אם לאמץ את התפיסה של אירה דביר, ממייסדי חברת מונלייט (Moonlight), מי שחשקה נפשו בקריירה יזמית לא בהכרח צריך למהר לשפר את ציוני הבגרות כדי לעמוד בדרישות הקבלה של הפקולטות למדעי המחשב. "אנשים נוטים לייחס פיתוח טכנולוגי לאנשים טכנולוגיים וזו טעות חמורה", שוטח דביר, מחזאי ותסריטאי במקצועו, את משנתו. "אני טוען, שפיתוח טכנולוגיה זה קודם כל עבודת אמנות. כשאתה מסתכל על ההיסטוריה של הטכנולוגיה אתה רואה אנשים כמו ליאונרדו דה-וינצ'י וז'ול ורן. נכון שהיתה שם הנדסה, אבל קודם היה חזון".
וחזון מהסוג הזה, כנראה, אפשר ללמוד רק בבית הספר של החיים - כך לפחות זה עבד במקרה של דביר. "אני פליט של מערכת החינוך הישראלית", הוא אומר ומסביר כיצד קם אדם בעל תואר שני באמנויות ומחליט להקים חברת סטארט-אפ, המפתחת טכנולוגיות לדחיסת וידיאו. לדבריו, את הידע הטכנולוגי הרלוונטי רכש בשעות הפנאי, מחוץ למסגרות הפורמליות.
את מונלייט הקים דביר בתחילת 2000 עם הבמאי מיקי בהגן, קולגה מתחום הקולנוע והטלוויזיה עמו עבד, בין השאר, על סדרת הטלוויזיה "סיפורים לשעת לילה מאוחרת". "הוא רצה שנעבד את הספר של עמוס לבב 'שבבים של תקווה' לסדרת טלוויזיה על ההיי-טק הישראלי. קראתי את הספר ונדהמתי. ראיתי שאנשים ניצלו הזדמנויות והרימו חברות ענק, בשעה שפעם בחודש מתגלגל לי איזה רעיון בראש ואני זורק אותו לפח, כי זה מובן מאליו שמישהו אחר עושה את זה. מיקי אמר לי 'תביא רעיון ונעשה חברה'".
אחרי הרפתקה אינטרנטית קצרה בתחום המסחר האלקטרוני, ננעלו דביר ובהגן על רעיון של מעין שלט רחוק למחשב, שיאפשר, כך דביר, "לנגן קבצי MP3 מהסלון". מכאן, הוא ממשיך, "הגענו למסקנה שאנחנו מדברים בעצם על Cordless PC, כלומר להפריד את ממשק החומרה - מסך, מקלדת, רמקולים ומיקרופון - מהמחשב".
- כחלק מהקונספציה הזו, עלה גם הנושא של העברת וידיאו מהמחשב אל המסך ול-set top boxes. לשם כך, במונלייט בחרו להתמקד בשלב ראשון בתקן MPEG2 להעברת אודיו ווידיאו בפס רחב, המשמש בעיקר ביישומים של שידורי טלוויזיה דיגיטליים. שימוש בתקן זה מאפשר אמנם איכות גבוהה, אולם מגבלתו בקיבולת האחסון הגבוהה שהוא דורש.
"במידה מסויימת צריך להיות אסטרונאוט"
כאן, טוען דביר, באה לידי ביטוי החשיבה "מחוץ לקופסה" של מייסדי מונלייט. החברה הציבה לעצמה את האתגר לאפשר יכולות דחיסה משופרות בתקן MPEG2 ללא פגיעה באיכות השידור. זאת, בזמן שמרבית הפעילות בתחום מתרכזת כיום סביב תקן MPEG4, המיועד להעברת וידיאו בקצבים נמוכים. תקן זה משמש כיום בעיקר להעברת וידיאו ברשתות סלולריות בזכות העובדה שהוא מאפשר העברה בקצבים משתנים, בהתאם לרוחב הפס הזמין ברשת.
"כשיצאנו לדרך", מסביר דביר, "כולם אמרו לנו 'למה ללכת על MPEG2 כשכל העולם הולך על MPEG4?', אבל אני איש של וידיאו ומסרב לקבל את ההנחה שאנשים יהיו מוכנים לקבל וידיאו ברזולוציה נמוכה. אני יודע שטלוויזיות של 2 על 3 אינץ' מעולם לא הצליחו, אז למה שיהיו מוכנים לאכול את הלוקש הזה בטלפון סלולרי?
