גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

שאול נחמיה אייזנברג

אהבה גדולה לא היתה במשפחה שהקים שאול נחמיה אייזנברג וטינה גדולה השאיר אחריו. איש קשה ושתלטן. אחרי מות קדושים, אומר הפסוק. אבל האם לא ידע מה יקרה לאחר שתיפתח צוואתו? האם לא הבין שכל השנאה שנבלמה וננעלה בחייו, תפרוץ החוצה לאחר מותו? אולי חשב שלעולם לא ימות. ואולי זה בדיוק מה שרצה שיקרה?

גאון, מבריק ופיקח היה שאול נחמיה. הייתכן שלא ידע, ברגע שחתם את צוואתו, שהוא מכוון את הזרם השחור והעכור של האיבה לכיוונו של בנו יחידו ארווין? הרי לא יתכן ששנא אותו עד כדי כך. אולי רצה לומר לו: רצית כסף? קח אותו ותחנק איתו.

אולי הוא יושב שם למעלה וצוחק צחוק מריר ואכזר? או אולי, אולי, התכוון אחרת וכתב אחרת? אולי כתב צוואה אחרת? אולי הצוואה הזו בכלל מזויפת? )"לא חוקית" ייאמר בתביעה(. אולי חשב שהבן שיירש אותו ייהפך לו עצמו, ימשיך להיות כמוהו - להתנהג כאילו הכל שייך לאמא לבנות ולילדיהן והוא, ארווין, רק המנהל?

האם בגד שאול אייזנברג במשפחתו, או אולי ארווין הוא שהחליט לפרש לא נכון את האותיות?

ארווין אייזנברג

שלא בפניו, קוראים לו "הסמוראי". מאופק ונוקשה, שהניף באחת את החרב הגדולה ושרט את נשמתה של אמו ומשפחתו. האם שנא את אביו עד כדי כך? האם הוא לא אוהב את אמו? אולי לא מבינים אותו? אולי הראש שלו עובד אחרת?

חיים לגמרי לא קלים היו לו. האבא הכשיר אותו להיות יורש עסקיו. יורש האימפריה. הליכי ההכשרה היו קשים ואכזריים. האבא לא האמין בחיים קלים, לא האמין שאנשים שטוב ונוח להם מסוגלים לנהל בהצלחה עסקים קשוחים וחובקי עולם.

העומדים לצידו מתארים אותו כאיש בעל כושר אנליטי, שקט, מאזין, שומע דעות ובסוף, בטון שקט, מכריע. מבין מהר, קולט מהר ומכריע מהר. ב-24 שעות החליט וביצע את פיטוריו של מתי מורגנשטרן, מי שהיה מנכ"ל צים. בתוך כמה שעות הזיז את משה ארנס מתפקידו בצים. תוך שעתיים מרגע שנודע לו על מותו של אביו הוא טילפן למי שהיה צריך והודיע שהוא מממש את האופציה לרכישת מניות כי"ל מהממשלה. העברת הצ'ק בוצעה כאשר ארונו של האב היה באוויר, מסין לישראל.

יש לו תדמית של איש מנוכר, אולם בשיחות אומרים שהוא חביב. מעשן הרבה מאוד. חובב כלבים ומגדל יותר מ- 10מהם בביתו. שולט בעברית. שירת שירות צבאי מלא. יש לו חבר או שניים מאז. לא מופיע באירועי יחצ"נות. חבר טוב של אודי רקנאטי.

קיבל את חינוכו במוסדות ביפן, שוויץ ואנגליה. כשהתנהל הליך הגירושין מאשתו הראשונה, הוא נודה ממשפחתו, נשלח לגלות ונשאר בלי כסף. אומרים שזה נועד היה להוכיח שהוא חסר כל הון, ולמנוע ממנה לדרוש ממנו כספים. נשוי לדליה, ישראלית, יחד הם מגדלים חמישה ילדים. אומרים שהיא החברה הכי טובה שלו.

בשבעה על מות אביו, ישבו בני המשפחה על כורסאות בסלון הבית הגדול. ארווין ישב קרוב לאימו, במרחק מה ישבו הבנות. אסתר זוכוביצקי ישבה קצת יותר רחוק. האמא הראתה תלות בבנה. צריך לשאול את ארווין, מה ארווין אומר.

בתום השבעה, מיד אחרי שקרא את הצוואה מתוך דף מצולם, ולמשפחה ההמומה הסתבר שהאם נשארת עם זכות להתגורר בבית ועוד 2מיליון דולר למימון שארית חייה, הוא לקח לה את הנהג, פיטר כמה משומרי הבית, פיטר כמה מהטבחים המועדפים עליה ובשקט סימן: מעכשיו את כולך, וכל כולך, תלויה בי. תתחנני.

