התענוג האקדמי הגדול ביותר שזכור לד"ר מקס הרצברג התרחש דווקא מחוץ לכותלי
האוניברסיטה - באולפן של גלי-צה"ל, בתקופה שבה העביר הרצברג הרצאות במסגרת
האוניברסיטה המשודרת. "ישבתי לבד מול המיקרופון ודיברתי, והטכנאי ישב בתא שלו
וקרא עיתון", הוא משחזר. "כל הזמן חשבתי: חביבי, אני אגרום לך עכשיו להוריד
את העיניים מהעיתון שלך ולהקשיב. זה גרם לי לנסות להסביר דברים פשוטים, מעניינים,
בלי מלים לועזיות". הסברים פשוטים, סבור הרצברג, היו יכולים לקרב את המדע לציבור,
אבל ההסבר הפשוט הוא אתגר שממנו רוב המדענים מתחמקים. "הקהילה המדעית לא עשתה
את העבודה שלה, וזה כולל גם אותי. היא לא הסבירה דברים לציבור, ומוטלת עליה
אחריות נוראה לכך שהציבור לא מבין. הרי הציבור לא מטומטם, צריך לדבר אליו.
אבל המדענים מסתגרים בעולם שלהם. יש אצלם גאווה נוראית וסנוביות, וזה יוצר
חוסר הבנה, כמו בין חילוניים ודתיים".
אז איך מגשרים על הפער בין המדע והיומיום, שרק הולך וגדל עם התפתחות ענפים
קשים לעיכול כמו ביוטכנולוגיה וביו-חקלאות? להרצברג יש פתרון משלו למבוי הסתום.
הפתרון הזה, הוא אומר, נמצא אך ורק בתעשייה. "שם אין קונצים. התעשייה היא בתוך
העולם. היא הגשר בין הקהילה המדעית לצרכנים".
שיטת ה"זבנג וגמרנו"
הרצברג, 60, הוא אחד מכותבי ההיסטוריה של תעשיית הביו-רפואה בארץ. הוא נולד
בצרפת, וב-1967 עלה לארץ והשלים את הדוקטורט שלו במכון ויצמן. היום הוא בעליה
של ביו גרופ, חברת ניהול והשקעות בביוטכנולוגיה, אבל לפני כן הספיק להיות,
בין היתר, חבר בוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה, בין מקימי תוכנית מגנ"ט (מחקר
ופיתוח גנרי טכנולוגי) של המדען הראשי, ממקימי אורג'ניקס (שנמכרה ב-1996 ל-Selfcare),
וגם מי שביצע את ההשקעה הראשונה בדי-פארם המשגשגת.
אבל השידוך שלו בין האקדמיה לתעשייה לא נולד מתוך התיאוריה שנפרשה לעיל, אלא
בעקבות שירות מילואים טראומתי. או כהגדרתו, "התחלתי בגלל סיבות לא טובות".
ב-1982, בימי הגאות בבורסה, שירת הרצברג בלבנון והוצב ביחידת הנדסה, שרוב אנשיה
היו בעלי רקע טכנולוגי. תוך כדי שיחות המילואים הרגילות, התחוור לו פתאום שרוב
חבריו לשכבת הגיל כבר לא עוסקים במקצועם, קרי עבודה במפעלים, אלא משחקים בבורסה.
"חזרתי מהמילואים מזועזע לחלוטין. הייתי אז פרופסור באוניברסיטת תל-אביב, והתחלתי
לדבר עם חברים על הצורך בחינוך טכנולוגי.
"הכרתי אז את סטף ורטהיימר, שבדיוק הקים את ציונות שלב ג'. עברנו בכל הארץ
וערכנו חוגי בית. היו איתי בין היתר אלי גמזו, שמאוחר יותר הקים את חץ הכסף,
וגם יהודה ברוניצקי, מבעלי אורמת. כל מה שידעתי אז היה להרצות. ברוניצקי בא
אלי אחרי אחת מההרצאות שנתתי, ודיברנו. אז התחלתי להתלקח על העניין של לעשות
תעשייה. וכאיש אוניברסיטה קרה לי ממש אסון - היה לי רעיון פרקטי. דיברתי עם
יהודה, והוא אמר שיעזור לי למצוא כסף. אני עדיין שומר על התוכנית העסקית שלי
מאז, שמחזיקה ארבעה עמודים".
ה"אסון" הזה הוליד את אורג'ניקס, מפתחת ערכות לאבחון רפואי, שהצטרפו אליה גם
פאלק פיש ויפה בק (כיום בדי-פארם). "המחלה של המפעל הזה היתה חוסר מימון",
אומר הרצברג. "באותן שנים לא הקימו חברה בהון סיכון, כי לא היה הון סיכון.
היתה רק קרן 'אתנה' של דן טולקובסקי, וזהו". לבסוף הגיעה אורג'ניקס לקרנות
אירופיות, כמו יורו ונצ'רס ואדבנט, וב-1991 החלה החברה לרשום רווחים ("זו גם
אחת הביקורות עלי, שרצתי יותר מדי מהר לעשות חברה רווחית").
