גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

יואל פלדשו, על אילו דברים שעשית במהלך התקופה שלך באל על אתה מצטער?

"תראי, מי שמכיר אותי טוב, יודע לקרוא אותי נטו. מי שמכיר אותי פחות טוב קורא אותי ברוטו. בברוטו שלי אני בן-אדם שמסתובב עם מחלה קשה מאוד: אני מגיב מהר, כי אני חושב מהר, רואה את התנועה קצת לפני כולם. מבחינה חיצונית, אני נתפס כחם-מזג. באינטראקציה עם אנשים, אני לא תמיד סבלני. ואני לא מספיק סבלני משום שהצורך לעשות דברים באל על היה בשבילי יותר ברור מאשר לאנשים אחרים. ויש לי גם חולשה לטיפשים".

שר אחד, ששכחתי את שמו

ממש ביום האחרון לכהונתו של פלדשו כמנכ"ל אל על, אנחנו נפגשים למעין טקס פרידה קטן במסעדת "המאה העשרים ואחת" שבנמל התעופה - דקה נסיעה ממשרדו, אבל עד לאותו יום אחרון בתפקיד, הוא לא אכל בה מעולם. לאכול כאן שוב יוכל כאשר יבוא לבקר, אם יבוא לבקר.

אם להשתמש בהגדרות של פלדשו, הרי שהוא נתן באל על גם מהנטו שלו, אבל גם מהברוטו. הוא יוצא מהחברה כמי שקיבל אותה בגירעון של 80 מיליון דולר, בעיות ארגוניות קשות ותדמית נמוכה, והחזיר אותה, לפחות לדבריו, במצב טוב הרבה יותר לבעליה, המדינה. אבל הוא יצא גם כמי שכהונתו לוותה בטונים צורמים של מריבות בלתי פוסקות עם הדירקטוריון ועם יושב-הראש שלו, יוסי צ'חנובר, וכמי שהגיע כמעט לכלל אובדן שליטה ביחסיו עם אותו הדירקטוריון, עד להוראה ששיגר לסמנכ"לים בדואר אלקטרוני, לדבר עם יו"ר הדירקטוריון רק דרכו - הוראה שכמובן הודלפה מיד לעיתונות, כמסורת אל על.

החלק המסורתי של הארוחה, הפיתות והחמוצים הנצחיים, מגיע אל השולחן, ודווקא תחילתה היא סימן עבורנו לסיכומים.

זה היום האחרון שלך בחברה. איך ההרגשה?

"ההרגשה מעורבת. קודם-כול, אני לא עצוב. זו בחירה שלי, בחירה שנעשתה אחרי הרבה מחשבה. אבל מצד שני, ישנם האנשים שבאמת נקשרתי אליהם. הציבור של עובדי אל על הוא ציבור פשוט נהדר".

אתה עוזב בלי כעס?

"לא. אם היה בי כעס, אז בחודשיים האחרונים, מאז הודעתי על עזיבתי וביקשו ממני להמשיך (עד סוף עונת התיירות, ש' ל'), לא הייתי מתפקד".

אז למה לא הסכמת להאריך את הכהונה שלך בעשרה ימים נוספים, כפי שביקשו ממך?

"משום שחשבתי שטובת החברה מחייבת שאעזוב מיידית. אלה ימי משבר, שבהם צריך לקבל החלטות. גם ככה, קיבלתי ממש בימים אלה החלטות שאני מניח שהרבה אנשים במצבי לא היו מקבלים. למשל, להחליט להחזיר לאלתר שמונה אנשים שהיו מוצבים בחו"ל, משום שהפעילות ירדה והעלויות שלהם גבוהות. יש שם משפחות עם ילדים, וזה לא כל-כך פופולרי. אף פוליטיקאי לא היה עושה את זה".

בחודשיים הסכמת להאריך את הקדנציה, ופתאום העשרה ימים האלה הם יותר מדי בשבילך?

"משום שכשהסכמתי לא ידעתי שיהיה פה משבר, וכשיש משבר צריך שיהיה מנכ"ל שייצר את ההחלטות ויחיה איתן".

אתה אומר שאתה עוזב כי זו החלטתך, אבל אומרים שקיבלת רמז עבה שכדאי שתעזוב.

