גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

אינסוף מלים כבר נכתבו על קסמו האישי של מוריס קהאן, על ההשפעה המאגית שיש לו על משקיעים זרים, על יכולתו המופלאה ליצור קשרים עסקיים חובקי עולם, ועל תכונותיו היוצאות מהכלל כיזם בלתי נלאה. על דבר אחד לא נכתב כמעט דבר: מוריס קהאן המציא את תכנון המס של המאה.

על השאלה "מה אתה יודע על מוריס קהאן", השיבו רוב המרואיינים בכתבה זו במשפט - "זה ההוא שחי על יאכטה, לא? לא. לא מכיר". המיליארדר הישראלי המסתורי שכבר הושווה לא אחת להווארד יוז, אוהב את הים, והים כנראה אוהב אותו. כל כך אוהב, עד שב-10 השנים האחרונות סיפק לו הים מקום מסתור יעיל ביותר מפני מלתעות הברזל של מיסוי ההון בכל מדינה.

למעשה, תכנון המס של קהאן ושותפיו האחים צבי ושמואל מיתר, נעשה בכמה דרכים. הפשוטה שבהן היא הקמת חברת אורום (AURUM). אחרי 20 שנה שבמהלכן בנו מוריס קהאן ושמואל מיתר את אימפריית עורק-אמדוקס, הם שוברים את הכלים בשנתיים האחרונות ומחסלים את ההשקעות.

כיום משקיעים השניים את כל הכספים הנובעים ממימושי מניות אמדוקס אינטרנשיונל (המחזיקה באמדוקס בע"מ הנסחרת בנאסד"ק) באמצעות חברת אורום. אורום נמצאת בבעלותם ומנוהלת על ידי פז ליטמן, מי שהיה שותפו של עו"ד צבי מיתר. בניגוד לדעה הרווחת, אורום לא נמצאת בבעלות חברת עורק, אלא בבעלות ישירה של קהאן ומיתר.

אגב, תרגום המילה AURUM מלאטינית הוא - זהב. משורש זה נגזר גם שמה של עורק ומכאן הסיומת "זהב", המתווספת לשמות החברות הבנות שלה.

אז איפה משקיע היום קהאן את 1.5 מיליארד הדולר שמימש מהשקעותיו באמדוקס? מסתבר שחברת ההשקעות אורום משקיעה את רוב הכסף המגיע ממימושי המניות של מוריס קהאן ושמואל מיתר בהשקעות נטולות כל סיכון, כמו אג"ח של ממשלת ארה"ב. במקביל, משקיעה החברה גם בחברות ביוטכנולוגיה וטלקומוניקציה, רובן בחו"ל.

בין השאר מחזיקה אורום ב-100% מקרן ההון סיכון אורום-SBC, המתמקדת בהשקעות בחברות המפתחות טכנולוגיות לענף הטלקומוניקציה. ככל הידוע, השקיעה אורום-SBC בחברות הסטרט אפ הישראליות נט-מאונט ופונטיק סיסטמס. בענף אומרים שחברת אורום משקיעה בקרן הון סיכון נוספת ששמה לא נמסר.

תכנון המס כאן נמצא בין היתר בכך שהשקעה באג"ח ממשלתיות של ארה"ב באמצעות גוף שלישי (במקרה הזה - אורום), פוטרת את היורשים מתשלום מסי עיזבון ואת קהאן ממסים נוספים. זה, כפי הנראה, היה השיקול המכריע במערך השיקולים של קהאן לבחירת השקעותיו.

תכנון מס הוא גם הסיבה לכך שדירקטורים ומנהלים באמדוקס לא מחזיקים ישירות במניות, אלא באמצעות גופי אחזקות.

השקעות אחרות של קהאן נעשות כנראה בפרויקטים הקשורים לתיירות, שהגדול והחשוב בהם הוא חברת "קורל וורלד", המקימה מצפים תת ימיים, ובה מחזיק קאהן בשותפות עם אמפל. בענף מעריכים שמההשקעה הזאת קהאן לא צפוי לצאת.

