צביקה דגן, איפה טעית בתפקידך כמנכ"ל מכבי תל-אביב כדורגל?
"הטעות היתה בשיחה עם התקשורת".
זו תשובה קלה. כמנכ"ל חדש בתעשיית הכדורגל, האם פעלת בקצב מהיר מדי? אולי לא הכרת מספיק את הענף המורכב הזה?
"הקצב שהבאתי היה אומנם קשה לעיכול. אבל אני חושב שיש שינויים שצריכים להיעשות מיד. הייתי בטוח שדי בחומרת המצב כדי להבהיר לסביבה שאין זמן לדיבורי סרק. על-כן הלכתי מהר, חזק ולפעמים גם כואב".
לפני שבועיים התפוצץ הרומן קצר-המועד של צביקה דגן עם קבוצת מכבי תל-אביב ועם היו"ר שלה, לוני הרציקוביץ', ברעש גדול. אחרי פחות מחודשיים בתפקיד המנכ"ל, התראיין דגן ל"מעריב" ושם מתח ביקורת על המנכ"ל הקודם של הקבוצה, שמעון קורק. ההמשך היה שיחה עם הרציקוביץ', שבסיומה הודיע דגן על התפטרותו מסיבות אישיות. הוא מדבר כאן לראשונה מאז שהתפטר.
דגן, שהיה מנכ"ל 'ד.י.ג' עד לפני חודשים אחדים, מימש את אחזקותיו בחברה ויצא לפסק-זמן. אלא שאז נקרתה לידו ההזדמנות לקחת אתגר מהסוג שהיה קוסם כנראה להרבה גברים - ניהול קבוצת מכבי תל-אביב בכדורגל. דגן עלה על המגרש, אבל חתך מהר וחזר הביתה.
מה קרה?
"היה לנו חלון-זמנים קצר - יוני-יולי - כדי לפעול. משם היה צריך לצאת לדרך חדשה, ככה כבר הצלחנו לחסוך 2 מיליון שקל לבעלים".
אבל באיזה מחיר...
"עזבי את הקו הזה".
מה קרה שם? זה בגלל שהצטיירת כמי שלקח לשחקנים את האבא, את קורק, ועוד מתכוון עכשיו לקצץ בשכר?
"אני לא החלפתי את קורק, משה עגיב החליף אותו כמנהל הקבוצה".
בעיני השחקנים, אתה החלפת. איזה סכום קיצצת בשכר השחקנים?
"אמרתי, הספקתי לחסוך כ-2 מיליון שקל מהתקציב הכולל".
התקציב השנתי מוערך בכ-10 מיליון שקל, אז אני מניחה שדיברת על קיצוץ של 30%, נכון?
"אנחנו לא מדברים על התקציב עצמו, אבל קיווינו לקיצוץ בסדר-גודל כזה. זה היה היעד".
המשכורות היו מרכיב נכבד מהקיצוץ?
"המשכורות מהוות כ-50% מתקציבה של כל קבוצת כדורגל".
אז כמה מה-2 מיליון זה קיצוץ בתקציב השחקנים?
"כ-1.4 מיליון".
ואיך חשבת להתגבר על ההתנגדות לקיצוצים כאלה? הודעת גם שמכבי תשלם לספקים רק עם הצגת הזמנה רשמית חתומה. חשבת שהם יוותרו בלי קרב?
"אני חשבתי ניהול תקין.
"כשאתה הולך לעשות סדר, אתה דורך על יבלות, אנשים נפגעים. זה לא משהו שאנשים שמחים איתו. אבל אני חושב שמכבי הרוויחה מזה שהתחלנו לעשות ספירות מלאי, ורכשנו ציוד בהתאם".
האם נכון להניח שזה גם היה השלב שבו אבי נמני, השחקן החזק בקבוצה, שוכנע להתערב? נמני, ראוי להעיר, כבר העיף פעם אישיות חשובה מהנהלת מכבי - את המאמן שלמה שרף.
"להיפך. אני מכבד את נמני כקפטן וכשחקן. יש בינינו יחסי הערכה הדדיים וחמים".
