"ממכלול ליקויי התכנון והביצוע, וליקויי הארגון והנוהל, עולה בבירור, כי לגשר המכבייה לא היה כל סיכוי לעמוד במטלה התפקודית שלשמה הוא נועד. האסון שהתרחש מיד בתחילת טכס הפתיחה, היה בלתי נמנע, לאור הליקויים החמורים שהיו בגשר". כך קבע היום (ב') בית משפט השלום בתל-אביב.
ביהמ"ש הרשיע בגרימת מוות ברשלנות וגרימת חבלה ברשלנות את חמשת נאשמי אסון המכבייה: מתכנן הגשר, המהנדס מיכה בר-אילן; הקבלנים יהושע בן-עזרא וברוך קרגולה; מנכ"ל ארגונית, אדם מישורי; ויו"ר הוועדה המארגנת, יורם אייל.
בן-עזרא וקרגולה הורשעו גם בביצוע עבודות הנדסה בנאיות בניגוד לחוק. מישורי זוכה מעבירה זו. כל הנאשמים זוכו מעבירה של בנייה ללא היתר. באסון, שהתרחש ביולי 1997, נהרגו ארבעה מחברי המשלחת האוסטרלית ו-59 נפצעו, חלקם קשה.
בר-אילן הואשם בכך שלא הכין תוכנית כלשהי לבניית הגשר אלא אימץ סקיצה בלבד, ותיכנן את הגשר בצורה לקויה ורשלנית. בן-עזרא וקרגולה קיבלו על עצמם את בניית הגשר, למרות שמעולם לא עסקו בכך ולא היו רשומים כקבלן בענף זה, והקימו את הגשר בצורה לקויה תוך שימוש בחומרים בלתי תקינים.
מישורי קיבל על עצמו את בניית הגשר למרות שלא בנה גשר מסוג זה בעבר, קיבל מאייל הזמנת עבודה לקויה, לא פיקח על הקמת הגשר ובחר בבן-עזרא וקרגולה למרות שלא היו מוסמכים להקים את הגשר.
אייל הקציב שבועיים לתכנון ולביצוע הקמת הגשר - זמן קצר ביותר, שאינו מספיק לתכנון וביצוע ברמה נאותה. הוא לא ביצע בקרה על תהליך ההזמנה והביצוע, ולא קבע הנחיות לגבי תנועת אנשים וכלי רכב על הגשר לפני הטכס ובמהלכו. הוא מסר את בניית הגשר למישורי, שלא היה מוסמך לבנות גשרים, לא מינה אחראי לביקורת ולנושא הבטיחות, לא דאג למנהל עבודה באתר הבנייה והכשיר את המעבר על הגשר ללא אישור מהנדס.
השופטים, הנשיאה עדנה בקישטיין, ד"ר עמירם בנימיני ומרדכי פלד, קבעו, כי בגשר אומלל זה התקבצו כמעט כל הליקויים האפשריים, הן מבחינת התכנון והביצוע והן מבחינת הארגון והנוהל. לדבריהם, מכלול הליקויים מעיד על אווירת הרשלנות הכללית שאפפה את בניית הגשר, משלב ההזמנה ועד לרגע בו קרס.
"גשר המכבייה נבנה בסביבה של רשלנות, תוך זלזול בדרישות החוק, בנהלים התקינים והמקובלים, ובאווירה של קלות דעת וחוסר רצינות מצד כל הגורמים המעורבים", קבעו השופטים.
השופטים הוסיפו, כי המכנה המשותף לכל הנאשמים הוא שהם ביקשו להשקיע בגשר כמה שפחות כספים, זמן עבודה ושימת לב. מבחינת בר-אילן, בן-עזרא, קרגולה ומישורי, בניית הגשר ותכנונו לא היו אלא הזדמנות להרוויח כסף קל בהשקעה מינימלית של עבודה וחומרים. אייל לא עשה דבר כדי למנוע מציאות עגומה, והיה לו חלק ביצירתה גם בשל כך שהכתיב לוח זמנים בלתי ריאלי.
השופטים מדגישים, כי כל אחד מחמשת הנאשמים אחראי בפני עצמו בצורה ישירה או עקיפה לכל אחת מהסיבות העיקריות לכשל הגשר. הם מותחים ביקורת נוקבת על בר-אילן, בן-עזרא וקרגולה, שרשלנותם כפולה ומכופלת, מאחר שהם העלימו את העובדה, כי העומס של הגשר מוגבל ל-100 איש, וזאת במטרה לכסות על רשלנותם הראשונית.
השופטים מדגישים, כי די בכך שמעשיהם של הנאשמים החישו את מותם של ארבעת הספורטאים האוסטרלים או היו אחת הסיבות העיקריות למוות.
השופטים מציינים, כי הנאשמים בחרו בהגנה של השלכת האחריות לאסון איש על רעהו, בנסותם לפרוק מעליהם אחריות כלשהי למעשיהם ולמחדליהם. איש איש מהם ביקש לחסות בצילה של הטענה, כי רשאי היה לסמוך על כך שנאשם אחר עשה או יעשה מלאכתו כשורה. (ת.פ 15237/97).« מאת יצחק דנון « "האסון בפתיחת המכבייה היה בלתי נמנע לאור הליקויים החמורים שהיו בגשר" « ביקורת חריפה של ביהמ"ש על מתכנן הגשר, בוניו ויו"ר הוועדה המארגנת, שכל מטרתם היתה לחסוך כסף