לאה אייזנברג :פגועה ותלויה בחסדי בנה

בת למשפחת אצולה יפנית. היתה הגשר למנהיגי המזרח הרחוק עליו צעד שאול נחמיה, הפליט היהודי הצעיר שברח מאירופה. משפחתה פתחה בפניו את הדלת לעסקים עם יפן המותשת והממוטטת ממלחמת העולם השנייה. נוכחותה סייעה לו להתקבל במדינות מזרח אחרות. היא התגיירה למענו, ילדה לו חמש בנות ובן, סגדה לו, גידלה את ילדיה לייראה, הערצה וכבוד אליו.

בסוף הוא בגד בה. צוואתו הותירה אותה פגועה ותלויה בחסדי בנה. צריך היה לקרות משהו נורא ואיום, כדי שאמא תעז לתקוף את בנה בעבור כסף.

חמש בנות

אלפרידה דימנט ז"ל, אסתר זוכוביצקי, ליז הארדי, אדית רוזנפלד ואמילי פורמן.

כל בת, משנישאה, קיבלה בית, אחוזה למגורים. ליז הארדי ואסתר זוכוביצקי בכפר שמריהו. אלפרדה המנוחה, בית בלונדון ובית בסביון. אמילי בלונדון ואדית רוזנפלד בסביון ויפו.

ככל הידוע, במשך כל השנים, קיבלה כל בת קיצבה חודשית, כולן אותו סכום. מדובר ב= 30=25אלף דולר, לאחזקת הבית והמשפחה.

לא ברור אם הכסף בא מקרנות נאמנות שהאב פתח להן או ממקורות שוטפים של הפעילות הכספית העיסקית שלו. ככל הידוע ברגע זה, עם מותו של האב, אין לבנות קרנות נאמנות. יש אומרים שארווין, מרגע שהשתלט על הכל, השתלט גם על זה. אחרים אומרים שהכסף בא מהשוטף, והשוטף הרי בין כה כבר של ארווין. הוא לא מתכוון להמשיך בדרכו של אביו ולא להעביר הקצבות חודשיות.

ארבע משפחות הבנות - דימנט, הארדי, רוזנפלד ופורמן - קיבלו כל אחת %5 מירושת האב, הנאמדת בכמיליארד ורבע דולר.

אלפרידה: הביאה את יגאל דימנט

אלפרידה, נשואה היתה ליגאל דימנט. בשלב מסוים היא בחרה לחיות בלעדיו. אביה כעס מאוד ושמר על יחסיו עם חתנו, שהמשיך לנהל את עיסקי האב מלונדון. משחלתה במחלה קשה, חזר יגאל הביתה, טיפל בה עד יומה האחרון.

יגאל הוא החתן המקורב ביותר לארווין הבן. עם השאר ארווין לא נוהג לשמור על יחסים כלשהם.

ליז הארדי: אצרה את כעסה

ליז הארדי נישאה לדורעם הארדי שהיה איש עסקים עצמאי. בשלב מסוים השתלב במערכת המשפחתית. היא עצמה ניסתה יכולתה בעסקים, רכשה וניהלה את אלדן טק. תוך זמן הסתבר שהחברה מפסידה. ארווין ביקש לחסל את העסק, אביו תמך בו, היא כעסה ואצרה את כעסה בתוכה.

אדית רוזנפלד: התרחקה מעסקי המשפחה

אדית רוזנפלד ברחה מכל ענייני המשפחה והעסקים, רכשה סטודיו ביפו והיא נחשבת לציירת מחוננת במיוחד. נשואה בשקט למאיר רוזנפלד, שהשתלב בעיסקי האב, אבל גם הוא שמר על ריחוק מה מהסערות שסביבם.

אמילי פורמן: מערערת על תקפות הצוואה

אמילי פורמן, הבת הצעירה ביותר, שהיא ככל הנראה בעלת ההשפעה הגדולה על אימה. אמילי היא המניעה את המערכת המערערת על תקפות צוואתו של האב. היא רואה, וכל השנים ראתה את עצמה מסוגלת לנהל מערכת עיסקית - דבר שלא ניתן לה על פי החלטת האב ובנו.

שנים רבות התגוררה עם בעלה הורציו פורמן בלונדון. יש אומרים שבשלב מסוים אביה נעתר לה ורכש עבורה בית השקעות בלונדון. זה לגמרי לא בטוח. על כל פנים, היא רואה את עצמה מסוגלת להשתלב בניהול העסקים, ולייצג את החלק של אימה בעיסקי אביה, אם וכאשר יוחלט אחרת ממה שהצוואה הנוכחית קובעת.