השאלה הראשונה שעולה נוכח מימושי הענק של קהאן היא למה בעצם הוא מממש כל כך הרבה? על פי הטענה הרווחת, קהאן הבין שמחיר המניה של אמדוקס נמצא ברמה גבוהה דיה, ועכשיו כדאי למכור. כאיש עסקים משופשף שאינו מתאהב בפורטפוליו שלו, הוא מממש במחיר הגבוה. טענה אחרת גורסת כאמור, שהוא פשוט דואג להרחיק את הירושה שישאיר לבניו, מהישג ידו של מס העיזבון האמריקני.

אבל מקורבים אומרים, שהסיבה העיקרית למימושים היא, שאחרי 10 שנים בים, מעוניין קהאן לחזור לחיות בישראל. כדי לעשות זאת בלי ששלטונות המס ישלחו את ידם הארוכה אל כיסו וכספו, הוא חייב להיפטר מכל האופציות והמניות שברשותו, כל עוד אינו נחשב לתושב ישראל.

הכנסותיו הנובעות מרווחי עורק מחויבות במס בכל מקרה, שכן על פי החוק, כל אדם או תאגיד, חייב לשלם מס בארץ על הכנסות מפעילות שנעשתה בארץ, גם אם הוא אזרח זר.

לעומת זאת, חברת אמדוקס רשומה באי גרנזי, הנחשב למקלט מס. אגב, אמדוקס לא נמצאת בבעלות עורק ומעולם לא היתה בבעלותה. בעלי החברה הם החברות: אמדוקס אינטרנשיונל, SBC, קרן ההון סיכון וולש קרסון אנדרסון אנד סטיו, וכמה משקיעים קטנים. לחברה יש אמנם מרכזי פיתוח באנגליה, בארה"ב ובישראל, אבל מרכז הרווח והפסד נמצא, כאמור, באי גרנזי.

אבל תכנון המס המתוחכם מכולם הוא זה שמעניק לו ידידו הטוב - הים. כבר שנים אומרים על קהאן שהוא ביישן וצנוע, ולכן מתרחק מהתקשורת. וכבר שנים שקהאן שומע, מחייך לעצמו, ממשיך לספור את מאות מיליוני הדולרים, ומפליג כרגיל אל עבר השקיעה, עם כוס שמפניה וקוויאר משובח, מרוצה מכך שרק מעטים הבחינו שב-10 השנים האחרונות, מוריס קהאן הוא לא תושב של אף מדינה. הוא תושב הים. רומנטי? לא בדיוק. מסתבר שהים הוא המקום היחיד בעולם שבו לא גובים מסים.

השמועות בענף גורסות שככה זה עבד: משך שנים, נהג קהאן לשהות 180 יום בשנה על היאכטה שלו מחוץ למים הטריטוריאליים של כל מדינה. על פי חוקי המס בישראל וב-200 מדינות נוספות החתומות על אמנת המס, אדם השוהה מחוץ למדינה 180 יום ומעלה, פטור מתשלום מס על מימוש אופציות ומכירת מניות באותה מדינה.

מכיוון שכך, שהייתו של קהאן בים משך 180 יום בשנה, פוטרת אותו מתשלום מס. במקרים מהסוג הזה, נהוג לקבוע שהחייב ישלם מס על פי מבחן מרכז החיים. כלומר, המדינה בה ישולם המס, היא המדינה הנחשבת לצורך העניין כמרכז החיים של החייב.

כאן נכנסת לתמונה החשאיות של קהאן, המסייעת לו לשמור על מעטה כבד של ערפל. במלים אחרות, אף אחד לא יודע היכן מקום מגוריו העיקרי. יש לו בתים באנגליה, בארה"ב ובישראל. גם הניסיון לקבוע את מקום מגוריו על פי מקום מגורי משפחתו לא יעזור רבות לשלטונות המס, שכן לבנו, בנג'י, יש בתים בברמודה, באוסטרליה ובכפר שמריהו, ולקהאן יש, כפי הנראה, גם אחות המתגוררת באנגליה. המשמעות היא, שמרכז חייו יכול להיות באנגליה, בישראל או אף בניס שבצרפת, שם עגנה היאכטה שלו משך כמה שנים.

