צחוקה של ההיסטוריה הדהד בשבוע שעבר במפעל הרעפים חסין אש שבבאר-שבע. חמש שנים
המתין איש העסקים שלמה אייזנברג בסבלנות לרגע הזה. מי שנחשב ליריבם המושבע
של עובדי חסין אש, וחווה לא מעט השפלות בדרך, כולל סילוק מדירקטוריון החברה,
חזר, ובגדול.
"החלטנו שבעלי המאה ינהלו את החברה ולא אנחנו", הסביר אחד העובדים, אברהם לוי,
את מכירת מניותיהם בחברה (57%) לאייזנברג. "רכשנו את המפעל מכור כדי שיהיה
לנו מקום עבודה בדרום, ובמשך הזמן עשינו הסכמים שרק פגעו בתנאים שלנו. הגענו
למצב שאם נמשיך עם ההסכמים הקיימים נלך וניעלם, כך שהעדפנו למכור את המניות".
אייזנברג, באמצעות חברת ערד השקעות, רכש את מניות העובדים במחיר של 12.5 שקל
למניה - גבוה ב-10% ממחיר הבורסה. בעקבות הרכישה, בעלות כוללת של 28.5 מיליון
שקל, מחזיקה ערד 93.3% ממניות חסין אש.
"חסין מי שחסין אחרון", התפייט היום שלמה אייזנברג. אייזנברג, גם אם נזהר שלא
לשמוח לאידם של המוכרים, איננו יכול להימנע מהשורה התחתונה של הפרשה, כפי שהיא
מצטיירת בעיניו: "אם העובדים היו שומעים לי לאורך השנים האחרונות כפי ששמעו
בשנים הראשונות של השותפות בינינו, הם היו היום עשירים כפליים. אבל לרוע מזלם,
הם עברו תחת שורה של יועצי אחיתופל שעלו להם בהפסדים של מיליוני שקלים".
לגבי עתידה של חסין אש, אמר היום אייזנברג: "אצלי כל דבר עומד למכירה, אבל
עד שאני מוכר, אני מעורב. לחסין אש יש מפעל נחמד. תעשיית הבנייה מצויה אמנם
בשפל, אבל תמיד יצטרכו כאן רעפים. בכוונתנו לפתח את החברה ונשקול גם להרחיב
את פעילותה". באשר לעובדים המייסדים הוא אומר: "חלקם המכריע ימשיך לעבוד בחברה.
הקמנו את חסין אש יחד, הנפקנו אותה והיא התפתחה יפה, גם בתקופה שהשגחתי עליה
מהצד".
לדברי אייזנברג לא מתוכננת הצעת רכש בחסין אש, ואי לכך מתכוונת ערד השקעות
לפעול למכירת חלק מאחזקותיה בחברה על מנת להגדיל את סחירותה. לדברי אייזנברג,
"קנינו את המניות במחיר טוב, הנמוך מההון העצמי, ויש מספיק משקיעים פיננסיים
שמתעניינים בכניסה לשותפות איתנו".
עובדי חסין אש שמכרו את מניותיהם בסוף השבוע, מרגישים תיסכול רב. בחודש שעבר,
כדי למנוע השתלטות של אייזנברג על החברה, רכשו העובדים חבילת מניות שהחזיקה
חברת ההשקעות אלרן בחסין אש (24%) במחיר הגבוה ב-20% מהמחיר שבו הן נמכרות
כעת לערד.
בנוסף להפסד של 2.5 מיליון שקל על חבילת המניות הנ"ל, צפויים העובדים לשלם
ביוקר על תכנון המס עליו אחראי רו"ח קובי בן גור, שהעביר את "חסין אש 2000",
הגוף שבאמצעותו הוחזקו מניותיהם, ממעמד של אגודה שיתופית למעמד של חברה. פועל
יוצא של תכנון זה הוא חיוב העובדים בשיעור מס של 36% בעת חלוקת רווחים בעוד
שאילו החזיקו את המניות באופן פרטי, לא היו משלמים מס כלל.
אברהם לוי העריך היום כי כל אחד מ-15 העובדים המייסדים של חסין אש יקבל ממכירת
מניותיו לערד כ-800 שקל ברוטו, סכום ששליש מימנו יופרש לטובת רשויות המס. מאחר
שבשנים האחרונות נמנעה חסין אש מחלוקת דיבידנדים או מענקים לחברי קבוצת המייסדים,
הרי שהסך הכל שלהם מעשר שנות שליטה בחברה, רחוק מלהיות מרשים.
מכירת השליטה בחסין אש היא סוף עצוב לסיפור ייחודי, של חברה שנשלטה בידי עובדיה.
המסר שהוא שולח לעובדות המתפרה במצפה רמון, או לכל קבוצת עובדים אחרת שתבקש
לקחת לידיה את ניהול המפעל המעסיק אותה, איננו מעודד כלל וכלל.
"איבדנו את כל מה שבנינו", כך אמר אברהם לוי בשבוע שעבר. "רכשנו את השליטה
בחברה כדי לשריין לנו מקום עבודה ועכשיו איננו יודעים מה יהיה בהמשך. כולנו
בני 50 פלוס מינוס ולא ברור אם נמשיך לעבוד בחברה. מבחינתנו זה יום עצוב ולא
יום שמח".
חסין אש היא יצרן יחידי של רעפי חרס בישראל. החברה, שנוסדה בשנת 59' ומעסיקה
כיום 60 עובדים, היוותה עד סוף שנות ה-80 חלק מחטיבת מפעלי הקרמיקה של קונצרן
כור. המפעל בבארשבע התאפיין בהפסדים כבדים, ובאופן טבעי, משהוחלט על תוכנית
הבראה בקונצרן ב-88', דובר על צמצום דרסטי במספר עובדי המפעל.