אבל הרגע סיפרת שחתכת בבשר החי של משכורות השחקנים.
"הייעול התבטא בעיקר בשחרור שחקנים יקרים. ביקשנו מהשחקנים שלנו ללכת לקראת המועדון, ובסופו של דבר הם עשו את הג'סטה הזאת, והסכימו להורדות שכר. על זה צריך לכבד אותם, כי הסכימו למרות שהיו להם חוזים חתומים ביד".
דגן חוזר למפעל המשפחתי: וכעבור שנים יוצא ממנו עם שני מיליון דולר ביד
צביקה דגן הוא מה שנקרא 'אדם של חברים'. התל-אביבים מכירים אותו מנעוריו. הוא שרירי וג'ינג'י, ונראה היום כמו שנראה לפני 25 שנה, כששירת כמאבטח במטוסי אל על. יחד איתו טסו אז אנשי ביטחון כמו אורי שני, מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, וד"ר מאיר אורן, שהיה מנכ"ל משרד הבריאות ומנהל עתה את בית-החולים הלל יפה. מדובר בשנות ה-70, כשמיטב הנוער התגייס כדי להגן על מטוסי אל על מפני ארגוני הטרור. זו היתה תקופת סבנה של אהוד ברק, ופעולות התגמול בשדה-התעופה של ביירות.
דגן נולד בתל-אביב. בבית-הדירות שבו גדל, בשדרות הציונות, עקבו הכול אחר בנה המצליח של משפחת מזרחי, שהיה לעורך-דין והחל לנהל את קבוצת מכבי תל-אביב בכדורסל. שמעון מזרחי היה התגלמותו של חלום ההצלחה בשכונה. דגן התבגר לאור החלום הזה.
הוא למד בישיבה התיכונית נעם בפרדס-חנה. שירת, כמו הרציקוביץ', כקצין בצנחנים. בתקופה שבה למד כלכלה באוניברסיטת תל-אביב עסק לפרנסתו גם בעיתונות, בגלי צה"ל. באותה תקופה התגורר בבית שכור שהתפרסם כאייטם מיתולוגי בדברי ימי צהלה. אחד משותפיו לבית היה עוזי דיין, ובתקופה אחרת התגורר שם עם מוקי בצר, שהיה סגנו של יוני בסיירת מטכ"ל. בבית ההוא, שהיה כה סמוך לביתו של שלמה ארצי, שיננו בלילות את המפות של אנטבה לקראת המבצע.
תל-אביב היתה אז עיר קטנה ושופעת אפשרויות חברתיות. הפאבים הראשונים, חוף הים והמסיבות של החבר'ה בנווה-מגן. בוקר אחד הודיע דגן כי הוא פורש מהחיים הסטודנטיאליים ועובר לנהל את המפעל המשפחתי שהוריו היו שותפים בו. המפעל לא היה אלא בית-מלאכה בינוני ביפו, שייצר מפסקי-חשמל ביתיים - ד.י.ג. ההשתקעות בחיק הבורגני של ד.י.ג היתה הדבר האחרון שציפו מהמאבטח הסוער. אבל מהר מאוד התחילו לחבב את האפשרויות הכלכליות שד.י.ג הציע לו, ובאמצעותו גם להם.
חלפו שנים.
ד.י.ג היתה לחברה ציבורית. לפני פחות משנה נמכרה השליטה בד.י.ג לקבוצת מרל"ז, לפי שווי של כ-45 מיליון שקל. חלקו של דגן היה לפחות 2 מיליון דולר.
לוני מתקשר, ומציע פגישה: ודגן כבר עשה סיבוב אצל שטן
בעיתונות הספורט מעריכים כי לוני הרציקוביץ' כבר הזרים ל"מכבי שלו" כ-50 מיליון שקל. כל אותו זמן ניהל הרציקוביץ' את הקבוצה בעצמו, ועם מנהלים מקורבים מישפאר. עסקים אחרים בישפאר מתנהלים בדרך אחרת. אבל כאן, בקבוצה שבולעת כ-10 מיליון שקל בשנה, לא מונה עד כה מנכ"ל מקצועי. אלא שהרציקוביץ' לא הפסיק לדבר על געגועיו למנכ"ל כזה.