יתר על כן, אחת התיאוריות שנבנו על ידי מכריו, סביב סירובו להתראיין, גרסה כי קהאן מתרחק מהתקשורת משום שהוא חושש מפני הנזקים שהיא עלולה לעולל לעסקיו. שיטוט קצר בארכיון מלמד שבעבר, בימים שהיקף הנכסים של קהאן היה קטן בהרבה מהיקפו כיום, לא רק שהוא לא חשש מפני התקשורת, הוא אף כינס לא אחת מסיבות עיתונאים.

מסיבת עיתונאים אחת התקיימה באפריל 69', אז הציג קהאן בגאווה את הרשיון שקיבלה חברת דפי זהב שבבעלותו, לפרסום על גבי אוטובוסים. הוא תיאר באוזני העיתונאים את השלטים שייתלו בצדי האוטובוסים, וחזה שבעתיד יהיו שלטים מוארים עם אלמנטים מתנועעים.

מסיבת עיתונאים אחרת כינס קהאן לאחר זכייתה של דפי זהב במיכרז להפקת מדריכי הטלפון. הזכייה לוותה בביקורת על כך שהיא התקבלה בניגוד לכלל לפיו רק תאגיד ישראלי ישתתף במיכרז. מניות דפי זהב הוחזקו אז בידי חברת מייפר אסט, שהיתה רשומה בוואדוז. קהאן הסביר לעיתונאים, שהחברה נמצאת בבעלות משפחתו בדרום אפריקה, ושהוא לא היה מודע לתנאי שהציב משרד התקשורת.

מסיבת עיתונאים נוספת קיים קהאן באילת. לאחר שהקים יחד עם אמפל את המצפה התת ימי באילת, הוא הטיס לשם עיתונאים וסיפר להם על מלחמת ההתשה שנאלץ לנהל מול משרדי הממשלה משך ארבע שנים וחצי.

בקיצור, מי שעוקב אחרי ההיסטוריה של קהאן יכול לראות שהוא לא חושש מאף אחד. נהפוך הוא, האיש מתמרן את התקשורת כבר שנים לפי רצונו, וכמעט בלי מאמץ. אשר לצניעותו: ייתכן מאוד שקהאן הוא אכן אדם צנוע המתרחק מאור הזרקורים. אחרי הכל, אם כל כך הרבה אנשים טוענים כך בלהט, כנראה יש בזה משהו. אבל זאת לא בהכרח הסיבה למעטה המסתורין הבלתי חדיר שקהאן הקפיד כל כך להקים סביבו בשנים האחרונות, או לפחות לא הסיבה העיקרית.

גורמים מענף עורכי הדין טוענים, כי קיימות הערכות הגורסות שקהאן כנראה כן הגיע לפשרות מסוימות עם מס הכנסה, אבל מכיוון שהוא הגיע למשרדי מס הכנסה כמי שמתנדב לשלם מס למרות שלכאורה לא ניתן לחייב אותו בכך, הסכומים ששילם היו רחוקים בהרבה מאלה שהיה נאלץ לשלם אילו חויב לשלם מס.

נדגיש, כי בכל מקרה אין בכך כל רע וכי קהאן לא עובר על שום חוק. הוא משתמש בתקנות המס כדי לבצע תכנון מס, כפי שכל חברה נוהגת לעשות עבור עובדיה ומנהליה, בדרך לגיטימית לחלוטין.

בינתיים, ככל שקהאן התרחק מעין הציבור, כך גברה הסקרנות סביבו, וככל שהוא ברח מהתקשורת, כך גבר הרצון לראיין אותו. בסופו של דבר, בין שהתכוון לכך ובין שלא, הצליח קהאן למשוך אליו את כל האש וכך למעשה סיפק מעטה ערפל כבד עוד יותר, עבור יד ימינו, איש סודו ומנהל עסקיו - שמואל מיתר.

