בית המשפט העליון קיבל היום (ג') את הערעור שהגישה פרדריקה שביט, נגד החלטת בית המשפט המחוזי בת"א, שקבע שחברת קדישא בראשל"צ אינה חייבת לאפשר לה לרשום על מצבת אמה תאריך לועזי.
בית המשפט העליון קבע ברוב דעות, כי שביט זכאית לחרוט על מצבת אמה המנוחה את ימי לידתה ופטירתה בספרות, על-פי הלוח הכללי.
האם של שביט, רוזה גרייטל, נפטרה בדצמבר 96'. משפחתה ביקשה לקבור אותה בבית הקברות בראשון לציון ולרשום את שמה על המצבה בעברית ולועזית ואת ימי הלידה והפטירה בספרות על-פי הלוח הכללי.
חברה קדישא סירבה בתחילה לשתי הבקשות. אולם, בעקבות פניות נוספות, הסכימה לרשום את שמה הפרטי של המנוחה על המצבה. בשל הסירוב לרשום את התאריך בלועזית על גבי המצבה, פנתה שביט לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת שביט, בין היתר, בעקבות חקיקת החוק לקבורה חלופית.
שופט בית המשפט העליון מישאל חשין ציין בפסק הדין, כי ביצוע חוק הקבורה החלופית מותנה בהתקנת תקנות לביצועו. אולם, למרות שנעשו צעדים ליישום החוק, הוא טרם ישים.
לעומת נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק והשופט מישאל חשין, שקבעו, כי יש להענות לבקשת שביט, סבר השופט יצחק אנגלרד, שיש לדחות את הבקשה.
חברה קדישא טענה, כי היא מחוייבת לפסק הלכה, האוסר לרשום תאריכים לועזיים על מצבות וחיובה לעשות זאת, יפגע בחופש הדת.
השופט חשין ציין בפסק הדין, כי גם לאחר חקיקת חוק קבורה חלופית, רוב הציבור יעדיף להיקבר בבתי הקברות הרגילים וקבורה חלופית, כשמה כן היא.
הוא הוסיף, כי לא מדוייק לומר שבית המשפט כופה על החברה קדישא מעשה האסור עליה, אלא חברה קדישא היא המבקשת לכפות על שביט.
השופט אנגלרד, בדעת מיעוט, קבע, כי יש לדחות את הערעור. הוא ציטט בפסק הדין פסק הלכה, שהוציא הרב עובדיה יוסף, הקובע שניתן להקל באיסור להשתמש בתאריך לועזי על מסמכים רגילים, "איגרות חול", אך יש איסור חמור על שימוש בתאריך לועזי על מצבות.
אנגלרד כתב בפסק הדין, כי זכותה של המשפחה לעצב את המצבה על-פי השקפתה, חייבת לסגת מפני זכותה של החברה קדישא לנהוג על פי פסק ההלכה. זאת, מאחר ומדובר במוסד בעל תפקיד דתי, החייב לנהוג על פי ההלכה היהודית.
לדעתו, כפייה על גוף דתי לנהוג בניגוד לדין הדתי, היא משום פגיעה חמורה בחופש הדת.
(עתי"ם)