"עברנו על כל חברות דחיסת הוידיאו בארץ וכולן אמרו ש- MPEG2 לא יכול לעשות את זה. ואז מצאנו חברה רוסית בשם אלקרד, שפיתחה מפענח MPEG2 באיכות טובה מאוד. רכשנו את נכסי התוכנה שלהם - היום הם עובדי מונלייט ברוסיה - והתחלנו לפתח מפענח משלנו. פה התחילה הפריצה הגדולה שלנו".
מכאן המשיכה מונלייט ופיתחה את Motion Estimation, טכנולוגיה לדחיסת וידיאו הנמצאת כרגע בתהליכי אישור פטנט. בשיטה הזו, כל פריים מחולק לריבועים קטנים (16 על 16 פיקסלים בפורמט MPEG2) ומושווה לזה שאחריו. במידה שהתבנית של הפריים הראשון חוזרת על עצמה, מה שישודר הם רק השינויים - הקואורדינטות החדשות, המצוינות על ידי וקטורים של תנועה.
בכך, מסביר דביר, מושג חיסכון ניכר בכמות החישובים הנדרשים ובכמות המידע שנשמר. התכונה הזו גם יוצרת עבור מונלייט את ההזדמנות העסקית העיקרית שהיא מזהה כיום. "זה מאפשר לנו לקחת את האלגוריתמיקה ולשים אותה על DSP", הוא מפרט. "יש לזה משמעות עצומה. היום, יצרניות כמו פיליפס וטושיבה מחפשות את האפשרות לעשות דחיסת וידיאו באמצעות תוכנה ולכן הן לקוחות פוטנציאליות שלנו. יש לנו כבר קשרים עם כמה מהן".
החברות הגדולות הללו לא הצליחו לפתח בעצמן טכנולוגיה כזאת?
"האפשרות לפרוץ דברים מזווית שונה היא הנכס הגדול של חברת סטארט-אפ. בצינורות הגנריים הקיימים קשה להניח שתוכל לחדש להן משהו, אבל אתה יכול לבוא עם משהו חדש, שהם - מתוך התלם שבו הם צועדים - לא יכולים לראות. אתה צריך להיות במידה מסוימת אסטרונאוט, שרואה מבחוץ תמונה שמי שבפנים לא יכול לראות. באופן טבעי, חברה שמרנית יותר די מרסנת חדשנות, כי היא צריכה לשמור על המוצרים הקיימים".
"אין לי ספק שלא נהיה היחידים בשוק"
את הטכנולוגיה הזו מציעה מונלייט גם לנושא העברת וידיאו לטלפונים סלולריים ברזולוציה גבוהה, בפורמט MPEG4, אם כי מכירת הטכנולוגיה ליצרני שבבים עומדת כרגע בראש סדר העדיפויות. בחברה מספרים על משא ומתן מתקדם לשיתוף פעולה אסטרטגי עם אחת החברות האמריקניות הגדולות בתחום עיבוד האותות הספרתי, לשילוב טכנולוגיות הפענוח והקידוד של מונלייט בשבבי DSP מתוצרתה.
הצלחה בנושאים הללו, מקווים במונלייט, תאפשר התמקדות גם בנושא שלשמו, למעשה, הוקמה החברה. "כל העולם היום מנסה לפתור את הבעיה של גלישה אלחוטית", מפרט דביר את הקונספט של Cordless PC. "יושבות חברות ומוציאות מיליארדי דולרים על מוצר שנקרא Web-Pad, שלא במקרה הפך לכישלון. זה אולי נראה כמו מחשב, אבל הוא לא נותן לך את כל מאגרי המידע שיש לך על המחשב. גם הרעיון של להכניס את המחשב לטלוויזיה נכשל, בגלל שאף אחד לא יישב במרחק מטר מהטלוויזיה בשביל לקרוא אי-מייל. אחר כך רצו לעשות מחשב נייד שיהיה מחובר ברשת לכל הבית, ותוכל לגלוש באמצעותו. אבל זה מכשיר יקר ולא סביר שתוכל לשדרג אותו.
"הרעיון שלי מתבסס על מסך, מקלדת ורכיב תקשורת. נכון שהשוק עדיין לא בשל לזה, אבל בעוד שנתיים אפשר יהיה לעשות את זה, כי המחירים של שבבי wlan, שהיום עדיין נמכרים ב-40-30 דולר, הולכים ויורדים, ואז ניתן יהיה למכור מסך אלחוטי במחירים סבירים".