אז מי הוא בעצם שמואל מיתר? מסתבר שמיתר מנצח כבר שנים רבות על עסקיו של קהאן ומחזיק חבילות גדולות של מניות באמדוקס, ואחוזי בעלות ניכרים באורום ובעורק, הרבה מעבר למה שרוב הציבור מעריך. משך שנים ארוכות נשאר מיתר חבוי היטב בין הצללים, למרות שהוא בעצם הרוח החיה מאחורי עסקיו של קהאן.

בין השאר היה שמואל מיתר מנכ"ל עורק משך כמה שנים, לאחר מכן שימש כיו"ר דירקטוריון עורק, ועד 99' היה גם יו"ר דירקטוריון אמדוקס. למיתר היתה השפעה מכרעת על הכיוונים העסקיים של אמדוקס, ובסופו של דבר כנראה גם על החלטתו של מנכ"ל החברה, בועז דותן, להתפטר מהחברה. מסתבר שמיתר הוא למעשה המנוע שמאחורי קהאן והגורם הדומיננטי ביותר בניהול ההשקעות של מוריס קהאן בארץ.

בין קהאן למיתר נרקמה במהלך השנים ברית הדוקה, ומקורבים מסבירים זאת בכך שלשניים יש יכולות משלימות. לקהאן יש קשרים ענפים בקהילה העסקית הבינלאומית, כישרון נדיר ליצור קשרים, ויכולות אדירות בתחום היזמות. מעבר לכך, קהאן הוא לא בדיוק ישראלי בתכונותיו. העובדה שהוא מצוי בתרבות המערבית יחד עם נועם הליכותיו, סייעו לו רבות בקשירת הקשרים שלו עם חברות זרות, ובפרט עם SBC. כך שלמעשה, קהאן הוא איש עסקים במובן של איתור הזדמנויות וקשירת קשרים. אבל הוא לא מהאנשים שיודעים לקחת רעיון ולהפוך אותו למציאות. כאן נכנס לתמונה שמואל מיתר.

מיתר הוא הצלע המניעה תהליכים עסקיים. הוא יודע לומר אם רעיון מסוים יעבוד בשטח או לא, הוא מסוגל לתרגם רעיון למציאות, והוא גם יודע לזהות הזדמנויות. יש לו חושים בריאים לעסקים ויכולת גבוהה לגרום לדברים להתרחש. אמנם, היוזמות האגרסיביות ביותר הגיעו מקהאן, אבל מיתר ידע להפוך את הרעיונות של קהאן לעסקים פורחים.

יכולת נוספת של מיתר היא באיתור מנהלים. קהאן, אומרים מקורביו, לא מסוגל לשבת מול מנהל ולהבחין אם הוא יהיה מנהל טוב או לא. אין לו מושג בזה. מיתר, לעומת זאת, יודע לזהות מיד מנהלים מוצלחים. לכן הוא גם היה זה שבחר את כל המנכ"לים של עורק, אמדוקס ואורום.

סגנון הניהול של שמואל מיתר מאופיין בשיתוף, בעבודת צוות ובמתן חופש פעולה מלא למנהלים הפועלים תחתיו. אלא שחופש הפעולה הזה נעצר ברגע שמגיעים לנושא הכאוב של חלוקת אופציות ומניות לעובדים ומנהלים. כאן מתבטלת היד החופשית של המנהלים, ומתחילים הקרבות. מקורבים מספרים שגם מיתר וגם קהאן הסכימו לנקוט יד רחבה בכל מה שקשור לתגמול עובדים, למעט בנושא האופציות. בקיצור, מיתר מעולם לא היה מוכן אפילו לשמוע על חלוקת אופציות לעובדים.