אסתר זוכוביצקי: הצוואה נכתבה בזמנים הקשים

המלחמה הקשה שפרצה באמצע שנות ה= 80בין שאול אייזנברג לבין חתנו, יונתן זוכוביצקי, בעלה של הבת אסתר, החלה בגלל מניות החברה לישראל.

בימים ההם ניהל זוכוביצקי, בעזרתו של חברו לספסל הלימודים מיקי אלבין המנוח, את כל מערך העסקים של אייזנברג בישראל. בני המשפחה האחרים, החתנים והבן ארווין, חיו בחוץ, בלא דריסת רגל במערכת הישראלית. אייזנברג עצמו לא היה כאן, לא ידע ולא התערב.

בישראל של סוף שנות ה- 70ותחילת שנות ה- 80היה אלבין כל יכול. מכל הבחינות. השניים, בדרך כלל באמצעות חברת "פריון", יצרו כאן בועה כלכלית בורסאית אדירה ששטפה את כל המדינה.

כמה מהעסקים שהיו מעורבים בהם: רכישת פי.בי ששלטה בבינלאומי, שליטה בבנק הספנות, ובמסגרת רכישת חברות והנפקת מניותיהן בבורסה זכורות, ולא לטוב, אתא, רפק אלקטרוניקה, קירור ואספקה, מחסני ערובה, יעסור, קיבריה מקרקעין, לומיר, מטוויות מאוחדות, נשואה, דלתא, אינטרגמא ועוד.

שנים קודם לכן היה שאול אייזנברג איש העסקים היהודי הראשון שנענה לקריאתו של פנחס ספיר ידידו ושם את מיליון הדולר הראשונים להקמתה של החברה לישראל. השני היה הברון רוטשילד. היחסים בין השניים היו גרועים. כל אחד מהם ראה עצמו כאביר היהודים.

יום אחד, בתחילת ,'82 אחרי תקופה מתמשכת של שליטה בחברה, שהיה בה יותר כבוד מאשר חשיבות כספית, חברו יחדיו הברון, קבוצת משקיעים מלונדון ויעקב לוינסון המנוח, מי שהיה אז האיש החזק של בנק הפועלים וכלכלת ישראל, וסילקו את אייזנברג מהוועדה האקזקוטיבית של החברה לישראל.

אייזנברג הנפגע הורה לזוכוביצקי ולאלבין להיפטר מיידית מהחבילה שהחזיק בחברה לישראל. אף אחד לא יודע בוודאות מה קרה אחר כך. יש ספקולציות ויש סיפורים המלווים בשמות רבים שעדיין פעילים, בגדול, בשוק הכסף והעסקים בישראל.

ככל הנראה, בעוד שלאייזנברג הודיעו שהחבילה נמכרה, הרי למעשה היא הועברה לקבוצת קש, והשליטה עליה נותרה למעשה בחסותם של אלבין וזוכוביצקי, בהמתנה לבאות. בדיעבד אמרו שהעריכו שכדאי וניתן יהיה להשתלט על החברה לישראל ולנקום את נקמתו של אייזנברג בברון. אבל בינתיים היו צריכים כסף, שבא מבנק המזרחי.

החברה לישראל, אז עדיין בשלב הטראומה של המאסר והעברות שביצע המנכ"ל החזק שלה מיכאל צור המנוח, יצאה אז בהנפקת מניות. יום אחד, בנובמבר ,'82 תמהו כמה אנשים לראות מודעה גדולה בעיתונים ובה הצעת רכש למניות החברה לישראל. על החתום היו קבוצות של אייזנברג, בארץ ובחו"ל, וחברות גדולות ומפורסמות נוספות דאז. מחיר ההצעה היה גבוה בהרבה מאוד ממחיר השוק.

אייזנברג, ככל הנראה, עוד לא ידע מכלום. הוא לה היה כאן וגם לא ממש התעניין. כדי לרכוש מניות החברה לישראל, מספרים הסיפורים, החלו השניים לזרוק לשוק מניות שהוחזקו על ידי הקבוצה. אבל הבורסה כבר קירטעה, המפולת הגדולה של המניות החופשיות כבר עמדה בפתח.

הלוואה לזמן קצר נלקחה מבנק לאומי, אז בשיא ימיו של ארנסט יפת. הלחץ הכספי על השניים הלך וגבר, מדובר היה בכמעט 60מיליון דולר תמורת איסופן של כ-% 26ממניות החברה.

בינואר '83הבורסה נפלה. בדרך עמדה התמוטטות המניות הבנקאיות )אוקטובר ('83ויפת לחץ להחזיר את הכסף. הם הלכו לאייזנברג, שפגש אותם בפאריס. הוא ביקש דו"ח, קיבל משהו כזה, אבל לא היו בו את כל התשובות שרצה. הוא רתח. רתח על שלא שמעו לו, שרימו אותו, שסיבכו אותו, כאב את המיליונים שהיה צריך להכניס כדי להציל את הבסיס הישראלי שלו.