"רשעים יש הרבה. המילה פרגון פשוט לא מוכרת בארץ, ויש גם הרבה אינטרסנטים, הרבה פוליטיקה. בדירקטוריון של אל על יש היום גם אנשים טובים, אבל יש בו גם אנשים רעים, פשוט רעים, שמונחים על-ידי שיקולים לא ענייניים ואגואיסטיים.

"אם יש לך, לדוגמה, איזה לבלר מהסוכנות שכל מעשיו נועדים רק כדי שיבחרו בו בקדנציה הבאה, והוא גם אחד שכל היום מדליף, אז אתה לא יכול ללכת לישיבת דירקטוריון בלי שתחשוב רגע. הרי אתה משתף דירקטוריון של חברה בסודות עסקיים שאתה לא רוצה שייצאו החוצה, ואתה יודע שחומר מוצא החוצה רק כדי לנגח. והוא משמש לפעמים גם כלי".

כלי בידי מי?

"כלי בידי דירקטורים אחרים.

"תראי, הדירקטוריון של אל על ממונה על-ידי פוליטיקאים. ובפוליטיקה מה שמדריך זה אמוציות, לאו-דווקא חשיבה מובנית ושקולה. כך יוצא שחלק מהאנשים שממונים הם, איך אני אגיד את זה... לא ראיתי איזה ראש תאגיד גדול שיושב באל על".

למה?

"למה? את זה צריך לשאול את מי שממנה. מטבע הדברים, הם ממנים כאלה שהם יותר מהסוג שדומה להם. ואז יכול לקרות, במקרה הגרוע, שמי שממנה מונחה על-ידי שיקולים אישיים, או סתם על-ידי אמוציות. יש שר אחד, ששכחתי את שמו, שהאמוציות רצות איזה מטר לפניו".

גם אתה מונית על-ידי פוליטיקאים.

"נכון, ולמרות שכל הזמן ניסו לדעת איך אני חבר של מי, כל אחד מבין היום שיצחק לוי, שבחר אותי (בכהונתו כשר התחבורה), עשה מעשה אמיץ בצורה בלתי רגילה. לא הייתי בבני-עקיבא, לא הייתי גם טוען רבני, והזהות הפוליטית שלי אפילו לאשתי לא ידועה".

אפילו לאשתך?

"אני, יש לי תכונה. אני נכנס לקלפי, יוצא החוצה ושוכח מה הצבעתי".

רשעים יש מלא

אל השולחן מגיעות הצלוחיות האובאליות של הסלטים, שבפיה של המלצרית הם כמובן במילרע, ופלדשו מתפנה להסביר לי למה האוכל במטוסים איננו טעים: "זה לא סתם. ארבעים אחוז מיכולת הטעם הולכים לאיבוד בגובה".

אבל אנחנו כאן על האדמה, יכולת הטעם ואי-הטעם שלנו במירבה, ותוך כדי ניקור מזלג עצלתני, מתפנה פלדשו לנעיצת מזלגות נמרצת הרבה יותר ביריבים ישנים יותר ופחות.

פעמיים ניסה פלדשו להכניס לצי עתיר הבואינגים של אל על גם אופציה אירופית, מטוסי איירבס. בשני המקרים, כך אומרים, עמד בדרכו יצחק מרדכי. בפעם הראשונה כשר ביטחון. הפעם השנייה היתה בשנה שעברה, עת החליטה הנהלת אל על, יחד עם הדירקטוריון, לרכוש גם בואינג וגם איירבס.

מרדכי, אז שר התחבורה, פעל בעקביות נגד העסקה, וגם העמיד בספק את מקצועיותה של הנהלת אל על, בהתבטאויות שונות ובהודעה על רצונו לערוך בדיקה משלו, עד כמה העסקה נכונה כלכלית עבור החברה. דובר אז שמרדכי מפעיל שיקולים שעניינם אינו כלכלי אלא פוליטי, וקשור ליחסי ישראל-ארצות-הברית. בעיצומה של הפרשייה אמרו שמרדכי מנסה להחליף את פלדשו.