אבל אנשים לא יסתובבו עם מסכים ניידים רק בשביל לראות וידיאו שמשודר מהמחשב.
"אני לא משלה את עצמי לרגע. לא כל המסכים יהפכו אלחוטיים. אבל כמו שיש לי בבית שני טלפונים עם כבלים ושניים אלחוטיים, ככה גם יהיה עם מסכים. יש נתח גדול מאוד של טלפונים כאלה ויהיה גם נתח דומה של מסכים. אין לי ספק גם שלא נהיה היחידים בשוק. זה שוק גדול מדי בשביל שמישהו יהיה בו שחקן יחיד".
זה לא קצת יומרני להיכנס לתחום שבו פועלות חברות כמו מיקרוסופט, למשל, עם ה-Pocket PC?
"מיקרוסופט וה-Pocket PC הם לא תחרות, כי אנחנו נמצאים בעולם הדסקטופ והוא לא ישתנה. כל הפרוטוקולים האלחוטיים שמדברים עליהם, שמאפשרים לשלוח אי-מייל ודברים כאלה, לא מאפשרים לך לראות DVD ואף אחד לא יקנה פתרון שאינו כולל הכל. הדרך היחידה לכלול את כל מה שקיים על הדסקטופ זה בדרך שלנו, שבעצם 'לוכדת' את כל מה שנמצא על המחשב ומשדרת אותו בצורה אלחוטית למסך. נכון שמאוד קשה לעשות את זה, אבל התמודדנו עם שורת בעיות ולכן יש לנו זכות קיום".
גם תסריט זה סטארט-אפ (אבל בלי הכסף)
את הזכות הזו מממשת מונלייט בינתיים עם היעדרות בולטת של קרנות הון סיכון. "בתחילת 2000", מסביר דביר, "באנו לכמה קרנות, שכולן רצו מוצר מדף תוך שלושה חודשים. הסבלנות הייתה קצרה וכנראה שלא התאמנו כי דיברנו על מוצר בעוד שנתיים".
וכך, מונלייט נשענת היום על כספים שנאספו ממשקיעים פרטיים, ביניהם שני אנשי הון סיכון אמריקנים, שנרתמו לנושא בתיווכו של עמוס מיכלזון, מנכ"ל קראו. בסיבוב הסיד, שנערך בפברואר 2000, גויסו 350 אלף דולר לפי שווי של 3 מיליון דולר. שמונה חודשים מאוחר יותר השלימה החברה סיבוב ראשון, שהסתכם בכ-1.5 מיליון דולר לפי שווי של 13 מיליון דולר. באחרונה גויסו עוד 2.5 מיליון דולר לפי שווי של 26 מיליון דולר.
"יש לנו כסף לעוד שנה קדימה ואנחנו בשלב שאנחנו מתחילים לראות הסכמים", אומר דביר. "אני מניח שנגייס שוב תוך 6-3 חודשים מהיום".
אתם לא צריכים קרנות הון סיכון שיפתחו לכם דלתות אצל יצרני השבבים הגדולים?
"אנחנו לא צריכים את זה. לא שהייתי מתנגד להשקעה של עוד 5 מיליון דולר, אבל העניין העיקרי כרגע הוא פיתוח הטכנולוגיה. אם לחברות DSP כמו טושיבה ופיליפס היו ארבעה פתרונות שונים על המדף, היינו צריכים אולי את הקרנות שיעזרו לנו בקשרים הישירים איתן. אבל אין להן תפריט כזה של פתרונות.
"הסיטואציה בשוק נוחה עבורנו. הרבה ערפל התפזר, חברות גדולות קיצצו במו"פ וחברות עם טכנולוגיה אמיתית מתחילות לצוף. מבחינתי האישית, לא משנה לי אם מונלייט תהיה חברה של 100 מיליון דולר או 2 מיליארד דולר. לא באתי לזה בשביל להיות איל הון אלא בשביל לעשות דבר מעניין ולהתפרנס בכבוד. זה לא כמו בקולנוע, ששם כל תסריט זה סטארט-אפ, רק שאתה חוזר הביתה דלפון ומתחיל מהתחלה וזה לא מעניין אף אחד. מהבחינה הזאת, מונלייט זה כמו הוליווד".
dan-y@globes.co.il