בין שקהאן סומך על דעתו של מיתר בעניין זה, ובין שגם הוא עצמו מסרב בתוקף להעניק אופציות לעובדים, דבר אחד בטוח: סוגיית האופציות לעובדים באמדוקס לא נפתרה עד היום ובעורק היא אף לא עלתה על השולחן. כך או כך, מיתר וקהאן הולכים יחד כבר יותר מ-30 שנה. על פי הסיפור המסתובב בענף ההיי-טק, מערכת הקשרים בין השניים החלה בעת שמיתר היה סטודנט למשפטים בסוף שנות ה-60. חברת דפי זהב עשתה אז את צעדיה הראשונים, ונציגי חברת ITT, שהיתה אז שותפתו של קהאן (בדפי זהב), הגיעו לביקור בארץ. צבי מיתר שהיה עורך הדין של קהאן, ביקש משמואל שבאותה עת היה בחופשה מהאוניברסיטה, לקחת את מנהלי ITT לטיול בארץ. מיתר הצעיר ערך לנציגי ITT היכרות עם הארץ, ובאותה הזדמנות כנראה גם עם כישרונו העסקי, כי לאחר שחזרו אמרו מנהלי ITT לקהאן: יש לך כאן בחור מוכשר וחריף. קח אותו ושלב אותו בעסק. מיתר לא נכנס הישר לתפקיד המנכ"ל, אבל הגיע לשם במהירות, והשאר היסטוריה.

מספר שתיים בעורק אחרי מיתר, הוא כבר שנים רבות ישראל (איזיה) צ'צ'יק, מנכ"ל עורק. השנים הראשונות בעורק היו טובות לצ'צ'יק. עורק הלכה והפכה לתאגיד התקשורת הגדול בארץ, ויחד עם צמיחתה הלך וגדל מספר החברות תחת ניהולו של צ'צ'יק. מיתר וקהאן סמכו עליו לחלוטין, והוא נהנה מאוטונומיה ניהולית מלאה.

החריקות התחילו להישמע בתקופה בה הפך פז ליטמן, מי שבעבר היה שותפו של עו"ד צבי מיתר, לגורם משמעותי בחברה. ליטמן היה אמור להיות ה"צ'צ'יק" של אורום, כלומר לנהל אותה מלמעלה. אלא שככל שחלף הזמן, הלכו והתגלו ההבדלים העמוקים שבין השניים.

ליטמן הוא איש שוק ההון, אומרים בענף. הוא היה מעורב בהנפקה הראשונה של אמדוקס והצד החזק שלו הוא קביעת שווי לקנייה ולמכירה של חברות. הוא מעולם לא ניהל חברות בפועל, וודאי לא חברות מורכבות כמו עורק, כך שהצד הניהולי פחות חזק אצלו. יתר על כן, ליטמן אינו נוהג לשתף אחרים בהחלטותיו ולא נוהג לעבוד בצוות. בקיצור, ליטמן הוא מנהל שבראש סדר העדיפויות שלו נמצאת המשימה, לא האנשים.

צ'צ'יק, לעומתו, מכיר בחשיבות המשאב האנושי ומקפיד להנהיג סגנון ניהולי של עבודת צוות תוך שיתוף מלא של המנהלים העובדים תחתיו. כך קרה, שבין ליטמן לצ'צ'יק נוצרה סתירה בלתי ניתנת לגישור. הסתירה הזו הביאה לכך שליטמן לא הבין את מהלכיו של צ'צ'יק ובמידה רבה התנגד להם.

הבעיה העיקרית מבחינת צ'צ'יק היתה, שהשפעתו של ליטמן על מיתר וקהאן הלכה וגברה. בד בבד, עורק הפכה יותר ויותר מורכבת לניהול, ובענף אומרים שכפי הנראה, הצירוף של השפעת ליטמן על בעלי החברה, עם המורכבות הגוברת של ניהול עורק, גרם לשחיקה בכוח ההשפעה של צ'צ'יק על מיתר וקהאן.

כך או כך, גורמים בענף טוענים בתוקף, שזו אינה הסיבה לפרישתו הקרובה של צ'צ'יק (הצפויה בסוף יוני). הם מעריכים שצ'צ'יק הוא לא מסוג האנשים שירימו ידיים נוכח בעיות שוליות כמו מאבקי כוחות או מורכבות ניהול. פרישתו, אומרים אותם גורמים, היא מחויבת המציאות, בגלל העובדה הפשוטה שבעורק אין היום כמעט מה לנהל. יתרה מזאת, עורק הולכת ומתרוקנת מתוכן, ובמהלך 2001 היא צפויה להפסיק לתפקד במתכונתה המסורתית. ומעורק לאמדוקס. מי שהקים את אמדוקס ועמד בראשה עד קרוב להנפקה הראשונה, היה בועז דותן. בניגוד גמור לצ'צ'יק ולמיתר, דותן נחשב למנהל אקסטרה-דומיננטי, ריכוזי ואוטוקרטי. בענף אומרים כי בזמנו של דותן היה כמעט בלתי אפשרי להביע דעה הנוגדת את שלו. כתוצאה מכך, אמדוקס היא חברה המנוהלת כיום בצורה מאוד ריכוזית.

