המימשל האמריקני הציב בשבוע שעבר את יצרניות הטבק הגדולות בעולם באותה הליגה שבה מככב הטימסטרס יוניון, איגוד נהגי המשאיות הידוע לשמצה - ובקיצור, המאפיה או הפשע המאורגן.
רבים מבכירי הממסד של וושינגטון הוכו בתדהמה כאשר הבינו שבמשך למעלה מ-40 שנים עבדו בצמידות כה רבה לתעשייה המוגדרת עתה כפשע מאורגן. חברי קונגרס, מגייסי תרומות וגם המימסד המשפטי של וושינגטון, נהנו ממערכת קשרים מסועפת ורווחית עם שתדלני תעשיית הטבק, שנחשבו מאז ומתמיד לבזבזנים הגדולים בבירה.
התביעה שהגיש המימשל האמריקני נגד יצרניות הטבק מדגישה את התהפוכות המדהימות ביחסים שבין הממשל ובין אחת התעשיות הרווחיות ובעלות ההשפעה הפוליטית המשמעותית ביותר ביבשת.
שלא בדומה לתביעות קודמות, שבבסיסן עמדו ניסיונות להחזיר לרשויות את ההוצאות הרפואיות הקשורות בטיפול במחלות הנגרמות מעישון, משתמשת הפעם התביעה הכללית הפדרלית, זו הפעם הראשונה, בחוקי הסחטנות כדי לתבוע את חברות הטבק, ביניהן פיליפ מוריס, אר.ג'יי ריינולדס ובראון אנד וויליאמסון.
במסגרת התביעה נדרשות חברות הטבק להחזיר לקופה הפדרלית מיליארדי דולרים שהוצאו על ידי מערכות ביטוח פדרליות כמו מדיקייר, כשחלק בלתי ברור עדיין מהתביעה מתייחס לרווחים שהושגו במירמה על ידי תעשיית הטבק.
במשך עשורים ארוכים, כך טוענת התביעה, קשרה התעשייה קשר להונאת הציבור, תוך שהיא יוצרת מצג שווא באשר לקשר בין עישון, נזקי עישון וטבעו הממכר של הניקוטין.
ג'אנט רינו, שרת המשפטים האמריקנית, טוענת שהקנוניה החלה בפלזה הוטל הניו יורקי ב-1953, כאשר קבוצה של בכירים ביצרניות הטבק נפגשה כדי להקים כעין "צוות תגובה" למחקרים שהחלו להתפרסם אז וקשרו את העישון למחלת הסרטן. הקבוצה הסכימה על גיבוש פעולה דראסטית, של פרסום הודעות שיקריות, ביצוע מניפולציות במחקרים מדעיים ומעל הכל - חבירה ביחד.
עד תחילת שנות ה-80, טוענת התביעה הכללית, התמקדו חברות הטבק בניסיונות לעצור ולסכל מחקרים בסוגיית הניקוטין. על פי התביעה, הורתה פיליפ מוריס ב-1983 לשני חוקרים לבצע מחקר שיסתור מימצאים של מחקר אחר, שקבע כי במונחי התמכרות, הניקוטין זהה להרואין. במקביל, החלו היצרניות לשווק סיגריות דלות-זפת כחלופה "בריאה" יותר, למרות שידעו שגם הסיגריות הללו מהוות סיכון בריאותי דומה.
כמה אנליסטים משפטיים מעריכים כי השלכות התביעה ברורות - מיצוב הניקוטין במעמד סם לא חוקי. רוברט בלייקלי, פרופסור למשפטים באוניברסיטת נוטר דאם, שניסח את סעיפי הסחטנות בתביעה, טוען: "החוק מופנה אמנם כלפי הפשע המאורגן, אולם הוא בהחלט לא מוגבל לטיפול בפשע המאורגן. אחת מהסוגיות המרכזיות בחוק הוא הניסיון למנוע מסוחרי סמים להשתלט על עסקים חוקיים".
"וזה בדיוק מה שקרה בשנות ה-50. היו אלו עסקים לגיטימיים שהחליטו שמה שהם מוכרים הוא ניקוטין. זה היה סם ממכר וקטלני, והקשר שהם קשרו ביניהם לא היה להפוך את המוצר למוצר בטוח, אלא להפיץ לציבור שקרים. תחת המסווה של תעשיית הטבק, הם הפכו לגרועים שבסוחרי הסמים. הם מכרו לילדים וחדרו בעורמה לפוליטיקה, למוזיקה ולספורט", אומר בלייקלי.
משרד המשפטים טוען בנחישות שהוא אינו מתכוון לאסור על הפצת ניקוטין, או לסגור את התעשייה כולה. דיוויד אוגדן, ראש המחלקה האזרחית במשרד המשפטים, טוען כי "לא מדובר כאן באיסור שיווקו של המוצר. מדובר כאן בהפסקת ההונאה, בעצירת ההתנהגות הפלילית, ובקבלת הפיצוי על אותה התנהגות פלילית".