לפני חודשים אחדים נראה שהוא עומד להגשים את תוכניתו להביא מנכ"ל מקצועי למכבי. דגן נראה מתאים לזה. אלא שהשידוך לא החזיק מעמד. לזכות שניהם ייאמר, שידעו לחתוך במהירות ובזמן. זהו אם כן הסיפור על מה שקורה מאחורי הקלעים של אחת התעשיות הכי מרתקות בארץ. זהו גם סיפור אנושי על מנכ"ל ישראלי שרוצה לעשות סיבוב אחר לגמרי בקריירה שלו.
התחלת הקריירה הספורטיבית של דגן לא היתה במכבי, אלא בבני-יהודה, כאשר ידידו רוני שטן, יו"ר הקבוצה, הזמין אותו לנהל את הקבוצה.
"שטן פנה אליי אחרי שמכרתי את המניות ב'ד.י.ג', והציע לי לעזור לשכונה. גמרתי אז פרק של 20 שנות עבודה בתעשייה, עשיתי קצת לביתי וכבר היה לי זמן. חשבתי אז שאני הולך לנוח בשנה הקרובה. רציתי פסק-זמן, וגם חיכיתי להולדתו של תינוק חדש. אמרתי לעצמי, אין מה למהר. נחכה להזדמנויות עסקיות. לא ידעתי מה זה ניהול כדורגל. הנחתי שמדובר בעיסוק נחמד".
השכונה? מה לך ולקבוצת כדורגל מהתקווה?
"לא היה לי דבר לתקווה. היה לי לרוני. אני מכיר אותו הרבה שנים, וראיתי אותו מתחבר לזה. רוני פיתה אותי, ולי היה את כל הזמן שבעולם. לזה צריך כמובן להוסיף את העובדה שהבן שלי, גבע, משחק כדורגל בנוער של כפר-סבא. כך שהכדורגל נוכח בביתנו. כילד, לעומת זאת, לא יכולתי לראות משחקים בגלל השבת. מכל מקום, המעורבות שלי בבני-יהודה היתה מצומצמת. זה היה לקראת סוף העונה, ואני הגעתי להסתכלות לקראת השנה הבאה".
אבל כשהגעת, בני-יהודה היו בליגה השנייה. הם הבטיחו את עלייתם רק במחזור האחרון.
"נכון. בתחילת אפריל לוני הזמין אותי לארוחת צהריים".
בעודך בבני-יהודה?
"לא".
כי לוני כבר הוכיח את יכולתו לפנות לאנשים בקבוצות אחרות.
"אבל לוני בעצם לא ידע שאני שם. בכלל, לא הייתי גורם בעל חשיבות בכדורגל, ודאי שלא בבני-יהודה".
מאיפה אתה מכיר את לוני?
"ממעגלים חברתיים. מהצבא, ומחברים משותפים כמו דגן שדה, שהיה מנהל פיתוח המוצרים של ד.י.ג. דגן מכהן היום כמנכ"ל 'נטקום'".
אז לוני התקשר, והציע פגישה.
"ואנחנו נפגשים ב'סינית' של אהרוני בשדרות רוטשילד, ומדברים על העתיד".
"לוני לא אמר מה יעשה עם קורק" - ואל תסכסכי ביני ובינם
מה הדבר הכי חשוב שהבנת אז מלוני?
"שהוא מחפש מנהל שיוריד ממנו את הנטל, ויעשה סדר במכבי".
אבל במכבי יש מנהלים-אוהדים ותיקים שמתפרנסים ממנה כבר שנים. שמעון קורק, למשל. האם הרציקוביץ' סיפר אז על כוונתו לפטר את קורק?
"לוני דיבר על הרצון לבצע שינוי ארגוני במכבי, כיוון שמצא עצמו - כמו-גם מנהלים חשובים של ישפאר - עמוק בניהול השוטף של הקבוצה. אני לא באתי להחליף את שמעון, אלא לכהן כמנכ"ל".