בסופו של דבר, מרדכי הלך הרבה לפני פלדשו, והשר שממנו נפרד היום פלדשו הוא אמנון ליפקין-שחק. אבל עסקת איירבס עדיין מעוכבת, אישור אין עד עצם היום הזה, ועד עצם היום הזה פלדשו גם לא סולח.

איך היחסים עם שחק?

"את אמנון אני מכיר שנים, יש לי הרבה הערכה אליו. ובכלל, מערכת היחסים עם שר היא לא מי-יודע-מה הדוקה. כל השרים שעברתי, למעט אחד, לא התערבו, או בואי נאמר, בעיקרון לא התערבו".

ומי האחד שכן התערב?

"זה ששכחתי את שמו".

להערכתך, שחק רצה או לא רצה שתמשיך?

"לא יודע, זה בכלל לא עמד על הפרק. אני באתי והודעתי לו".

ולא היה לזה קשר ליחסים שלך עם יו"ר הדירקטוריון צ'חנובר?

"גם בעניין של הדירקטוריון יש פה הגזמה. אם תסתכלי טוב, רוב המריבות בדירקטוריון היו בתוכו. ואף אחד גם לא אמר שצריך להסכים על כל דבר עם יו"ר הדירקטוריון".

זהו פלדשו נטו. אבל אחר-כך יאמר לי, "אחד הדברים שהדהימו אותי כשנכנסתי לאל על היה שבישיבת הדירקטוריון השנייה דיבר סמנכ"ל הכספים על הפסד של איזה מאה מיליון דולר. אם אני הייתי דירקטור, הייתי מתחיל להזיע. זה הרבה כסף, זו אחריות, ואתה דירקטור בחברה. זה לא צחוק, הדבר הזה. אבל הם לא התרגשו.

"לא מזמן ראיתי סקר שנערך בארצות-הברית לגבי 1999, ושם, מספר יושבי-הראש בתאגידים גדולים, שהוחלפו, היה כפול מאלה שהוחלפו שנה לפני כן. פה יושב-ראש ישלם את המחיר? הוא לא ישלם. הוא יסביר שהמנכ"ל לא עשה את העבודה כמו שצריך, שההנהלה טעתה".

לא רק הדירקטוריון, גם מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות, ירון יעקובס, דיבר על פעולות שנעשו באל על.

"אז הוא דיבר, אז מה? תשמעי, בגרוסו-מודו אני קיבלתי חברה בגירעון, באובדן דרך, במורל נמוך, עם שישה אחוז אנשי עסקים כלקוחות בלבד, חברה שאמרו שצריך לסגור ולפתוח מחדש. היום זו חברה שיש לה הסכמים עם 15 חברות תעופה מהמובילות בעולם, ש-14 אחוז מהלקוחות שלה הם אנשי עסקים, שרכשה 12 מטוסים חדשים, שהתחילה מכירות באינטרנט, חברה שיצאה מהפסד לרווח. וגם השנה, אם לא היה המשבר, ואני הייתי מנהל אותה עד הסוף, היא היתה מרוויחה".

והיא לא תרוויח?

"יהיו כמה אנשים שאולי ירצו לסדר קצת את הדוחות, אבל זאת היתה שנה קשה מאוד. המשבר של 1996 הוא בדיחה לעומת המשבר של היום. אז מחירי הדלק עלו ב-80-60 סנט לליטר. היום אנחנו מדברים על עליית מחירים בממוצע של 90 סנט, ועוד לא נגמרה השנה".

באמת, אחת הביקורות שמתח יעקובס על הנהלת אל על היתה, שלא גידרתם את עסקות הדלק, ובכך גרמתם להפסדים גדולים לחברה.

"מה, כולם בעולם מגדרים? בתחום הזה יש שיקול-דעת. שיילך בבקשה לכל החברות בעולם ויראה איך הן גידרו. ואם הוא כזה גאון, נראה אותו שיילך לנהל חברה", מפגין פלדשו קצת מהברוטו שלו, אבל אחר-כך הוא מקשיב כנראה לקול הפנימי שאומר, 'יואל יואל תיזהר', ומתעשת: "לא בטוח שהוא אמר את זה, כי הוא בן-אדם נבון ולא נראה לי שהוא יתקע שטויות כאלה. רק בן-אדם לא רציני יזרוק איזה דבר שהוא לא מבין בו שום דבר".