הרקע לעזיבתו של דותן היה, כך נראה, מאבק איתנים בין מיתר לבינו על עתיד החברה. בפועל, דותן היה זה שהוביל את כיווני ההתפתחות של אמדוקס. מיתר לא ממש הבין מה הם עושים שם, בעיקר משום שהוא מעולם לא הבין בטכנולוגיה, אבל הוא לא התערב.

ואז, יום אחד, נשמעה בקומת ההנהלה של אמדוקס טריקת דלת מהדהדת, ודותן עזב בסערה את החברה. רק מעטים מאוד באמדוקס יודעים מה היה הרקע לטריקת הדלת ההיא והם סירבו להתראיין, אבל גורמים בענף אומרים שלדותן פשוט נמאס מהוויכוחים הבלתי פוסקים עם הדירקטוריון, כלומר עם מיתר.

גורמים אחרים אומרים, שהסירוב העקשני של מיתר להסכים לחלוקת אופציות לעובדים היה הקש ששבר את גב הגמל, לאחר תקופה ארוכה של חילוקי דעות בין השניים לגבי עתידה ודרכה העסקית של החברה.

בעוד דותן הסתכל קדימה, אומרים מקורבים, מיתר וקהאן לא ראו מספיק רחוק. לאף אחד לא ברור בדיוק על איזה כיוון עסקי מדובר, אבל אם מחברים את העובדה שבין דותן לבין קהאן ומיתר ניטש ויכוח מר לגבי חלוקת אופציות לעובדים, ואת העובדה שלמעט בנושא האופציות לדותן היתה יד חופשית להוביל את החברה כמעט לכל כיוון שרצה, יש להניח שמדובר בשילוב שתי הסוגיות האלה.

כאן נכנסת לתמונה עובדה נוספת: בשנים האחרונות החלה אמדוקס לרכוש חברות לצורך צמיחתה. מטבע הדברים, רכישת חברות מחייבת את החברה הרוכשת להעניק אופציות לעובדי החברה הנרכשת, בתמורה לאופציות שהיו להם לפני הרכישה.

כך שבשורה התחתונה, אם מחברים את כל שברי העדויות המגיעים מכמה מקורות, ניתן להניח בזהירות רבה, שדותן צפה שבעת רכישת החברות על ידי אמדוקס, עלולה הענקת האופציות לעובדי החברות הנרכשות, לעורר התמרמרות בקרב עובדים ותיקים יותר של אמדוקס, שלא קיבלו אופציות. ייתכן שזו הסיבה לכך שדותן חשב שלקראת ההנפקה חייבת אמדוקס להתחיל לנהוג כמו כל חברות ההיי-טק בעולם ולהעניק אופציות לעובדים.

מכיוון שכך, בענף לא פוסלים את ההשערה שההתנגדות הנחרצת של מיתר וקהאן לחלוקת אופציות, יצרה לדותן מגבלה משמעותית על המשך דרכה של החברה, בין השאר בעניין רכישת חברות, האמורה להוביל את החברה לצמיחה הנדרשת לצורך המשך הגדלת הרווח למניה.

אבל מעל לכל, יש להניח שמכיוון שאמדוקס שאפה להוביל את השוק בכל הנוגע לגיוס עובדים, ולמעשה נזקקה תמיד למספר עובדים גדול במיוחד, הרבה מעבר לכל חברת היי-טק אחרת, ומכיוון שאופנת חלוקת האופציות החלה לצבור תאוצה, ייתכן שדותן פשוט חשש להישאר מאחור. ייתכן שהוא חשש ממצב שבו אמדוקס תתקשה לגייס עובדים חדשים, והדבר יפגע בפעילותה.

