הוצאת מפה עומדת מאחורי הספר "עוד סיפור אחד ודי", מאת יעל דר, שהוא "מדריך שימושי לבחירת ספרים מומלצים לילדים עד גיל חמש". מאחר שילדיי עברו את הגיל, ההתעניינות שלי בו מלווה בצריבה קלה של החמצה (אלא אם כן, הם, כמונו המבוגרים, ישובו יום אחד ויגלו בספרי הילדות רבדים נוספים, מכמנים, טעמים וגו').
דר ממלאת כאן נישה חשובה, שהוזנחה עד כה. לצד הערכותיה את הספרים, היא מוסיפה גם קטעי מידע בעלי עניין. למשל: "שמוליק קיפוד" הנודע, שנכתב בעילום-שם בידי המשורר ט' כרמי וזוגתו אז, הציירת שושנה הימן, על סיפור חברותם של הילד גדי (בנם) והכדור הקוצני, נדחה בשעתו על-ידי הגננת הראשית של הקיבוץ הארצי, קובעת הטעם והמדיניות של התקופה.
באינדקס המפורט מצאתי התייחסות ללואיס קרול, אבל רק כהערת-שוליים. האם "אליס בארץ הפלאות" וכמוהו כל סיפורי אריך קסטנר, שייכים לקבוצת גיל אחרת? דתיה בן-דור, כאילו לא ידעתי, אכן שייכת לקבוצת הגיל הזאת. בן-דור היא האמא של כל השטו"זים (שטויות חרוזים), שכל ילד בישראל מכיר ומוסיף משלו. דר מצרפת דוגמאות, ולצד הפניה לספרי שיריה של בן-דור מסדרת "פרפר נחמד", היא מוסיפה "לעזרת הורים שלא מכירים את המנגינות, מצורפים שם גם תווי הלחנים". ואני שואל, כמה הורים, שלא מתקופת הילדים עם החליליות והגננות של הקיבוץ הארצי, מסוגלים היום "להיעזר בתווים" כדי לזמזם לחן של שיר?
ספר חביב, ולצדו כמה הרהורים על עבודת המו"ל: הוצאת מפה שמה לה כנראה למטרה למפות את חיינו, החל בסדרת "ספר הכלבים השלם" ודומיו, דרך ספר זה, שדר, מן הסתם, עמלה כעת על ספרי-המשך שלו, לגילאים הגבוהים יותר. ואם אכן כך, תתכבד ההוצאה ותימנע מלהדפיס את שמה על הכריכה פעמיים, עוד פעמיים את המילה 'מדריך' ועוד שלוש פעמים את המילה 'ספר'. ולמה להוסיף במפרט של כל ספר את מחירו, שהיום הוא 42 שקלים (למרות שכאן דבקים עדיין בש"ח שפג תוקפם), ומחר הוא צונח מטה בשוקי הספרים למיניהם? על צבע השחור-לבן שכפו המו"לים על כל איורי הצבע הנפלאים מספרי המקור, סתם כואב הלב.