ולא הייתם צריכים לגדר?

"להגיד לך שבאל על מדיניות ההגנה על הסיכונים היא טובה? לא. זה דבר שלא הצלחתי בו. לא הצלחתי לשכנע בכלל בעניין גידורים והגנות על שערי המטבע".

למה?

"כי לגדר עולה כסף, כמה מיליוני דולרים, לא צחוק. ובמצב שהכול נראה בסדר, קשה לשכנע לשלם אותם. אז אתה הולך למומחים, אבל מה התברר לי? בדלק אין שום מומחים, בעולם. הם כולם מספרי סיפורים, הם לא יודעים מהחיים שלהם. לטווח הקצר הם אולי יודעים לנבא, ואת זה גם אני יודע. אבל לצפות לטווח ארוך? המומחים הכי גדולים, שכתבו מלא מאמרים, טעו.

"רוע ורשעות יש מלא. אבל אם היינו מגדרים, ומחירי הדלק היו נשארים נמוכים, היה איזה רשע בא ואומר, אתם אידיוטים, חמישה מיליון דולר זרקתם. בדיעבד כולם חכמים. איך אומר הפולני על אשתו? אם הייתי יודע מה שהיא ידעה לפני שקיבלתי את ההחלטה... בכל מקרה, בעניין גידור כספים, בחודש האחרון לקחתי יוזמה וגידרתי לבד".

ומי לא השתכנע בזמנו?

"קודם-כול, מנהל הכספים שלי. ומנהל הכספים שלי זה הדירקטוריון".

יש חבלן בחברה

מנהל הכספים שהוא גם, לדברי פלדשו, "הדירקטוריון", הוא יורם גלאון, סמנכ"ל הכספים של אל על ויריב מיתולוגי של פלדשו. גלאון היה זה שההערכות והשמועות ייחסו לו את הוצאתן החוצה של פרשיות, שגרמו לפלדשו לקבל הערה מהדירקטוריון, בעוד המשנה למנכ"ל וידידו הטוב מנשה טרם זוכה בנזיפה של ממש.

מדובר בהתקשרויות ללא מכרז עם ארכיטקט אחד (שגם בנה את ביתו של פלדשו בקיסריה), ועם שתי חברות ייעוץ, GKMG ומוניטור, ולגבי אחת מהן, גם העברת תשלום ראשון עבור העבודה לפני שהסתיימה חתימת החוזה (אם כי, לדברי פלדשו, אחרי שהחוזה כבר היה מוכן לחתימה).

אתה יודע מי מהסמנכ"לים העביר את האי-מייל שלך החוצה לעיתונות?

"לא צריך לעשות לזה ממש מחקר. אני יודע בדיוק, ואני גם אומר: יש חבלן.

"כשאני הולך לים עם שלושת הנכדים שלי ובונה להם ארמון, אני עובד שעתיים ואחד נותן בעיטה. בדקה הוא הורס הכול, מה הבעיה להרוס? אמרתי לאנשים באל על: אתם רוצים להרוס? תהרסו. אתם הורסים את מקום הפרנסה שלכם. הרי כל מנכ"ל שיהיה פה, יהיה לזמן מוגבל, אבל בשבילכם זה מקור הפרנסה. אם תתחילו להתחשבן זה עם זה, אתם דופקים את עצמכם. הלוא אם אתה מספר שבמשפחה שלך יש גילוי עריות, אתה לא בדיוק משפר את הדימוי שלך, נכון? אז זה אותו דבר".

אבל מה יש לך לומר על החוזים בלי מכרז עם חברות הייעוץ?

"זה בבל"ת".

אפשר לקבל תשובה יותר מפורטת?

"קודם-כול זה חוסר מקצוענות. לא חייבים לעשות מכרזים לכל דבר. יש חוק, והחוק קובע שבעלי מקצוע מסוימים בהיקפים מסוימים לא צריכים לעשות מכרזים. למה, כשאתה בא לקנות כוס, אתה עושה מכרז? לא צריך בכלל לעשות מכרזים על יועצים. ככה התנהגנו לאורך שנים".

אז מה קרה הפעם? למישהו היה אינטרס להוציא את זה?