זה היה גם השלב בו נשבר האמון. ארווין אייזנברג ויגאל דימנט - שעד אז לא דרכו בעסקים בישראל - הגיעו לכאן. אייזנברג החזיר את הכספים והשקיע עוד כמה עשרות מיליונים ברכישת מניות נוספות.

וכך, לא בכוונה, בלא רצון, בכעס ובטינה שלא נחלשה עד יום מותו, השתלט שאול אייזנברג על החברה לישראל. ובגיחוך גדול של הגורל, הפכה אותה חברה לישראל בתוך שנים אחדות למקור הכוח העיקרי והמרכזי שלו בארץ, ואחד המרכזים החזקים בעסקיו בעולם.

היחסים עם אלבין וזוכוביצקי נשמרו לכאורה עוד כמה חודשים. ישראל כבר היתה בעיצומו של משבר כלכלי כולל של המניות החופשיות והבנקאיות. כעבור זמן קצר הודיע זוכוביצקי על פרישתו. אלבין קיבל משהו והלך גם הוא. אבל כעבור זמן מה החל אייזנברג להאשים את השניים שגנבו ממנו. הוא העלה חשד שבמסגרת ההנפקות הסוערות והרבות שביצעה הקבוצה בסוף שנות ה- 70ותחילת ה- ,80הם נהגו לקחת לעצמם אופציות, ומשמכרו אותן, הכניסו את הכסף לכיסם.

ב- '85הוגשה תלונה למשטרה, על-ידי אייזנברג או אחד מחתניו. בתלונה פורטו החשדות נגד אלבין וזוכוביצקי. מיקי אלבין נעצר ונחקר )אחד מחוקריו היה ראובן קובנט, היום ראש מחלקת חקירות של רשות ניירות ערך(. בשלב מסוים, מותש ומבוהל, לאחר שעות רבות של חקירה, הוא נותר לבדו בחדר, קומה שלישית, מחלקת החקירות ביפו. כעבור זמן קצר נמצאה גופתו על גגון הבניין.

יונתן זוכוביצקי עזב את הארץ, התיישב בארצות הברית, ולא חזר לכאן מאז. שאול אייזנברג שב ולחץ על בתו להיפרד מבעלה. היא סירבה. שני ילדיה הגדולים נשארו כאן כל השנים. בנה שירת בצבא ביחידה מובחרת. בתה ילדה תינוק לא מכבר. בשנים האחרונות שבו והתקרבו הבת ואביה. הוא עדיין כעס על שבחרה לחיות עםבעלה.

הצוואה המדוברת, המנשלת את הבת מכל הונו של אביה, נכתבה ב- ,'86כלומר בשיאם של האירועים הקשים.

לינדה ליונג: יודעת גם מה שלא צריך

עוזרת עיסקית שליוותה את שאול המנוח בכל השנים האחרונות. מנהלת עסקים אוסטרית או גרמניה, נוצריה, שידעה והכירה כל נקודה וכל מיסתורין בעסקיו.

בניגוד לכל המנהלים המחוברים למערכת אייזנברג, בין אם הם שכירים או בני משפחה - היא באמת יודעת הכל. גם מה שיותר טוב לא לדעת.

היא הצטרפה לכל נסיעותיו, גם למסעו האחרון לסין, ממנו לא שב, אלא שהקדימה את נסיעתה חזרה.

במאבק הפנימי המשפחתי עומדת לינדה ליונג לצידו של ארווין אייזנברג.

עורכי הדין

אסתר זוכוביצקי, שנושלה מצוואת אביה, מיוצגת בעניינים שוטפים על ידי עו"ד יגאל ארנון. האמא, לאה, מייוצגת על ידי עו"ד יעקב וינרוט ואבנר זינגר. לצד הבן עו"ד יעקב נאמן, שאחיו משמש עו"ד של החברה לישראל.

עו"ד רם כספי משמש על פי צוואת האב כאחד ממנהלי העזבון )יחד עם עו"ד וילר משווייץ ועו"ד ליסבונה מלונדון וארווין עצמו.(

בימים אלה מנסה כספי לפשר, להרגיע את הרוחות ולנסות להגיע להסדרים בלי בית משפט.

«סטלה קורין-ליבר«שושלת אייזנברג «אהבה גדולה לא היתה במשפחה שהקים שאול אייזנברג. אבל האם לא הבין שכל השנאה שנבלמה וננעלה בחייו, תפרוץ החוצה לאחר מותו? כתבת השער של מוסף "כסף".