האם הרציקוביץ' התכוון להרחיק את הגוורדיה הוותיקה מהנהלת הקבוצה? האם דיברתם על כך שהמערכת תמשיך לעבוד בלי קורק?
"לוני לא אמר. הוא התלבט בזה, גם אחרי שנכנסתי לתפקיד".
אבל הוא פיטר אותו שבועיים אחר-כך, כך שלקורק ולאוהדים היו כל הסיבות לחשוב שידך היתה בזה.
"לא. ממש לא. הניסיון להציג זאת כאילו לשמעון ולי היה ויכוח איננו נכון. חשוב לי להגיד את זה לשמעון גם עכשיו. יש הרבה דברים שהוא עשה, שאני מעריך".
אבל תקפת אותו בראיון המפורסם במעריב.
"הסיפור הזה סגור מבחינתי".
תגיד, הרציקוביץ' התכוון בכלל להיפרד מהניהול השוטף של מכבי?
"לוני הזמין אותי לבוא למכבי. באותה תקופה שקלתי גם הצעה לניהול חברה ציבורית, אבל הרעיון ללכת עם לוני נראה כמו הזדמנות שאי-אפשר להתעלם ממנה. מצד שני, היה ברור שלא מדובר באיזו מקפצה בקריירה. ממכבי לא ממריאים לבזק. אבל נהנים, ולומדים תחום כריזמטי חדש".
השאלה היא, האם הרציקוביץ' התכוון למה שאתה התכוונת?
"אל תסכסכי בינינו. באתי כי בעל-הבית רצה שמישהו ישמור לו על העסק, ויהיה שם במקומו. וכי היו לי קבלות ממה שעשיתי בד.י.ג? לוני ידע שאני קשוח ויורד לפרטים. לא היו פה הפתעות".
דווקא כן היו.
"לא קל להביא לעסק שלך מישהו אחר, בעוד אתה נשאר בעסק. זה טבעי, ולא רק בספורט. דווקא בגלל זה, הייתי מאוד זהיר בכל מה שהיה עלול ליצור שינוי מהותי".
קובי אלכסנדר ושמעון מזרחי תמכו - אבל דורי קלגסבלד אמר לי, זה בית-משוגעים
איך יצאת משיחת ההיכרות עם לוני?
"הייתי מופתע מההצעה המפתה".
האם היו מועמדים נוספים?
"לא".
ממה הוא הזהיר אותך?
"מעיתונות הספורט".
שהיא קשה אפילו מהעיתונות הכלכלית?
"כן. בספורט, היד קלה יותר".
וזו גם עיתונות מקסימה, שקל להתאהב בה.
"נכון מאוד. אם כי לכותרות, הרבה פעמים, אין קשר לטקסט".
אבל אתה התאהבת בזה.
"תראי, יש אקשן".
אז יצאת מהפגישה עם לוני, והתקשרת לחברים כדי להתייעץ.
"התייעצתי עם קרן, אשתי, שכבר היתה אז בחודשי הריון מתקדמים. דיברתי עם עו"ד דורי קלגסבלד, שהוא חבר ואוהד שרוף של הפועל תל-אביב. דורי אמר משהו חכם: 'לא באת להתייעץ, אלא לספר. אז מה נותר לי לומר? אם היית מתייעץ, הייתי אומר לך לא ללכת על העניין, כי כדורגל זה בית-משוגעים. אהבה-שנאה-אהבה-שנאה. והכול בעוצמות גבוהות. מצד שני, יש בעוצמות הרגשיות האלה סוג של כיף'. אז דורי אמר לא ללכת על זה. רוני שטן, לעומתו, היה גאה בהזדמנות ושמח עם הרעיון".
ואילו שמעון מזרחי?
"נתן את ברכת הדרך".
ולא הזהיר אותך?
"שמעון היה מוטרד מהמיומנות המקצועית שלי בכדורגל, אבל היה משוכנע ביכולות העסקיות שאביא".
עם מי עוד התייעצת?