"בוודאי שלמישהו היה אינטרס".

למי?

"מישהו בתוך החברה, שחש מאוים".

ואולי מדויק יותר שהסמנכ"ל ששיחרר את זה פשוט הרגיש שהוא גילה משהו לא מסודר?

"הוא לא גילה שום דבר. הוא פשוט הגן על המערכת שלו, שמעדה (בכך שהעבירה את הכספים בלי לבדוק אם החוזה כבר חתום), זה הכול. כשהמערכת מועדת ויש לך איזה אינטרס לעשות משהו, מה הדבר הכי טוב? אתה זורק את זה על מישהו אחר. אם מישהו רוצה לעשות משבר, הוא עושה משבר. זה כמו, להבדיל, עם הפלסטינים עכשיו. אבל לפי דעתי זה ממש אירוע איזוטרי".

כל-כך איזוטרי, שמילא את ישיבות הדירקטוריון ואת העיתונים.

"תראי, כשמקבלים 1,200 שקל לכל ישיבה... לפי דעתי הם ירדו מהפסים. גם אנשים טובים יורדים מהפסים, מה לעשות".

(עד למועד סגירת הגיליון, לא ניתן היה לקבל את תגובתו של גלאון).

התפרסמה ידיעה שלפיה המשטרה אוספת חומר לחקירה על פרשיות של חריגה מהנהלים באל על. אתה יודע אם קיימת חקירה כזאת?

"לא יודע, וזה גם לא מעניין אותי. מי שמכיר את מנשה (טרם, המשנה למנכ"ל, ש' ל') ואותי, יודע שלהגיד עלינו שאנחנו לא ישרים זה בערך כמו להגיד שעכשיו לילה".

אתה באמת לא מתרגש מזה?

"אני לא. המשפחה שלי כן. אני די מוכר, ומי שמכיר אותי צוחק. אנשים פשוט מתים מצחוק. הם אומרים, זו פשוט בושה וחרפה למי שמנהל את הדירקטוריון ואומר את הדבר הזה. ומי שלא מכיר אותי, מה אכפת לי מה הוא חושב עליי? הרי אני לא רץ לפוליטיקה".

אתה עוזב בהרגשה רעה?

"אני לא נוטר. בואי נאמר שאם אני נוטר למישהו, אז באמת לבודדים, ורק כשיש סיבה מאוד-מאוד טובה, בדרך-כלל חוסר יושר".

ויש אנשים שנשארים שם, באל על, והם ברשימת הננטרים?

"יש אחד".

היום, מכל מקום, שלח פלדשו לאנשים אי-מייל ברוח קצת שונה מאותו דבר-דואר מפורסם. מכתב פרידה. "כתבתי להם, 'מה אני אגיד לכם כמילה אחרונה?' לקחתי מכתב תודה של נוסע שהילדה שלו חלתה בטיסה לחו"ל והיתה בבית-חולים, וצוות אל על בא לבקר אותה וכולם עזרו לו. אמרתי להם, 'זה מה שעשיתם באל על'".

אני מרחם על פקידי האוצר

פלדשו אומר שהוא קיבל המלצה חמה על הקבאב הביתי של המסעדה, והחום של ההמלצה הזאת כנראה נושב על שנינו, שכן שנינו כבר לא מתעכבים על שום מנה אחרת בתפריט. רק את הקבאב אנחנו רוצים. ככה זה כשקציצה הופכת למותג, ולו גם לרגע.

"הדבר הכי רע זה למכור קומודיטיז", מקשר פלדשו בין קציצה ותעופה. "לכן ארז בנה את לחם ארז. עלויות ייצור זה לא דבר שמדינות מפותחות יכולות לנצח בו. אז אתה רוצה ליצור דיפרנציאציה למוצר שלך, ואתה רוצה ליצור דבר שהוא מוצר להמונים מצד אחד, ומצד שני נותן יחס אישי לכל אחד.

"זה נכון בכל מקום, וזה נכון פי אלף בסוג הנוסעים שאנחנו לוקחים, כי הלוא כל אחד כאן יש לו חבר קפטן וחבר דייל והוא היה מאבטח באל על, והם באים לאווירון ובצדק הם רואים אותו כבית שלהם.