כך או אחרת, מנהיגי העסקים חוששים מרדיפת המימשל אחרי תעשייה המוכרת מוצר חוקי. את קמפיין התגובה מובילה לשכת המסחר האמריקנית, המאשימה את המימשל בניסיון להכביד על התעשייה עם מסים חדשים, אחרי שנכשל בניסיונו להעביר חקיקה שהיתה מאפשרת את ייקור הסיגריות, לצרכי מימון עלויות הטיפול הרפואי בניזקי עישון, בצד הגבלות פירסום חדשות על התעשייה. אם היה החוק מתקבל, הוא היה עולה ליצרני הסיגריות יותר מ-500 מיליארד דולר במשך 25 שנה.
בשדולות הקשורות לתעשיית הטבק מעריכים כי חברות האלכוהול, המזון המהיר ויצרניות הרכב הן עתה פגיעות יותר מתמיד לתביעות ציבוריות על רקע בריאותי. הסכנות הבריאותיות של אלכוהול ושומן-יתר זוכות לתיעוד רב, אולם אף לא גורם אחד בממשל רמז עד כה שתעשיות אלו עיוותו מחקרים, בניסיון להסוות את טבעם המסוכן של מוצרים אלו.
גרג ליטל, יועץ משפטי כללי של פיליפ מוריס, יצרנית הסיגריה הנמכרת בעולם, מרלבורו, הגדיר את התביעה "שיא הצביעות". חפיסות הסיגריות, הוא מציין, נושאות תוויות אזהרה שאותן מחייב המימשל מאז 1966. התעשייה כבר הסכימה לשלם 246 מיליארד דולר בפריסה של 25 שנים, בהסדר עם התובעים הכלליים במרבית מדינות ארצות הברית. התביעה הפדרלית, הוא אומר, היא עלבון לענף. "לא ניכנע לסחטנות של תקינות פוליטית", אומר ליטל. "אין לנו כוונה להגיע עימם להסדר".
הפתרון הכולל יהיה תלוי במידה רבה בזהות המועמד שיזכה בשנה הבאה בבחירות לנשיאות ארה"ב. ג'ורג' בוש, המועמד הרפובליקני המוביל, הנחשב לאוייב מושבע של עורכי הדין הפליליים, מסר באמצעות דוברו ש"הוא מקווה שעידן המימשל הגדול לא יוחלף בעידן של תביעות גדולות".
קיימות סיבות נוספות לשאיפת תעשיית הטבק להאט את קצב ההתרחשויות. רוברט בורק, שופט לשעבר בבית המשפט לעירעורים הנחשב לפוסק שמרני, מסביר: "כל אימת שהם מגיעים להסדר כלשהו, הם מעודדים יותר ויותר תביעות אזרחיות על ידי בודדים. חבר מושבעים היודע כי מיליארדים רבים מופנים למדינות, ומיליארדים נוספים משולמים למימשל הפדרלי, לא יתקשה לפסוק כי גם לסבתא הסובלת מנפחת ריאות מגיע 100 מיליון דולר".
רוב המשקיפים מעריכים כי מאבקו של הנשיא קלינטון בענף נובע בעיקר מסיבות פוליטיות. אלא שהפעם נתפס קלינטון כמי שעקף את הלך הרוח הציבורי. משאלים שנערכו באחרונה מגלים כי הציבור האמריקני חלוק בדעתו באשר לתביעה נגד חברות הטבק, ומשאלים שנערכו בשנתיים האחרונות על ידי חברת גאלופ מרמזים שכמחצית מהאמריקנים אינם מעוניינים בחרם על תעשיית הטבק.
עם זאת, %50 מהאמריקנים תומכים בצעדים שיגדירו את הניקוטין כסם, כדי לאפשר התייחסות אליו כאל תרופת מרשם. בית המשפט העליון אמור לפסוק עוד השנה אם ניתן להעביר את הפיקוח על הניקוטין לידי FDA, מינהל המזון והתרופות.
במקביל הגדילו חברות הטבק את הוצאותיהן על שתדלנות. פיליפ מוריס ובריטיש אמריקן טובקו מוציאות מדי שנה יותר מ-20 מיליון דולר בניסיון להילחם בחקיקות עוינות. כ-%80 מהכספים הללו מועברים לידי רפובליקנים.
מסכם אחד הלוביסטים של הענף: "אכן, איבדנו את ההשפעה שלנו, והדבר נובע מהלך הרוח הציבורי, שהשתנה כל כך בשנים האחרונות".« ריצארד וולף « תעשיית סיגריות כפשע מאורגן « עפ"י התביעה הפדרלית החדשה נגד יצרני הטבק הגדולים בעולם, ניקוטין ממכר וקטלני כמו הרואין, והקנוניה לשווקו כמוצר בטוח חייבת להיפסק