גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

נתנאל סמריק: בשנת 1992 פנית למוציא לאור של העיתון "ידיעות אחרונות", ארנון מוזס, וביקשת ממנו הלוואה של 10 מיליון דולר כדי לכסות את החובות של העיתון "חדשות". סיכמתם על קבלת ההלוואה ועל פרישת תשלומים ל-10 שנים, פרישה שאושרה בזמנו על ידי הרשות להגבלים עסקיים, למרות שהוגדרה בעייתית.

עמוס שוקן: רוב הדברים שאמרת עכשיו, הם לא נכונים. א) לא פניתי לארנון מוזס. היתה הלוואה של "ידיעות אחרונות", אבל לא פניתי לארנון מוזס. ארנון מוזס פנה אלי.

סמריק: אבל ההלוואה, אתה קיבלת הלוואה של "ידיעות אחרונות".

שוקן: זה לא היה ב-1992, זה היה ב-1990. זה אולי היה קשור לקיומו של עיתון "חדשות".

סמריק: האם הגיעה פנייה באמת מהממונה על ההגבלים העיסקיים, שמאשרת את הידיעות האלה, על ההתנגדות שלו להמשך פרעון ההלוואה?

שוקן: לא הגיעה. בינתיים מה שאני יודע, זה מה שאתה יודע, וזה מה שפורסם בימים האחרונים בעיתונים.

סמריק: ואתה עדיין לא קיבלת התראה של הממונה?

שוקן: לא. הממונה הודיע לנו בראשית ינואר, שהוא רואה בפרישה הזאת אפשרות להסדר כובל, ואנחנו אמרנו למה אנחנו חושבים שזה לא כך. אז מאז חלפו כמעט שלושה חודשים.

סמריק: תאמר לי, למה כשבעל גוף עסקי נקלע למצוקה כספית וזקוק להלוואה, למה לא הכי פשוט ללכת לבנק, למנהל הסניף ולבקש הלוואה, ולא לפנות לאחד המתחרים?

שוקן: זה קשור להיסטוריה של הכסף הזה. אני חושב שזה היה בשנת 1990. דב יודקובסקי פרש מ"ידיעות אחרונות" ועבר ל"מעריב", לקבוצה של רוברט מקסוול. היה ניסיון שלו לבנות קבוצת תקשורת חזקה, שתכה את "ידיעות אחרונות", לדעתי זה מה שהוא חשב. הוא פנה אלי והציע לי, שבנוסף להשקעה של רוברט מקסוול ב"מעריב", תהיה גם השקעה של רוברט מקסוול ב"הארץ", וששתי החברות תפעלנה במשותף מול העיתון הגדול, "ידיעות אחרונות". פגשתי איתו את רוברט מקסוול. ארנון מוזס, שנודע לו על השיחות האלה, חשב שאולי זה לא רצוי לו. אז הוא פנה אלי ואמר לי תשמע: אם אתה מחפש מישהו, שישקיע בחברה, אז...

סמריק: אני מוכן להתנדב.

שוקן: אני מוכן להתנדב, בדיוק.

סמריק: הבנתי. וההתנדבות הזאת תכלול תנאי ריבית, שאי אפשר לסרב להם.

שוקן: אז הייתי צריך לבחור בין הקבוצה של רוברט מקסוול לבין ארגון מוזס ו"ידיעות אחרונות", והעדפתי את "ידיעות אחרונות".

סמריק: אתה לא מרגיש, שיש פה משהו קצת בעייתי, שהמוציא לאור של עיתון, ועוד עיתון שחורט על דגלו מה שעיתון "הארץ" חורט על דגלו, במקום ללכת לבנק לקחת את הכסף, הוא בעצם מנהל מו"מ עם המתחרים הגדולים שלו, בין אם מ"מעריב" ובין אם מ"ידיעות אחרונות", כדי לקבל את הכסף?

שוקן: מה יש פה, למה זה לא בסדר?

סמריק: אתה לא חושב שיש פה סוג של ניגוד אינטרסים, שאתה אמור להתחרות בעיתון, שאתה למעשה חייב לו כסף ואולי קצת תלוי בו כלכלית?