"החוכמה היתה לתת דרור לקריאטיביות, ל'הפוך על הפוך'. הכנסנו אנשים די צעירים, ואיתם פיתחנו תרבות ארגונית שבה כל אחד יכול להיכנס למנכ"ל ולהגיד לו שמע, אתה טמבל, אתה צריך לעשות אחרת".

אחד הדברים שפלדשו מתגאה בהם היה הוצאת כיסאות ממטוסים כדי לרווח קצת את המקום לרגליים. "היתה לנו מלחמה על הכיסאות. אנחנו הוצאנו בעצם ג'מבו שלם בכיסאות. היתה פה אסכולה, שאני לא מזלזל בה, שטענה שכל הוצאת כיסא זה 60 אלף דולר.

"אבל באנו ואמרנו רגע, אם אתם לא מוציאים את הכיסאות, אז כל ההנחות שעליהן מבוסס המודל שלכם לא נכונות, כי הוא מתבסס על מונופול. אבל העולם השתנה, וזה לא מונופול, ויש מוצרים יותר טובים, והנוסעים לא יבואו אלינו. נכון שאם אתה מוציא כיסאות אתה מפסיד הכנסה, אבל יבואו לטוס אצלך.

"אחר-כך התחלנו לצבוע את האווירונים. הייתי צריך להחליט על צביעת האווירונים באמצע קיצוצים. למה עשיתי את זה? כי הכול אימג'. כשאתה צובע את האווירונים אומרים לך שמע, קנית אווירונים חדשים. וככה זה עובד בכל מקום. למשל, יש חברה אחת, שלא אנקוב בשמה, שיש לה אימג' של חברה נורא מדויקת, שמייצרים במדינה שלה שעונים. והיא לא".

פגשת כבר את המחליף שלך, דוד חרמש?

"כן".

הביקורת אומרת שהוא לא איש תעופה.

"זו פשוט רשעות לשמה. אני שמח שזה לא יצא מאל על. מה לעשות, בארץ יש היום מעט מאוד מומחים בתעופה, וזה לא נורא. ישבתי עם המנכ"ל של דלתא איירליינס, והוא בכלל בנקאי במקור, לא ידע מה זה מטוס. כל אחד מביא איתו לתפקיד סט של כישורים וניסיון, והחוכמה של הצוות המקצועני היא להשלים אותו ולעזור לו ללמוד. לאף אחד מהעובדים או מההנהלה אין זכות להביע את דעתם על המינוי. זו זכות של הבעלים. אם הם רוצים להשפיע, שיקנו חלק מהחברה".

אתה באמת ידוע כמצדד בשיטת ה'עובדים קונים את החברה'. יתנו להם?

"הם ביקשו? אני אומר לך שאם הם היו מבקשים, ועושים את זה כמו שצריך, לא היתה לממשלה ברירה".

אז למה הם לא מבקשים?

"כי הם חסרי הנהגה. בתוך עצמם הם פוחדים. יש ביניהם כאלה שעדיין חיים תחת הרושם שהממשלה תגן עליהם. אני אומר להם, יש שתי חברות תעופה פרטיות שמתפתחות, מתחילים לחלק קווים, מה אתם, עוורים?

"הם פוחדים כי הפרטה זו התייעלות, אבל אני טוען שהתייעלות תהיה עם הפרטה ובלי הפרטה, כי הממשלה לא תזרים לחברה הזאת פרוטה. כבר עכשיו התחלנו לפטר".

אם מדברים על פחדים, הנה, עכשיו פתחו לכם טיפת תחרות, בדמות ארקיע כמוביל נוסף לעמאן וק.א.ל כמובילת מטענים נוספת, ומיד נעמדתם על הרגליים האחוריות.

"מה, אין לנו תחרות? אנחנו מתחרים מול מאה חברות תעופה".

אז למה למנוע מארקיע להיות החברה המאה ואחת?

"לא אמרנו למנוע מארקיע. אמרנו, אם פותחים קווים למוביל נקוב אחר, בבקשה, רק תנו לי אותם תנאים. אותי לימדו שתחרות מתחילים מאותו קו זינוק".

כלומר?

