מכה חדשה ניחתת על משק המים של ישראל: ממשלות ירדן וסוריה הודיעו בשבוע שעבר, כי חתמו על הסכם סופי בדבר הקמתו של "סכר אל-ווהדא", בחלקו הצפוני של נהר הירמוך. הסכר יגרום להטיית הנחל, המזרים לירדן 150 מיליון מ"ק מים בשנה. התוצאה עלולה להיות התייבשות נהר הירדן, וכתוצאה מכך דעיכת ים המלח, שאליו נשפכים מי הירדן.
המכרז להקמת הסכר יפורסם בעוד חודש. הסכר ייבנה בעלות של 120 מיליון דולר, ויהיה בעל קיבולת של 125 מיליון מ"ק מים. רוב המים שיופקו מהפרויקט ישמשו את ירדן להשקיה ולמגזר העירוני. בסוריה ישמשו המים להפקת אנרגיה הידרו-אלקטרית.
מדובר בפרויקט המתוכנן כבר יותר מ-20 שנה. המגעים הראשוניים לבניית הסכר החלו ב-1980, אולם הפרויקט "נתקע" עקב מתיחות בין שתי המדינות. זאת, עקב הסתייגותה של סוריה מנכונותו של מלך ירדן דאז, חוסיין, לנהל מו"מ מדיני עם ישראל.
התוכניות לפרויקט "הופשרו" לפני כשלוש שנים, עם עלייתו לשלטון של המלך עבדאללה השני. יצוין, כי לאורך השנים לחצה ירדן, הסובלת ממצוקת מים קשה, להוציא לפועל את הפרויקט.
בשנה שעברה, לאחר בדיקות ומחקרים שביצעו שתי המדינות, הוצעה תוכנית ראשונה לסכר. לפיה, קיבולתו תהיה 350 מיליון מ"ק, ועלותו 220 מיליון דולר. אולם, לתוכנית זו קמו מתנגדים רבים, הן בשל העלות הגבוהה, והן בשל טענות מומחים, כי בניית סכר כה גדול באיזור תיתקל בקשיים טכניים רבים.
כן פירסמה אז העיתונות הירדנית, כי ממשלת ירדן נסוגה מהתוכנית בעקבות לחצים ישראליים שלא להוציא אותה לפועל. ממשלת ירדן הכחישה את הפרסומים, אך הודיעה, כי היא מתכוונת למנות צוות מיוחד לנושא, שיגבש המלצות חדשות לבניית הסכר. ההמלצות החדשות, לפיהן הסכר יהיה בעל קיבולת של 125 מיליון מ"ק בלבד ובעלות נמוכה יותר, אושרו לאחרונה על-ידי שתי המדינות.
את הפרויקט יממנו הקרן הערבית (הממוקמת בכוויית) לפיתוח כלכלי וסוציאלי, שתתרום לפרויקט 115 מיליון דולר, ואילו הבנק האיסלמי לפיתוח, יחד עם קרן אבו דאבי, יעניקו לפרויקט 56.8 מיליון דולר.
ראש אגף מים ונחלים במשרד לאיכות הסביבה, ישעיהו בר-אור, אומר, שלהקמת הסכר משמעות פוליטית וסביבתית קשה. לדבריו, על-פי הסכם השלום בין ישראל לירדן, שואבת ישראל בכל שנה 20 מיליון מ"ק מים מהירמוך, ומאחסנת אותם בכינרת. וזאת, כחלק מהתחייבות ישראלית להעביר לירדן בכל שנה 50 מיליון מ"ק מים. לדבריו, עם הקמת הסכר, אין לדעת מה יעלה בגורלו של הסכם זה.
לדעת בר-אור, הפגיעה בסביבה עלולה להיות חמורה יותר. הירמוך מהווה את ספק המים הראשי לירדן הדרומי, הניזון גם משפכי טבריה, שפכי בית-שאן ומי בריכות דגים בדרגת טיהור נמוכה. מניעת מים אלה מהירדן הדרומי עלולה לגרום להתייבשות הנהר, וכתוצאה מכך לדעיכת ים המלח.
לדבריו, לפני הקמת המוביל הארצי, זרמו בירדן הדרומי כמיליארד מ"ק מים. כיום זורם בו "זרזיף קטן ועכור בלבד".
לדברי בר-אור, הקטנת הזרימה בירדן תגרום במקביל להרס התיירות הנשענת על ים המלח, ולהחמרה נוספת בתופעת הבולענים - בורות הנפערים באיזור ים המלח, כתוצאה של ירידת מפלס הים. הבולענים מהווים סכנה בטיחותית קשה באזור ים המלח הירדני והישראלי כאחת.
לדברי בר-אור, על ישראל לדרוש מהקהילה הבינלאומית להתערב לעצירת הקמת הסכר, "העומדת בניגוד למדיניות פיתוח בר-קיימא, שעיקרו שימוש במשאבי טבע מבלי לפגוע בהם".
נציב המים, שמעון טל, מסר בתגובה, שידיעות על הקמת הסכר פורסמו גם בעבר, אך הקמת הסכר נדחתה בכל פעם מחדש. לכן יש לבדוק את המידע.