עברה שנה מאז קיבלה צמרת מינהל מקרקעי ישראל את אחד הדו"חות החמורים ביותר שכתבה אי פעם המבקרת הפנימית (לשעבר, כיום בכנסת), גילה רוטשילד, העוסק בגלגולי פרויקט סופרלנד במערב ראשון לציון. את הדו"ח קיבל מי שהיה אז מ"מ מנכ"ל המינהל, מירון חומש, ומכותבים לו כל בכירי המינהל. חומש הוא סמנכ"ל בכיר למשאבי אנוש ואמרכ"לות במינהל.
הדו"ח, שהוא המסמך הסופי של תיק עב כרס בעניין הסופרלנד, חושף שורת מחדלים ארוכת שנים, שהתחילו ב-1989 בהקצאת 94 דונם לחברת "גני ראשון לציון", ללא מכרז ותמורת 1.3 מיליון שקל, לפרויקט שהוגדר "רכבת הציונות - מסלול היסטורי משוחזר כאטרקציה ציבורית". החברה היזמית נקלעה לקשיים והזכויות הועברו לחברה אחרת, "עיר השעשועים", שהתחייבה להקים את הפרויקט המקורי. במשך הזמן אישר המינהל להקים במקום "רכבת ציונות" את "נהר הציונות", שהפך, איך לא, למסלול גלישת אבובים, והפרויקט ה"ציוני" הפך למה שעומד כיום בשטח - פארק שעשועים מסחרי, כאמור על 94 דונם שהמינהל מסר בפטור ממכרז.
מן הדו"ח עולה תמונה קשה של 10 שנים של רשלנות, זלזול בנכסי מדינה והתעלמות מפלישות וחריגות בנייה. הפרויקט מצוי במחוז מרכז של המינהל - מחוז אשר חלק מבכיריו "תרם" בעשור האחרון משהו לפרויקט. על פי הדו"ח, היזמים קיבלו התחייבויות ללא סמכות, בניגוד לנוהלי המינהל התקין, תוך שינוי הסכמים ומחיקת מילים ממסמכים.
חמור מזה: ב-99' למשל, נמסר דיווח כאילו היזם שילם עבור פארק שעשועים ונהר הציונות - אך המבקרת כותבת: "לא מצאנו כי בוצע תשלום כלשהו עבור נהר הציונות".
תגובת המינהל: "מנהל המחוז באותה עת היה מירון חומש. מדובר על דרישה לתשלום הפרשי ערך בגין שינויים ממטרת החוזה המקורית ובגין שימושים נוספים בשטח ובשום פנים לא היה כל חשד להטעיה במקרה זה. דרישה זו לא הועברה ליזם עקב בעיות שמאות".
לזכותו של אבי דרכסלר אפשר לומר, שניסה לעשות סדר בשערורייה ויזם את הבדיקה הסופית של המבקרת. אבל, הדו"ח הושלם אחרי תקופת דרכסלר ונמסר כאמור למירון חומש, כשכיהן כמ"מ המנכ"ל. מירון חומש עצמו היה מנהל מחוז מרכז ב-98'-99', וטיפול רציני בדו"ח היה מביא את חומש, בין השאר, אל חומש עצמו.
כך סיכמה המבקרת רוטשילד את הליקויים בפרשת הסופרלנד:
1. ליקויים בהכנת חוזה הפיתוח שנחתם עם יזם ב' בשנת 1995, שכללו השמטת תנאי מיוחד שהיה בחוזה המקורי לפיו כל בנייה מעל 3,770 מ"ר תחויב בתשלום נוסף. כן בוצעו שינויים בנתוני העיסקה המקורית כפי שפורט ברקע החוזי.
2. במארס 1996 התגלו ע"י מח' התכנון נתוני קיבולת הבנייה השגויים שבהסכם הפיתוח (27,400 מ"ר במקום 3,770 מ"ר). המחוז הודיע ליזם דבר הטעות, היזם סרב לתיקון, הנתונים השגויים לא תוקנו, והתיק נשלח לגניזה בארכיב לשנה וחצי.
3. לא בוצע, לאורך השנים, כל מעקב אחר ביצוע החוזה והתנאים המיוחדים לו, ובעיקר אחר מימוש מטרת הפרויקט העיקרית, הלא היא הקמת רכבת הציונות.
4. איש במחוז לא היתרה בפני היזם על כי החוזה מופר על ידו בצורה יסודית וכי המחוז נערך לביטול החוזה ולהחזרת הקרקע לממ"י בהתאם לתנאים המיוחדים.