"עם קובי אלכסנדר (קומברס), שהוא שותף במכבי תל-אביב בכדורסל. אנחנו חברים מאז עברנו יחד קורס קצינים".
ואלכסנדר לא עצר אותך?
"קובי חשב שזו הזדמנות לתרום.
"חבר נוסף, יורם באומן (באומן-בר-ריבנאי), חשב שיהיה כיף, ושזו הזדמנות למשהו אחר".
במבט לאחור, זו הקרבה ליום-הולדת 50 שהעלתה אותך על הדשא?
"תראי, יש תקופה בחיים שאתה אומר, כבר יש לי פחות או יותר לביתי. אני יכול להתפשר על הצד הכספי. זה לא שאני עשיר גדול, אבל אני יכול להרשות לעצמי תקופה כזו. אז למה לא? חשבתי שדווקא עכשיו, כשלא ברור לאן נושבת הרוח העסקית, יהיה נכון ללכת לפעילות קהילתית. מכבי התאימה. אהדתי אותה מילדותי. מצד שני, זה נכון שקיבלתי שכר ראוי במכבי. לא היה לי על מה להתלונן".
היה ויכוח על השכר?
"לא".
אני זוכר את הפעם הראשונה שהאוהדים זיהו אותי; היינו צריכים לצאת מאחור, בחסות המשטרה
ומה לוני הדגיש אז בפניך?
"ללוני היה חשוב שאגיע כמה שיותר מהר. אבל אני לא הייתי בטוח שזה הזמן האופטימלי בשבילי, כי הייתי אז בעיצומו של משא-ומתן לרכישה חוזרת של הפעילות של ד.י.ג. בסופו של דבר המשכתי עם מכבי, והפעילות של ד.י.ג, אגב, נמכרה לפני כשבועיים ל'ויסבורד' תמורת כ-2.5 מיליון שקל. מהם, כחצי מיליון שקל על שיטות ייצור ומוניטין".
כך שד.י.ג היא עכשיו חברת נדל"ן?
"בד.י.ג נותרו הנדל"ן והמזומן, שעמד בעזיבתי על כ-6 מיליון דולר".
אז למה לא חזרת לד.י.ג?
"כי החלטתי לפתוח פרק חדש, וההצעה של לוני סייעה לי בכך".
אתה זוכר את קבלת-הפנים של האוהדים? את הצעקות, "יאללה יאללה, תחזור להיי-טק"?
"כן, הם לא ידעו שחשמל זה לא היי-טק, אז צעקו. תראי, לפני שיצאה ההודעה הרשמית, הסתובבתי בשקט בטריבונות. ניסיתי להכיר את האוהדים מקרוב, לפני שהם מזהים אותי. הרגשתי כמו מסתערב שמתערבב בקהל ולומד. כשהגעתי למגרש בפעם הראשונה בתפקיד - זה היה בהרצליה, במשחק גביע המדינה לנוער - נכנסתי עם גבע, הבן שלי, והאוהדים זיהו אותי. כשהמשחק נגמר היינו צריכים לצאת עם לוני מאחור, בחסות המשטרה".
תסביר לי מה יש לצפונבונים כמוכם מהקטעים האלה?
"אנחנו לא צפונבונים, וגם לא נבהלים כל-כך מהר".
והחברים, מה הם אמרו לך למחרת?
"התקשרו ואמרו: מה אתה צריך את זה? אבל אני כבר חשבתי איך אני מוכר להם מנויים".
כדאי אולי לשאול גם את רעייתך, עו"ד קרן רוזובסקי-דגן, שגדלה בז'נווה. מה לה ולכל ההמולה הזו?
"אבל צריך לזכור שקרן גם עשתה סטאז' אצל עו"ד שמעון מזרחי. מצד שני, ודאי שהיו ימים שזה הציק לה. מאוחר יותר, כשילדה, קיימתי פגישות עבודה בקפיטריה של בית-החולים וולפסון, שבו היתה עם הילד".
