובד בדובק, בעקבות התפטרותו הרשמית ממנכ"לות החברה, תגרור אחריה את הפעלת הסכם הפרישה בינו לדובק, הכולל תשלום פיצויי פרישה נאים לגהל. הסכום שנצבר לטובת גהל בגין פיצויי הפרישה הוא 3.2 מיליון שקל, ואותו יקבל גהל בקרוב. כיום מכהן ד"ר אריה עובדיה כמנכ"ל זמני בדובק, וההערכות הן כי בעקבות פרישתו של גהל ימונה עובדיה למנכ"ל קבוע של החברה.
בנוסף, נודע כי גהל מכר היום חלק ממניותיו בדובק (שהגיעו עד היום ל-%8.9 מזכויות ההצבעה) למשקיעים פרטיים, ובכך חדל גם להיות בעל עניין בחברה.
עם זאת, דרכיהם של דובק וגהל לא נפרדו לגמרי, וגהל ימשיך לשמש כיועץ חיצוני לדובק, המבקשת "לנצל את ניסיונו הרב בתחום הטבק". בשנתיים האחרונות שימש גהל בתפקיד זה, ועלות שירותי הייעוץ שסיפק לחברה אמורה להגיע בשנת 97' ל-2 מיליון שקל, לאחר שהאסיפה הכללית של החברה אישרה בסוף 96' את העלאת שכר הייעוץ של גהל.
גהל הואשם, יחד עם יהושע נחמן, שהיה מתווך עיסקאות הטבק של דובק, בהונאת המפקח על המחירים במשרד התעשיה והמסחר. הטענה העיקרית בכתב האישום, שהוגש ביוני 96', היתה כי גהל "ניפח" את המחירים לפיהם נרכש טבק עבור דובק, והפיק, יחד עם נחמן, מהעלאות המחירים הפיקטיביות הללו רווח אישי המוערך בכ-6 מיליון דולר.
העבירות שיוחסו לגהל בכתב האישום מתייחסות לשנים 84'-86', ובמהלך חקירת אגף המכס נעצר גהל בשלהי שנת 86' על ידי חוקרי המכס. בחלוף 450 יום, שהיו בזמנו פרק הזמן המקסימלי לעיכוב יציאת חשוד מהארץ מבלי שיוגש נגדו כתב אישום, הוסרו המגבלות על חופש התנועה של גהל. בעל השליטה בדובק, שיוצג אז על ידי עו"ד אורי סלונים, ארז את חפציו וטס ללונדון, בה הוא מתגורר עד היום.
הנימוק הרשמי לעובדה שמאז לא קפץ גהל אפילו לביקור בישראל, הוא מצבו הבריאותי. גהל לקה בתחילת שנות ה-80 בלבו, ומאז מקורביו דואגים להעביר מדי פעם לארץ דיווחים על פיהם "האיש חולה מאוד".
בריאותו הרעועה של גהל היא גם אחד הנימוקים שהזכירה פרקליטות המדינה לעיסקת הטיעון שנרקמה עם גהל. בנוסף, נימקה הפרקליטות את עיסקת הטיעון בקנס המשמעותי שישלם גהל, בפרק הזמן הארוך שעבר מאז שהתרחשו המעשים שיוחסו לגהל ועד היום, ובכך שבמהלך התקופה אף נפטרו מספר עדים מרכזיים, וביניהם רות הירש, ששימשה כמנכ"ל דובק בשנים האחרונות. עוד טענה הפרקליטות, כי דובק נוקטת בשיטת חישוב העלויות של "CSOT PLUS", ולכן היא לא נפגעה כלכלית ממעשיו של גהל.
גהל, למרות שהחזיק רק ב-%8.9 ממניות ההצבעה בדובק, ואף על פי שניהל את החברה בעשור האחרון באמצעות שלט רחוק, היה בעל השליטה הבלתי מעורער בדובק. לגהל היה רוב מוחלט באסיפות הכלליות של דובק, וזאת באמצעות מניות שהחזיקו שתי חברות זרות הרשומות בשוויץ, ישראנול וטראוון הנדלס, המחזיקות ב%17.7 וב-%14.1, בהתאמה, מזכויות ההצבעה בחברה.
שתי החברות הזרות, שתעלומה אופפת את זהותו של בעל השליטה בהן, נותנות תמיכה מלאה לגהל באסיפות הכלליות של החברה, ולכך יש להוסיף גם את הקולות הנובעים ממניותיו של חיים גהל, אחיו של זרח, אשר מחזיק גם כן ב-%8.9 מזכויות ההצבעה בחברה. חברה בת של דובק, חיס סיגריות, היא בעלת המניות הגדולה ביותר בדובק, עם אחזקה של %21.4 ממניות ההצבעה בחברה.
במהלך עשרות שנות קיומה של יצרנית ומשווקת הסיגריות, שתופסת מעמד של מונופול בישראל, ידעה משפחת גהל לשמור על שליטתה בחברה גם בזמנים קשים. בסוף שנות ה-80 הצליח גהל, למרות שכבר שהה בחו"ל, להדוף את ניסיון ההשתלטות של המשקיעים דוד מושביץ ודוד יגלום על דובק באמצעות גיבוי שקיבל מעובדי החברה, שאיימו להשבית את המפעל במקרה של העברת השליטה בחברה מידי גהל.
הרבה שנים קודם לכן, בשנות ה-60, הוחזקה השליטה בדובק על ידי המשפחות וסקביץ' וגהל. עם פטירתו של נחום וסקביץ', סבו של איש העסקים נחום וסקביץ', הסתער על ניהולה של דובק מרטין גהל, אביו של זרח, ודחק ממעורבות כלשהי בחברה את נחום וסקביץ' הנכד, שכיום מנהל עסקים פרטיים ואין לו כל נגיעה לחברה. «מאת אמיר אייזנברג «זרח גהל קונה את חירותו תמורת 8.5 מיליון דולר «במסגרת עיסקת טיעון הודה מנהלה לשעבר של חברת דובק, מבלי שכף רגלו דרכה בארץ, בעבירה קלה יחסית של תחבולה בגין ניפוח מחירי טבק בשנות ה-80, שהניב לו רווח אישי של 6 מ' ד' * גהל ישלם 8.5 מ' ד' תמורת סגירת ההליך הפלילי והאזרחי נגדו ויפרוש מתפקידיו בדובק * עם זאת, ימשיך גהל לכהן כיועץ לחברה ולקבל שכר של 2 מ' ש' בשנה * דובק לא תישא בתשלום כלשהו, פרט לתשלום פיצויי הפרישה לגהל בגובה של 3.2 מיליון שקל