ידיעה קטנה ומוצנעת צדה את עיניי ב"גלובס" בשבוע שעבר: הקונגרס היהודי העולמי הודיע על כוונתו לפתוח במאבק לתשלום פיצויים ליהודים יוצאי מדינות ערב.
על פי דרישת הקונגרס, יש לתבוע פיצויים ממדינות ערב בגין רכוש שנאלצו העולים לישראל להותיר מאחוריהם. התעוררות הקונגרס היהודי העולמי לרכוש היהודי התעוררה דווקא כעת, משום שנושא פיצויים בגין רכוש נטוש צפוי ככל הנראה לעלות בעת המו"מ על הסדר הקבע עם הפלשתינאים, שלהם דרישות לפיצויים ניכרים על רכוש שנותר לאחר הבריחה והגירוש של פלשתינאים בעת מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים, ובמקביל עשויה ישראל לדרוש פיצוי על רכושם של יוצאי מדינות ערב.
אחרי שהיהודים המזרחים שעלו לציון בשם תורת ישראל כשהם משאירים שם רכוש גדול ומביאים תמימות ואהבה גדולה; כאשר על קבלת הפנים שהם זכו לה וזוכים לה עד היום הספיק ראש ממשלה נבחר לבקש סליחה על הדיכוי התרבותי-כלכלי-חינוכי - עכשיו מבקש הקונגרס היהודי העולמי ומבקשת הציונות לסחור ברכוש אבות אבותיי.
רכוש משפחתי יהיה ארגומנט וטענה מול הרכוש הפלשתינאי, לסיבה שבעטיה אפשר שלא לפצות אותם. אני תמה, מי זה שנתן בידי הקונגרס היהודי העולמי את הגושפנקא והסמכות לייצג את רכוש משפחתי? בשם איזו זכות ומי בכלל ייפה את כוחו של אותו קונגרס לייצג את אבותי היהודים?
כמה עזות מצח, חוצפה וגזענות טמונים ברעיון, לפיו אפשר לדבר על הרכוש המזרחי מול הרכוש הפלשתינאי. מדוע למשל אף לא אחד לא עשה שימוש בכספי השילומים מגרמניה לטובת הפיצוי לפלשתינים. היה אפשר באותו היגיון מעוות להעביר כסף ישירות מממשלת גרמניה לפלשתינאים, שאיבדו את כל רכושם ועולמם בעת ימי המאבק עם התנועה הלאומית היהודית. זה כמובן לא בא בכלל בחשבון, אבל כן אפשר לדבר על קיזוז בין רכוש פלשתינאי מול רכוש מזרחי.
בתולדות ימיה של מדינת ישראל היו כספי השילומים מגרמניה למקור כלכלי, אשר ייצב את המעמד הבינוני בישראל. מי שזכה, למרות התנגדות מנחם בגין ז"ל, לכספי שילומים מגרמניה, הצליח לבסס מעמד כלכלי כלשהוא במדינה הצעירה. ואילו המזרחים, אשר הגיעו ללא רכוש, ריבדו את המעמדות הנמוכים בחברה הישראלית מאז ועד היום. עכשיו מנסים לדבר על הרכוש שלהם ככזה שיפייס סופית ויביא את קץ התביעות ההדדיות בין הפלשתינאים לעם היושב בציון. הצעתי היא, שכספי הפיצויים משווייץ וגרמניה, וקיצבות השאירים של ניצולי מלחמת העולם השניה, הם שיימסרו לפיצוי הפלשתינאים - ולא על חשבון עסק הבדים של סבי ז"ל.
בימים הללו נפתחה תערוכה מרתקת של צילומי יהודים משנות החמישים בהרי האטלס במרוקו. יהודים יפים על סוסים, סוחרים, בנות נחמדות במיטב בגדיהן לקראת הפסח. למראה התמונות עמדתי נפעם ונרגש, והרהור אחד הטריד אותי: כיצד התקבלו האנשים היפים האלה בישראל של שנות החמישים והתשעים. מה אמרו עליהם, איך קיבלו אותם אז ומה קרה איתם ועם צאצאיהם מאז עד היום. הרכוש שהשאירו שם שייך להם ולבניהם, והם היחידים המוסמכים להחליט עליו, גם בחלוף חמישים שנה מאז.
יש להילחם בכל כוח בכוונתו זו של הקונגרס היהודי העולמי. כל מי שינהל או עתיד לנהל מו"מ או מאבק כלשהו בשם כביכול הרכוש של היהודים המזרחים, עליו לדעת שאין הוא מייצג בטח שלא אותי ואת חבריי או את הציבור המזרחי בישראל. את המו"מ, אם בכלל, ינהלו בניהם ובנותיהם של יוצאי ערב מול מדינות ערב או מול הפלשתינאים. אחרים שיבקשו לסחור ברכוש אינם מייצגים אלא את עצמם או את ההון הגדול הפוליטי או הכלכלי שהם מבקשים להפיק מכך.
חשבון של 50 שנים עומד להיפרע מהרי האטלס, פרס, עיראק ועד לחצור הגלילית, נתיבות והשכונות. החשבון מצפה להיפרע, והפעם אנחנו לא נעדר מהדיון החשוב והמרכזי הזה. הפעם יש ממי לתבוע: ממשלות ערב וממשלת ישראל.
הכותב הוא דובר הקשת הדמוקרטית המזרחית