13 שנים החזיק הרצברג את אורג'ניקס "על הכתפיים", כהגדרתו, "ועדיין נשארתי
חבר של ברוניצקי". ב-1996 נמכרה החברה ל-Selfcare האמריקנית (היום אינברנס
מדיקל טכנולוג'יס) ב-21 מיליון דולר במזומן. זה קרה חודש אחרי כישלון עיסקת
המיזוג עם Healthcare הישראלית, לפי מחצית מאותו שווי. אחרי המכירה, המשיך
הרצברג לנהל את אורג'ניקס עוד שנה וחצי, ואז פרש. כיום מובילה החברה בשוק הערכות
לבדיקת איידס, אבל הרצברג מסייג: "אני לא יודע עד כמה Selfcare המשיכו לפתח
אותה".
הרצברג חשב שהגיע הזמן להפסיק לעבוד, אבל המחשבה הזו לא עמדה במבחן הזמן. הנשיא
לשעבר אפרים קציר, שחזר אז לפעילות מדעית, גייס אותו כבר ב-1991 להקמת הוועדה
הלאומית לביוטכנולוגיה. "התחלנו להסתובב בארץ, וכמו בפיזיקה, אתה מחמם תמיסה
והריאקציות מתרחשות יותר ויותר מהר. באותן שנים הקימו 60 חברות סטרט-אפ בתחום".
מה היתה מידת המעורבות שלך בוועדה?
"הייתי מאוד מעורב, כנראה מעט יותר מדי. נתתי לה גיבוי, וזה כלל ויכוחים מרים
עם המדען הראשי דאז, שוקי גלייטמן, שלא אהב ביוטק. אבל לזכותו ייאמר שלא היה
פרויקט ביוטק עם מודל עסקי מוצלח שהגיע ולא התקבל".
איך אתה רואה את המדיניות הממשלתית היום?
"עד יום רביעי בערב היה לנו שר שמאמין בהיי-טק (רן כהן - א.מ). אם מישהו מש"ס
יחליף אותו, נאמר אלי ישי, זה יהיה קצת יותר מדאיג. ולגבי המדען הראשי, יש
לנו מדען ראשי שיודע ללמוד ולא ממהר להחליט החלטות. זה דבר מאוד חשוב.
"אבל חסרה בארץ ראייה מערכתית, וכאן לא יעזור גם אם יביאו קרנות הון סיכון,
מרכזי הצטיינות או חברות זרות שישקיעו. זו שיטה של זבנג וגמרנו. כרגע אין תוכנית
רב-שנתית. המטרות הן תמיד 'אנחנו מאמינים ש...' ו'רצוי ש...'. מטרות לא ממוספרות,
לא ממוקמות, בלי תאריכי יעד. אם מישהו היה עובד כך אצלי, הייתי חושב שהוא לא
בג'וב הנכון".
חברות "פיפס"
שלושה חודשים בלבד לאחר יציאתו מאורג'ניקס, שוב מצא הרצברג את עצמו נדחף לכיוון
התעשייה. יזם צעיר בשם אלכס קוזאק התדפק על דלתו עם חברת תרופות שהוקמה שלוש
שנים קודם לכן, ב-1993, די-פארם שמה. "עזרתי לקוזאק (כיום נשיא החברה) לפתח
את הרעיון למשהו רחב", אומר הרצברג. הוא גם ביצע את ההשקעה הראשונית בחברה,
50 אלף דולר. מאז גייסה די-פארם, שבין פיתוחיה תרופה לאפילפסיה, 23 מיליון
דולר, וחתמה על הסכם שיווק מוצריה עם Shire הבריטית.
אבל משהו כנראה המשיך לדגדג אצלו. בשנה שעברה, במהלך הרצאה שנתן באוניברסיטת
תל-אביב על יזמות ביוטק, נזרקה אליו שאלה מטרידה מהקהל. "מישהו שאל אותי איך
בדיוק מתחילים. עשיתי צעד קדימה ואמרתי: ככה. ואז חשבתי על זה רגע, ושוב יצאתי
מהשקט האקדמי והתחלתי קבוצה".
הקבוצה הזו, ביו גרופ, הוקמה על סמך מסקנות שגיבש הרצברג במהלך התקופה האינטנסיבית
בוועדה הלאומית. ראשית, הוא אומר, "המחסור הגדול בארץ הוא במנהלים בביוטק.
אין כאן מסורת תעשייתית קודמת, ולביוטק אין את החממה הגדולה שנקראת צה"ל. שנית,
הרוח היזמית אצל הישראלים היא פנטסטית, אבל לעתים היא הולכת רחוק מדי. כל פיפס
רוצה להיות חברה נפרדת. חברות פיפס. הן קמות עם כל מוצר או טריק קטן, שפשוט
לא מצדיק כלכלית קיום נפרד. חשבתי שצריך לארגן את הדברים אחרת".