שוקן: מה יש פה, למה זה לא בסדר? איזה ניגוד אינטרסים יש בין זה, שאני לוקח כסף מבנק ואני צריך לטפל במשכורת של ארנסט יפת המנוח ובמשמעויות לגבי הנהלות הבנקים של ויסות המניות? למה התלות שלי בבנק לא מטרידה אותך, והתלות שלי ב"ידיעות אחרונות" כן מטרידה אותך?

סמריק: היא לא קיימת?

שוקן: אתה רואה שהיא קיימת?

סמריק: אני שואל אותך.

שוקן: אתה קורא את העיתונים.

סמריק: אני קורא את העיתונים, כן. גם הממונה על ההגבלים כנראה קורא.

שוקן: בוא אני אזכיר לך מה אתה קראת ושכחת ומה הממונה קורא. אני אתן לך רק את הדוגמאות מהתקופה האחרונה. אני הולך לידיעה, שהתפרסמה ב"הארץ" ב-29 בנובמבר 2001. הידיעה אומרת: "בנק הפועלים לא נותן אשראי נוסף לקבוצת אליעזר פישמן". זו הכותרת, ומדווח שם שבנק הפועלים בעצם סגר את האשראי לקבוצת פישמן בגלל מחלוקת על מחיר האשראי וכן הלאה.

סמריק: אליעזר פישמן, מהבעלים של "ידיעות אחרונות" וגם של העיתון "גלובס".

שוקן: עיתונאי של "הארץ" קיבל את האינפורמציה הזו ופירסם אותה. זו היתה ידיעה שמאוד לא היתה נוחה לאליעזר פישמן.

סמריק: גם לך.

שוקן: למה היא לא היתה נוחה לי?

סמריק: כי אתה בין היתר חייב כסף גם לו.

שוקן: מה לעשות, אבל אני כבר השלמתי עם זה, שלעיתונאים ב"הארץ" ובעיתונים האחרים של הקבוצה יש חופש מקצועי, והם לא צריכים להביא בחשבון שיקולים של החברה, שמוציאה לאור את העיתונים אצלנו.

בעקבות הידיעה הזו, אני חושב שאליעזר פישמן הוא זה שאמר לעיתונאי של "הארץ": תשמע, המנוולים האלה כתבו עלי ככה וככה, שזה לא נכון, והנה בעיצומו של הדבר הזה, אני הסכמתי לפרוש להם הלוואה. אז שלושה ימים אחר כך מתפרסמת בעיתון "הארץ" הידיעה, כי חברת "ידיעות אחרונות" לבקשת קבוצת "הארץ" פרשה פירעון קרן החוב של 10 מיליון דולר. זה מתפרסם ב-3 בדצמבר.

יומיים אחר כותב גיא רולניק ב"הארץ" בטור שלו, בין השאר: "מדוע ארנון מוזס ואליעזר פישמן פורשים לעמוס שוקן את ההלוואה? מדוע לא לדרוש, שהכסף ישולם במועד? שאלה טובה, שב'ידיעות אחרונות' וב'הארץ' לא נתנו לה מענה. לאור הריכוזיות הגדולה בענף העיתונות, מן הראוי היה, שהממונה על ההגבלים העסקיים, דרור שטרום, יידרש אליה". זה כותב עיתונאי של "הארץ" ב"הארץ".

סמריק: רק לטובת הישורת האחרונה של שיחתנו, מה אתה עונה למאמר של גיא רולניק?

שוקן: אני לא רואה טעם לפגם. אני לא רואה שיש משהו שמונע את התחרות בין העיתונים. הרי ההלוואה הזאת קיימת, כמו שאתה אמרת, מ-1992. במשך השנים נכתבו הרבה דברים, שאני חושב שלא היו לרוחם של מוזס-פישמן. זה דבר אחד.

דבר שני, גם בצד העסקי, התחרות העיסקית נמשכת במלוא עוזה. לא רק שנמשכת במלוא עוזה, אלא "הארץ" והממונה על ההגבלים העיסקיים ביחד יזמו מהלך תלונה נגד "ידיעות אחרונות", שנידונה בבית הדין להגבלים עיסקיים בקשר לנושא עסקי מסויים. אז איפה התלות? יכול להיות שיש הגדרה חדשה למילה תלות, אבל ההגדרה, כפי שאני מכיר אותה, אני פשוט לא רואה שקיימת באיזושהי צורה.