אלא שבניגוד ליתר מפעלי כור, היו מוכנים עובדי חסין אש (בדומה לתופרות ממצפה
רמון בעת האחרונה) לקחת את האחריות לגורלו של המפעל לידיהם. כשבכור העלו, בחצי
צחוק, את הרעיון שהעובדים ירכשו את המפעל, הם הרימו את הכפפה.
על-פי תנאי ההתקשרות בין כור ל-19 העובדים (שמספרם היום עומד על 15), תרם כל
אחד מהם 5,000 שקל לקופת החברה. כור, מצידה, דאגה למחיקת חובות העבר ולמימון
הפעילות בשנים הראשונות.
בשנת 1990 צירפו העובדים את ערד השקעות, שבשליטת שלמה אייזנברג, כשותפה פיננסית
בחסין אש. ערד, הפועלת בעיקר בתחומי הנדל"ן (ישרס), התוכנה והמיחשוב (קבוצת
תים, קומטק), רכשה 50% ממניות החברה ובהמשך סייעה בהנפקתה בבורסה בפברואר 93'
- ההנפקה שהפכה את עובדי חסין אש לבעלי הון.
בתחילת 96' פורץ סיכסוך בין בעלי המניות בחסין אש - העובדים המייסדים מחד וערד
השקעות מאידך. העובדים אף שוקלים הגשת תביעה נגד אייזנברג, שלטענתם החל לייבא
רעפים ולהתחרות בהם באמצעות חברה פרטית.
מי שמכריעה את הכף בסכסוך, לטובת העובדים, היא חברת ההשקעות אלרן, מקבוצת מגדל.
אלרן מדווחת בסוף פברואר על רכישת 12% ממניות חסין אש, שהוחזקו על ידי מנהל
התיקים רמי כהן (במחיר של 10.75 שקלים למניה), ועל הסכם לניהול משותף עם העובדים
המייסדים. במסגרת ההסכם, מודח שלמה אייזנברג מדירקטוריון החברה.
כניסתה של אלרן לחסין אש לוותה בתקוות גדולות מצד העובדים. אלא שתחזיות ורודות
על הרחבת פעילות ועליית מדרגה ברווח נתבדו, גם בגלל ההאטה בענף הבנייה. בתשעת
החודשים הראשונים של השנה הנוכחית, נמשך הקיפאון במכירות החברה, שעמדו על כ-25
מיליון שקל. הרווח הנקי נשחק, והסתכם ב-2.3 מיליון שקל.
מי שנפגע מכך היו בעיקר העובדים המייסדים, כפי שעולה מהסכם השליטה המשותפת
שנחתם בינם לבין אלרן. בדצמבר 99' הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב לחסין אש,
לבקשת ערד השקעות, לפרסם את ההסכם. מפרטיו עולה כי העובדים התחייבו בפני אלרן
לדיבידנד שנתי של 500 אלף שקל, שיבטיח לה תשואה של 10% על ההשקעה בחסין אש.
כביטחון לתשלום, קיבלה אלרן מניית בכורה בחסין אש 2000, שהעניקה לה קדימות
בקבלת כספי הדיבידנד על פני כל תשלום לעובדים.
אם ההסכם היה ממשיך להתגלגל, טוען לוי, "היינו הולכים ונעלמים". העובדים ויתרו
על חלקם בדיבידנד ועל תשלום מענקים כדי לשלם לאלרן את מה המגיע לה על פי ההסכם,
וגם זה לא הספיק. במסגרת העיסקה הנוכחית, של מכירת מניותיהם, ייאלצו העובדים
לשלם לאלרן חלק מהתמורה על מנת לכסות חוב שנצבר.
"למזלם" של העובדים, עברה לאחרונה השליטה באלרן לידי משפחת דנקנר, שהחליטה
להעמיד למכירה את ההשקעות התעשייתיות שביצעה החברה בשנים האחרונות, תחת המנכ"ל
מירון גרינברג.
העובדים מיהרו לחסום אפשרות של רכישת המניות על ידי אייזנברג, אלא שחלמאות
לשמה, גרמה להם להציע מחיר מופקע של 15 שקל למניה. לוי: "לא היתה לנו ברירה.
היינו חייבים לקנות את המניות כדי לא להפוך למיעוט. רצינו להביא שותף, אבל
אף אחד לא רצה להיכנס איתנו".
למעשה, היתה אפשרות להימנע מרכישת מניות אלרן. ל"גלובס" נודע כי שלמה אייזנברג
עצמו הציע לעובדים כבר בחודש שעבר לרכוש את מניותיהם בחסין אש, יחד עם מניותיה
של אלרן. אלא שאז, סירבו העובדים להצעה, והיום מודה לוי שמדובר על עוד שגיאה.
העובדים נכנסו למלכוד: מחד, את תמורת הרכישה לאלרן הם מחויבים לשלם עד סוף
דצמבר, אחרת יוטל עליהם קנס כבד של מיליוני שקלים. מאידך, אין בידיהם מקורות
המימון לביצוע הרכישה.
אייזנברג, אליו הם פונים באין ברירה, מציע להם 11.5 שקל למניה וניאות להעלות
את המחיר ל-12.5 שקל, רק במסגרת הפעלת זכות סירוב ראשונה כשהמניות מוצעות לצד
שלישי.
- מה הלאה?
לוי: "נלך ללישכת העבודה, ואחר כך נראה. אולי נרכוש איזה מפעל כושל. יש הרבה
אפשרויות".