ואולי ההמולה היא חלק מהמשחק שלכם, והוצאתכם מהמגרש בליווי משטרה היא חלק מהכיף. אלה יורקים, ואלה זוכים בקוז'אקים.
"קחי את הדברים בפרופורציה. זה לא שונה מכל שואו אחר. האוהדים זה הנכס הכי חשוב של הקבוצה".
תמשיך ככה, ותגיע בסוף לפוליטיקה.
"גם לפוליטיקה צריכים להיכנס עכשיו אנשים חדשים. אנשים שהוכיחו יכולת ביצוע וניהול עסקים".
היו לי חלומות על המונדיאל; מה יש, למה הסנגלים יכולים?
התאהבת בתעשייה הזו?
"התאהבתי. אני יכול להבין את ההיסחפות של אנשים רציניים שנשאבים לזה. הרגש, התחרות, העוצמה, החשיפה. אני הגעתי לכדורגל במהלך חודשי המונדיאל. ראיתי במכבי כוחות צעירים ואנשים טובים. אתה מסתכל עליהם ואומר לעצמך, למה קבוצת כדורגל ישראלית לא יכולה להפוך ליחידה מובחרת? למה אי-אפשר להקים סיירת מטכ"ל בכדורגל?"
וכבר ראית את עצמך שר את ההמנון הישראלי במונדיאל?
"ראתי את עצמי בונה קבוצה איכותית עם יכולות. למה לא?"
נו, אז היום אתה כבר יודע למה לא?
"אני עדיין חושב שאם תהיה התארגנות רצינית, שתשלב צד מסחרי ומקצועי, אפשר יהיה להגיע להישגים. מה יש? את השייטת הקימו במדינה אחרת? במה הסנגלים והטורקים טובים מאיתנו?"
מה הדבר שהכי הדהים אותך בתעשייה הזאת?
"שיחות הנטו. העובדה שכאשר מדברים על שכר, מדברים על נטו. מושגי הברוטו - עלות מעביד - לא קיימים".
מה עוד?
"החיים באווירה שהכסף הוא לא עניין עקרוני. התחושה שלי היתה שזו תעשייה שלא מבינה את הקושי להרוויח כסף. בא הבעלים בתחילת השנה, שם תקציב, ומאותו רגע לא נותר אלא להניחו על טור ההוצאות. אני לא הייתי מוכן שיתייחסו כך לביזנס שלי. אני, מה לעשות, יודע איך להרוויח כסף בדרך הישנה. לקנות בזול, להתייעל, להכיר את השטח ולמכור. זה מה שבאתי לעשות במכבי".
ואולי גם זו הטעות שלך? אולי כדורגל זה לא עסק במובן הרווח של המילה?
"מה את רוצה שאגיד? שחבל שהמנדט הבריטי הלך מארצנו, כי אחרת היה לנו כאן כדורגל אנגלי? אולי דווקא המשבר הכלכלי יכניס גם את התעשייה הזו למסגרות מקצועיות יותר".
אנשים אמרו, בשביל מה נכנסת לזה; ואמא אמרה, כדורגל זה לא ביזנס
איך אנשים מגיבים אליך עכשיו, אחרי שכל זה נגמר?
"התגובות הרווחות? בשביל מה נכנסת לזה בכלל? או: ידענו שזה רק עניין של זמן. היו אפילו שאמרו, מה, לא הבנת שאתה לא יכול עליהם?"
אז עכשיו אתה עצוב?
"על מכבי? עצוב זו לא המילה".
נפגעת?
"לא. התאכזבתי, משום שרציתי לעשות ולא צלח. בדרך-כלל אני מחזיק מעצמי טיפוס שלא מוותר".
תחזור לניהול בני-יהודה?
"כרגע, אני אוהד".
ומה אמרה אמא שלך, גניה, על כל זה?
"למה שלא תעשה משהו בתעשייה או בעסקים. בעיניה, את רואה, כדורגל זה לא ביזנס".
אלא שהיא כנראה צודקת.
"אמרתי לה, אמא, מכבי תל-אביב בכדורגל זה כמו שמעון (מזרחי). ואת שמעון היא הרי אוהבת מאוד".