יתרה מזו, עולה, כי המחוז יצר מצג מוטעה ומטעה לפיו ממ"י יראה בחיוב שינוי מטרת הפרויקט ואף יפעל להארכת החוזה בהתאם לכך (מנהל המחוז היה עודד טל - מ.ל).
5. הצגת מצג מטעה להנהלה; מידע מהותי בלתי מהימן ובניגוד לעובדות מוצקות בשטח.
בתום תקופת הפיתוח שניתנה ליזם (ב') (1998-1995) במהלכה היה אמור להקים את רכבת הציונות, פנה המחוז להנהלת המינהל בבקשה לאורכה להסכם הפיתוח של 18 חודש ללא הפרשי ערך להשלמת הפרויקט. המחוז לא ציין בפני ההנהלה, כי היזם נמצא בהפרה יסודית של החוזה, כי נתוני קיבולת הבנייה השגויים, כאמור, 27,400 מ"ר במקום 3,770 מ"ר, אשר למחוז ידוע עליהם כבר שנתיים ושלא תוקנו וכי היזם מסרב לתיקון, וכי העיסקה המקורית לא אושרה בהמלצת משרד התיירות אשר ממליץ על שינוי מטרת הפרויקט.
6. בדצמבר 1998 בוצעו ע"י המחוז שינויים נוספים בעיסקה ונחתמה תוספת לחוזה פיתוח בלא אישור מנהל המינהל ו/או ההנהלה ובלא סמכות, זאת למרות ששינויים בעסקות ששטחן גדול מ-10,000 מ"ר לא היו בסמכות המחוז (מנהל המחוז היה מירון חומש - מ.ל).
7. ליקויים בטיפול המינהל בפלישות שביצע היזם.
ב"צריך דיון":
האם בוצע "בדק בית" בתחומים בהם ליקויים שהתגלו בתיק ספציפי זה מצביעים על ליקויים מערכתיים, כגון:
* בקרה נדרשת אחר עסקות גדולות/מורכבות/עם תנאים מיוחדים, מבחינת מעקב אחר ביצוע החוזה, משלוח התראות ונקיטת סנקציות בעת הפרות יסודיות של החוזה.
* תיקונים נדרשים בחוזה הפיתוח.
* מעקב ההנהלה אחר ביצוע החלטותיה.
* קליטת שינויים במערכת עכ"א.
* קביעת הנחיות חד-משמעיות לאופן החישוב וגביית הכספים בעסקות שינוי יעוד וניצול בהסכם פיתוח.
לסיכום הנושא נמצא בבדיקה ובמעקב ביקורת הפנים במשך שנים רבות.
בדו"חות הביקורת הרבים כללה הביקורת בצד הממצאים והמסקנות גם את המלצותיה. מרבית הליקויים שצוינו לא טופלו.
כיום מוגש מסמך זה המהווה סקירה שמטרתה מתן תמונה כללית (שאינו בא במקום דו"חות הביקורת וכן מכתבי הביקורת הרבים שהוצאו במהלך השנים).
לדעת הביקורת, ראוי ודרוש להביא דיווח מלא בפני מועצת מקרקעי ישראל וועדותיה, כגון: ועדת הביקורת ו/או ועדת הפטור, כפי שאף סוכם בעבר ע"י עו"ד א. דרכסלר ומ. חומש - על פי דיווח מ. חומש במזכרו בד.א מ-13.1.99 לייעוץ המשפטי".
עד כאן דו"ח המבקרת, שבסיומו, לא פחות ולא יותר, התחייבות להביא את הדו"ח לגופים המוסמכים במינהל ובמועצת מקרקעי ישראל. ומה בעצם קרה לדו"ח הסופרלנד ולאחראים לתוכנו? עד היום לא נערך דיון ממשיפורמלי בתוכנו, וברור שלא ננקטו צעדים נגד האחראים (ראה בנפרד את תגובת המינהל).
מירון חומש מועמד להתמנות בעוד ימים אחדים כמשנה למנכ"ל המנהל, יעקב אפרתי, בהיותו המתמודד הבכיר במיכרז לתפקיד זה. מזה עשר שנים לא היה במינהל משנה למנכ"ל. קיים חשש, כי לתפקיד האמרכ"ל הבא, במקום חומש, מיועד מינוי פוליטי מעניין.