בינתיים, אומרים בענף, השתנתה הגישה, ולאחר עזיבתו של דותן החל בחברה לחץ של העובדים בעניין חלוקת אופציות. בשלב הראשון, לפני ההנפקה, הוענקו אופציות לכ-100 מעובדי החברה הוותיקים והבכירים, וחלקם אף קיבלו מניות. ההיקף הכולל של האופציות והמניות לעובדים הסתכם בכ-3% שהוחזקו על ידי חברת TOES. בשנתיים האחרונות השתנתה מדיניות החברה, וכתוצאה מכך, אומרים בענף, כיום רוב העובדים מקבלים אופציות. אבל אם באמדוקס חילקו אופציות לפחות לחלק מהעובדים, בעורק גם זה לא קרה. עורק אמנם אינה נסחרת, אבל ברוב חברות ההיי-טק הגדולות נהוג לחלק אופציות פאנטום. בענף אומרים שבז'רגון התרבותי של מיתר לא קיים המונח הענקת אופציות לעובדים, ועל אופציות פאנטום אין אפילו מה לדבר. כתוצאה מכך, מגמת הענקת האופציות לעובדים ולמנהלים נשארה מחוץ לדלתה של עורק, ולמיתר יש משקל מכריע בהחלטה זו.

גורמים בענף מעריכים, שזו היתה גם הסיבה העיקרית לעזיבתו של דני קלמנסון, שהיה מנכ"ל עורק לפני צ'צ'יק. אמנם, באותה תקופה עדיין לא רווח הנוהג להעניק אופציות לעובדים, אבל קלמנסון דרש, כפי הנראה, לקבל מניות בעורק או לפחות תגמול צמוד הון, כמו מניות פאנטום. לאחר שקהאן ומיתר התנגדו, קלמנסון עזב. יודגש, כי זוהי הערכה בלבד, ואין לדברים אישור מקלמנסון, שסירב להתראיין לכתבה.

מכל מקום, המאבק על עתידה של אמדוקס לא היה הסכסוך הראשון שנתגלע בין דותן לבין מיתר וקהאן. סכסוך קודם ביניהם קיבל ביטוי בתשקיף החברה שפורסם לפני ההנפקה. בתשקיף מצוין, כי "בין בעלי המניות באמדוקס אינטרנשיונל (שהחזיקה לפני ההנפקה בכ-25.8% מאמדוקס בע"מ - החברה הנסחרת) ובין בעלי מניות המיעוט, המחזיקים בכ-18.71% מהחברה, נוצר סכסוך על רקע זכויותיהם של בעלי המיעוט".

מסתבר, שהסכסוך נוצר על רקע דרישתם של מנהלי אמדוקס (בעלי זכויות המיעוט) לקבל אחוזים נוספים באמדוקס אינטרנשיונל ובכך להגדיל את אחזקתם באמדוקס בע"מ. הסכסוך היה על אחוזים בודדים ובסופו של דבר הגיעו הצדדים לפשרה. לכן, בתשקיף שפורסם לאחר מכן, הסכסוך לא מוזכר.

מוקד הסכסוך נעוץ בכך שלפני ההנפקה החזיקו מנהלי אמדוקס בכ-18.8% ממניות אמדוקס בע"מ (החברה הנסחרת), מהם 14% שהוחזקו על ידם ישירות באמדוקס בע"מ, וכ-4.8% נוספים שהוחזקו באמצעות אמדוקס אינטרנשיונל (18.71% מניות אמדוקס אינטרנשיונל שהוחזקו על ידי מנהלי אמדוקס, מתורגמים לכ-4.8% ממניות אמדוקס בע"מ, שכן אמדוקס אינטרנשיונל החזיקה בכ-25.8% ממניות אמדוקס בע"מ).

מכאן, שקהאן ומיתר החזיקו לפני ההנפקה (ולפני הפשרה) בכ-21% ממניות אמדוקס בע"מ באמצעות חברת אמדוקס אינטרנשיונל. כאמור, מנהלי אמדוקס קיבלו בסופו של דבר אחוזים בודדים נוספים מתוך חלקם של קהאן ומיתר.

