על נהגי המוניות להפעיל את המונה המותקן במונית בכל מקרה, גם אם סוכם עם הנוסע על מחיר הנסיעה וגם אם החברה המזמינה את הנסיעה סיכמה על מחיר הנסיעה מראש עם חברת המוניות. זאת, מלבד במקרה שבו המפקח על התעבורה אישר שלא להפעיל את המונה, ונעשה בעניין זה הסדר עם רשויות המס. כך קבע השבוע בית המשפט העליון.
בית המשפט העליון דחה את ערעורם של בעל מונית ושל הנהג באותה מונית על הרשעתם באי-הפעלת מונה בנסיעה מיוחדת. השניים טענו בערעור כי לא היה צורך להפעיל את המונה, מפני שמחיר הנסיעה סוכם מראש. בדיון התברר כי נהג המונית הוזמן להסיע עובד של מפעל קרגל בלוד לנתב"ג. הנהג לא הפעיל את המונה ובסיום הנסיעה גבה מהנוסע 50 שקל. הנוסע סבר שהמחיר היה מופקע. בעקבות תלונה שהגיש, הוגש כתב אישום נגד הנהג ונגד בעל המונית. בית משפט השלום זיכה אותם, והמדינה ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי והרשיע את הנאשמים באי הפעלת המונה. אלה ערערו, כאמור, לבית המשפט העליון.
השופט העליון מישאל חשין קבע, בהסכמת השופטים טובה שטרסברג-כהן ואדמונד לוי, כי גם אם תתקבל טענת הנאשמים כי המפעל הגיע להסכמה עם חברת המוניות לגבי המחיר, הנהג חייב להפעיל מונה. אם ההסכם מיטיב עם הנוסע, הנהג איננו חייב לגבות את המחיר הנקוב במונה, אך כל עוד התקנה המחייבת את הפעלת המונה נמצאת בתוקף, אין להסיע נוסעים ללא הפעלת מונה.
פסק הדין מציין כי בנסיעת שירות או בנסיעה מיוחדת ניתן לגבות, על-פי דרישת הנוסע, את מחיר הנסיעה על פי מחירון שאישר משרד התחבורה, ללא הפעלת מונה. עם זאת, חשין ציין כי כיום אין מחירון כזה בתוקף, ולכן ניתן שלא להפעיל מונה רק בנסיעות שירות (ע.פ. 2454/01).