פרשת אלי עמר - אלי עמר, מי שבעבר חשף שחיתויות חמורות במינהל וזכה להגנת מבקר המדינה, היה אחראי על ההפקעות בכביש חוצה ישראל. מנכ"ל המינהל ב-96', עוזי וכסלר, רצה להעביר את התיק לחברת הניהול של מקורבו אהוד תייר. עמר התנגד. וכסלר יצא למלחמה נגד עמר. מירון חומש, שהיה אז ממונה על הביטחון במינהל, השתתף בפרשה החל בשלב הראשון, של פריצה למשרדו והחלפת המנעול. חומש, לפי המידע שבידי "גלובס", היה בין מאשרי התשלומים למשרדי חקירות פרטיים לבלוש אחרי עמר (את רוב התשלומים אישר וכסלר). הפעלת חוקרים פרטיים עומדת בניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, ומקורבי עמר טוענים, שהמינהל הוציא כמיליון ורבע שקל לחוקרים פרטיים נגדו.
5 שנים אחרי שהושעה מעבודתו, טיהר בית הדין למשמעת את עמר לחלוטין וביטל את התובענה נגדו. בהחלטה נאמר, במילים ברורות, שהמינהל לא מסר ראיות, "איבד" מסמכים, ביצע "שינויים ומחיקות" במסמכים והשמיד חומר חקירה בלי הסבר. הרושם שעלול להיווצר מקריאת החלטת בית הדין למשמעת הוא, ש"תפרו" לעמר תיק.
חומש ל"גלובס": "למיטב זיכרוני, לא אישרתי תשלום כלשהו בנושא אלי עמר. אישורם של תשלומים כאלו, במידה והיה, נעשה על ידי מנהל המינהל באותה עת, עוזי וכסלר. החלפת המנעולים ביחידת כביש 6 נעשתה ללא שום קשר למר עמר, עקב תלונות עובדי המשרד על העלמות חומר. הניסיון להציגני כמי שהוביל וניהל את פרשת אלי עמר אינו נכון ואני מקווה שבטעות יסודו. בתוקף תפקידי כמנהל אגף המחוזות וכממונה על הפיקוח הובא הנושא לידיעתי אולם ההחלטות בנושא התקבלו על ידי מנהל המינהל דאז עוזי וכסלר".
במסגרת תיק זה מסר חומש תצהיר בשבועה, שבו נימק את תחילת ה"טיפול" בעמר כך: "בעקבות שיחות טלפון אנונימיות שהגיעו אלי, בדבר מעשים שלא יעשו". סילוקו של עמר התחיל בפריצה למשרדו והחלפת המנעול. חומש נימק זאת בתצהירו כך: "בחודשיים האחרונים ועוד קודם לכן, היו תלונות של עובדי המשרד מיחידת המחצבים על היעלמות של חומר... כחלק מהטיפול בבעיה הוחלט על החלפת מנעולים בכל הקומה".
בין המסמכים אותם הסתיר המינהל, שנחשפו רק אחרי עתירה לבג"ץ, מצוי מכתב של החוקרים הפרטיים, הממוען בין השאר לחומש, ובו, בהצעות ל"טיפול" בעמר, נאמר: "יש להפעיל את הקב"ט לצורך זה, לנעול החדר לאחר החלפת המנעול".
כך נאמר בהחלטת בית הדין לגבי התנהגות המינהל בפרשת אלי עמר: "בית הדין רואה בכך התנהגות בלתי נסבלת, (ההדגשה במקור - מ.ל), התנהגות אשר פוגעת בזכותו של הנאשם למשפט הוגן".
אחרי החלטה כזו היה צריך לעשות שני דברים.
ראשית, לשלוח את החלטת בית הדין למשמעת ישירות למשטרה, על מנת לפתוח בחקירה, כדי לבדוק אם חלילה נעשה בידוי ראיות ו/או שיבוש הליכי ביה"ד למשמעת.
שנית, להחזיר מיד את עמר לעבודה, לתפקיד בכיר כפי שהיה לו קודם ותוך פיצוי על כל מה שהפסיד.
איש במינהל מקרקעי ישראל לא שילם עד היום את מחיר אופן ה"טיפול" בעמר, וגם היום הוא מוצג על-ידי רבים במינהל כאיש שנוי במחלוקת.
חצי שנה אחרי פסק הדין, עמר עדיין לא הוחזר לעבודה. חומש הציע לו תפקיד של אחראי על השומרים ופועלי הניקיון בנמל יפו.