"שאוכל לטוס בשבת, או שתצ'פרו אותי על השבת.

"באל על פיתחו כל מיני פטנטים, שהמטרה שלהם להתגבר על הנכויות של החברה. אם המתחרים שלנו טסים 364 יום בשנה (ביום כיפור לא טסים לכאן, ש' ל'), אנחנו טסים 17% פחות. כשהם מייצרים כסף, לנו רק נוזל כסף.

"צריך לתת פתרון לסוגייה הזאת. אם מדינת ישראל רוצה שלא נטוס, בבקשה, שתשלם את הכסף. לישיבות היא משלמת, כשהיא רוצה שתהיה הגנה בצפון היא משלמת, על ההגנה בשכונת גילה היום היא משלמת, אז שתשלם גם על זה".

אתה נשמע כמעט כמו קוזאק נגזל: לאל על יש יתרון אדיר של גודל, ותק ומעמד. רוב הקווים הם שלה. יש לכם קווים שאתם אפילו לא מפעילים בעצמכם.

"נכון, אז למה לא נתנו לארקיע קו שאנחנו לא מפעילים? כי לא רק אנחנו לא רוצים להפעיל אותו, פשוט אין לו שום כדאיות כלכלית. למה לא נתנו לארקיע לטוס לליסבון?"

למה?

"כי עשו דווקא. פה אנחנו נכנסים קצת לעולם של אמוציות, ומבין חברות התעופה, מי שחזק באמוציות בדרך-כלל זה לא אנחנו.

"חוץ מזה, מה היתה המחשבה של ארקיע? הרי הקו לעמאן הוא קו עם תנועה מאוד קטנה. אבל יש חברה ירדנית שקוראים לה רויאל ג'ורדניאן, והיא מוכרת לך במחיר מאוד זול טיסות לכל מיני מדינות. ארקיע חשבו לייצר תנועה איתם ביחד. אני לא יודע מה המצב היום עם זה, אבל לדעתי הם בבעיה. ובכל מקרה, זאת תחרות ממש לא הוגנת, כי מה אני אשם שלא נותנים לי לטוס מעל מדינות ערב?"

ולמה במטען התנגדתם לכניסה של ק.א.ל?

"זה עוד אחד מהבלופים. לא התנגדנו. אמרנו, אתה רוצה, תן לנו אותו דבר. אין לנו בעיה. ועדיין, אנחנו חושבים שזה טיפשות, אנחנו חושבים שזה טמטום, אנחנו יכולים להוכיח שבכל העולם הולכים אחרת, עושים קונסולידציות. אבל אם מישהו רוצה לשים את כספו על קרן הצבי, שישים.

"פה פקידי האוצר עוד פותחים את הספרים ואומרים, תהיה תחרות יותר גדולה אם נשים את ק.א.ל, שהם בערך עשרה אחוזים מכל נפח המטען שמסתובב פה בשדה. זה סתם. אני פשוט מסתכל עליהם ומרחם עליהם".

אז מה, התחרות כערך זאת קונספציה מיושנת בעיניך?

"בטח. מאכילים בה את הפוליטיקאים, ולהם זה טוב, כי זה מראה אותם מאוד ליברלים".

בטוח שלא לפוליטיקה

לאן אתה הולך?

"אני רוצה לקחת חופשה. תכננתי לי הרבה דברים, אבל חלק משתבשים בגלל המצב. יש לי שלושה ילדים בצבא, אז אני לא נוטה לצאת מהארץ לתקופות ארוכות, למרות שתכננתי".

ואחרי החופשה?

"בטוח שלא אלך לא לפוליטיקה ולא לאף חברה ממשלתית, או כזאת שנוגעת או משיקה לדבר ממשלתי. אני גם לא מחפש בהכרח איזה תאגיד ענק. יש לי ניסיון גם בטכנולוגיה וגם במסחר. אבל אני רוצה לקחת זמן".

ומה תעשה מחר בבוקר?

"מחר בבוקר קודם-כול אני קם ואני הולך עם אשתי לצעדת בוקר לים. אחר-כך יש לי לסדר בבית סידורים שכבר שנים לא עשיתי: אני תולעת ספרים, והצטברו אצלי המון ספרים, אז אני צריך לסדר אותם".