גורמים בענף אומרים, כי מבין כל מנהלי אמדוקס, דותן מחזיק בכמות מניות הגדולה במידה ניכרת מכמות המניות שמחזיקים המנהלים האחרים בחברה. אותם גורמים מעריכים, כי הכנסתו השנתית של דותן הנובעת מהמניות, מגיעה היום לעשרות בודדות של מיליוני דולרים בשנה.

לאחר עזיבתו הקים דותן יחד עם רוני צור, לשעבר סגן נשיא בעוש"פ טכנולוגיות, וחברת שרם-פודים-קלנר טכנולוגיות, את חברת ההשקעות ARIA VENTURES. לאחרונה נסגרה החברה בשל סכסוך בין השותפים, על רקע מה שהם ראו כניגודי אינטרסים בין ארייה לבין קרן הון סיכון אחרת של שרפ"ק.

אגב, אחת הדרכים שאמדוקס נקטה למכירה מתוחכמת של מניות היא על ידי הנפקת "מניות מעקב". במסגרת זו יצרו בעלי המניות נאמנות בשם TRACES, כחלק ממכירת המניות באמדוקס אינטרנשיונל. במסגרת נאמנות זו קיים הליך מכירת מניות, המאפשר למוכרים לקבל את מניותיהם בחזרה, אם יסתבר שמחיר המניה עלה מעל סף מסוים לאחר המכירה. בעל מניות המקבל את מניותיו בחזרה, מחויב לשלם את התמורה שקיבל בעד המניות בתוספת ריבית.

ומהיחסים בתוך הקבוצה, ליחסי מיתר וקהאן עם השותפים האמריקניים. השותפה הראשונה של קהאן ומיתר היתה חברת התקשורת האמריקנית סאות'ווסטרן בל (SBC). מצד אחד, ראשי SBC תמיד סמכו על מיתר בעיניים עצומות, דבר שאינו רגיל אצלם. בכל המדינות האחרות בהן פועלת ענקית התקשורת היא נוהגת להיות מאוד מעורבת בניהול, תוך פיקוח צמוד על הישגי החברה.

מצד שני, ראשי SBC הם אמריקניים, וכמקובל בחברות אמריקניות, הם לא זזים מנוהלי החברה, הגורסים הליכים מקובלים מסוימים, במסגרתם הם דורשים לראות בדיוק מה החברה עושה. עם זאת, כאמור, ברמה המהותית, למיתר ניתנה יד חופשית לפעול כרצונו.

הקשרים האמיצים בין קהאן ומיתר לבין SBC הוכיחו את עצמם בעת מלחמת המפרץ, אומרים בענף. באותה תקופה היו הרבה חברות זרות שנסוגו מהשקעתן בארץ או פשוט הפסיקו להשקיע, בעוד SBC ביצעה השקעות דווקא בעיתוי זה.

שותפה נוספת של מיתר וקהאן באמדוקס היא חברת וולש קרסון אנדרסון אנד סטיו. זוהי קרן השקעות שנכנסה להשקעה בחברה מטעמי שיקולים פיננסיים ונוהגת כשותף פיננסי. הטענה הרווחת היא כי אין לה השפעה על אמדוקס.

ולבסוף, השותף הישראלי השלישי, צבי מיתר. לפני כשבוע פורסם ב"גלובס", כי עו"ד צבי מיתר עומד לסגור את המשרד שלו בארץ ולעבור להתגורר באנגליה, וכי בכוונתו לצאת לפנסיה בניכר. הבחירה באנגליה אינה מקרית, אומרים מקורביו, ויש לה שתי סיבות. ראשית, צבי מיתר הוא אנגלופיל, ומעבר לעובדה שמוצאו ממדינה דוברת אנגלית, הוא מאוהב בתרבות האנגלית. השיקול השני הוא השיקול הפרקטי יותר. שנה של מגורים באנגליה תקנה גם לצבי מיתר פטור מתשלום מסים בארץ בעת מימוש האופציות שלו באמדוקס.