על פרשת עמר נמסר מהמינהל: "קשה לאמוד את סכום התשלומים ששולמו למשרדי החקירות שהועסקו בפרשת עמר, היות שלא ניתן לבודד תשלומים אלו בגין כלל התשלומים לחברות שעסקו בחקירות שונות. מכל מקום, הסכום שצוין - מיליון ורבע שקל - נשמע מופרך מיסודו.
"החומר שהועבר על ידי חברת החקירות למינהל נמסר למנהל המינהל דאז.
"באשר לאובדן חלק החומר: קשה להצביע על האשמים בפרשה היות שהחומר הועבר מיד ליד לגורמים שונים שטיפלו בנושא במינהל ומחוצה לו. בשלב מסוים אבד החומר המקורי וכל הניסיונות לאתרו לא צלחו מבלי שניתן היה להתחקות אחר השלב בו אבד החומר. ראוי לציין, כי באותה עת שהה מר חומש בחופשת מחלה בביתו והחומר לא הגיע לידיו.
"המינהל מכחיש מכל וכל כי נעשה "טיפול" במסמכים במטרה לשבש ראיות. טענה זו לא הוכחה מעולם.
"עם קבלת פסק הדין קיים מנהל המינהל דאז, עו"ד שלמה בן-אליהו, מספר פגישות שעסקו בשאלת החזרתו לעבודה של מר אלי עמר. לאחר שהתקבל מכתב מעורך דינו של עמר בו מביע האחרון את פליאתו כי מר חומש מטפל בשיבוצו של עמר בתפקיד חדש במינהל, ביקש מר מירון חומש להשעות עצמו מהמשך הטיפול בנושא, ולהעבירו לטיפולו של פקיד אחר.
"במסגרת הפקת הלקחים במינהל, בעקבות אובדן המסמכים, הוחלט שכל החומר הנוגע לענייני משמעת ירוכז בידי קצין הביטחון של המינהל בכספת מיוחדת שתיוחד לנושא זה".
עד כאן תגובת המינהל. הערה: אם אכן חומש לא השתתף בהובלה של פרשת אלי עמר, מדוע ביקש להשעות את עצמו מטיפול בשיבוצו מחדש?
פרשת ה"אני מאמין" - חומש, כמ"מ מנכ"ל המינהל, היה חבר בכיר בוועדת מילגרום. לקראת סוף הדיונים, כשהיה ברור שהוועדה תמליץ על קיצוץ משמעותי בפיצוי לחקלאים, הגביר הלובי החקלאי את הלחץ שלו לדה-לגיטימציה של הוועדה, והתחיל במסע בעד הסדרת ההפשרה בחקיקה בכנסת. חברים בכירים בלובי החקלאי הם עו"ד שרגא בירן, נח כינרתי ושרול בן-יעקב.
ב-22.11.00 בשעות הצהריים, כשבועיים לפני הגשת דו"ח מילגרום, שלח חומש מכתב לראש הממשלה אהוד ברק (שהבטיח לחקלאים שלא ייפגעו) ולשר האוצר והתשתיות אברהם שוחט. חומש יצא בהתקפה חריפה על שיטת הוועדות לענייני מקרקעין, ודרש, במסגרת הצהרת אני מאמין שלו ו"עם יד על הלב", להסדיר את בעיית החקלאים בדרך של חקיקה בכנסת.
חברי ועדת מילגרום היו המומים. שחבר ועדה וראש המינהל בפועל יעשה דבר כזה לקראת מסירת הדו"ח?! לאור סערת הרוחות הוציא חומש הודעה, בה הכחיש בתוקף כאילו תואמה כתיבת המכתב עם הלובי החקלאי, וטען שמדובר בעמדתו האישית בלבד.
חומש בתגובה ל"גלובס": "המכתב היה פרי יוזמתי האישית ובשום אופן לא נכתב לדרישת הלובי החקלאי. אכן נפגשתי מספר פעמים עם עו"ד בירן, מר כינרתי ומר שרול בן-יעקב, אך הפגישות לא עסקו בוועדת מילגרום. מועד הפגישות לא זכור לי במדויק".
למען הדיוק: המכתב של חומש, כאמור, יצא ב-22.11.00 בצהרים.
ביומן הפגישות של חומש, באותו יום עצמו, מסומנת בשעה 07.00 פגישה אישית עם בכירי
הלובי החקלאי: עו"ד שרגא בירן, נח כינרתי ושרול בן-יעקב.