"הקמת הערוץ הלווייני בערבית, המיועד לשדר למדינות ערב, נעשית במטרה לטרפד את הקמת ערוץ הטלוויזיה הייעודי בשפה הערבית, שהקמתו מתעכבת מסיבות שאינן ברורות". כך אמרה מנהלת מרכז התקשורת אעלאם, פלסטין אסמאעיל.
במאי 1996 הודיעה שרת התקשורת דאז, שולמית אלוני, על פרסום מכרז לבחירת בעל רשיון להפעלת ערוץ בשפה הערבית בטלוויזיה בכבלים.
בעלי הזכיונות בערוץ 2 עתרו לבג"ץ, בטענה, כי המכרז סותר את חוק הבזק. ב-1998 החליטה ועדת הכלכלה של הכנסת לאשר מימון ערוצים ייעודיים באמצעות שידורי פרסומת, לאחר שבוצע תיקון בחוק הבזק.
הוועדה החליטה על הקמת מספר ערוצים ייעודיים, ביניהם ערוץ חדשות, ערוץ ברוסית, וערוץ בערבית. אך, מאז לא פורסם מכרז לערוץ הטלוויזיה הייעודי בערבית.
מנהל מינהלת הסדרת השידורים לציבור, יורם מוקדי, אמר ל"גלובס", כי "המכרזים יצאו לדרך בנובמבר 2000, עם מכרז ערוץ החדשות. המכרז לערוץ הערבי היה אמור להתפרסם במארס-אפריל 2001".
לדבריו, "העיכוב נבע מחילופי השלטון, וכן מרצון שלנו לתקן את חוק הבזק באופן שבו הערוץ יוכל לשדר לא רק באמצעות כבלים ולוויין, אלא גם באמצעות שידור בלתי מוצפן באוויר, וזאת משום שרוב הציבור הערבי אינו מחובר לכבלים. תיקון זה אושר ב-9 באוגוסט השנה, ואנו מקווים לפרסם את המכרז עד לסוף השנה הנוכחית".
מוקדי הוסיף, כי הערוץ יופעל על ידי יזם פרטי, שיתחייב לשדר שבעה ימים בשבוע, ולפחות שש שעות ביום, דבר שצפוי להקנות לו הצלחה רבה יותר בקרב המפרסמים והציבור הערבי.
במרכז אעלאם סבורים, כי ההצעה שהעלה לאחרונה שר התקשורת, ראובן ריבלין, בנוגע לאפשרות לממן את הערוץ הלווייני באמצעות פרסומות, וזאת לאחר שהממשלה אישרה לו תקציב בסך 24 מיליון שקל (20 מיליון מתוכו מתקציב רשות השידור), תהרוס את הכדאיות הכלכלית שבהפעלת הערוץ הייעודי.
לדברי אסמאעיל, "הקמת הערוץ הייעודי מתעכבת מזה שנים, בעוד שלפתע עלה הרעיון של הקמת הערוץ התעמולתי, ותוך מספר חודשים הוא יוצא לפועל בהליך מזורז ביותר. המדינה חייבת לשרת קודם כל את מיליון אזרחיה הערבים, הזכאים לקבל שירותי תקשורת מתאימים, ורק אחר כך לדאוג לשידורים לשאר מדינות ערב".
לטענתה, הערוץ הלווייני ימומן מכספי ציבור, "אך הציבור הערבי לא רואה עצמו מיוצג על ידי תעמולה זו, ולכן קיימת התנגדות עקרונית מצידו להשתתף במימונו".
דוברת משרד התקשורת, ענת פרידמן, מסרה בתגובה, כי המשרד רואה חשיבות בערוץ ייעודי בשפה הערבית, שתכניו יתאימו לאוכלוסייה הערבית החיה בישראל. לדבריה, אין סתירה בין ערוץ זה לבין ערוצי לוויין אחרים המשודרים במזרח התיכון.
לדברי פרידמן, "הערוץ הערבי הוא ערוץ ציבורי, ותקציבו מושתת על תקציב רשות השידור, באמצעות האגרה. נשקלת אפשרות לאפשר פרסום בערוץ הבינלאומי של תחנה זו".
לדבריה, "באם יתברר, שאכן פרסומות בערוץ הערבי הממלכתי יגרמו למצב, שבו לא תתאפשר הקמת טלוויזיה מסחרית, ושאין קהל צופים גדול מספיק שאפשר להתחרות על ליבו לשני ערוצים בערבית, למרות התוכן השונה, יישקל הדבר פעם נוספת, ואז יוחלט האם יש לאפשר או לאסור פרסומות בערוץ הממלכתי".
פרידמן התייחסה למכרז לערוץ רדיו איזורי בשפה הערבית (לאחר שתחנת הרדיו האיזורית הערבית "רדיו 2000" מנצרת הפסיקה את שידוריה). לדבריה, השר הודיע, כי לאחר אישור התיקון לחוק הרשות השנייה בכנסת, ייצא מכרז זה לדרך.
לדבריה, במסגרת המכרז, יורחב איזור הזכיון, כדי לאפשר הצדקה כלכלית לחברה שתפעיל אותו. הכוונה היא להרחיב את האיזור מנצרת עד איזור הגליל והמשולש, ולאפשר את קליטת התחנה בכל בתי תושבי ישראל הערבים.