צורת הארגון האחרת ניכרת בביו גרופ. החברה האשדודית מוגדרת כחברת ניהול והשקעות,
משהו שבין קרן הון סיכון לחממה. היא בנויה בצורה של אשכולות, כשבתוכה שלוש
קבוצות של חברות שיש ביניהן סינרגיה, והן פועלות באינטראקציה ביניהן (ראו מסגרת).
"המבנה הקלאסי של קרנות ההון סיכון לא מותאם לביוטק", אומר הרצברג. "היה צריך
לעשות בו שינוי. אבל מעבר לזה, בביו גרופ גם שוקלים להקים קרן בעתיד".
ההון הראשוני לביו גרופ הגיע מכיסו של הרצברג. באחת מחברות האשכול, טרנס דרמיקס,
השקיעו חבריו. החודש השקיעה הקבוצה בקארד-אימיון מיליון וחצי דולר, לפי שווי
של שלושה מיליון דולר. בכמה מוערכות שאר החברות? הרצברג מסתפק באמירה: "סטרט-אפ
בתחום שלנו שווה 5-1 מיליון דולר. זה לא עולם האינטרנט".
מי עוד בדרך לחממה שלך?
"צירפתי עכשיו אנשים יותר צעירים, שיצודו חברות. נמיות, אני קורא להם. הם מסתובבים
באוניברסיטאות, בתי חולים וחממות. זורמות אלינו הרבה הצעות, כי מעט משקיעים
עוסקים בחברות סטרט-אפ. זה לוקח המון אנרגיה. הרוב מעדיפים להשקיע בחברות בשלבים
מאוחרים".
נותנים את המינימום הניסיון של הרצברג בתחום יזמות הביוטק מאפשר לו להעביר
ביקורת דו-כיוונית, גם "כלפי מעלה", לכיוון קרנות ההון סיכון, אבל גם כלפי
היזמים. יזם הסטרט-אפ תמיד חושב שהמרתף של צ'ייס מנהטן בנק לא מספיק לאחסן
את הכסף שמגיע לו על הרעיון", הוא אומר. "הרבה מכתבים שאני מקבל מיזמים מדברים
על טכנולוגיות ש'יצילו מאות מיליוני אנשים'. הפגישה שלהם עם המציאות היא בדרך
כלל קשה".
הפריצה הביוטכנולוגית כבר כמעט כאן, אומר הרצברג. "20 מיליארד דולר מתגלגלים
עכשיו במכירות של מוצרים בביוטק. בארץ אנחנו נמצאים לקראת הפריצה. מספר חברות
כבר התחילו להרוויח, כמו ביוטכנולוגיה כללית (BTG) ואינטרפארם (שנמכרה לתאגיד
התרופות ארס-סרונו). יש גם חברות שעלו כיתה, כמו די-פארם וקומפיוג'ן. בכלל,
בארץ, 50% מכל המדענים הם בתחום מדעי החיים. זה יחס עצום ומאגר כוח אדם אדיר".
רמת הסיכון בביוטכנולוגיה לא גבוהה יותר?
"היא דומה לזו שבהיי-טק, רק ששם יודעים את התוצאות העסקיות הרבה יותר מהר.
בביוטק זה לוקח יותר זמן. לפעמים איש ההון סיכון מוכן להמשיך בהשקעה. לפעמים
הוא מעדיף להשקיע חמישה מיליון דולר ולצאת תוך שנה, במקום להשקיע מיליון ולחכות
חמש שנים".
וחסרות קרנות שישקיעו?
"דווקא ההון סיכון בתחום הביוטק בארץ מאוד ביישן. כמעט שאין קרנות. קיימות
עכשיו רק מדיקה וביו-מדיקל, שהן קטנות, וכלל ביוטק, שמשקיעה רק בחברות בשלב
מאוחר מאוד. זה יוצר מצב שבו כאשר חברת ביוטק ישראלית באה להון סיכון אירופית,
שואלים אותה: יש 85 קרנות הון סיכון בישראל, לא מצאתם קרן מקומית שתשקיע בכם?
"זו סיבה אחת שהתעשייה לא מצליחה להמריא. עוד בעיה של ההון סיכון הישראלי היא,
שכאשר הוא כבר נכנס להשקעה בביוטכנולוגיה, הוא נותן רק את הכסף הדרוש - או
בשלב ההתחלתי, או כשחברה צריכה הזרמה גדולה. כל פעם זה רק עד הרבעון הבא, עד
הרבעון הבא...
"למה חברות בארה"ב ואירופה מצליחות? כי מישהו לקח אותן ביד לעורך דין שיחפש
להן שותפים, ונתן להן גם כסף לנסוע, ליחצ"ן את עצמן, לשלם למנהלים יקרים ולמומחים
מחברות נחשבות. זה לא קורה סתם כך. וזה יכול לקרות גם לנו, למרות שאנחנו בפינה
של השוק מבחינה גיאוגרפית". 0